לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

אביו של רומי - טיולים לרחבי העולם

מורשת בית אבא –  בהודין Bahā ud-Dīn Walad

כדי לקבל נקודת מבט שלמה על החיים, אדם צריך לספוג תורה מכמה מורים ולא רק ממורה אחד. שכן לכל אחד יש נקודת מבט ייחודית משלו, וכל אחד מהם מדבר אל היבט אחר בנפש התלמיד. בקרב המאסטרים הסופים מקובל היה, לכן, לקבל חניכה מכמה מורים ולא ממורה אחד בלבד. למעשה, זה היה הבסיס בחלק מהמסדרים, שהיו שולחים את התלמיד לקבל חניכה בכמה מסדרים אחרים בנוסף לזה שלהם, בהתאם לאישיותו. התקבלותו של החניך למסדר הייתה מותנית בקבלת הברית (הסמכה) מכמה שייח'ים ולא משייח' אחד בלבד.

איבן עראבי, חותם הקדושים מאנדלוסיה, מספר איך למד את הידע ממספר מורים אשר פגש במהלך חייו, שחלקן היו נשים. כך היה כנראה גם במקרה של רומי, למרות שהדמות החשובה ביותר בחייו הייתה שמס מטבריז. בכל זאת, כדי ששמש זו תוכל להאיר את פנימיות נפשו של רומי, ההולוגרמה, השקפת חייו השלמה, הייתה צריכה להיבנות קודם מספקטרום של מורים. הראשון שביניהם, ובוודאי שאחד המשפיעים ביותר, היה אביו של רומי – בהודין, שהיה מלומד מוסלמי ומיסטיקן סופי.

 

בתנועה הסופית של אותם ימים היו שני זרמים עיקריים: זה של השיכרון הקרוי על שמו של הקדוש ביסטמי. אותם "משוגעים" קדושים כמו אל חלג' ואחרים, שהיו מגיעים למצב של הארה, אחדות עם האל, וזועקים "אני האל, עבדוני, מה נעלה אנוכי", מזעזעים על ידי כך את הממסד המוסלמי.

הזרם השני היה זרם של סופיות מפוכחת, המבוססת על התקדמות הדרגתית במדרגות הסולם הרוחני, תרגולים יומיומיים ובתי ספר מסודרים. הוא נקרא על שמו של ג'ונאיד, שייח' סופי חשוב מבגדד של המאה העשירית.

בהודין הלך ב"דרך המפוכחת". הוא היה דור שביעי של מלומדים בבלח'. אימו הייתה הבת של מוחמד חורזמש, מייסד השושלת החורזמשית. הוא היה מקורב לשלטון וזכה להכרה כסולטאן המאמינים של בלח'. זה קרה לאחר ששלוש מאות מלומדי העיר חלמו את אותו החלום, שבו מוחמד מכתיר אותו בתור כזה. בהודין הצליח לאחד את כל הקבוצות הדתיות השונות בבלח' תחת חסותו ונשא לאישה את בתו של האמיר – רוחנדין. אחרי שנה נולד להם ילד בשם אלאדין, שמת בשנות העשרים שלו בקרמן שבתורכיה. ילדם השני היה רומי.

בהודין יצא נגד הפילוסופיה והפילוסופים והגיע לקונפליקט גלוי עם כמה מהדמויות המובילות בבלח' שנטו לפילוסופיה והיו מקורבות לסולטאן. מסיבה זו, ובעיקר מפני החשש מצבאותיו המתקרבים של ג'ינג'יס חאן, החליט בהודין לנדוד מערבה. הוא ומשפחתו יצאו לדרך בחשאי, לפי בקשת האמיר. כשיצא מבלח' אמר בהודין:

"אני עוזב. מאחורי חיילי הטרטרים שיתפשטו בעולם כמו ארבה ויכבשו את ארץ חורסן. הלוואי שאלוהים ירחם על אנשי בלח', מפני שהם יטעמו את טעמו המר של המוות."

ואכן, זמן קצר לאחר עזבם, נכבשה העיר על ידי המונגולים, נשרפה ונמחקה, וכל תושביה נרצחו.

 

בהודין היה ידוע בפרשנותו לקוראן ובהוראותיו לחיים מוסריים, שיעוריו ואמרותיו נאספו בספר "מעריפה". להלן כמה ציטוטים מהם:

"הסתכלתי על מחשבתי, אך הרגשתי שהמחשבה איננה בתוכי. היא הלכה למקום כלשהו. ואז שמתי לב שהשליטה על תפישותיי אינה בידי."

"היה זה האל שנתן לי מודעות או אי מודעות ונראה היה לי שאני מחובר אליו – לכל שהוא הולך, אני הולך, כשהוא בא, אני באתי לעצמי."

""איך יכול אוהב האל לזכור את גן העדן או הגיהינום?" הייתה השאלה. אמרתי: "גן עדן הינו השלמות של כל הכוחות, האינטליגנציות, השמחות ותענוגות הידידות, וגיהינום הוא האיסוף של כל העצבות. וכך, ידידות היא חלק מגן עדן או השפעה של גן עדן, בעוד שגיהינום משסה אותך בחברך"."

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו