לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

אדריכלות הרנסנס - טיולים לרחבי העולם

מהגותי לרנסנס

במאה ה-15 מתרחש מעבר מסגנון הבנייה הגותי אל הרנסנס, האיש שמוביל מהפכה זו הוא ברונלסקי מפירנצה, האדריכל הבולט של התקופה. שרידי הבניינים של התרבות הקלאסית שמורים היו בזמנו במצב הרבה יותר טוב מהיום. ברונלסקי ואחרים מסתובבים ברחבי איטליה, לומדים את הבניינים הקלאסיים ובמיוחד את הפנתיאון ברומא. מתוך סגנון הבנייה הרומאי הם לומדים על תפישה קוסמולוגית, תיאולוגית והומניסטית אחרת לגמרי מזו של תקופתם, תפישה הוליסטית הרואה סדר בעולם וקשר ששל האדם לסדר זה. ספרים שנופלים לידיהם, כמו למשל – "על האדריכלות" של וויטרוביוס, מאירים את עיניהם באשר לתפקידה של האדריכלות כמבטאת את הסדר האלוהי בעולם, ומקומו של האדם כמרכזו של סדר זה.  

 

המילה רנסנס משמעה "לידה מחדש", היא מבטאת את שאיפת אנשי אותה תקופה לחזור לערכים של העולם הקלאסי, שאותו הם תפשו כאידיאלי. ערכים אלו שמו את האדם במרכז ובמיוחד את יכולת המחשבה שלו שמבטאת את הלוגוס – השכל האלוהי.

עולם הרנסנס שאף לחזור לתפישות הקלאסיות של ה"אדם הוא מידת כל הדברים" וה"כל במידה", שהיו המוטו של תרבויות יוון ורומא. אנשי הרנסנס הם דתיים, אך לא במובן של כניעות לאל – כמו ב'רומנסקי', או שאיפה אל האל כמו ב'גותיקה', אלא במובן של מציאת שלמות האל באדם, במידות שלו, במעלותיו, ובעיקר באופן הפעלת שכלו.

 

באימפריה הרומית נחשבה האדריכלות לבכירה מבין האמנויות, האדריכל נדרש להיות פילוסוף, בעל ידע ושאר רוח. בבנייניו הוא ביטא את האמיתות היקומיות והקיומיות, ועל כן נדרש להכיר אותן ממקור ראשון בטרם יוכל לבטא אותם באבן. ברנסנס חוזרים לתפישה זו, תכנון הקתדראלות מופקד בידי אדריכל שהוא איש חזון ומחשבה, מתנתק הקשר שבין הבנאי והמתכנן. האדריכל נדרש להיות איש בעל השכלה רחבה ומעלות. האדריכלות שואפת להגיע לתבנית מושלמת שתבטא את חוקי היקום והשכל – לוגוס ששולט בעולם. אלא שרק המצוינים ביותר מסוגלים להגיע לכך וזאת רק לאחר שמצאו חוקים אלו בעצמם. לאחר מכן יש ביכולתם לתכנן את המבנים המרשימים ביותר, לצייר את הציורים המופלאים ביותר ולפסל את הפסלים האמיתיים ביותר.

 

עד לרנסנס היה התכנון פרי מעשה עבודתם של בעלי מלאכה, פועל יוצא של עבודת גילדות האומנים. עתה מפנה האומנות את מקומה לאנשי חזון שמכוונים אל היצירה המושלמת. אפשר לראות בשינוי זה מעבר מדגש על אומנות, כפי שהיה בימי הביניים, לדגש על אמנות, כפי שקיים מאז הרנסנס. שינוי זה נעזר על ידי גילוי חוקי הפרספקטיבה המאפשרים למתכנן – אדריכל להעביר בצורה ברורה יותר את חזונו לאחרים.
הרנסנס מכוון לריאליזם הממוקד באדם, עידן המצוינות האישית מתחיל. אישי המעלה רבי התחומים של התקופה, הם דוגמא חיה למעבר מדגש על האלוהים שבעולם אל דגש על האלוהי שבאדם.

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו