לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

אוגוסטוס - טיולים לרחבי העולם

אוגוסטוס קיסר היה פוליטיקאי פיקח, הוא השתלט על רומא בגיל 18 ושלט כמעט 60 שנה, מציג עצמו כמציל הרפובליקה ויוצר מסבך התפקידים שבה חיבור של תפקיד חדש הפרינקיפאט שהפך להיות הקיסר. אוגסטוס יוצר למעשה שיטת שלטון חדשה, שלאור הצלחתה אין סיכוי לחזרה למשטר הרפובליקה. הוא זוכה בתואר "אבי המולדת".
"מפני שהיה מודע מאוד למציאות וזלזל בינו לבין עצמו בשמות ובמסגרות רשמיות (אם כי כלפי חוץ גילה כבוד), העדיף אוגוסטוס סמכויות לא מוגדרות ורחבות טווח על פני הזכויות החוקיות והגלויות לעין, ולכן גם הפגיעות, של משרה."

 

אוגוסטוס דאג שימנה אותו לפרוקונסול על המחוזות החשובים בהם היו מירב הצבאות, בנוסף לזה הוא מונה לטריבון והיה לו זכות ווטו. בכספו שלו הוא האכיל את ההמונים ברומא שנהיו תלויים בו.
"בעת שמארקוס מארקלוס ולוקיוס ראונטיוס היו קונסולים, הציעו לי העם והסנאט את הדיקטטורה בן בעת ששהיתי ברומא והן כשהייתי מחוצה לה, אך דחיתי את הצעתם. אבל כשהיה מחסור חמור בתבואה לא סירבתי לתפקיד הממונה על הספקת התבואה וניהלתי את התפקיד כך, שבתוך ימים מעטים הסרתי מעל המדינה את הפחד ואת הסכנה המאיימת, על חשבוני ותחת פיקוחי" מפעלות אוגוסטוס האלוהי.

בנוסף לכך היה אוגוסטוס גם קנסור, בצורה זו הוא שלט הן על הצבא, הן על האסיפה הפלבאית, הן על הסנאט – קנסור, והן על המוני העם. בסופו של יום הוא שלט ברומא בהסכמת הכול. למעשה הוא נהיה פטרון של כולם.

 

העוזר העיקרי של אוגוסטוס היה אגריפה ובנוסף לזה הוא הסתמך על נכדיו כיורשיו אלא שאלו מתו וכך גם אגריפה והוא נותר לבדו בסוף חייו ובלית ברירה העביר את הירושה לטיבריוס שמאופיו הסתייג. משהו עבד נגדו בסוף חייו, הוא בנה את כל השיטה על עצמו, ולא היה מי שיוכל להמשיך בכך. הוא לא שם לב למה שהוא עושה. בשנת 22 הוא חלה מאד והעביר כבר את החותם לאגריפה אך לבסוף התאושש. בנוסף למות של נכדיו סבלו הרומאים מפלה בסוף ימיו של אוגוסטוס מידי הגרמנים. אוגוסטוס נלחץ מכך. בימיו האחרונים שאל את מקורביו אם לדעתם שיחק היטב את משחק החיים וציטט ביוונית: "אם היטבתי לשחק, מחאו לי כף ושלחו אותי בשבח רב פה אחד". זה מראה על הצורך שלו בקבלה מצד אחרים. בסוף חייו ביקש לחרוט על לוחות נחושת את מפעלי אוגוסטוס ולהעמיד אותם בכניסה למאוזוליאום שלו.

 

בסוף ימיו הוא פרסם דוח כללי של הוצאות האימפריה והכנסותיה. הוא היה מאד עשיר ולמעשה האוצר היה תלוי בו, בנוסף לכך היה לו מונופול על החלטות בענייני כספים הוא החליף את האנשים הנבחרים בפקידות מקצועית קבועה ועצר את כל ההוצאות הפוליטיות. המשרות נהיו ציבוריות, מטרתו של אוגוסטוס הייתה לייעל את השירות לאזרח. הוא יצר משרות פיקוח.

הוא יזם חקיקה שביטלה את תהליכי התביעה הקדומים המסובכים והסדיר מינויי שופטים. קבע שכל משפט צריך להסתיים תוך 18 חודש. ייסד בתי דין חדשים  לשיפוט על עבירות מדיניות. בנוסף לכך יזם חקיקה בענייני מוסר, כמו למשל עבירות ניאוף, פרסים על ילודה ועוד. הוריד את גיל הקבלה למשרות. הקים וועדה מייעצת שהייתה מורכבת מסנאטורים בכירים ושם בעצם היו מתקבלות ההחלטות. הוא העביר את ההחלטות החשובות על מלחמה מאסיפות העם אל בתי המשפט. זכות הפובוקאטיו, הכרעה בענייני חיים ומוות עברה אליו.

הוא לקח פטרונות גם על השעשועים להמונים, ובנוסף לזה עודד את הסופרים והמשוררים, שבתורם הללו אותו ותיארו את שלטונו כתור זהב. דאג למפעלי מים, דרכים, תקינות מבנים, כיבוי שריפות, כל מה שהעם היה צריך. מבחינה דתית הוא הכריז על עצמו כבן אל, שהרי היה בנו של יוליוס שנהפך לאל אחרי מותו, בתקופתו התחיל פולחן של ה'גניוס' של אוגוסטוס. רוח מגינה ונותנת חיים לפרינקיפס

 

אוגוסטוס הדגיש את החוקיות והמסורת שבשלטונו וכן את תכונותיו האישיות של מסירות ונאמנות לאביו המאמץ, לאלים ולמולדת, מידת הרחמים כלפי אויביו ונדיבות לעם. אלו תכונות רומאיות מרוממות.
"קיסר אוגוסטוס, יליד האלים הוא, שנית עוד יפריח. תור הזהב בימיו, כמו בזמנו של סאטורנוס" ורגיליוס , איניאיס.

 

אוגוסטוס האלוהי כמודל מנהיגות.

המנהיג המשמעותי ביותר בדברי ימיה של רומא, ואולי גם המנהיג המשמעותי ביותר בדברי ימי העולם כולו, הוא אוגוסטוס שנודע בכינוי אוגוסטוס האלוהי, ועל שמו קרוי חודש אוגוסט של השנה. אוגוסטוס הנהיג את האימפריה הרומית בשלב המעבר ההכרחי שלה מרפובליקה לאימפריה, ועשה זאת בצורה שתחזיק מעמד במשך מאות שנים אחריו. הוא שלט ברומא במשך חמישים ושבע שנים. בתחילה כחבר בשלישייה ואחר כך כמנהיג יחיד.

מחקרים שעשו על מנהיגות בשנים האחרונות (הספר גלגל התנופה של גים קולינס) הראו שדמותו של מנהיג המצליח לחולל שינוי בר קיימא בארגון, כמעט תמיד, מורכבת משילוב פרדוקסאלי של שתי תכונות קוטביות: צניעות אישית ושאפתנות ארגונית. או במילים אחרות מנהיג מהסוג המעולה משלב ענווה אישית ונחישות ארגונית. באספקטים מסוימים אוגוסטוס הוא דוגמא למנהיג כזה.

הסתכלות במנהיגים בהיסטוריה מאפשרת לנו לצאת מהכאן ועכשיו ולהסתכל במבט מעט משועשע על ערכים נצחיים של חברה אנושית ועל המוטיבים המניעים בני אדם. בנוסף לכך ידע כללי נרחב בנושא מנהיגות ובנושאים אחרים תורם למנהיגים בהווה נקודות התייחסות מעניינות ושונות לענייני דיומא ותורם לתחושת השייכות והסמכותיות שלהם.

לפניכם מספר דוגמאות היסטוריות לשילוב מעניין במנהיגותו של אוגוסטוס בין ענווה אישית לנחישות ארגונית (נלקחו מספרו של רומאי בשם סויטניוס – 12 הקיסרים).

 

צניעות אישית:

"במשפטו של אימיליוס איליאנוס איש קורדובה, בשעה שהבליטו בין שאר חטאיו את האשמה שנוהג היה לדבר סרה בקיסר, פנה אוגוסטוס אל הקטיגור ואמר בהתרגשות מעושה: "רוצה הייתי שתוכיח זאת! ואני כבר אדאג לכך, שאיליאנוס ידע כי גם לי לשון ואוכל גם אני ללעוז עליו רבות". ולא הוסיף עוד לחקור בעניין זה לא באותה שעה ולא לאחר מכן".

"לטיבריוס, שהתאונן לפניו במכתב על אותו עניין, אבל ביתר התרגשות, השיב כדברים האלה: אל נא תיתן לגילך הצעיר, טיבריוס יקירי, שיוליכך שולל בעניין זה, ואל יחרה אפך במידה יתירה על אשר מצויים כאלה המדברים עלי רעות, דיינו בזה שאיש לא יוכל לעשות לנו כל רע".

"מקדשים לא נתן להקדיש לו בשום פרובינציה, אלא אם היו שמו ושם רומא נקראים עליהם במשותף. ואף על פי שידע, כי אפילו לפרוקונסולים נוהגים היו לעשות כן. בעיר הבירה היה מרחיק מעליו את הכבוד הזה בעקשנות יתירה ואף את אנדרטות הכסף, שהעמידו לו לפנים, התיכן כולן ומפדיונן הקדיש חצובות קטורת של זהב לאפולון הפאלאטיני".

"את הדיקטטורה שהעם דחק בו בתוקף רב לקבלה, מאן לקבל, כרע על ברכיו, סילק את הטוגה מעל כתפו, חשף חזהו והתחנן שירפו ממנו".

"את הכינוי אדון דחה תמיד בשאט נפש כעלבון ושם גנאי. פעם אחת בשעה שביקר בתיאטרון ובמחזה נאמרו המילים "הוי אדון ישר וטוב", קם כל העם על רגליו והריע לכבודו, כאילו היו המלים מכוונות אליו. אך הוא ביטל במחי יד ובהעוויות בפניו חנופה קלוקלת זו בו במקום ולמחרת היום נזף באותם משחקים קשות על ידי הודעה ממלכתית. מאז ואילך לא נתן לבניו ולנכדיו שיקראו לו אדון, אם בלגלוג ואם בכובד ראש, ואסר עליהם דברי חונף מעין אלה אפילו בינם לבין עצמם. ככל האפשר השתדל לבוא אל איזו עיר או לצאת מתוכה בשעות הערב או הלילה בלבד, שלא יטריח אדם על ידי קבלות פנים רשמיות. בשנים, שבהן היה קונסול, היה יוצא ובא בין הבריות כמעט תמיד ברגל, ובשנים אחרות לעתים קרובות באפיריון סגור. בשעות קבלה פומביות הרשה גם לפשוטי העם לגשת אליו והטה אוזן לבקשות הבאים לפניו ברצון, ואף נזף פעם אגב צחוק במישהו, שהגיש לו את כתב הבקשה בפחד כזה, כאילו היה מגיש בלשונו פרוטה לפיל".

 

מנהיג בעל נחישות ארגונית:

"חזר לרומא לאחר שקיבל לידו את הירושה של יוליוס קיסר, על אף ספקותיה של אמו ואזהרותיו הרבות של אביו חורגו..."

"על כן העמיד אוגוסטוס משמרות צבא במקומות מתאימים, כדי לשים קץ למעשי השוד, בדק את בתי האסורים של העבדים ופירק את האגודות, מלבד את הוותיקות והחוקיות שבהן, שרף את רשימות החובות הישנים לאוצר המדינה, כיוון שאלה שימשו מקור עיקרי למעשי סחיטה. אותם מקומות בעיר, שבעלות הציבור עליהם מוטלת הייתה בספק, מסר לאלה שהחזיקו בהם. מחה את שמות הנאשמים במשפטים ממושכים, במקרה שהתוצאה היחידה מהענשתם יכלה להיות סיפוק תאוות הנקמה של אויביהם בלבד. במקרה שמישהו ביקש לחדש את תביעותיו נגד אדם אחר, קבע כתנאי שהמאשים יהיה צפוי לאותו עונש".

"אבל כדי שאיזה מעשה פשע לא יהא פטור מן העונש, או שאיזה בירור משפטי לא יסבול מדחיות, העמיד לרשות המשא והמתן המשפטי גם את אותם שלושים הימים שבהם נערכים השעשועים לכבוד כניסת הפקידים הגבוהים למשרותיהם.. הוא עצמו כיהן במשפט תמיד, לפעמים עד רדת הלילה. ואם הרגיש עצמו ברע, היה שוכב על המסב שהעמידוהו לפני אולם המשפט, או שוכב היה בביתו".

אוגוסטוס לא היה מנהיג מושלם. סויטוניוס מספר על מקרים של רודנות, אכזריות ושיקול דעת מוטעה, אך בסיכומו של יום הוא הצליח להרחיב את גבולות האימפריה, לייצב אותה כלכלית, והכי חשוב: להפסיק את מלחמות האזרחים ולהנהיג את האימפריה והעולם לתקופה של שלום יחסי – השלום הרומאי.

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו