לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

אולמות האבירים - טיולים לרחבי העולם

אריכטיפ האביר

באולמות האבירים בטינטגל אנגליה, ישנם חלונות צבעוניים ועליהם סמלים של אבירים שונים, ניתן להסיק מהם על איכויות הדמויות השונות, מהי אבירות והדרך הרוחנית. להלן תיאור מספר דמויות שהם מעין אריכטיפ של אביר, כפי שמופיע באותם אולמות מופלאים.

בסוף הכתבה ישנה התייחסות למה זה אביר? לפי כותבים שונים

 

סיר לנסלוט - החזק
סמלו שלושה אריות אפורים על רקע כחול. האביר הראשון של השולחן העגול, אדיב תמיד, אמיץ, מנומס ונכון תמיד לעזור לאחרים. הרומן שלו עם המלכה גווניבר הביא לנפילה ולפירוק של אגודת האבירים של השולחן העגול. חיפושו אחר הגביע הקדוש הסתיים בכך שהוא הגיע לטירת הגביע אך נמנע ממנו להגיע אל הגביע עצמו בגלל חטאיו. הזכות הזו נשמרה לבנו גלהד ולשותפיו פרסיבל ובורס. כשהמלכה גווניבר הועלתה למשפט, הגאווה גרמה ללנסלוט להילחם מלחמה גדולה יותר מההכרחית למען חילוצה, מלחמה שבה נהגר גהריס וגוון, אחרי הקרב הוא נהיה נזיר, חי חיי חרטה עד מותו.

 

סר פליאס - המאוהב
הוא היה ידוע בכוחו וביופיו הגדול ובתעוזתו בטורנירים. הוא התאהב בעלמה אטרד. טורניר גדול נתן לפליאס הזדמנות להוכיח את כשרונו וכוחו. כל יום במשך שלושה ימים הוא גבר על עשרים אבירים וזכה בפרס: חרב וצמיד זהב. הצמיד נועד לעלמה היפה ביותר הנוכחות, ופליאס נתן אותו לאטרד, שלמרות זאת התייחסה אליו בבוז. העלמות האחרות הוכיחו את אטרד אבל זה לא עזר. סיר פליאס המשיך בניסיונו לזכות באהבתה, אך כל שבוע היא שלחה עשרה אבירים בכדי להילחם בו, פליאס תמיד גבר עליהם, אך הרשה להם לקשור אותו ולגרור אותו לטירתה, מפני שזה היה הדרך היחידה שבה יכל לראות אותה. לבסוף הוא מצא את סיר גווין שהבטיח להשתדל בשבילו, אך במקום זאת זכה באטרד לעצמו.

 

פליאס התייאש, נשכב על הרצפה ורצה למות למענה, אך נימוא, העלמה של האגם, באה אליו, ובשומעה את סיפורו העצוב הביאה את אטרד מהטירה והראתה לה את פליאס הישן, הוכיחה אותה על אכזריותה, וגרמה לה להתאהב בו, היא גם כישפה את פליאס כך שאהבתו הפכה לשנאה. וכך, העלמה אטרד מתה מצער, אך פליאס ונימוא התחתנו וחיו ביחד באהבה, לאחר מכן נימוא לא נתנה לפליאס להיות במקום של סכנה. בשבועות הביאה נימוא את פליאס לחצרו של המלך ארתור, שם הוא התקבל בכבוד גדול והפך להיות חלק מאבירי השולחן העגול.

 

המלך פלס – מלך דייג

היה ממוצא רוחני גבוה, ממשפחתו של יוסף מארמתייה בתו אליין הייתה אמו של גלהד. הוא חי בטוהר רב בטירה קורבין, ושם גם גלהד בילה את שנות ילדותו הראשונות. הגביע הקדוש נראה שם לפעמים, ומסיבה זו רק אנשי מעלה יכלו לשהות בטירה בבטחה. סיר בורס נתן למקום את השם: הטירה המסוכנת.

 

המלך פלס ובנו אלעזר היו אנשים קדושים, אך החזיון המלא של הגביע לא ניתן להם. הגביע המוסתר הופיע כשלנסלוט היה בטירה, ושוב כשגלהד בורס ופרסיבל היו שם יחדיו. אך מפני שהארץ נפלה לחטא, החיפוש לא יכל להישלם וסיר גלהד היה חייב להמשיך לעיר הרוחנית סרס. אחרי הפרידה של שלושה האבירים לא נראה שוב בארץ החזיון של הגביע.


המלך פלס נודע כמלך הנכה בגלל פצעיו של אנרפאו, אחד מהם נגרם על ידי מכת דולורוס, על ידי סיר בלין בעזרת הכידון שאתו לונגיוס דקר את לבו של האדון. המלך פלס רופא על ידי גלהד שנגע בו עם דם מחנית נוטפת דם שנתגלתה לו במהלך חיפושיו, לאחר שהוא נרפא הוא מחליט לחיות חיים דתיים בקהילה של נזירים לבנים.

 

סיר פרסיבל – המסתורין של החיפוש

סמלו לב אדון בחלק העליון של מגן לבן. היה הבן הצעיר של המלך פלינו, אביו וכל אחיו נהרגו בקרב ואמו הסתירה ממנו ידע על לחימה ולמדה אותו להיות עדין ואציל במחשבה ובמעשה. יום אחד, בשוטטו ביער סביב הטירה בה גדל, הוא ראה מספר אבירים של המלך ארתור בשריון נוצץ, רוכבים לדרכם, והחליט להיות אביר. הקרב הראשון שלו היה עם אביר לא נודע שהעליב את המלכה גווניבר, אחר כך הוא ניצח אויבים רבים, וחס על חייהם בתנאי שייכנעו למלך ארתור. הוא לחם נגד כשפים ומכשפות שהיו נפוצות אז בממלכה, ונזקק לצורך כך להרבה אומץ וחסד. לאחר גלהד הוא היה האביר שאין שני לו במעשי קדושה, ולאחר לנסלוט השני באומץ. היה לו כוח מופלא של ריפוי שבא לו מהקשר עם המחלה של האדון. הוא הלך לחיפוש הגביע עם סיר בורס והיה נוכח במותו של גלהד, קבר את גלהד והלך למנזר, שם מת 14 חודשים יותר מאוחר.

 

סיר טריסטרם - העצוב

כשהוא נולד אמו נתנה לו את השם טריסטרם, שמשמעו: הילד מלא העצב. בגיל 19 נלחם עבור המלך מרק כנגד סיר מרהאוס מאירלנד וניצח אותו, לאחר מכן הוא נשאר האביר של אותו המלך, למרות שהיה קשה להישאר נאמן לאיש כזה. האבירים שנתמזל מזלם לשרת את המלך האציל ארתור קיבלו אהבה בתמורה, אבל אדונו של סיר טריסטרם לא הראה לו דבר פרט לשנאה ועוינות, הייתה זו הנאמנות חסרת הגמול שהפכה את טריסטרם לדוגמא מצוינת של אביר נאמן.

 

צער נוסף בחייו של טריסטרם הייתה אהבתו הטראגית לאיזולט. בעודו נלחם עבור המלך מרק, נפצע טריסטרם ונשלח להירפא באירלנד. איזולט טיפלה בו במסירות והוא החלים, היא הייתה מיועדת להיות כלתו של המלך מרק, ועל טריסטרם הוטלה המשימה ללוות אותה לקורנוול. בדרך הם שתו ללא כוונה שיקוי אהבה והתאהבו, קנאתו של המלך מרק התעוררה, ויום אחד, בעוד סיר טריסטרם מנגן על חליל לאיזולט בחוף של טינטגל, המלך מרק, בהתקף של זעם, הרג את שניהם. לאחר מכן הוא נתקף בחרטה, קבר את האוהבים באותו קבר בכדי שיהיו יחד לנצר ושתל ורד וגפן על הקבר בכדי שיתערבבו זה בזה ויהפכו לבלתי נפרדים כמו הגופות שמתחתיהם.

 

סיר גווין – האציל

סמלו פס זהב עם שלושה כדורים אדומים בתוכו על רקע כחול, כשבחצי התחתון של המגן חרב לבנה עם נדן מוזהב על אותו הרקע. הבן הבכור של המלך לוט מאוקניי. הוכתר כאביר בחתונתו של ארתור והיה הראשון שיצא לחיפוש אחר הגביע, אך לא היו לו את המעלות הדרושות לחיפוש כה גבוה והוא חזר חזרה. סירב לקחת את המלכה גווניבר למבחן האש, וכשסיר לנסלוט הרג בטעות את שני אחיו גרט וגהריס, חיפש לנקום את מותם, והביא בכך לפירוק אחוות השולחן העגול. נפצע בקרב נגד לנסלוט ולפני מותו התחרט על השנאה שרחש לו. קבור בטירת דובר.

 

גווין היה דמות האבירות האולטמטיבית, לא היו לו תכונות רוחניות, אך היו לו תכונות מוסריות גבוהות, נלחם בכדי להציל גבירה בטירה מדרקון ובדרך מתמודד עם חמישה אבירים בחמישה צבעים, אלו נובעים מקוד ההרלדרי heraldry של ימי קדם וקשורים לחמש פלנטות שרואים נעים בשמיים.

 

בסיפור הכי יפה של אבירי השולחן העגול הוא מסכים לשאת מכשפה מכוערת במקום מלך ארתור שהתחייב לכך ולא עמד בהבטחתו. בגלל נכונותו הכישוף שיש על המכוערת מוסר בחציו והיא מתגלית כיפהפייה בחצי מהזמן ומכוערת בחצי השני, המכשפה שואלת את גווין מתי הוא רוצה שתהיה יפה ומתי מכוערת? ביום או בלילה. והוא עונה בג'נטלמניות שזה תלוי בה, כי היא סובלת מכך. התשובה האצילית מביאה לכך שהכישוף יוסר במלואו והיא נהיית יפהפייה לתמיד.

 

המחומש – אחד מהסמלים הקדומים של סיר גווין

נקרא הקשר הנצחי, מפני שהקווים שלו משתלבים באופן מתמשך וחוזרים תמיד לאותה נקודה.

גווין היה בעל מעלה ב5 דרכים, ובכל דרך עם התייחסות ל5 דברים. 5 אצבעות, 5 שנינויות, 5 פצעים, 5 שמחות, 5 מעלות, כל אחד מסומל על ידי צד אחד של הפנטגרם:

5 הפצעים הם: אחד בכל זרוע, אחד בכל רגל, וכידון בצד.

5 שמחות הם: שמחת גבירתנו בבשורה, הלידה, התחייה, העלייה לשמיים, הכניסה לתפקיד.

5 המעלות הם: נדיבות, אהבה של אנשים אחרים, טוהר, אבירות ואדיבות, חמלה.

הפנטגרם נקרא לעיתים מגן שלמה ולעיתים מגן דוד, זה הוא הפנטלפה של הפתגוראים וסמל הבריאות, זה סמל נוצרי המראה את שני צדדיו של האל: אלוהים ואדם. זה הוא סמל עתיק של שלמות, בימי הביניים נחשב לסמל מיסטי ובעל כוח לדחות רוחות ולהגן כנגד כשפים ורוע.

 

סיר גהריס - האחים
הסמל של מגן גהריס הוא צלב שמש לבן על רקע כחול. הבן של המלך לוט מאורקניי שהיה נשוי למרגוס, אחותו של ארתור. לפני שנהיה אביר היה נער כלים לאחיו הבוגר גווין. סיר גהריס נישא ללינט באותו יום שאחיו גרט נישא לאחותה, העלמה ליאונס. שני האחים נהרגו במהומה שפרצה לאחר שחרורה של גווניבר מהמוקד על ידי לנסלוט. הם לא היו חמושים בכדי להראות את חוסר שביעות רצונם מפקודתו של המלך להעלות למוקד את המלכה, הם נהרגו על ידי לנסלוט שלא הבחין שזה הם בסערת הקרב.

 

סיר גרט - המשרת

סמלו חלוקה לארבע של מגן: לשני חלקים מוזהבים ושני חלקים אדומים בצורת צלב. היה הצעיר בבניו של המלך לוט ומרגוס, אמו הסכימה לתת לו ללכת לחצר ארתור רק בתנאי שיסתיר את שמו ויתפוש עמדה נמוכה, גרט הסכים לכך והתחיל לעבוד במטבח, היכן שסיר קאי, שהיה אחראי, התייחס אליו בקשיחות ובלעג ונתן לו את הכינוי "באומאין", אבל לנסלוט חיבב את העוזר הצעיר וידידות גדולה התפתחה ביניהם. בסוף אותה שנה גילה גרט את זהותו האמיתית והושבע כאביר. הוא קיבל על עצמו את המשימה של לינט, שביקשה עזרתו של אביר לשחרר את אחותה ליאונס, שהוחזקה כאסיר על ידי סיר אירונסייד – האביר האדום בטירה המסוכנת. לינט בזה לגרט מפני שהוא היה עוזר טבח, אך הוא זכה בהערכתה לאחר שניצח חמישה אבירים: אביר ירוק, אביר שחור, אביר כחול, אביר חום, ואביר אדום, ושחרר את העלמה ליאונס. גרט התאהב בליאונס והם התחתנו. הוא נהרג בטעות על ידי לנסלוט בפעולת השחרור של גווניבר. נחשב להתגלמות של צניעות, הנכונות לשרת בעמדה נמוכה בכדי להיות נשפט על ידי מעשיך בלבד.

 

סיר גלהד - הטהור

סמלו צלב אדום שלם על רקע לבן. האביר המושלם, טהור וללא רבב, היה הבן של לנסלוט ואליין, בתו של המלך פלס. הוא הגיע לחצרו של ארתור והתיישב בכסא המיועד לו במקום המסוכן, מבשר בכך את ההתחלה של החיפוש אחר הגביע הקדוש. כאביר מושלם הוא השלים את החיפוש וראה את הגביע, ובאקסטזה של שמחה ביקש למות, בקשה שניתנה לו. הוא היה הגיבור המיועד של החיפוש, ונותר בתול כל חייו, מפצה בכך על לידתו הלא קדושה, הוא היה שיא המאמץ לחבר את האבירות עם דת.

 

מה היא אבירות?

לפי סקוט פרל אנשים תמיד חיפשו קוד של התנהגות להתנהג לפיו. אלא שהאבירות לא הייתה מנדט מהחזקים לחלשים, לא הייתה הכוונה מהנבחרים להמונים. היא הייתה מערכת של הגבלות שהחזקים שמו על עצמם בהבנה שהדוגמא שלהם תעביר גם מסר לחלשים שהוא חזק יותר ממילים ומניירות.

אנחנו היום דומים לאנשי ימי הביניים בכך שיש לנו כוח רב בידיים. ולכן הקונספט של אבירות רלוונטי כל כך, אנחנו רוצים לחוות את הסיפוק של הידיעה שעשינו את הדבר הנכון מהסיבה הנכונה ועם העקרונות הנכונים, לא מפני שאמרו לנו, אלא מפני שבחרנו ללכת בדרך הזאת.

האבירות היא בחירה – בחירה לעשות את הדבר הנכון מהסיבה הנכונה בזמן הנכון.

 

באבירות לא היה קוד אחיד, אלא מהסיפורים השונים והכתבים השונים עולים כמה תכונות משותפות לכל האבירים, אם ננסה לתמצת אותם נגיע לשבע תכונות האביר:

אומץ – האביר של היום צריך להיות מוכן לקחת על עצמו משימות שהם קשות וכפויות טובה, ולקבל את הקורבן הכרוך בכך.

צדק – האביר של היום מתייחס אל עצמו בסטנדרטים הגבוהים ביותר, ביודעו שעיגול פינות מחליש את המרקם של החברה.

חסד – מילים וגישות יכולים להיות כלי נשק מכאיבים בעולמנו, ולכן אביר מודרני נוהג בחסד במגעיו עם אחרים, יוצר תחושה של שלום והרמוניה, במקום אנטגוניזם ועוינות.

נדיבות – להיות נדיב זה לא רק לתת כסף אלא גם זמן, תשומת לב, חוכמה, ואנרגיה.

אמונה – אמונה פירושה אמון וכנות, האביר נאמן להטחותיו, לא משנה מה יהיו.

אצילות – יש לזה את המשמעות של להישאר עם האמונה שלך בכל הזמנים, במיוחד שאף אחד לא מסתכל.

תקווה -  הסתכלות פוזיטיבית ולב שמח במגע עם החיים, זה מגן על האדם ומביא השראה לאחרים.

האביר של ימינו צריך להתאמץ לשמור את התכונות הללו בליבו, אך יותר חשוב מכך, עליו לעבוד להביא את התכונות הנפלאות הללו במפגש עם האנשים שהוא פוגש יום יום – במשרד, בבית, בבית ספר, ברחוב. 

אדם החי לפי הקוד של האבירות כיום, מאפשר לכל מי שהוא פוגש לראות את התכונות הטובות ביותר שלו משתקפות בו.

 

קוד של אבירות (מאת בריאן פרייס):

תעוזה – לרדוף אחר מצוינות בכל המשימות של האביר, מלחמתיות ואחרות, חיפוש אחר כוח בשרות הצדק ולא למען גדולה אישית.

צדק -  חפש תמיד את הדרך ה"צודקת" שלא מושפעת מדע קדומה או מעניין אישי. הכר בכך שהמילה צדק יכולה להיות גם דבר נורא, והיא צריכה להיות מאוזנת על ידי אנושיות וחסד.

נאמנות – שיהיה לך נאמנות שאיננה ניתנת לערעור לאנשים ולרעיונות שאתה בוחר לחיות על פיהם. ישנם הרבה מקומות שמתפשרים בהם, נאמנות איננה אחד מהם.

הגנה – האביר האידיאלי נשבע להגן על כל מה שיקר לו, על כל אלו ששווים את נאמנותו, על ארצו, משפחתו, אדונו.

אומץ -  להיות אביר פירושו לבחור לפעמים את הדרך הקשה. הייה מוכן להקרבה אישית בשרות הרעיונות והאנשים שאת מעריך, אך דע, יחד עם זאת, שאומץ וטיפשות הולכים אחד עם השני. אומץ פירושו גם לחפש את האמת בכל דבר.

אמונה – לאביר צריך שתהיה אמונה באמונתו, האמונה נותנת לו שורשים ותקווה כנגד הייאוש שיוצרים החסרונות האנושיים.

צניעות – הערך קודם כל את תרומתם של אחרים, ואז את שלך. ספר על תרומתם של אחרים ותן לאחרים לספר על תרומתך.

נדיבות -  הנדיבות מאזנת את החמדנות, היא גם מאפשרת למצוא את הדרך של החסד ביתר קלות כשהחלטה קשה של צדק נדרשת.

אצילות -  חפש מעמד גבוה של האופי על ידי התכווננות לאיכויות והחובות של האבירות, בהבינך שלמרות שאידיאלים הם בלתי מושגים, האיכות של לנסות ולהגיע אליהם מרוממת את הרוח, לאצילות יש את התכונה להשפיע על אחרים.

יישום – חפש ליישם את כל הדברים לא מרצון להרוויח משהוא אלא מפני שזה נכון. יישם את  הדברים בכל האספקטים של החיים.

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו