לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

אומרם מיכאל איבנהוב 1900-1986

סיכומים ותרגום חופשי מתוך מאמר של פרופסור לי ארווין, בתוספת הערות ותיקונים של אוריאל זוהר – תלמיד אישי של איבנהוב,  

Irwin, L. (2008). Esoteric paradigms and participatory spirituality in the teachings of mikhaël aïvanhov. The Participatory Turn: Spirituality, Mysticism, Religious Studies, Pp , 197-224

 

איבנהוב הוא רב תרבותי, ובעל גישה משלבת ויוצרת לרוחניות אזוטרית, חייו המרתקים מגלים תהליך התפתחות של גדילה אישית המבוסס על מפגשים מגוונים.

הוא נולד במקדוניה בכפר serbtzi, אמו (dolia) וסבתו (astra) היו בעלות יכולות ריפוי, אביו נפטר בגיל צעיר, סבתו וזקני הכפר לימוד אותו את אמנות סיפור הסיפורים, הוא היה תלמיד מצטיין, בור סוד שלא מאבד טיפה. בשנת 1907 הותקף הכפר על ידי כנופיות יווניות, איבנהוב ואמו עברו לוורנה, שם חיו בעוני, איבנהוב המשיך בקריאה ובלימוד, בעיקר בנושאים אזוטריים ורוחניים ככל שמצא לאל ידו. אחד הספרים שנפלו לידיו היה על האטה יוגה, של אמריקאי בשם ramacharaka. הוא למד מהספר והחל לתרגל באופן עצמאי טכניקות של מדיטציה, נשימה ויוגה. ספר נוסף שהשפיע עליו היה של louis jcolliot[1] ממנו למד טכניקות של דמיון מודרך, הוא התעניין במוזיקה, צבעים ופיזיקה.

בגיל 16, באמצעה של מדיטציית זריחה על החוף, איבנהוב נשטף באור אלוהי וראה ישויות עטופות באורות צבעוניים זוהרים "מצאתי את עצמי שטוף באור, במצב של ברכה, אקסטזה כה עוצמתית וגדולה, שלא ידעתי יותר איפה אני, זאת הייתה שמחה נפלאה, גן עדן של היקום". החוויה הזו הייתה חלק ממשטר של אימונים רוחניים, והיא נשארה אתו כסמל לטבע של האלוהות. 

החוויה הביאה ליתר התעמקות בתורת הנסתר, בניסיון להבין אותה ואת השלכותיה, הוא קרא הרבה ונפתח לעולם. חוויות נוספות קרו בעקבות כך, טיפה של אש בראותיו מילאה את גופו במתיקות ואור, לימים הוא ראה בכך הטבלה על ידי רוחו של ישוע. היו לו חוויות של מסעות חוץ גופיים, בהם הגיע ללב הקוסמוס והוקף במוזיקה של הספירות. "העולם כולו שר, כוכבים, פלנטות, סלעים, הכול שר.. והרגשתי עצמי מתרחב עד שחששתי למות". הייתה לו גם התעוררות קונדלני דרמטית שהביאה לזרם של אש גועשת הממלאת את כל גופו, הוא הוכרח להשקיט אותה דרך תפילה ושליטה מנטלית.

יחד עם זאת הנער הצעיר לא היה מוכן עדיין לחוויות כה חזקות, בשנת 1917, במצב נפשי שביר, פתוח ופגיע להשפעות קוסמיות, הוא נפל למשכב וכמעט מת. באמצע ה"טיהור דרך מחלה", היה לו חזון של שתי ישויות עוצמתיות, האחת לבושה בשחור קודר והשנייה בלבן זוהר. נתנה בידו הבחירה, לקחת את הנתיב של כוח ושליטה על האחר, או לבחור בחיים של שירות והקרבה עצמית, הוא בחר בנתיב הלבן, בחירה של שרות שהייתה נקודת הגדרה חשובה בחייו, בה החליט להיות מתנזר, החלטה שבה דבק עד מותו. קצת לאחר החלמתו והתקדשותו לנתיב הלבן הוא פגש את דונוב – ביאנסה דואנו. שהפך למורה הרוחני שלו למשך 20 שנה הבאות (1917-1937).

 

דונוב היה מורה רוחני בולגרי, שנקרא בטרמינולוגיה המקומית uchitelyat, בשנת 1917 גורש לוורנה על ידי הממשלה, שם פגש את איבנהוב. שחזר יחד אתו לסופיה. דונוב לימד את איבנהוב טכניקות אזוטריות, כולל מסעות מחוץ לגוף "שנינו היינו עוזבים את הגוף שלנו, והוא היה מוביל אותי לעולם הלא נראה בכדי שאוכל ללמוד את דרכו", הוא דרש מאיבנהוב שישלים את השכלתו הפורמלית באוניברסיטה בסופיה, במסגרת לימודים אלו נחשף לבודהיזם, קבלה, למד מתמטיקה, וקיבל תעודת בוגר בפסיכולוגיה ומדע. בנוסף לכך השתתף באירועי האחווה, הכוללת עלייה להרים בקיץ ושם זכה לחוויות רוחניות נוספות.

 

בשנת 1937 נבחר איבנהוב על ידי דונוב להעביר את התורה לצרפת. שם הוא לימד במשך 50 השנים הבאות ופיתח את התורה על פי דרכו.

איבנהוב היה מספר סיפורים בחסד ומרצה מוכשר, הוא לא כתב ספרים, אבל הרצאותיו נרשמו על ידי התלמידים. במהרה אסף סביבו תלמידים והקים שני מרכזים רוחניים האחד בשם izgrev בפריס (כשמו של המרכז בסופיה) והשני בשם bonfin  בריוויירה הצרפתית.

איבנהוב הגיע לפריז ללא פרוטה, חי בצניעות כל חיו, לא לקח כסף על השיעורים, נשאר רווק ומתנזר. הוא ייסד בית ספר רוחני בו לימד תורה קרובה לזו של דונוב. מדגיש בהרצאותיו ובספריו שעתה זמנה של תרבות חדשה, מבוססת שמש, כשישוע הוא אחד מהסמלים המרכזיים שלה, מייצג אדם אידיאלי ומודל של הארה רוחני. הוא הטיף לשלום ואחווה בין כל הגזעים, העמים והדתות.

 

בשנת 1959 נסע לשנה להודו במסע של עלייה לרגל, לפני שנסע נקרא בשם האח מיכאל, לאחר מכן קיבל את השם הרוחני "אומרם" על ידיneemkaroli baba[2]. במהלך המסע נפגש עם הרבה מורים ואנשים קדושים, ולאחר שחזר חל שינוי במראה החיצוני שלו, והוא הוכר כמורה רוחני uchitelyat. MAITRE בצרפתית.

איבנהוב לא סיפר הרבה על החוויות שעבר ולא הגדיר אותן כאישיות, אלא כמקור לגנוסיס שגילה לו את החשיבות המטאפיזית והקוסמולוגית של חיי אדם. ישנם כתבים רבים של שיעוריו. הוא מדבר באריכות על ידע רוחני לסוגיו השונים, תבנית אזוטרית של האדם. ומציע מודל חדש של רכישת ידע:

 

לרוב האנשים העולם הנראה, האובייקטיבי והאינטלקטואלי, הוא בעל ערך רב יותר מעולם הנשמה והרגשות הסובייקטיבי. אלא שהמוטיבציות והרצונות של האדם עולים מהתחושות והאינטואיציות של הלב והנשמה, וכך כל האמיתות שנלמדות על ידי האינטלקט, צריכות להיות אהובות ולאחר מכן מופנמות, מורגשות ומופעלות עם הגוף כולו. (מזכיר את האמרה באימן: "חשוב עם כולך"). רק אם חיים את האמת באופן שלם, היא יכולה להיות מובנת וממומשת בחיים של האדם. 
האינטלקט הוא כושר תפישתי חשוב, אבל איבנהוב מתייחס לאינטואיציה רוחנית כצורה גבוהה יותר של קליטה אינטליגנטית הקשורה לתפישה מעודנת המכוונת למישורים לא נראים, ולישויות העליונות בעולם האלוהי. אינטואיציות כאלו קולטות תובנות הרבה מעבר לאלו של החושים הפיזיים, אינטואיציה רוחנית היא הכושר המגלה שהוא "מעל להישג ידו של האינטלקט", ואפשר לפתח אותה "רק דרך מדיטציה, עבודה מתמשכת ותפילה".

התוצאה של אינטואיציה רוחנית הוא "אימות מיידי" עם העומק הקוסמולוגי של הקיום אנושי, זה כוח הכרה מעבר לזה של קלרוויינטיות (ראיית-בהיר בעברית), וכוחות על חושיים תפישתיים אחרים. המתפתחים כתוצאה מאירועים על אישיים, שאיבנהוב מתייחס אליהם כמכוונים אל פוטנציאל אנושי.
במקרה של התפתחות, אירוע על אישי יכול לעורר תפישות על חושיות ונפשיות, אבל המקום העמוק יותר של התפתחות זו מושג דרך פיתוח אינטואיציות רוחניות שתוצאתם היא תפישה קוסמולוגית מתרחבת, הפתוחה למקום של הוויה מקודשת, או כפי שדונוב אומר זאת, לרוח החיה. במילים אחרות אין די בהוקוס פוקוס, חוויות על חושיות ורגעי הארה, הם חייבים לבוא על בסיס של התפתחות אישית ויכולת להתקשר באופן קבוע עם העולמות העליונים. התגלויות וחוויות מוקדמות מדי יכולות לערער את האיזון הנפשי של האדם.

 

איבנהוב אומר על הפילוסופיה של הרוח המיוצגת בשמש כהתגשמות של עיקרון רוחני. ישנה מציאות על מנטלית או נפשית של נוכחות רוחנית שעובדת ועוברת דרך הטבע, ואחד משיאיה הוא בזוהר זריחת השמש. האש הראשונית של הבריאה, כעיקרון זכרי ראשוני, מתגשמת באור הנראה או עיקרון נשי, דרך סינתזה יוצרת שבה האור הנראה (svetlina) נושא נוכחות רוחניות לא נראית (vedelina),(מדובר בשני מונחים בבולגרית להגדרת האור, האור הנראה סבטלינה והאור הבלתי נראה וידלינה) שמשפיעה הן על החושים והן על האינטואיציה הרוחנית (מכאן שאינטואיציה זו מגיעה ליכולת גבוהה יותר בזמן הזריחה).

השמש היא סמל למרכז רוחני של ידע שהוא לגמרי על אישי, ויחד עם זאת נגיש לתפישה הנפשית דרך אימון רוחני. כאשר האינטואיציה הרוחנית מתפתחת, היא תקלוט את הvedelina, האור הראשוני והלא נראה שימלא את האאורה (ההילה) של האדם בנוכחות מעודנת. כאשר הנוכחות האינטואיטיבית תפעל באדם, הוא יהיה מסוגל להשקיע מחשבות, מילים ופעולות בעלות פוטנציאל יצירה גדול יותר דרך כוונה רוחניות אנרגטית. התכונות שמקדמות נוכחות זו הם אהבה, טוהר, ביטול האישי (איבנהוב מבחין בין עצמיות לאישיות. האישיות היא הפרסונליות האנוכית, שמקיימת אותנו במזון וכסף וכו'... בעוד העצמיות היא האני העליון באדם הנאור והנדיב...), מגוון הצבעים משקף אותן ותכונות רוחניות אחרות[3].

 

איבנהוב מבדיל בין אישיות פרסונליות לבין האינדיבידואליות עצמיות, ידע רוחני אמיתי מכריח את המחפש ל"חדור לעומקים ולטפס לגבהים" כדי ליצור שינוי. הידע שמושג דרך אירועים על אישיים מביא לידע ישיר המביא לשינוי באדם. בניית האני האמיתי והמקורי. התגברות על הניגודים והאישיות קורית אם "מטרה מועילה, זוהרת, הופכת להיות נקודת מוקד של אור כה עוצמתי ומרוכז שאדם חופשי לשלוח את קרני האור לכל הכיוונים, כמו השמש, על מנת לעזור לאנושות". האישיות צריכה להיכנע לעצמיות המובילה תהליך זה. לעבור נישואים אלכימיים. כאשר אישיות ועצמיות גבוהה מתאחדים, העולם האלוהי נפתח ומאפשר תקשורת עם מציאות אחרת, נפלאה וגדולה.

האני האמיתי שמעוצב על ידי אירועים על אישיים, זו השפעה המתעוררת באדם ומובילה אותו בעוד שאר ההיבטים של אישיותו ישנים. מודעות זורמת זו, העצמיות, מהדהדת ומדריכה, מחייבת שמירת ערנות תמידית מצד החניך בכדי שיוכל להשתתף בה, אפילו ביושנו בלילה. איבנהוב ממקם את ה"משגיח הנצחי" ב"מרכז המצח בין הגבות" הוא העין השלישית.

 

איבנהוב מגדיר מחדש את רוח הקודש כשיא מואר, מלא עוצמה ואלוהי של הווית האדם, ולא כישות חיצונית. יחד עם זאת ישנה רוח קודש קוסמית ואלוהית, וכל עצמיות גבוהה של האדם מקבלת את הניצוץ שלו מרוח זו. רוח אחת זו מתגשמת בסמל החי של השמש ושני סוגי האור שלה, וכאשר אדם מטוהר מספיק הוא יאוחד עם אותו אור לא נראה שכבר נמצא בכל אדם. האלוהות היא רוח קוסמית וגם הבסיס של העצמי הגבוה בכל אדם, היא טיפה של אש שהיא חלק מהאוקיינוס הקוסמי.

 

איבנהוב מנסה להגדיר את העצמי הגבוה במונחים הלקוחים מעולם הקבלה, לפי דבריו העצמיות שייכת לאין סוף. בעוד האישיות מורכבת מהרבה אני משתנים ומתנגשים, וזה יוצר סבל. הפרפר הוא סמל של עצמיות הנשמה, הנפש היוצאת מהגולם שהוא האגו. נולדת מחדש.

דרך מדיטציות ללא האגו (אין מדיטציה על האגו, מניחים אותו בצד ועולים הלאה) אפשר להתחבר לעצמי הגבוה, בעזרת שימוש בכושר הדמיון. לדמות זרם המחבר בין האגו המודע והעצמי, הטבע המתרחב של העצמי האמיתי והאופי הנמוך של האגו הם שני צדדים של מודעות אחת, שיכולים להתחבר בעזרת האירוע העל אישי שפותח את האופק של העצמי הגבוה לממדים הקוסמיים המלאים שלו.

האגו הוא מסך הקולט רשמים מעודנים של העצמי הגבוה, תשומת הלב צריכה להיות מוסטת לאט לאותם רשמים, על מנת לעזוב את ההתעסקות הרגילה של האישיות. כשהשינוי יתקדם המשתתף ירגיש "מלא באור ומבלי אזהרה יעלה למעלה למודעות על, מסונוור מהגודלה והיופי של העולם", גם כשחוזרים לחיי היום יום, צריכה להיות כוונה לטפח את זרם התקשורת בהתמדה וסבלנות עד ש"יום בהיר אחד האור יהיה אתך... "לדעת את עצמך" (המשפט לקוח מדלפי יוון "דע אותך אותך עצמך") זה להתמוסס לתוך אחדות עם האל".

 

איבנהוב מדגים דרך חיים יוצרת פועלת שבה העקרונות הרוחניים שהוא מלמד לא נפרדים מהאירועים הלא אישיים בחייו והדגש שהוא נותן לצורך בשינוי בחיים של התלמיד. הוא מספר במקומות רבים על רצונו לחיות לפי האידיאלים שהוא מלמד ואיך האתגרים של החיים דרשו ממנו לעדן את האמיתות הפנימיות שלו. ידיעה משתתפת היא לא רק אינטלקטואלית, כפי שכותב גורג פרר Jorge ferrer[4]   אלא "ידע אמפטי ורגשי של הלב, ידע חושי ופיזי של הגוף, וידע חזוני ואינטואיטיבי של הנפש". 

בסיס החזון הרוחני של איבנהוב התגשם דרך הידע המשתף של הרוח, הוויה המקודשת, ידיעה חיה שהוא התאמץ לממש בחיי היום יום, מדיטציה, תרגילים גופניים, מוזיקה, אמנות, בריקוד הפאנוריתמי ועוד. המשימה שלו, שניתנה לו על ידי דונוב, הייתה להביא את תורת דונוב לעולם. עד שנת 1959 הוא היה תלמיד. וכולם קראו לו האח מיכאל. החל משת 1960 תלמידיו החלו לפנות אליו במילה MAITRE במובן "המורה". ולאחר מכן בנה אידאל גבוה אחר מזה של דונוב) הפרדיגמה העיקרית שלו התרחקה מעבר ללימוד המסורתי של דונוב ושילבה בתוכה לימוד הודי ובודהיסטי, יוצרת סינתזה עשירה של מזרח ומערב. הידע ההשתתפותי שלו מדגיש את הצורך המתמשך לחוויה משנה אישית ישירה במהלך החיים, הוא לא רק לימד רעיונות, אלא טכניקות, שיטות עבודה רבות מאוד ותרגולים להתפתחות רגשית, מנטלית ורוחנית, שהביאו למאמץ מתמשך לעידון, הגשמה וביטוי של ההתממשות של חיים רוחניים.

 

איבנהוב שם את הלימוד והביצוע בתוך קונטקסט מטאפיזי, לא רק כספיח המאשר את החוויה, אלא כבסיס הקוסמולוגי של כל צורות התפתחות אנושית. ידע העצמיות קשור אצלו לטבע של ההוויה, שדרך ההתגשמות שלה בטבע, מכילה ומזינה את כל החיים דרך פעילויות על אישיות ותהליכיות. האתגר של לגלם את הפעילויות הללו בשירות מודע מכוון, מחשבה והרגשה מביא להדהוד מטאפיזי וכיוונון של הנפש עם הרמוניות טבעיות עמוקות. מה שמהווה "ניסיון אישי" הוא רלוונטי רק במידה שמספק בסיס להתקדמות בקונטקסט של פיתוח ידע אינטואיטיבי שפעילותו היא כיוון לגבוה, למציאות העל אישי. כמו רקדן המחפש לבטא את היופי והעוצמה של המוזיקה, תנועה מכוונת עם תדרי הקול והריתמוס שמניעים את היחיד בתנאי שהמשמעת והגמישות שלו מספקים לבטא ולהפעיל את המשמעות והתשוקה שמורגשת במוזיקה. התנועות מגלות את האפשרויות הנסתרות של המוזיקה, בחיי החניך זה האופי האיכותי וחיי המעלה שמבטאים בצורה הטובה ביותר את ההרמוניה שמורגשת ונראית דרך מאורעות על אישיים.

 

עוד היבט של הסינתזה של איבנהוב הוא שדרך השימוש המתמיד שלו בסיפורים אישיים ועל אישיים, קישוטים נרטיביים, מטאפורות, הוא פונה לתפישה רב חושית ועשירה, תחושה של קשר עם טווח רחב של ניסיונות חיים בניגוד ליובש האינטלקטואלי של מורים אחרים הנשארים בתחום המופשט. זה נותן תחושה של השתתפות בטבע, יחסי אנוש, כמדיום של נוכחות חיים. הדמיון העשיר משפיע לטובה על כושר הדמיון ומעורר את הפעילות שהוא רוצה ליצור דרך טכניקות הדמיה. האנלוגיות הדרמטיות והחזותיות שלו נותנות צורה וחומר לתהליכים מנטליים שמשקפים את הנוכחות העדה, הראי של הדמיון ממורק על ידי ההזמנה המטאפורית של הכוכבי, שמשי, ירחי, (ושאר כוכבי מערכת השמש המופיעים בדגם עץ החיים הלקוח מהקבלה שאיבנהוב פיתח והעשיר) והדמיות טבעיות נוספות הנמצאות בספריו (מזכיר את רומי), השימוש שלו באנלוגיות סמליות כמו שעושים בקבלה, אלכימיה, אסטרולוגיה ומאגיה, גורם ליצירת מקור לא אכזב של תמונות, העוזרות לגלם את הלימוד בעולמות הנראים של הצורה, למרות שהוא מייעץ באופן קבוע כנגד היקשרות לצורות אלו. (הצורות הן אמצעי נוסף להתפתחות רוחנית, כפי שהשמש איננה אלוהים, אלא כלי עבודה בדרך אל האלוהי)

 

איבנהוב מדגיש איכות של שחרור בתורתו, הרי שההתפתחות האישית מביאה לנו קונפורמיות, בעוד דרך חיים יצירתית ואינדיבידואלית (עצמיות), הנפטרת מדוגמות וסטריאוטיפים מביאה שחרור. הוא נגד חיקוי ומאתגר את החניכים למצוא את האמת הפנימית והאישית שלהם, בדרך של מודל השתתפותי, "אוקיינוס עם חופים רבים" בו לכל אחד יש חוף, והדגש מבוסס גם על ניסיון אישי, וגם על תורתו שלו. אך כוללת בדיקה מעמיקה תוך הטלת ספק בדבריו שלו כמורה, על מנת למצוא את דרכך שלך בתוך המערכת שבנה. המאחד בין האנשים חשוב ביותר. אך גם המקורי והיצירתי חשוב במידה רבה. השוני והמורכבות זה העיקר, והזרימה והשינוי זה הדרך.

 

איבנהוב הגיע לדרכו בשלבים שהתגלו תוך כדי חיים ותהליך התבגרותו הרוחנית. הוא מזכיר ארבעה שלבים בדרך: הכנה, דגירה (הריון), הארה, ואימות. אפשר לראות דרך משקפיים אלו את חייו. ולראות גם שהם לא באים ליניארית או אחד נובע בשני, אלא משולבים זה בזה. הרבה מאירועי העל אישיים של ההארה קרו לו בגיל צעיר. אך לאחר מכן בזמן היותו עם דונוב, יש לו ספקות, הוא עובר הכנה. ולכן המודל הוא גמיש.

ישנה נקודה פסיכו רוחנית של הבנה: בני אדם שנפגשים עם האופק העל אישי לא תופשים בקלות ולעיתים רק לאחר מאמץ רב, מה קרה. לעיתים לוקח שנים של התבוננות ועבודה בכדי שאירועים כאלו יתבהרו ויתרחבו לתוך התפישה המשקפת בגרות אמיתית

בקונטקסט שכזה ניסיון אישי לא מספק מיכל גדול מספיק להתפתחות רוחנית, מפני שהמפגשים לוקחים את האדם הרחק מהחוף המוכר, למרחב של פוטנציאל רוחני, שאין לאדם כלים לקלוט אותו, ורק דרך מאמץ של חיים ולימוד עצמי (דע אותך אותך עצמך) הוא יכול להבין את תוכנם של אותם אירועים.

 

איבנהוב בילה שנים רבות בהכנה, אימון ודגירה (שלב ההיריון) כאח פשוט באחווה בבולגריה, ולאחר מכן בצרפת (עד 1959), לפני שהוכר כמורה (החל מ 1960 בהיותו בן 60) אמיתי. החיפוש שלו להגשמה של הלימוד והמטרות של האחווה האוניברסלית היה היבט מעצב של תקופת דגירה זו. דרך דונוב הוא למד את החשיבות של תקשורת, יחסים אוהבים, משמעת מתמדת וחינוך. האימון שלו הרחיק אותו מהיקסמות עצמית והפנה את תשומת לבו לנושאים הגדולים יותר של הרוחניות.

המודל המשתתף מראה תנועה כלפי קהילה, התייחסות חברתית, וקונטקסט העולמי של התפתחות רוחנית, קשור להשפעה של מאורעות על אישיים. מכוון מעבר למרכיבים האישיים והסובייקטיביים של האירוע.

הסינתזה של מזרח ומערב, כולל המסעות להודו, מראים על רצונו לגלות אפשרויות רוחניות כחלק מחיפוש חיים מתמשך להגשים, ככל שניתן, את ההיבטים העולמיים של רוחניות אנושית כפי שהתגלתה לו דרך מאורעות על אישיים. (על הנסיעה להודו אמר: "נסעתי על מנת לבחון מנקודת מבט אחרת את עבודתי הרוחנית")

 

בהקשר של תוואי חיפוש, התקופה של הדגירה הושפעה על ידי אירועים רבים כאלו, והידע המואר של אותם אירועים לא נח על זרי הדפנה של שחזור החוויה, אלא בבגרות מתמשכת של תובנה רוחנית וחוכמה. החוכמה הזו, בהיבט ההתפתחותי שלה, לא נפרדת מהמאורעות העל אישיים שגרמו לו להשראה ומהמאמצים שעשה במשך חיים שלמים להגשים את המשמעויות המלאות של אותם אירועים דרך חיים אותנטיים וממשיים. אימותם היה מותנה ויחסי לתפישה המטאפיזית שלו, אבל האימות היה תהליך חיים ארוך, המתממש דרך ניסיון חוזר של כנות וערכים בזמן שחיפש לממש את האידיאלים שבנה לעצמו ולכל חניכיו ותלמידיו הרבים בעולם כולו.

מוסיף אוריאל זוהר:

כל דבר שדונוב עשה עד שנת 1937 איבנהוב עשה כמוהו. הוא עבד בשיטת חיקוי והזדהות עם מורהו בצורה מוחלטת ללא פשרות. ולאט לאט במשך השנים החל להידמות לו גם במונחים פיזיים של דמיון פנים ותנועות גופניות. איבנהוב עשה ניסים ונפלאות, הציל המון אנשים ממחלות נראות ובלתי נראות. לאחרונה החלו לצאת ספרים של תלמידים שחיו בקרבתו, ומספרים על מעשי נפלאות, כולל דברים שדונוב עצמו לא עשה. כמו לדוגמה, אחות יהודיה בשם ארונה ליפשיץ, (סיפרה לאוריאל זוהר אישית את הסיפור הזה, ויש עוד סיפורים ועדויות רבות בתחום הזה כולל הישראלי, דודי אדלר שפגש אותו בהודו...) לה תלמידים רבים בפאריז. היא פגשה את המורה איבנהוב והוא קבע שהיא והקבוצה שלה הם ענף של האחווה הלבנה האוניברסלית, וקרא להם "שלום". יום אחד נכנסה לפגוש אותו בקליפורניה. הוא פתח הדלת והיא הלכה מאחוריו. לפתע עברה במוחה מחשבה, "כמה נמוך המורה"... ופתאום כהרף עין, הוא היה יותר גבוה ממנה כמעט במטר נוסף.


מומלץ לקרוא את הספר "אוטוביוגרפיה של יוגי" כדי להבין לעומק, במה מדובר...

הפנייה לקריאת ספרים של איבנהוב והמשך לימוד - לחצו כאן

 



[1] לואיס גקוליואט (1837-1890) louis jcolliot  – היה חוקר צרפתי שחיפש את מקורות האזוטריות המערבית בתרבות ההודית, ועסק בכתבי סנסקריט עתיקים, ספרו החשוב ביותר הוא "מדע הנסתר בהודו" ואותו כנראה איבנהוב קרא. הוא פעל במקביל לחברה התיאוסופית (נוסדה 1875) וייתכן והשפיע עליה, בנוסף לכך השפיע גם על ניטשה וטען לקיום יבשת אבודה באוקיינוס ההודי. במחקריו מצא זהות בין גיבור הבגדווגיטה – קרישנה, לבין קרייסט, ישוע הנוצרי.

 

[2] נימקרולי בבא – מהרג'י גו. (1900-1973) מורה רוחני, גורה הודי שלו אשראמים ברישיקש, ומקומות נוספים כולל טאוס ניו מקסיקו, התפרסם כמורה של מספר אנשים מערביים, ביניהם המוזיקאי גאי אוטל, עסק בבהקטי יוגה – שירות של אחרים. הוא השפיע על סטיב ג'ובס ועל ג'וליה רוברטס.

 

[3] התפישה הזו גם אצל איבנהוב וגם אצל דונוב מזכירה מאד את ה"אור של הר תבור" של הנזירים ההיסטיכיים בהר אתוס. גרגורי מפלמס

[4] פרופסור במחלקה לפסיכולוגיה מכון קליפורניה ללימודים משולבים, הוא המחבר של
revisioning transpersonal theory

Participatory vision of human spirituality

The participatory turn: spirituality, mysticism, religious studies. Together with Jacob Sherman

פעיל במסגרות בין דתיות רבות , ובמגזינים ופורומים המנסים לחבר בין החוויה הדתית הרוחנית והמדע, מבלי לוותר על האיכויות של זה או של זה.

 

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו