לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

אור האלוהים - טיולים לרחבי העולם

אור האלוהים – הוסמדין

לאחר מותו של זרקובי זרח אור חדש בחייו של רומי בדמותו של הוסמדין, אור שתפקידו היה להשלים את תהליך הטרנספורמציה של רומי והפיכתו מרומי ל"מוולנה" – המורה. בזכותו של הוסמדין כתב רומי את יצירתו המונומנטאלית, "המסנאווי", הנקראת גם "הקוראן של הפרסים". ה'מסנאווי' הוא הספר הנפוץ ביותר בשפה הפרסית, הנמצא כמעט בכל בית. זהו ספר ענק ובו סיכום של התורה הסופית המוגשת לקוראים בצורות מגוונות, בדרך של סיפורים, שירים, חידודים ומשלים. נאמר שספר זה נכתב בעזרת השראה שמימית, בצורה שאף ספר לא נכתב לפניו ולא אחריו.

הוסמדין היה תלמידו של רומי ומאנשי המעגל הקרוב לו. הוא היה איש עשיר, מלומד ובעל השפעה רבה בקוניה, והקדיש את עצמו ורכושו לשירותו. הוא הראשון שכונה "צ'לבי" – שמשמעו איש של אלוהים. הוא מונה למעין מזכיר כללי של חצר רומי ועסק בכל ענייני הכספים.

הוסמדין היה מהראשונים שהצטרפו ללימוד עם רומי; לומד לצידו משמס ומזרקובי, משתתף בטקסי ה'סמע' והמוזיקה. ביתו באזור מיירם, אזור של כרמים הגובל בהרים שבשטחו זרם נחל, הפך להיות מרכז של חסידי המסדר. רומי קרא לו "אדון המסתורין ושומר הידע, אור האלוהים, זוהר הנפש, חרבה החדה של דת הלב, הוסמדין הנדיב".

לאחר מותו של זרקובי רומם אותו רומי לדרגת חברו הקרוב, אהובו והשייח' שלו. הוא נהפך באופן רשמי לחליף החצר, מנהיג המסדר, בעוד שרומי הוא רק תלמידו והולך לאורו. כמובן שבמציאות הדברים התנהלו בצורה שונה; רומי היה האור שלאורו כולם הלכו והכול סבב סביבו. אלא שלהוסמדין היה תפקיד שאף אחד אחר לא יכול היה למלא; הוא ידע איך לגרות את רומי לתת מעצמו לאחרים, לבטא מתוכו את הידע שהושם בו על ידי שמס והמורים שקדמו לו. הוסמדין היה ה"טריגר" לרומי, השער, ובתור שכזה הוא חשוב לא פחות מרומי עצמו.

 

הוסמדין, מוּנע על ידי להט ואמונה שאורו של רומי צריך להאיר לעולם כולו, הגה את הרעיון של כתיבת ה'מסנאווי'. הוא חשב על יצירה שהעולם לא ידע כמוה; יצירה שתיקרא בהנאה אך תכלול גם ידע רוחני עמוק, יצירה שתהיה מקיפה מספיק בכדי לתת את הבסיס לחיים רוחניים, ועמוקה מספיק בכדי לקרב אנשים לאור האלוהי. הוא חיכה להזדמנות הנכונה בכדי להעלות את הנושא בפני רומי, והזדמנות זו הגיעה בזמן שטיילו יום אחד יחדיו בגני מיירם, כשרומי מקריא שירה כדרכו. באחת ההפסקות שבין שיר לשיר פנה הוסמדין לרומי ואמר לו:

"סולטאן שלי, חיברת הרבה שירים והדיוואן (ספר השירים של רומי) נהיה בעל נפח. אם תכתוב ספר דומה ל'שירת הציפורים' של עטאר או ל'ידע האל' של סיניי, יהיה ספר זה מלווה נאמן להולכים בדרך ולמשוררים, טרובדורים יתמלא ליבם בעבודתך ומוזיקאים יכתבו לחנים למילים."

הוא המשיך והפציר בו: "אדוני, אם תכתוב ספר כמו זה של שייח' חכים סנאי ובחרוזים של עטר, זה יישאר כמזכרת חיה לדורות הבאים וימשיך להזין אוהבים של אלוהים ואת המדוכאים."

רומי חייך, הוציא מבין קפלי כובעו פתק ועליו רשומים שמונה עשר חרוזים כפולים, שהם השורות הראשונות של ה'מסנאווי' ואמר:

"לפני שהרעיון הגיע אליך, אלוהים הגדול והחסוד נתן לי השראה לכתוב ספר כזה."

רומי נתן את הפתק להוסמדין וביקש ממנו לקרוא את השורות הראשונות המתחילות במילים:

"בשם האל הרחמן והרחום.

האזינה לקנה זה העזוב,

נושם מיום נתלש מעריסת הסוף,

צליל של אהבה לוהטת ומכאוב.

סוד שירי, אף כי קרוב הוא,

איש לא יראה, ואיש לא ישמענו,

הוי, מי ייתן לי ידיד, את האות יכיר,

וכל נפשו עם נפשי תתחבר!

שלהבת האהבה היא שהבעירתני,

יין האהבה שלהבני.

התרצה לדעת איך דם אוהבים יזוב?

האזינה, האזינה לקנה הסוף..."

(תרגום של חוה לזרוס יפה).

 

השורות האחרונות של שמונה עשר הפסוקים אמרו כך:

"...מי שאין לו פרנסה, ארך עליו יומו.

אין אחד שהוא בוסר שיבין את הבשל.

לפיכך במילים צריך לקצר ושלום."

למעשה סגר רומי בשורות אלה את התגלות ה'מסנאווי', ולא התכוון להמשיך בכתיבה.

 

הוסמדין, נלהב מהפסוקים עד כדי כך שדמעות של אושר נשרו מעיניו על הפסוקים האחרונים, הוא נישק את ידו של מוולנה ואמר: "מוולנה שלי, סולטאן ללא השוואה שלי, אני מתחנן לפניך, המשך שורות אלו, המשך אותן לנצח, מלא כרכים מלאים בחרוזים..."

דמעותיו של הוסמדין נפלו על השורות האחרונות וטשטשו אותן, פותחות בכך את הדרך להמשך, מאפשרות חיים חדשים.

רומי נעתר לתחינתו של הוסמדין להמשיך את הכתיבה ואמר:

"צ'לבי (כינויו של הוסמדין), אם תסכים לכתוב עבורי, אקריא לך את ההמשך."

"אני המשרת שלך מרגע זה והלאה," ענה הוסמדין, "אני מוכן בנפשי ובליבי."

"ובכן כתוב, הוסמדין, אור עיני. הוסמדין שגודל באמת, השמש של האמת, כתוב."

אמר רומי, והקריא את השורות הבאות של ה'מסנאווי' – חרוז כפול מספר תשע עשרה:

"בני, נתץ את הכבלים והשתחרר, האם לא היית משועבד לזהב מספיק זמן?"

 

ה'מסנאווי' שוחרר מכלאו. הוסמדין הצליח לחלץ מרומי את מה שהיה לכוד בו שנים רבות. המעיין התחיל לנבוע בזרם אדיר: 25,618 פסוקים מחורזים נכתבו במשך שנים ספורות. כל הפסוקים נכתבו בדרך של השראה אקסטאטית אשר נחה על רומי, כשהחרוזים יוצאים מפיו שלמים ובנוסח המדויק כאשר הוסמדין כותב אותם במהירות.

לעיתים קרובות ה'מסנאווי' נבע בזמן שרומי היה מסתובב סביב עמוד בביתו במשך שעות. לאחר מכן היה הוסמדין מקריא את החרוזים לרומי שהיה מעיר הערות ומתקן היכן שצריך.

ה'מסנאווי' הגיע בזמנים של השראה, לעתים יום אחר יום, לעיתים במשך שעות וימים רצופים, ולעתים לא היה מגיע דבר במשך שבועות ואפילו חודשים שלמים.

 

כותב הוסמדין:

"מעולם הוא לא השתמש בעט בכותבו את ה'מסנאווי'. הוא היה מקריא לי אותו בכל מקום, במדרסה, במעיינות החמים של קוניה, בגני מיירם, ומיד התחלתי לכתוב. לעיתים היה לי קשה לעקוב אחריו, לעיתים הוא הקריא במשך יום ולילה במשך כמה ימים, בפעמים אחרות הוא לא יצר דבר במשך חודש, ופעם אף נפסקה הכתיבה למשך שנתיים. בסיומו של כל כרך (ה'מסנאווי' מורכב משישה כרכים) הקראתי לו אותו, כדי שיתקן את מה שכתב..."

דרך כתיבת ה'מסנאווי' השלים רומי את הטרנספורמציה שלו; מגולם הוא הפך לפרפר. לפני כתיבת ה'מסנאווי' הוא למד להעביר את אהבתו לשמס דרך דמויות אחרות – זרקובי והוסמדין. עם כתיבת ה'מסנאווי' התהליך הושלם; אהבתו האישית התפתחה והפכה להיות אהבה אוניברסאלית, חובקת עולם, אהבה לכל האנושות. רומי נהג לומר על עצמו: "הייתי לא בשל, התבשלתי, נשרפתי". רומי נשרף באש של שמס, ועתה אש זו החלה להפיץ אור סביב.

 

בסגנון הכתיבה של ה'מסנאווי' משתמש רומי במשלים ובדוגמאות רבות מחיי היום יום בכדי לגלות אמיתות עמוקות. יש בספר הומור רב, לעיתים הוא אסוציאטיבי – דבר מוביל לדבר בצורה שנראית כביכול כאוטית, אך למעשה יש בו ארגון-על. הספר כתוב בחרוזים ובמשחקי מילים בשפה הפרסית ויש בו מספר רבדים של משמעות. לעיתים מופיעות התייחסויות לשאלות ותשובות אשר התנהלו בין הוסמדין לבין רומי.

הוסמדין ליווה את רומי משך כל כתיבת ה'מסנאווי' ורומי מתייחס אל הוסמדין כאל זה שמיילד ממנו את הספר, מושך אותו אל אוויר העולם:

 "הו קרינת אלוהים הוסמדין, אתה זה שדרכו האור של ה'מסנאווי' עלה על אורו של הירח. אתה שבו תקוות מוגשמות, הדרך הגבוהה שלך מושכת את העבודה הזאת אלוהים יודע לאן."

הוא אומר: "קשרת את צוואר ה'מסנאווי' עם חבל ואתה מושך אותו בכיוון שרק אתה יודע."

ומוסיף: "מכיוון שאתה הקטליזאטור של עבודה זו, ואם עבודה זו תגדל, זה יהיה אתה שגרמת לה לגדול."

 

לאחר כתיבת הכרך הראשון, מתה אשתו של הוסמדין והוא לא היה פנוי רגשית ונפשית להמשך הכתיבה. רומי נאלץ לחכות בסבלנות שנתיים עד שהוסמדין חזר אליו והעבודה יכלה להימשך. המילים הראשונות של הכרך השני מתייחסות לכך:

"ה'מסנאווי' התעכב זמן מה, נדרשה הפסקה בכדי שהדם ייהפך לחלב. הקשב היטב למילותיי, דם לא הופך לחלב מתוק אלא אם כן הגורל מוליד תינוק חדש."

רומי ממשיך ואומר: "באופן דומה כל מטרתי של כתיבת ה'מסנאווי' היא אתה, הוסמדין, קרינת אלוהים. כל ה'מסנאווי' עם ענפיו ושורשיו הוא שלך מפני שהסכמת לכתוב אותו. מפני ששתלת את הזמורה. אזי המשך להשקות אותה, מפני שנתת לה חופש לגדול התר את הקשרים."

 

כתיבת ה'מסנאווי' נמשכה על פני מספר שנים, שבסופן רומי חלה מאד ומת. במשך כל השנים הללו המשיך רומי לכתוב שירים שנאספו על ידי הוסמדין בספר "דיוואן שמס טבריזי". הוא המשיך ללמד ולתת הרצאות שהועלו על הכתב בספר "סימנים של הלא נראה", וגם הנהיג את המסדר. יד ימינו בכל הדברים הללו היה כאמור הוסמדין, והיד השנייה שתמכה בו היה בנו – סולטאן וולאד.

לאחר מותו של רומי הציע הוסמדין שסולטאן וואלד ינהיג את המסדר במקומו של רומי. אלא שזה סירב, באומרו: "אין צורך צ'לבי, אבי לא מת, נשמתו נצחית לצד האלוהים. זה היה הנביא שאמר: "הנאמנים לא מתים אלא רק עוברים מעולם אחד לאחר". אתה הייתה החליפ'ה שלנו בזמן אבי ואתה עדיין החליפ'ה שלנו כעת. דבר לא השתנה, אנו מכירים אותך ונלך אחריך, קח את מקומו של אבי."

הוסמדין שימש כראש המסדר הראשון של הדרווישים המחוללים במשך עשר שנים נוספות לאחר מותו של רומי. במותו הוא נקבר בסמוך לקברו של רומי.

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו