לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

אורפיזם ודיוניסיה

דיוניסוס ואורפיאוס

הוא אל נרדף ומוכה, בין לאל ולאישה, שהצליח להתגבר על גורלו והרדיפות , ניצח וגם לתחייה, ולא עוד אלא שהוא מציל מהשאול את אימו – סמלה ומעלה אותה לדרגת אל באולימפוס, הוא גם מציל את אשתו – אריאדנה מהתאבדות בעקבות אכזבה מהגיבור – תזאוס. אריאדנה משולה לנשמה האלוהית ודיוניסוס מציל אותה ונושא אותה לאישה. וזה נחגג על ידי הנישואים המקודשים, הנישואים המיסטיים. הסצנות הקשורות לחייו מופיעות על קישוטי סרקופגים – לידתו הפלאית (מירך אביו והנימפות), סצנת הצייד, הצלת אריאדנה והנישואים המקודשים.

היו אגודות של אומנים דיוניסאים באתונה החל מ300 לפני הספירה. ב"בכחיות" דיוניסוס מצהיר שהפולחן שלו הוא סודי ובעל אופי של מיסטריות. , לאחוות היה בתי קברות משל עצמם, מערות טקסים וריקודים. ריקודים, צעצועים מיסטיים – רעשן, ראי, סביבון, עצמות משחק. לפי האגדה הטיטנים רצחו את הילד דיוניסוס ובתרו אותו לחלקים, הם משכו אותו למלכודת בעזרת צעצועים אלו. דיוניסוס הוא הילד האלוהי
לדיוניסוס היו ערוכות טקסיות שבהם השתכרו

 

דיוניסוס אצל התרקים.

היה קיים מיתוס מופתי של נשואי קודש בין אל הסערה ואימא אדמה. דיוניסוס נולד בעקבות איחוד זה. פולחן דיוניסוס התרקי דומה לטקסים שאווריפידס מזכיר ב"בכחיות". הטקס נערך בלילה, בהרים, לאור לפידים. מוזיקה קצבית גרמה למאמינים להשמיע קריאות שמחה ולפתוח בריקוד מעגלי, סוער וזועם.
"הנשים בעיקר התמסרו כל כולן לריקודים פראיים ומתישים אלה. הן לבשו בגדים מוזרים, בסארס, בגדים ארוכים מתנופפים, שככל הנראה נתפרו מעורות של שועלים, ועליהם עורות של איילות, ייתכן שהן ענדו קרניים על הראש" הרודטוס.

"הם החזיקו בידיהן נחשים שהוקדשו לסאבזיוס ופגיונות. כשהיו מגיעות לשיא האקסטאזה, לטירוף הקדוש, הן תפסו בעלי חיים שנועדו להקרבה, קרעו אותם לגזרים ואכלו את בשרם הנא, דבר שהשלים את ההזדהות עם האל."

לפי הרודטוס וסטרבוס היה לפיתגורס עבד בשם זלמוקסיס, הוא עזב לתרקיה, שם לימד את האנשים תרבות ועשה עצמו לאל. הוא היה נביא ומגיקון שנסע גם למצרים.

 

באכחיות.

איאוריפידס כתב את הבאכחיות בסוף ימיו. אין אנו יודעים מה הייתה כוונתו של איאוריפידס בכתיבת יצירת מופת זאת של הטרגדיה היוונית, אבל היא המסמך החשוב ביותר שיש בידינו בכל הקשור לפולחן דיוניסוס, לנושא של "התנגדות, רדיפות, ניצחן". ניתן כאן ביטוי מבריק. פנתיאוס מתנגד לדיוניסוס משום שהוא "זר, מטיף, מכשף... בעל תלתלי זהב נפלאים ומבושמים, לחיים ורודות, ובעיניו חסד אפרודיטה." הוא משחית את הנערות הרכות בטענה שהוא מלמד אותן את הסודות המתוקים והמקסימים. בהשפעתו נשים נוטשות את בתיהן בלילה ורצות אל ההרים, תוך שהן רוקדות לצלילי מצילתיים וחלילים. פנתיאוס חושש בעיקר מהשפעת היין כי "ברגע שהנשים שותות יין, הן נוטות למעשים מסוכנים".

 

אורפיאוס

אורפיאוס חי בתרקיה דור אחד לפני הומרוס. הוא מצא שם את מותו על פי מחזהו האבוד של אייסכילוס "הבאסרידים" . הוא נהג לעלות מדי יום להר פנגאיוס על מנת להשתחוות לשמש המזוהה עם אפולו. דיוניסוס הנרגז שלח את המינאדות נגדו. הקיתרה נופצה ואיבריו פוזרו לכל עבר. ראשו שהושלך למים צף כשהוא שר עד לסבוב.

לאורפיאוס יש דמיון לשמאנים. הוא מוסיקאי ומרפא, הוא מקסים ומאלף חיות טרף, הוא יורד לשאול כדי להוציא את אאורידיקה, ראשו הכרות נשמר ומשמש כאורקל, כפי ששימשו עד המאה ה19 ראשיהם של שאמנים סיביריים. אורפיאוס ייחס חשיבות רבה לטיהור, קתרזיס שזה טכניקה של אפולון.

מספר רמזים של אפלטון מאפשרים לנו לעמוד על עיקר התפיסה האורפית בנוגע לאלמוות. בשל החטא הקדמון, הנפש נכלאת בגוף כמו בקבר. מכאן שהקיום הגשמי דומה יותר למוות, ומות הגוף הוא איפא תחילת החיים. אולם חיים אמתיים אלה אינם מושגים באורח אוטומטי. הנשמה עומדת למשפט על פי הישגיה ומעשיה ואחרי זמן מה היא מתגלגלת מחדש. עד גאולתה הסופית

האורפים סירבו לאכול בשר, ונמנעו כך מקורבנות דם. היה זה היבדלות מהמערכת הדתית היונית.

חיים אורפיים הם  היטהרות, סגפנות, שמירה על כללים ייחודיים, אולם לגאולה ניתן להגיע רק באמצעות איניציאציה, כלומר על פי התגלויות קוסמולוגיות ותיאוסופיות.

המיתוס של הטיטנים נחשב לאורפי. על פי מיתוס זה האדם הוא בעל אופי אלוהי ואופי טיטני גם יחד, כיוון שהאפר של הטיטנים הכיל גם את גופו של דיוניסוס הילד. ואולם, על ידי היטהרות, פולחני איניציאציה ושמירה על חיים אורפיים, ניתן לסלק את היסוד הטיטני ולהפוך לבכחוס, כלומר להגיע למצב אלוהי דיוניסאי.

 

 

הטקסט הקדום ביותר באירופה שנמצא במוזיאון בסלוניקי הוא הפפירוס של דרווני, שהוא מסוף המאה ה5 לפנה"ס. במגילה זו לוקח המחבר את אחד ההמנונים האורפיים ומסביר שלמעשה הכל זה אלגוריה וזה מרומז בפסוק הראשון: "אתה החניך סגור את הדלת". המחבר מסתמך על התיאוריות של הפילוסוף אנקסגורס, זה שהביא את הפילוסופיה לאתונה, פילוסוף קדם סוקרטי. סיפורי האלים רק מייצגים כוחות של טבע, ואת מעשה הבריאה.

אנקסגורס היה המורה של אוריפידיס ואולי גם של אפרטון, הוא ניסה להסביר את מבנה היקום וטען שהכל מורכב מיסודות ראשונים קנטים שהיחסים והכמויות שלהם המשתנים יוצרים את החומרים השונים, הכל קשור בהכל חוץ מהnous  השכל, שזה עיקרון התנועה. הוא הציג את המושג של הnous

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו