לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

אורפיזם ויהדות - טיולים לרחבי העולם

אורפיזם ויהדות - סיכום מאמרו של גיא סטרומזה
Stroumsa, Guy. The afterlife of Orphism: Jewish, gnostic and Christion perspectives. Historia religionum journal 4. Pp 125-139. Pisa, roma

 

salmon reinach  קרא לספר ההיסטוריה שלו אורפיאוס, ולפי תפישתו לאורפיזם יש קשר ליהדות, נצרות, אך גם לבודהיזם ודתות אחרות

Wilamowitz-Moellendorf, צינן את ההתלהבות וטען שאורפיזם הוא תנועה שולית בעולם ההלני. בעלת אתוס ואופי קיצוני. שמזכירה במקצת את הנצרות

,ישנה קרבה בין טקסים אורפיים, בכחיים ופיתגוראים.

Ion of Chios  אומר שפיתגורס ייחס חלק מהשירה שלו לאורפיאוס.

Jan Bremmer טוענת שאופריזם זה השפעה פיתגוראית על המיסטריות הבכחיות.

יש כיום הסכמה שהתנועה האורפית הייתה בהתנגדות לערכים של הפוליס היוונית, יש כאלו הטוענים לפראים נודדים, נזירים כריזמטיים ביערות ובהרים.

לפי הרודטוס, המסורות של הבכחיים, פיתגורס ואורפיאוס קשורים למצרים. ישנם לוחות זהב אורפיים, והם דומים לספר המתים הטיבטי.

אורפיאוס מרכזי לקשר בין התרבות היוונית לזו הברברית שסביבה. השמאניזם של Zalmoxis ומקורות אסיאתיים.

 

בספר של סטרומה end of sacrifice ישנם ארבעה שינויי דת בסוף האימפריה הרומית ואלו הם:
התייחסות אחרת לעצמי
התפתחות של דת ספרים
סוף קורבנות דם
מעבר מדת חברתית לקהילתית.

 

זה יותר ממעבר מפוליתאיזם למונותאיזם, אלא משקף שינוי מהותי בתפישתה של הדת. השינוי לא פסח על הדת היהודית. ישנו שינוי מהותי של הפסייכי, היהדות במידה רבה היא החלוץ של זה.

אלא שגם הכתבים האורפיים, הקהילות הפיתגוראיות, והטקסים הבכחיים, מקדימים את זמנם. באורפיזם יש תפישות של גאולה אישית, נצחיות הנפש וחיים לאחר המוות. המובטחים לטהורים. Walter Burkert מדבר על גילוי האינדיבידואל בחוגים האופים והפיתגוראים. זה מתחיל עידן חדש בהיסטוריה של רעיונות דתיים.

 

התורה האורפית מבוססת על כתבים קדושים, שורה של ספרים, פרנץ קומנט מתאר את האורפיזם כדת של ישועה המבוססת על ספרים. האורפים התנגדו לקורבן דם, היו צמחונים. ולבסוף התפקיד של קהילת הנאמנים  של הפיתוגראים מראה מעבר מחברה אזרחית לקהילתיות.

האורפיות היא שינוי מהמסורת ההומרית. שקורה באמצע האלף הראשון לפני הספירה. במקביל לשבירה של המסורת בתרבויות ודתות אחרות. הדתות החדשות דוחות את ערכי העיר היוונית. או האימפריה המזרחית, ובהן בודהיזם, זרתוסתרא, וחידוש היהדות. הם מוצאים בית בשולי החברה, ולכן הם היו יותר אטרקטיביות ליהודים בעולם הקלאסי.

 

הדוקטרינה האורפית הוכרה על ידי יהודי אלכסנדריה שהעריכו אותה. אריסטובולוס היה הפילוסוף היהודי הראשון במאה ה2 לפני הספירה ממשפחה כוהנית. לפי דבריו אורפיאוס למד ממשה. וכך גם פיתגורס וסוקרטס קיבלו השראתם ממנו. יוספוס פלוויוס מדמה את האיסיים לפיתגוראים. לפי היסטוריון יהודי בשם ארטפאנוס, משה מזוהה עם הרמס והוא הביא את הפילוסופיה והכתבים הקדושים ליוונים.

לפי כתבים פסאודואפיגראפיים יהודיים, אורפיאוס קיבל על עצמו את המונותאיזם. Pseudo-Justin’s Cohortatio ad Graecos

בהמנון האורפי אלוהים מופיע בענן, בדיוק כמו במסורת היהודית.

כותבים רומאים זיהו את האל היהודי עם בכחוס, במקדש שרים ויש זרי עלים לכבודו (לפי פלוטרך וטקיטוס). טקסי דיוניסוס מופיעים באגדת הפסח, אולי זכר לקשר עם מצרים ההלנית ובמיוחד פתולמאיס הרביעי פילופטור (אוהב עמו) והאל דיוניסוס. גם סוכות מזכיר את התהלוכה של דיוניסוס בחוזרו מהודו.

 

באלכסנדריה היה כנראה ספר שתיאר את ירידתו של משה לשאול, וזה מזכיר את הkatabasis  של פיתגורס. Isidore Lévy מתייחס לטקסט יהודי עתיק שנקרא ההתגלות של יהושע בן לוי., לפי דבריו התרפויטים והאיסיים הלכו בדרך הפיתגוראית.

 

Albrecht Dieterich’s Nekyia טוען שהאפוקליפסה של פטר, ספר גנוסטי שהתגלה ב1887, הוא גרסה נוצרית של ספר בשם נקיה מיוון הארכאית בעל נטייה אורפית פיתגוראית. זה גם מסביר את הדימיון בין האפוקליפסה של פטר לחנוך הראשון. המעבר הוא דרך האיסיים ששילבו יהדות עם אורפיזם. Isidore Lévy טען שהאפוקליפסה של פטר, מקורה בספר אפוקליפטי יהודי הנובע מהקתבסיס של הפיתגוראים.

 

ספרות ההיכלות מייצגת את השלב הראשון של מיסטיקה יהודית. מוזכר החזון של המרכבה ביחזקאל. המונח הינו "יורדי המרכבה". סטרומזה מציע שהעניין של "ירידה" קשור לקתבסיס, זה הפך לסמל למסע מיסטי, אל עולם אלוהי.


במיתולוגיה האורפית מופיע האל אריךפיוס
erikepaios אדם בשם Robert Eisler שכתב את Orpheus the Fisher אומר שהשם נובע מ"אריך אנפין".  Yehuda Liebes published in 1988 an article entitled The Kabbalistic Myth as Told by Orpheus.

סטרומזה מציע שזה אולי ארך אפיים, אחד מהשמות של האלוהים.

בקומראן יש התייחסויות לארך אפיים, כמו גם בספר בן סירה. אלו העתיקים ביותר מחוץ לתנך.

 

גנוסטיות ואורפיזם

הקוסמוגניה שלהם דומה, שניהם מציעים גאולה לאחר תהליך חניכה. הנפש ניצלת מהגוף ועולם החומר. Hans Leisegang הראה על דמיון רב בין התורות. הוא טען שתורת הגלגולים של בסילידיס וקרפוקרטס באה מהאורפיזם.

השילוב האורפי של מיתוס דיוניסוס עם הדוקטרינה של מעבר הנשמות, אסקטיות רדיקלית, כל זה יכול להיות בסיס לדת של ישועה. ייתכן וכתבי אפלטון הם ערוץ שדרכו המסורת האורפית יכלה להגיע לגנוסטים. בכתבי נאג חמאדי נמצאה מגילה של אפלטון – הרפובליקה.

המיתוס של פירוק דיוניסוס לחלקים בעודו מתבונן בראי, מתגשם בחומר, זה דוגמא של איך משהו אלוהי נכלא ומפוזר בעולם החומר. בבשורה של פיליפ יש מילה שהנשמה צריכה להגיד בכדי לעבור מרקיע לרקיע. היא אוספת את חלקיה. גם בבשורה על פי חווה יש אזכור של אסיפת חלקים

 

קטע בספר סוד מפעלות יוחנן מגלה את המשמעות האזוטרית של הצלב. בקונטקסט זה צריך לאסוף את החלקים המפוזרים של הגוף האלוהי המפוזר. זה קשור למיתוס של אוסיריס. או דיוניסוס זגרוס, יש דיאגרמה אורפית שמוזכרת על ידי אוריגן, וסיסמאות שצריך לבטא בשבע נקודות ביקורת של הארכונים. באורפיזם מסע הנשמה הוא בעולם התחתון. בגנוסטיות בשמיים.

 

אורפיזם ונצרות

אורפיאוס הופך לאל עליון ויחיד. הוא קשור למלך דוד. משיח סובל, ולמרות זאת קלמנט טוען שהוא מתחזה. יש טוענים היה מתח בין חסידי אורפיאוס לבכחוס. אורפיאוס הציע רפורמה בדת הדיוניסאית הפרימיטיבית.

 

הנקודה הישראלית

מייסד האקול ביבליק הצרפתי בירושלים ב1930 Marie-Joseph Lagrange כתב ספרי מבוא ללימוד הברית החדשה, את הספר הרביעי כולו הוא מקדיש לאורפיזם. הוא יוצא נגד הדעה הרווחת שנצרות היא שילוב של אמונות משיחיות יהודיות עם כתות האל המושיע, המסתורין. הוא מביא בהרחבה את כל המידע על האמונה האורפית. טוען שבאורפיזם אין את מושג הרוח שמאפשר איחוד עם האל הסובל ומת. ובהקשר לאיחוד עם האל הקם לתחייה: ההבדל המהותי בין נצרות לאורפיזם קשור לגוף, הנוצרים מייחלים לתחייה של הגוף, בעוד שהאופים מייחלים להשתחרר ממנו. באורפיזם אין חטא קדמון. יש הבדלים בעניין הקרבנות, טהרה ותפילה לאחר המוות.

 

הספר מביא פסיפס שנמצא בירושלים מהמאה ה4 או ה5, שבו אורפיאוס מנגן חליל לחיות, במסגרת איקונוגרפיה פגאנית נוצרית, עם הדמויות של תאודורה וגאורגיה. פסיפס דומה נמצא בציפורי.

 

 

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו