לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

איברהים איבן אדהם

איברהים איבן אדהם.

 

אחת מהדמויות הסופיות הקדומות והחשובות, מהמאה ה9 לספירה, מזכיר בסיפורו את הבודהא, הוא היה נסיך בן של מלך שהפך להיות סופי סגפן. אביו היה אחד המלכים של חורסן, והוא עלה לרגל למכה עם אשתו, שם נולד איברהים, אביו נשא את התינוק הקטן מסביב לכעבה וביקש מההמונים שיתפללו עליו.

איברהים גדל כנסיך, יום אחד בעודו צד הוא שמע קול שמימי שאומר לו: הו איברהים, האם לשם כך יצרתי אותך: הוא פחד ונפל מסוסו, זה קרה 3 פעמים ואז דיבר אליו קול מלפני האוכף שלו: באמת לא יצרתי אותך לכך, ולא בזה תמות.

איברהים ירד מסוסו ופגש אחד מרועי אביו, הוא לקח את לבוש הצמר של האיש ושם אותו עליו, שילם לו, ומבלי דבר בידיו התחיל ללכת לכיוון מכה.

 

אגדה אחרת מספרת שיום אחד שאל אותו אחד מתלמידיו : מה גרם לו, בן מלך, לעזוב את העולם הזה ולחפש את הנצח. הוא ענה לשואל שיום אחד הוא ישב בדיוואן של הארמון, עם משרתיו סביבו, כשהוא הסתכל החוצה מבעד לחלון הוא ראה קבצן בחוץ אוכל לחם יבש שהיה טבול במים ומתובל במלח, לאחר שהקבצן סיפק את רעבונו הוא התפלל והלך לישון. איברהים הסתכל על הקבצן וביקש לקרוא לו כשקם. המשרת אמר לקבצן שהאדון של הארמון מבקש לדבר אתו. "בשם אלוהים" הוא ענה "אין אדון ואין כוח חוץ מזה של אלוהים, אבל אבוא".

איברהים שאל את הקבצן: האם הרעב שלך סופק על ידי פיסת הלחם. הקבצן ענה שכן.

איברהים שאל אותו האם הוא ישן טוב אחר כך, בלי דאגה או צער? הקבצן ענה שכן.

איברהים חשב על כך ועל חוסר הסיפוק שלו מהחיים שלו, ותהה איך הוא יכול להגיע לסיפוק כמו הקבצן. באותו הלילה הוא הוריד את בגדי המלכות, לבש בגדי עניים ועזב את הארמון לחיות חיים של עוני ונדודים, כמו הקבצן.

במדבר הצטרף אליו אדם (אל חדר) שלא היה לו כל אספקה או מים, אבל הוא ידע, על ידי תפילה, לגרום למים ואספקה להופיע, אותו אדם לימד אותו את השמות האלוהיים הסודיים. ואז נעלם.

איברהים, מטורף מפחד, קרא לאלוהים בשמו, ומייד הופיע לצדו מישהו שאמר לו: שאל ויינתן לך. האיש אמר: אני אחיך קידר, וזה היה אחי דאוד שלימד אותך את השמות הסודיים. הנביא כיוון את איברהים לקרוא לאלוהים שיחזק אותו כל הזמן. במכה נפגש איברהים עם מורים סופים חשובים. אחר כך הוא הלך לסוריה וחי שם כסופי, אוכל רק את מה שהוא גידל. הוא בילה את הלילות בתפילה, לא אכל ולא ישן.

 

כותב גאמי על חייו: "הסופי לא נכשל בשרות, אך סופיזם זה לא שרות, הסופים לא מזניח שרות, הם מצטיינים בזה יותר מאחרים, אך הם לא רואים בזה זכות, הם לא מחפשים גמול או תמורה או פיצוי והעניין שלהם במסחר שונה, הוא מורכב ממה שבפנים, לא מה שבחוץ. הם מזניחים את החוץ כי הוא כזב, ובפנימיות הם חיים בעולם אחר."

באהבה, בידע ובחברות איברהים איבן אדהם עלה על כל אדם או גין. גונאיד אומר שאיברהים היה המפתח של הדוקטרינה הסופית.

 

מסופר על איברהים שיום אחד הוא פגש איש צעיר שהכיר שהוא בנו. לרגע הרגשות הטבעיים שלו כמעט והכריעו אותו, אך הוא שלט בהם ואמר שורות אלה: אלוהים! למען אהבתך עזבתי את המין האנושי, הפכתי ילדי ליתומים, בכדי שאוכל להסתכל עליך, ואם עשית את התנאי לאהבתך לקרוע אותי לגזרים, גם אז לא אפנה לאיש לעזרה חוץ ממך". באומרו כך עזב את בנו והתפלל רק שאלוהים ינקה את בנו מכל חטא ויעזור לו למצוא את דרכו.

איברהים הלך במדבר כשהופיע לפניו אדם זקן ואמר לו: הו איברהים, אתה יודע היכן אתה? אתה מסתובב כאן ללא אספקה? איברהים ידע שזה השטן. הוא נפטר מהכסף שהיה לו בארנק, ונשאר במדבר 4 שנים כשאלוהים מספק את צרכיו. במשך כל הזמן הזה קידר ייעץ לו. אז לבו נהיה ריק מכל דבר חוץ מאלוהים.

 

פעמיים בחייו הוא השיג את מבוקשו: פעם אחת היה כשהפליג בספינה שאיש לא הכיר אותו בה, הוא נהיה הבדיחה של הספינה, הוא היה מוזנח, מלוכלך, וכולם הציקו לו. במיוחד ליצן אחד שכל הזמן משך בשערו ותלש אותו. באותו הזמן הוא הרגיש מסופק.

פעם שנייה היה כשהגיע לכפר בגשם שוטף והוא קפוא מקור, הוא רצה להיכנס למסגד אך סורב, וכך גם ב3 מסגדים אחרים. בייאושו הוא נכנס לבית מרחץ לשבת ליד התנור, העשן השחיר את פרצופו ובגדיו, גם אז הוא הרגיש מסופק.

הוא מת במהלך מסע ימי נגד הביזנטים, וקברו אמור להיות בסוקין, מצודה ברום.

איברהים אמר על העוני שזה אוצר שאלוהים שומר בשמיים ונותן רק לאלו שהוא אוהב. לאדם שהוא ראה שמקיף את הכעבה הוא אמר: דע שלא תשיג את הדרגה של הצדיק עד שלא עברת דרך שלבים מסוימים:

ראשית אתה חייב לנעול את דלת התענוג ולפתוח את דלת הקושי,

שנית אתה חייב לנעול את דלת הכוח ולפתוח את דלת החולשה,

שלישית אתה חייב לנעול את דלת העושר ולפתוח את דלת העוני,

ולבסוף, אתה חייב לנעול את דלת התקווה ולפתוח את דלת ההכנה למוות.

 

הוא הטיף לוויתור על העולם הזה. "אדם חופשי כשהוא מוותר על העולם הזה, גם לפני שהוא עזב אותו." אלא שצריך לוותר גם על העולם הבא. צריך להקדיש את כולך לאלוהים ולהפנות פרצופך רק אליו. "לחמוד את העולם הזה זה להפנות את הפנים מאלוהים לזה שהוא זמני, ולחמוד את העולם הבא זה להפנות את הפנים מאלוהים למען זה אשר הוא נצחי. זה אשר הוא זמני עובר והוויתור עליו גם כן עובר, אך הוויתור על זה הנצחי הוא גם נצחי."

"קחו את אלוהים המלווה ועזבו את המין האנושי לבדו".

 

הוא מספר על שייך מאלכסנדריה ששאלו אותו על הטבע של סבלנות: "הדרגות הנמוכות של סבלנות הם שהמשרת יאמן עצמו לסבול את המאבקים של נפש הגוף שלו. אז אלוהים יעשה אור שיזרח בלבו, שיראה את ההבדל בין אמיתי וכוזב, והרקוב והזדוני"  איברהים אומר על אותו שייך שהוא חבר של האדון של 2 העולמות. גנוסטי.

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו