לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

אל ראזלי

אחד מגדולי הסופים בהיסטוריה העולמית שפעל בסוף המאה ה11 להשלים בין האסלאם האורתודוקסי למיסטי, והפך את הסופיות למיין סטרים

 

כבר כילד התגלה אל-ראזלי כעילוי בתחום מדעי הדת ולכן נשלח ללמוד אצל העולמא – המורים הדתיים בבגדד. הוא התקדם מהר מאד בסולם הדרגות עד שהגיע לעמדות הגבוהות ביותר ונתן דרשות במסגדים. לרזאלי היו תלמידים רבים ובאמצע שנות השלושים לחייו נחשב לדמות מופת, התגשמות האידיאל המוסלמי הדתי ומודל לחיקוי. אלא שבתוכו הרגיש ריק.

 

בספרו האוטוביוגרפי "הפודה מן הטעות והמוביל אל בעל העוז והמלכות" הוא מספר:

"אחר זאת פניתי לראות את מצבי והנה אני אסור בעבותות האופפים אותי סביב סביב. תהיתי על מעשי, אשר הטובים שבהם הם ההרצאה וההוראה, וארא כי נוטה אנוכי אחר מדעים אשר אין להם ערך ואין בהם מועיל כדי להגיע לחיי העולם הבא.

אחר בחנתי את כוונתי בהוראה, וארא כי אינה צרופה לבקש פני אללה יתעלה, אלא שהשאיפה לגדולה ולשם תהילה, היא שעוררה והניעה אותה. עתה ידעתי ידיעת ודאי, כי אנוכי על עברי פי פחת אעמוד ואל שערי גיהינום אגיע – אם לא אתקן דרכי. לא חדלתי להרהר בדבר, בעוד דרכי הבחירה פתוחות לפני.

יום אחד אחליט לצאת מבגדאד ולנתק כל קשרי, ולמחרת אשוב מהחלטתי. צעד אחד אצעד קדימה, ובמשנהו אסוג לאחור. בבוקר אבקש את העולם הבא בקשה של אמת, ובערב יתגבר עלי צבא תאוותי וידי תרפנה. הבלי העולם הזה ריתקוני ברתוקות למקומי, וקול האמונה היה עולה וקורא:

"לדרך, לדרך! אך שנים מועטות נותרו לך והדרך לפניך ארוכה, כל מעשיך וידיעותיך כאן אינם אלא מעשי צביעות ודמיון שווא. אם לא עכשיו תיכון לעולם הבא – אימתי? אם לא עכשיו תנתק קשרייך – אימתי תנתקם?"

בשומעי זאת, היה רצוני מתגבר ואחליט החלטה נחושה לנוס ולהימלט. אך השטן היה חוזר ואומר לי:

"אך רוח חולף הוא, וחלילה לך מהשמע לו, כי מהרה יעבור! אך לו נכנעת לו ועזבת את מעמדך הרם והמסודר, רב החשיבות, אשר מאומה לא יעכירהו ולא יטרידהו, ואת מצבך המושלם, הנקי אף ממחלוקת יריבים – לא תקל עליך השיבה, כאשר תתיישב עלייך דעתך".

כך נקלעתי כששה חודשים בין הבלי תאוות העולם הזה ובקשת העולם הבא, החל מחודש רגב שנת 488 להגרה. אז חדל ממני הרצון ותבוא כפייה תחתיו. ויסגור אללה את לשוני עד אשר נבצר ממני להורות ולו פעם אחת למען היטיב לב הבאים לשומעני. לשוני לא הגתה מלה ולא יכולתי לה במאומה. אחר נוסף על מכשול זה שבלשון צער בלב, אשר הסיר מעמי את כוח העיכול ויכולת האכילה והשתייה וייבצר ממני ללגום לגימה ולעכל פירור, עד כי אזלו כל כוחותיי ואפסה תקוות הרופאים לרפואה ויאמרו:

"מחלה זו יושבת בלב וממנו היא פושטת בגוף ואין לה תרופה אלא בהסרת הדאגה אשר ירדה על הלב".

וכאשר הרגשתי בחוסר האונים ובהעדר כל כוח רצון, ביקשתי מפלט באללה יתעלה, כאשר יבקש הפליט אשר אין לו מנוס. ויענני הוא "אשר יענה איש מצוק בקוראו אליו", ויקל על לבי לפנות עורף לגדולה ולממון, למשפחה, לילדים ולידידים".

 

בגיל 37 ויתר אל-ראזלי על הכול – על מעמדו, תפקידו, משפחתו ועירו – ויצא לנדוד ברחבי העולם המוסלמי בחיפוש אחר האמת, אותה הוא מצא לבסוף בדרך הסופית. כעבור עשר שנים של ניסיונות רוחניים, הוא חזר לעירו בגדד והקדיש את שארית חייו למאמץ ליצור סינתזה בין הסופיות של אותה תקופה לבין האסלאם, לנסות וליצור דת אסלאמית חדשה, אותה הוא ביאר באנציקלופדיה המונומנטאלית שכתב – "תחיית מדעי הדת".

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו