לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

אלי יוון - טיולים לרחבי העולם

האלים בתקופה הקדומה

 "גזע אחד לאנוש ולאל – נשמה אחת
כי אם אחת נפחה באפנו רוח חיים
אפס כוחנו שונה והוא יבדילנו בכל
אכן, האחד כמו אין – אך רקיע נחושת לנצח
יהיה למשכן ומבצר לאחר.
בכל זאת נוכל להתחרות גם אנחנו
עם אדוני האלמות האל
במעוף שכל, בכוח
אם כי מטרת הגורל לא נדע
זו יעד וקבע לעת ליל ויום
ולנו הוכיח לרוץ לקראתה"  פינדוס

 

האלים וההמנונים ההומריים

 המנונים ההומרים הם אחד מקורפוס הספרות העתיק ביותר ביוון הקלאסית, מיוחסים להומרוס, אך למעשה נכתבו על ידי כותבים שונים במאה ה7 לפני הספירה. יש 33 המנונים המתארים את האלים. והם משמשים מקור טוב ללימוד על תכונותיהם

 

ההמנון לאפולו

מתאר את לידתו על ידי לטו, שלא מצאה אי שיסכים לקבל אותה בגלל קנאתה של הרה ולבסוף ילדה בדלוס. השמחה על לידתו בין האלים, מסעותיו בארץ למצוא מקום לייסוד פולחנו. מאבקו במפלצת הפיתייה שהירה ילדה כתוצאה מכעסה על זאוס, ועל הבאתם מכרתים של כוהני מקדש דלפי וייסוד המקדש בדלפי. אפולו הוא פוביוס הזוהר. ההמנון עובר על פני האתרים השונים ביוון הקשורים בפולחנו ובמיוחד על פולחן הנבואה בהר פרנסוס – דלפי

 

ההמנון לאפרודיטה

מפתה את כולם חוץ משלושה: אתנה שהיא אוהבת מלחמה וגם מלאכת מחשבת. הסטיה שלה חשוב ציד, ריקוד ונבל, והסטיה האחראית על פולחן הבית. חוץ משלושה אלו כולם נופלים תחת קסמי התשוקה, וגם היא בעצמה משתוקקת לאנכיסס. ההמנון מספר את המעשה. כתוצאה מהזיווג נולד איניאס, אבי השושלת הרומאית היוליאנית.

 

נימפות

"הנימפות יפות השדים, המתגוררות על הר הליקון הנישא, הקדוש. מין לעצמו בין נשים לאלות הן הנימפות; חיים ארוכים להן, אוכלות מזון אלים, בחן הן יוצאות במחול עם בני-האלמוות. עמן נוהגים הסילנים והרמס חד-בעיניים להתעלס באהבים בחיק מערות החמדה. בשעה שהן נולדות, עצי האורן והאלון בוקעים מתוך האדמה הדשנה, צמרתם מלבלבת מעל רכסי ההרים. כך נוצר למען האדם החורש הקדוש, איש לא יעז להניף גרזן ולכרות בן ענף. אך ברבות הימים מגיעה שעתם למות, ואז במקום עמדם קמלים העצים היפים, קליפתם מצטמקת, ארצה צונחים הבדים, אותה שעה נוטשת את האור גם נפשן של הנימפות"

מתוך ההמנון לאפרודיטה

 

ההמנון לדמטר

מספר את סיפור חטיפתה של פרספונה – הבת של דמטר, לשאול על ידי האדס, קינתה וחיפושיה של דמטר אחר ביתה, הגעתה לחצר המלוכה באלאוסיס כאומנת, הטיפול בנסיך וייסוד הפולחן לכבודה באלאוסיס. התרסתה כנגדה אלים שהביאו לשחרור חלקי של פרספונה. תחבולת הרימון. ועוד. בתוך ההמנון נמצאים יסודות המיסטריות של אלואסיס

 

ההמנון לדיוניסוס

ההמנון מתאר אפיזודה אחת בחייו של דיוניסוס , בדיוק ברגע שהוא חוזר מהמזרח, הוא בדרכו לתביי, העיר של אימו. המקום שבו מתרחשת עלילת הבכחות. הוא עומד על החוף ומגיעה ספינה של פיראטים, החברה מחליטים לחטוף אותו. אבל כשמנסים לקשור את ידיו החבלים ניתקים, כשהם מסרבים לתחינות רב החובל לשחרר אותו, מתחילה לקרות התרחשות, שריג עולה על הספינה והיא מתמלאת ביין. דיוניסוס נהפך לאריה והתנפל עליהם, הם קפצו לים והפכו לדולפינים.

 

תפילה לאלים:


3 חלקים: פנייה, אישור על שירותים בעבר לאל, ותחינה:
"קשת הכסף קשתך – בחריזה וקילה בחרת!
טנדוס בית יראתך! הושע נא, סמינתוס וענני.
אם במקדש תפארה את לבך, שר הקשת, שימחתי
אם בשוקי מריאים ועיזים מנחותך דישנתי –
אנא קבל תחנוני ומלא משאלתי אך הפעם,
כופר דמעות לבבי ישלמו דנאים בחיציך!"

תפילת הכוהן כריסס שבתו נחטפה על ידי האכאים, לאפולו
נוצרים מעין יחסי ידידות עם האל, אך אין זו ידידות בין שווים.

 

האלים בתקופה הקלאסית

 

זאוס – אדון השמיים וכונס העברים, הוא גם אביהם של האלים ושל בני האדם. כאבי המשפחה השוכנת על האולימפוס, אין לחזות מראש את זעמו כשם שאין לחזות את סופותיו על פני הארץ

 

אפולו – אל האור ולפיכך גם אל ההשראה, המעניקה לנפש את אשר מעניק האור לעולם. בהיותו מהיר ועז כאור, הוא אדון נשירה והנבואה, המרומם בני אדם באמצעות התפרצות העוז

 

אפרודיטה – נולדה מהים, אלילת התשוקה הגופנית השלטת באותה מידה באלים, בבני אדם ובחיות. כמו הים היא מרעיפה סביבה קסם שובה לב, אך מסוכן

 

ארטמיס – שליטה על הטבע הפראי, וגם על נשים עד לגיל הבגרות, משכנה בגבעות והיא שולטת על חית השדה ויצורי הטבע, בתולה ושוחרת בדידות, ציידת

(לפי מירצ'ה איליאדה) היא מולכת על קדושת חיי הפרא, עולם שי בו פוריות ואימהות, אך אין בו אהבה ונישואים. היא תמיד שמרה על אופי פרדוכסלי שבא לידי ביטוי מעל הכל בקיום משותף של נושאים סותרים כמו בתוליות ואימהות.

 

הרמס – אדון רועי הבקר, רשע וערמומיות של יצורים פרימיטיביים, אב ופטרון לתחבולה וערמה

(לפי מירצ'ה איליאדה) הרמס הוא אחד מבין האלים האולימפיים הספורים אשר לא יאבד את איכותו הדתית לאחר המשבר של הדת הקלסית, ולא ייעלם עם ניצחון הנצרות. האמונה בו תוטמע באמונה בתות ומרקוריוס, והוא יהנה מפופולריות חדשה בתקופה ההלניסטית. כהרמס טרימגיסטוס הוא ישרוד באמצעות האלכימיה והתורה הרמטית עד המאה ה17. הפילוסופים היוונים כבר ראו בהרמס את הלוגוס, האנשה של החשיבה.  הוא ייחשב למי שברשותו נמצאות כל צורות הידע, ובעיקר ידע הנסתר.

 

אתנה – מעין ארטמיס עירונית, מגנה על עצי הזית, אך גם משקפת את הרוח הלאומית בפקחותה, עצמאותה הבתולית וחיבתה לדברים נאים

(לפי מירצ'ה איליאדה) אתנה חושפת את האופי הקדוש או את המוצא האלוהי של מספר מקצועות ותחומי פעילות, שאינם קשורים רק לתבונה, כישורים טכניים וכושר המצאה טכני, אלא גם לשליטה עצמית, שלווה בעת מבחנים קשים, ביטחון בכך שהעולם מקושר ועל כן מובן...

 

האלים והפילוסופים

 

הפילוסופיה היוונית מגיעה למסקנה שהאל האמיתי אינו דומה לאדם ומבקרת את תפישת האלוהים של הקדמונים:

"אמנם כן, לו היו לשוורים, לסוסים ולאריות ידיים, ויכולים היו לצייר בידיהם וליצור יצירות אומנות כדרך בני האדם, היו הסוסים מציירים את האלים בדמות סוסים, השוורים – בדמות שוורים, וכל מין ומין בצלמו ובדמותו"  קסנופנס.
"אל אחד, הגדול באלים ובבני אדם, שאינו דומה לבני תמותה, לא בצורתו ולא בדרך מחשבתו" קסנופנס

 

 

מאמרים על אלי יוון  - לחצו לקישור

מאמר על דיוניסוס

מאמר על זאוס

מאמר על אפולו

האל פאן

 

מאמרים נוספים על יוון

היסטוריה עתיקה של יוון

מיתולוגיה יוונית

הדרך היוונית

אלי יוון

מקדשי יוון

דת יוון

מיתולוגיה יוונית

תיאטרון יווני

המיסטריות

אורפיזם ודיוניסיה

הפיתייה בדלפי

 

מידע על מקומות/אזורים ביוון - לחצו לקישור

תרקיה היוונית

מקדוניה היוונית

אפירוס

מרכז יוון

פלפונס

סלוניקי

 

 


הרשמו לרשימת התפוצה שלנו