לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

אלי מצרים - טיולים לרחבי העולם

 אלי מצרים

 

האלים השונים מופיעים בהקשר לארבעה מרכזי החניכה העיקריים של מצרים: הליופוליס ליד קהיר, ממפיס הבירה העתיקה, הרמופוליס עירו של הרמס, ותביי בירת הממלכה החדשה ועירו של אמון.

האלים מייצגים עקרונות קוסמיים כגון ה"נטר" וגם מקומות ותפישות אנמיסטיות

 

 

האלים של הליופוליס (און)

 

ציפור הבנו - ציפור הבנו היא סמל לרוח, באון סגדו לה כאלוהות הראשונה, היא מזוהה גם עם הפניקס. בראשית הזמן עלתה הצורה הראשונה, האי הראשון, מתוך מי הנון. על האי הזה האלוהות הראשונה באה לידי קיום והיא לבשה צורת ציפור: בז, אנפה, או נחליאלי צהוב.

בהליופוליס  זאת הייתה ציפור הבנו, ציפור זוהרת שנראתה כאנפה והייתה התגלמות אל השמש הבורא. היא הביאה את האור הראשון לחושך, לתוהו, וכאשר נחה על הגבעה הראשונית השמיעה קריאה שהייתה הצליל הראשוני.

לעיתים הגבעה הראשונית תוארה בצורת אבן הבן בן, אבן בצורת פירמידה.

 

אתום - אל השמש הראשון. מייצג את שמש הערב החוזרת לרחם של נות על מנת להתחדש בלילה. הוא שלמות המכילה זכר ונקבה ביחד. והוא מזוהה עם הליופוליס. על הגבעה שנוצרה מהנון ניצב אתום בדמות אדם, מכיוון שהוא לבד הוא מאונן, ומהזרע שלו יוצא הזוג האלוהי הראשון: שו ותפנות – חלל - אויר או לחות.

אתום מייצג אחדות, אך גם זיווג, מוות, שמתוכו יוצאים חיים. הבריאה החלה במגע מיני בין אל ואלה, בת הזוג הנקבית מתוארת כיד אתום. החשובות ביותר מבין ה"ידיים" היו חתחור וניית.

 

שו - כשאתום היה לבדו ואונן על האי שלו, יצא שו בצורת עיטוש מאפו, הוא מסמל את החלל והוא אלוהות זכרית, כשגב ותפנות נדבקו ואי אפשר היה להפריד ביניהם, עשה זאת שו, הוא כעין אטלס מצרי.

 

גב – אל האדמה. מצויר בצורת גבר שוכב מתחת לנות אלת השמיים.

 

תפנות – כשהיה אתום לבדו ואונן על האי שלו, יצאה תפנות בצורת יריקת זרע מפיו. היא עיקרון הלחות בעולם, התוכן הממלא את החחל והיא אלוהות נשית. לימים הולידה ביחד עם גב את הרביעייה.

 

נית – היא האלוהות הנשית. היא גם ידו של אתום, וגם התגלמות של נינט – בת זוגו הנשית של הנון – המים הקדמונים. היא האם הגדולה שמרכז פולחנה הוא בסאיס שבדלתה, ליד טנטרה של ימינו, המקום שבו איזיס גידלה את הורוס. היא הייתה קשורה למלחמה וציד וסמלה היה מגן עם שני חצים מוצלבים. היא יצאה מתוך הנון כדי לברוא את האלים ואת בני האדם. כאשר ירקה אל תוך הנון נולד נחש התוהו עפפ. היא הייתה אמו של האל תנין סובכ. ההירוגליף שלה הוא איבר מין גברי פולט זרע.

 

נות – אלת השמים. לבשה לפעמים צורה של אישה עירומה  המקמרת את גופה מעל הארץ ולפעמים צורת פרה זרועת כוכבים. היא מתוארת כבולעת את השמש מדי ערב, לפעמים האשימו אותה שהיא מבקשת לבלוע את כל ילדיה, בתיאורים אלו הוצגה נות כחזירה, יצור הידוע לשמצה בגלל זלילת צאצאיו. נות החזירה היא יצור מלא תשוקה עד כדי הרס עצמי, ההרס וההולדה קשורים זה בזה, וצריך שיהיה מה שירסן אותה, ישמור אותה בתוך מסגרת, שגם זה תפקידה של מעאת.

 

הפרה חתחור: הפרה יכולה לייצג גם את חתחור, אך גם את נות – אלת השמיים, הנושאת את רע לרקיע. רע מפליג כל יום על פני הרקיע, ובלילה הוא נכנס לעולם התחתון, משכן המתים. בהעדרו הוא מינה את האל תחות להיות ממלא מקומו, ויצר אותו בדמות הירח. מקדשה של חתחור נמצא בדנדרה. היא עוזרת לנשים להרות וללדת, היא מקדמת את פני הנפשות הבאות לעולם התחתון. לעיתים היא מופיעה כסוס יאור, חלקה אריה וחלקה, תנין, ובתור שכזאת קשורה למוות ולסת. בתור פרה היא קשורה לאלת השמיים נות.

 

רע

אל השמש, מפליג על ספינתו על פני השמיים ובלילה יורד למצולות העולם התחתון. הוא המחשבה היוצרת והאור הרוחני.

 

סיפור עצוב על רע: רע עייף ועצוב, נון מצווה על שו ונות לסייע בהגנה עליו. נות הופכת לפרה ונושאת את רע לרקיע שם הוא בורא את הכוכבים ואת שדות גן העדן.

מדי יום צולח רע את השמים ומדי לילה נכנס לעולם התחתון משכן המתים. כאשר הוא עושה כן אוחז את האנושות חיל ורעדה מפני חשכת הלילה, ולכן מחליט רע לברוא את הירח שיאיר את השמים בהעדרו. הוא ממנה את אל הירח תחות להיות ממלא מקומו. הוא בוחר באוסיריס לשלוט באנושות.

יבוא יום שרע יתעייף וכל הבריאה תחזור לתוהו.

 

עינו של רע: לרע הייתה עין שיכל לשלוח אותה בעולם בשליחויות שונות. זאת הייתה בתו חתחותר. בפעם הראשונה היא נשלחה למצוא את שו ותפנות האבודים. בני האדם נוצרו מדמעות השמחה שהזיל רע בעקבות המפגש עם ילדיו האבודים. אך לעין היה גם אספקט אחר. היא הייתה גם כוח להבה הורסת, וכשבני האדם מרדו ברע הוא שלח את עינו בכדי להרוג אותם. במקרה זה הפכה חתחור לסחמת הנוראית. המגפות והמוות קשורים לסחמת.

עינו של רע יכולה להופיע גם בדמות בסתת החתולה הקשורה לפריון. כוהני סחמת שרתו כרופאים. 

 

סחמת – הלביאה. סחמת היא גלגול של חתחור, הכוח הנשי הנחשב לידו של אתום, הכוח המביא לידי בריאה. היא גם בתו של אל השמש, של רע וגם העין האלוהית, כוח של להבה אדירה. היא עזרה ליצור את בני האדם כשמצאה את שו ותפנות והחזירה אותם לרע. אולם יש לה גם תפקיד הורס, וזה הגלגול של סחמת. וסיפור שמספר כך קרה:

כשהזדקן אל השמש החלו בני אדם לחרוש מזימות נגדו. רע מזמן אליו את עינו בדמות חתחור, ואת השמינייה. בעצתו של נון הוא שולח את עינו האלוהית להשחית את האנושות, העין הופכת להיות סחמת, משורש המילה כעס – סחם. אי אפשר לעצור את הלביאה הזועמת, באמצע הטבח מרחם רע על בני האדם ומשכך את זעמה של סחמת בעזרת שבעת אלפים קנקני בירה. האלה שותה את הבירה שוכחת את זעמה ונהפכת מסחמת הפראית לחתחור היפהפייה, אבל אף שהאנושות בטוחה מפני זעמה של האלה, באים לעולם המגיפה והמוות. גם כאן כמו ביוון (תיבת פנדורה) האישה מביאה את המחלה והמוות כשליחה של זעם האל העליון. כוהניה של סחמת היו רופאים.

 

בסתת - אלה חתולה – אלת האהבה, המיניות והפריון, גלגול של סחמת. לידה ומוות קשורים זה בזה. כשהיא חוזרת למצרים היא נהפכת לחתחור.

 

מחזור השמש – קפרי, רע, אתום - כל הבריאות  אמורים להריע לשמש בזריחה, דבר המחזק את כוחו במסעו על פני השמיים. הבבונים הם חיות שנוהגות להשמיע מעין קולות נביחה בעלות השמש, ומכאן קדושתם, משמעות קולותיהם ידוע רק למלך שיודע שמונה דברים על אודות זריחת השמש, ביניהם דברים שאומרות הנפשות המזרחיות – הבבונים, למלך יש ידע סודי על החשיבות והמשמעות של החלקים השונים של מסע השמש, ביניהם שתים עשרה מדורים שהוא עובר בעולם התחתון. כשהשמש עובר בעולם התחתון הוא לובש דמות איל. בבוקר הוא דמות חפרי – חיפושית הזבל, סמלה התחדשות ותמורה. צורתו של השמש בצהרים היא רע הר אחתי – רע הורוס של האופק ומצוירת לרוב בדמות אדם בעל ראש בז ועל ראשו גלגל שמש. בערב השמש היא אתום הנראית בדמות אדם החובש את הכתר הכפול.

 

מחזור השמשרע ואוזיריס - המצרים ידעו דברים סודיים לגבי מסע השמש בשמיים, ובמיוחד זריחתה. הם ידעו מה שיודעים הבבונים, שנובחים עם זריחת השמש, אולי מה היום הזה מציע?

העולם המצרי היה מאורגן לפי שני עקרונות: הופעת הבורא ומעשיו, המחזור היומי של השמש ביקום.

בלילה היה אל השמש לובש דמות של ראש ראם ומבקר בממלכות של אוסיריס, שם הוא היה מתמזג לרגע קט עם אוסיריס, והיה זה רגע של מנוחה עבור שניהם, רגע של התחדשות: "רע נח באוסיריס, אוסיריס נח ברע".

אל השמש היה בבוקר לעיתים ילד, לעיתים חיפושית זבל. בצהרים היה בז. בערב אתום, בצהרים הוא היה גם חר אחתי, אדם בעל ראש בז ועל ראשו גלגל שמש. אתום היה אדם שחובש את הכתר הכפול.

 

אפופיס: בנון היה את החיים בפוטנציה, כוחות ההרס של התוהו נתגלמו בנחש הגדול אפופיס שנולד מיריקתה של נות. כנגד ההרמוניה של רע יש את אפופי, הנחש המפלצתי שאחראי לבצורות, רעידות אדמה, ברד, סערות. רק סת יכול להתמודד איתו, מכיוון שהוא דומה לו.

 

 

האלים של ממפיס

 

פתה

חלק משלישיית אלים של פתח, סחמת ונפרתם, או השלישייה של פתח, סוקר ותא אתן (יבשה המגיחה בהדרגה). בניגוד לאתום שיצא את העולם דרך אוננות, כיווץ של ידו, ופליטת הזרע מהפה שלו בצורה של שו ותפנות. (שו עיטוש ותפנות יריקה). הרי שפתה מעודן יותר, יוצר את העולם דרך כוונה בליבו ודיבור בלשונו. הוא אל האומנים, הבנאים הפסלים, היוצרים למעשה את מצרים כארץ משכן האלים.

 

אפיס - אפיס היה אל מחייה הפרעה פתה, מופיע בממפיס החל מהשושלת השנייה אולם פולחנו נודע יותר בממלכה החדשה. אפיס מתקשר לפולחן שור האפיס.

 

שור האפיס - המצרים היו מחפשים בכל פעם פר שחור שנולד כתוצאה מברק, אור, ומקדשים אותו, הפר גר בבית מקדש מיוחד, וכל תנועותיו נצפו והיו להם משמעות. כשהוא מת קברו אותו באופן מלכותי.

אמונהטפ השלישי בונה את הסרפאום, מקום קבורת השורים, בממפיס במאה ה14 לפני הספירה ומאז נקברים בו יותר משישים פרים.

הפרעה מזוהה עם כוח ופוריות "השור של אמו". השור נושא בתוכו את הכוח של הפרעה.

תכונות שור האפיס: משולש לבן על מצחו, כנף נשר לבנה על גבו, סימן חיפושית מתחת לשונו, ירח חסר על צדו הימיני, שערות כפולות על זנבו.

כשאוסיריס נהיה פתה, אזי שור האפיס נהיה ה'קה' של אוסיריס, הכוח המחייה של אוסיריס. השור הועבר בתהלוכות ברחובות וניתן היה לראות אותו במקדשו מבעד חלון מיוחד, נשימתו ריפאה מחלות ונתנה פוריות.

המצרים היו מחפשים שור אפיס חדש לאחר שהקודם מת. בארץ של אלים אבסטרקטיים, היה שור האפיס התגלמות ממשית של האל שאפשר לראות אותה ולדבר איתה, הוא הוחזק במקדש פתה בממפיס.

לאחר שנבחר השור הוא עבר תקופת הכנה של ארבעים יום בה היו מגישים לו מאכלים מיוחדים ורק נשים היו באות אליו ומתפשטות לפניו, כך לפחות לפי דיודורוס היווני. 

לאחר מכן היה טקס הכתרה והשור היה חי בחלק מיוחד בדרום המקדש, מקבל מסג' כל יום, רוחצים אותו מבשמים אותו, ישן על כריות ומקבל אוכל מיוחד, בקיצור חיי שור. כמו כן היה לו הרמון של פרות שהיו מובאות לפניו לפי צורך.

לאפיס השור היו מקריבים שורים אחרים, לאחר שנבחרו במיוחד, רק אלו שהיו נקיים משערות שחורות. ההקרבה הייתה אירוע דרמטי שבו המשתתפים מכים עצמם בחרטה על ההרג. כמו כן היו חוגגים לשור יום הולדת במשך שבעה ימים. השורים הגיעו לשיבה טובה, אך כשהם מתו היה אבל כבד עוטף את מצרים במשך שישים יום, האדוקים היו מגלחים את ראשם ואוכלים רק ירקות במשך הזמן הזה.

 

עגל הזהב.

סיפור שור האפיס והפולחן שלו, מסביר אולי את הקמת עגל הזהב על ידי העברים ברגע שהם הרגישו את האלוהות בהר סיני, זאת הייתה דרך לתקשר עם האלוהות הזאת, וזה נשאר אחר כך בבית המקדש על ידי 12 שורי זהב שנושאים את קערת הים.

 

סראפיס.

במאה ה3 לפני הספירה השליט היווני של מצרים תלמי הראשון מנסה ליצר דת חדשה שהיא שילוב של הלניות עם הדת המצרית. הוא יוצר את הכת של סראפיס האל אפיס מתחבר עם אוסיריס ומכאן סראפיס, ומזוהה עם יופיטר. סראפיס הוא אל הרפואה וקשור לפולחן המתים.

תלמי רצה לזהות את סראפיס עם דמות אדם, הוא הביא פסל מיוחד לאלכסנדריה שזוהה על ידי שני "מומחים" כהתגלמות המלאה של סראפיס, הפסל הוא התגלמות אוסיריס סראפיס עצמו. האנשים שזיהו את הפסל היו המלומד המצרי מנטו ואחד ממשפחת אאומולפידאה, שהיו המשפחה שממנה תמיד נבחרו המורים והמדריכים של המיסטריות של אלואסיס.

 

 

האלים של הרמופוליס והסביבה

 

תחות - ריפא את עינו של הורוס לאחר שסת פצע אותה, עינו השמאלית של הורוס היא הירח שבעזרת קסמים הוא מתרפא. היה אל המאגיה והכתיבה, כתב ספר קדוש ובו כל נוסחאות הקסם שנמצא בתחתית הנילוס באזור אסואן. בזכותו העולם הקיים. סמלו ציפור האיביס. בת זוגתו היא אלת הכתיבה והמדידה שסת.

"אני תחות הלבלר המיומן שידיו טהורות, שרכושו הוא טוהר, המסלק כל רוע, הכותב את האמת, אשר מזהה זיוף שעטו מגן על אלוהי הכל, אדון החוקים אשר מפרש את הכתובים, שמלותיהם יוצרות את שתי הנחלות.

אני הוא אלוהי הצדק, אני נאמן באמת ובתמים לאים. אני שופט עניין כך שהוא מוסיף להיות ישות, אני מצדד בזכות הדיבור של מי שהיסו את קולו, אני מפזר את החושך ומשקיט את הסערה. אני הוא תחות, זה שמועדף על רע, אלוהי הכוח, המרומם את מי שברא אותו, קסם גדול בקול הנפץ של מיליוני שנים, אדון החוקים אשר הופך את שתי הנחלות למשגשגות, אשר כוחו מגן על זאת שילדה אותו, אשר נפטר מן הרעש ושם קץ לשאגות המהדהדות, אשר עושה את רצונו של רע הנמצא במשכנו.

אני הוא תחות שהבאתי לניצחונו המוחץ של אוזיריס על אויביו. אני הוא תחות אשר חזה את בוקר המחר וצפה את העתיד, שאין לשים לאל את מעשיו, הוא אשר מדריך את השמיים, האדמה והשאול, אשר מזין את אנשי השמש. אני מנסים את המסתתר במקומות מסתור באמצעות הכוח שנמצא בפי, ואוזיריס חוגג את ניצחונו על אויביו.

אני הוא תחות, הגעתי היום מפה ודפ, ניהלתי את טקסי המנחה והנסך, נתתי לרוחות קורבנות לחם כמתנות.

אני הוא תחות, הגעתי היום מחר ערא, קשרתי את המיתרים ושילחתי את המעבורת כפי שהיה עלי לעשות. הגעתי למזרח למערב. אני מרומם יותר מכל אל אחר, שמי נישא בפי כל".

כישוף 182 מתוך פרקים מהספר גילוי האמת לאור היום.

 

תחות ברא את העולם לפי אגדת הרמופוליס, שם הייתה עירו המקודשת ונשמרו חלקים מהביצה המקורית עליה ציפור האיביס דגרה. הוא ביטא את מילות האל, קשור ללידת הפרעונית, מוביל את אמון אחד משמונה שבקעו מאותה ביצה לחדר הכלולות של המלכה. הוא חיבר את ספר המתים am taut, הוא היה אחראי למאגיה, כתיבה, התפתחות המדע, פתירת מחלוקות בין האלים, ומשפט המתים. הוא כוח מתווך בין טוב לרע, יוצר העולם מחדש, מרפא הורוס. סופר האלים. הוא הקוף בעולם התחתון שמחזיק את המאזניים שעליהם הלב נשקל למול הנוצה של מאת. הוא חוק מוסרי ואלוהי שנוצר מעצמו. האחראי לחישוב הרקיעים. הוא מכוון תנועתם ובלי מילותיו האלים לא יתקיימו.

לפי היוונים הוא המציא את האסטרונומיה, אסטרולוגיה, מדע המספרים, מתמטיקה, גיאומטריה, מיפוי, רפואה, בוטניקה, תאולוגיה, ממשל, אלפבית, קריאה, כתיבה, נאום. וכל סוג של ידע אלוהי ואנושי.

הוא מופיע בתור בבון בגלל ההתנהגות המוזרה שלו: נופל כמת בזמן ליקוי חמה,

בתחילה הוא לא רצה ללמד בני אדם כתב, שיוחסו לו תכונות של כוח ומאגיה, מתוך פחד שבני אדם ישתמשו בו לרעה, לכן החביאו את הסודות הכי גדולים ב"ספר של תחות" שנמצא בתחתית הנהר. יש אומרים שהוא מוחבא בקבר עתיק בסקרה, ואולי זה מתקשר לחדר הסודות שנמצא מתחת לפירמידה הגדולה. זאת אגדה שמביאה מרגרט מוראי

 

 

שסת - בעלה היה תחות. היא תיעדה את חיי פרעה, עזרה לו בטקסי המדידה ובפסטיבל ההב סד. סמלה כוכב עם שבעה קרניים על הראש

 

האלים של תבי

 

בתבי מדגישים את אגדת ופולחן אוזיריס בעיר המתים במערב ואת פולחן אמון והשלישייה של קנשו ומות במקדשים במזרח. הולדתו של אוזיריס קשורה לחמישה ימים נוספים שהוספו שלנה על ידי אלת השמים נות. היא רכשה פיסות של אור מרע והוסיפה חמישה ימים לשנה, מכיוון שנשבעה לרע שלא תוליד ילדים באף יום מימות השנה. רע ידע שהבן שלו ירש אותו בארץ ורצה למנוע זאת. ביום הראשון נולד אוסיריס, ביום השני סת, ביום השלישי הורוס, ביום הרביעי איזיס, וביום החמישי נפתיס

 

אוזיריס -  קראו על אגדת אוזיריס בפרק הראשון! נולד ביום הראשון של הנוספים של השנה. נקרא סקר בממפיס. ביום האחרון של חודש חויאק הועמדה אומנת דג'ד על מקומה ואוסיריס חזר עטור ניצחון, הכוהנים ביצעו את תחיית המתים של אוזיריס. זה קרה בלוקסור. באבידוס נוצר העולם התחתון הקשור לאוזיריס שמקום משכנו היה האוזיריון. במקום זה נחגגו הפולחנים שלו.

 

ירך השור - לפי אחת מהאגדות של אוסיריס: סת רצח את אוסיריס על ידי כך שהפך עצמו לפר משתולל ודרס אותו. הורוס כרת את הרגל הדורסת  והשליך אותה לשמיים, שם היא נמצאת כחלק מקבוצת הכוכבים הידועה בשם הדובה הגדולה.

 

סת: זוהה עם כוכב חמה. היה החזק מבין האלים, ולכן שימש לפעמים כמגן על רע.

לאחר מפלתו צירף אותו רע לשמים, שם הוא אל הרעמים והסערות. היה גם אל המדבר, ולכן צבע שערו האדום. קשור לחמור, שמצד אחד סופג עלבונות ומכות מבני האדם, ומצד אחד בועט ודש את החיטה, ועל ידי כך כמו דש את אוסיריס.

לפי אחד המיתוסים הריב בין סת לאוזיריס התחיל כאשר פרץ סת בפראות מתוך רחם אמו. הוא התקיף את אחיו – אוסיריס מתוך קנאה, הוא מתואר כלובש דמות תנין או סוס יאור, בגרסה אחרת מתואר סת כפר הרומס את אוסיריס למוות. הרגל הקדמית שרמסה את אוסיריס נכרתת יותר מאוחר בידי הורוס ומושלכת לשמיים, שם היא הופכת לקבוצת הכוכבים של הדובה הגדולה. לפי חלק מהגרסאות מקום הריגתו של אוסיריס הוא באביידוס, ומכאן פולחן אוסיריס שבמקום וקדושתו. סת מבתר את גופתו של אוסיריס וזה נמשל לקציר ולדיש השנתיים של החיטה והשעורה. אוסיריס קם שוב לתחייה עם צמיחת היבול החדש.

 

איזיס - דמות הרעיה הנאמנה, בעלת כוחות מאגיים. איזיס הופכת עצמה לנץ המעופף מעל גופתו של אוסיריס, ועל ידי כך מחזיר לה חיים.

בכדי להגן על התינוק הורוס היא נעזרה באלים עקרבים. איזיס היא האלה המקוננת. היא ואחותה נפתיס שמרו על גופת אחיהן בדמויות נצים. בלוויות היה נהוג ששתי נשים מילאו את תפקידי איזיס ונפתיס. נפתיס אהבה גם היא את אוסיריס ומסורת מאוחרת אפילו מתארת את האל אנוביס כבנם של השניים.

אומרת איזיס: "כל עוד יוכלו עיני לראות אקרא אליך, אבכה עד שמי מרום. אינך בא אלי, אף כי אני אחותך אשר אהבת עלי אדמות."

במשפחות המלוכה המצריות היה נהוג נישואי אחים.

איזיס השתמשה בכוחותיה המאגיים כדי להחיות את אוסיריס לפרק זמן שדי בו להרות ממנו, היא ריחפה מעליו בדמות נץ והפיחה בו רוח חיים בעזרת כנפיה.

איזיס. מכונה גם "אסט", נולדה ביום הרביעי של הנוספים של השנה. בעלת כס המלכות. יודעת את שמו הסודי של רע. עוטה עטרה דמוית פרס על ראשה ואוחזת את שרביט הפפירוס ואת האנח. שרביט הפפירוס מסמל חיים חדשים המתחדשים מדי שנה ופריון. הסמל של איזיס הוא ה"תת" הקשר המחבר אותה לאוהביה.

האי פילו הוקדש לה ויש שם מקדש לכבודה. פולחן איזיס התפשט בכל העולם העתיק בתקופות היוונית והרומית, המקדשים בדרום מצרים הם מהתקופה הזאת, פולחנה התקשר עם המסתורין של אלות האדמה.

 

הורוס - מופיע בשלוש צורות: הורוס הבכור המכונה הארואריס ונחשב לבנם של גב ואתום, מקדשו בקום אומבו. שתי הצורות האחרות הם הורוס בנם של אוסיריס ואיזיס, והארפוכראטקס. הפרעה הוא התגלמות הורוס עלי אדמות.

 

עינו של הורוס - קרויה ודגת – השלמה. כאל השמים לבש הורוס צורת בז, שעינו הימנית היא השמש, ועינו השמאלית היא הירח. במהלך קרב נורא, פצע הורוס את סת באשכיו וסת פגע בעין אחת של הורוס, או בשניהם. בגרסה אחת לבש סת צורת חזיר בר שחור ועקר את עין הירח של הורוס ובלע אותה, או קרע אותה לגזרים.

אל הירח תחות חיפש בחשכה את העין האבודה (צריך לזכור שתחות קשור לחוכמה שמאפשרת לנו להיות יותר ממה  שאנחנו) הוא מצא את גזריה, ובעזרת כוחותיו המאגיים החזיר לעינו של הורוס את שלמותה. מעתה אפשר היה להשתמש באור העין של הורוס כדי להחזיר את אוסיריס לחיים בעולם התחתון. העין היא אמצעי מאגי שמכיוון שעבר מה שעבר מצויד בכוחות מאגיים שמאפשרים לו להשפיע על סביבתו בצורה דומה.

בתוך החשיכה ישנו מנגנון, שמסומל על ידי הירח המלא, המאפשר להגיע אל עולם טוב יותר, אל האור.

 

נפתיס - נולדה ביום החמישי של הימים הנוספים של השנה. אמו של אנוביס. משמעות שמה – גבירת הבית. קוראים לה גברת השמיים האלה הגדולה, גברת החיים והגבירה של האלים. רואים אותה עטויה קרניים ולוח שמש עגול על ראשה. היא נושאת את הסמל שלה מעל ראשה ואת שרביט הפפירוס. אי אפשר להפריד בינה לבין אחותה.
איזיס מסמלת לידה, נפתיס הרס.
איזיס היא האור, נפתיס חושך.
איזיס מסמלת את הדברים הגלויים ונפתיס עדיין בלתי נראית וצריכה להפוך לישות קיימת. שניהם מסמלות  את המחזור המלא של היקום. הרעשן שנועד לגרש רוחות רעות חקוק בשני צדי הפנים שלהם.

הם היו המקוננות האלוהיות. שני המקוננים הרשמיים שהלכו עם מלווי המתים, כונו שני הבזים, שם שניתן להם. בסיפורי המסתורין על הפולחנים של אוזיריס.

 

אמון - הוא נקרא הנסתר, והוא היה נסתר מפני שהוא ייצג קדושה מרוחקת מהעולם, עד כדי כך שהיא נפרדת מהעולם. הוא יוצג על ידי האוויר שמשול ליסוד לא נראה. הוא נוצר מעצמו ויכול לחדש את עצמו כמו נחש המשיל את אורו, הוא אחד משמונה הנחשים שהיו קיימים בנון הקדום, אלא שהוא היה הראש של כולם גם כן, ונשאר נפרד מהבריאה.

יחד עם זאת האל רע גילה את פרצופו של אמון לאנושות, רע היה צדו האחר של אמון, הצד הגלוי. המצרים אמרו שהשמש היא רע, וכך הנסתר מתגשם ומופיע דרך השמש, כשם שהכהונה מופיעה דרך הפרעה, וכך נוצר האל של אמון – רע. אמון מסתורי וחבוי, רע גלוי. זה קשור גם לחיבור עם מעאת, התפישה המצרית של סדר ואיזון, ומתקשר לתפישה המצרית של דואליות.

אופיו החבוי של אמון אפשר גם לזהות אותו עם אלים אחרים. בהתחלה הוא זוהה עם מונטו, האל המלחמתי של תבי, לאחר מכן זוהה עם אתום, הורהקטי, מין, ועוד.. הזיהוי יצר איחוד של כוחות אלוהיים עם אלים אלו.

אמון רע היה אביו של הפרעה ונתן לו מכוחו. אמון רע מתגלם במלך בכדי לעבר את המלכה. אמון רע מתגלה דרך הנביאים במקדשיו, ולמעשה מצרים נשלטת על ידי הכוהנים שלו, דרך הפרעה.

 

מות - השם שלה זה אותם אותיות כמו נשר, ולכן לבשה על ראשה נשר. נשר הוא גם סמל לאוהבים ולנאמנות אימהית. הייתה אשתו של אמון ומעין סבתא אלוהית. הבן שלהם היה קונשו אל הירח.

 

אלים נוספים

 

בס – דמות מפלצתית שהגנה על האדם מפני מזל רע. המאגיה מלאה תפקיד חשוב במצרים כדרך לשלוט במזל רע ולצפות אותו, בס שומש בקמיעות.

 

חנום – מרכז פולחנו באי יב שבדרום, שלט בגאות היאור, יש לו מקדש באסנה  שם הוא מתואר כאבי האבות ואם האימהות. הוא יצר אלים בני אדם ובעלי חיים מחימר על האובניים שלו והפיח בהם רוח חיים. קשור אולי לבוץ שהייתה הגאות מביאה ושממנו יצאו חיים.

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו