לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

מאמר אנסטנריה - טיולים לרחבי העולם

האנסטנריה

מבוסס על עבודת שטח מאת loring m. Danforth שנעשתה בכפר – ayia eleni בשנים 1975-1976

טקסי האנסטנריה הנעשים בצפון יוון ובולגריה קשורים לקבוצה של אנשים שגלו בתחילת המאה ה20 מכפרים במזרח תרקיה, אזור kosti בבולגריה, היו אלו יוונים, כנראה צאצאים של התרקים הקדמונים, שהתיישבו באזור serres, בצפון יוון המקדונית. 
(ישנם טקסים המתקיימים עדיין בהרי הסטרנג'ה הבולגרים השומרים על המאפיינים המקומיים) 

האנסטנריה הוא טקס של ריפוי שמאני שעוזר בטפול במחלות פסיכוגניות, על ידי שחרור קתרי של חרדות והפיכתם לכוח של בריאות ושמחה. מקורו קדום, ויש לו התנגדות בקרב הכנסייה האורתודוקסית, אך למרות זאת הוא חלק ממנה והסמליות שלו שואבת ממקורותיה.


לטיול טקסי האנסטנריה בהרי הסטרנג'ה דרום מזרח בולגריה - לחצו כאן

 

בימים הקודמים לאנסטנריה מתאספים שתים עשר נשים ושני גברים בבית ראש הקבוצה, שם נשמר אייקונים קדושים (תמונות) של הלנה וקונסטנטין. המסורת מספרת שאייקונים אלו התגלו לאנסטנרים (אלו שעושים את הטקס) בדרך פלאית לפני הרבה שנים, והם נשמרים בבית מיוחד, על מדף מיועד. לכל אחד מהאייקונים ידית נשיאה והוא מכוסה בבד

לאנסטנרים, רובם נשים, יש כוח מיוחד של הצדיק קוסנטנטינוס, המאפשר להם לעסוק בריפוי. אדם שסובל מחולשה, חוסר תיאבון, לא יכול לישון, מדוכא, נאמר עליו שזה קללת הקדוש מכיוון שלא כיבד אותו כראוי, ואז האנסטנריה נכנסת לפעולה.

 

ביום קונסנטין והלנה מתחיל הטקס המרכזי שנמשך שלושה ימים. בערב נפגשים כל המאמינים ב"קונקי" – הבית עם האייקונות. שם הם מתחילים לנגן על לירה תרקית ותוף גדול, לרקוד ולהיכנס למצב של טראנס, במצב זה הם מאמינים שסנט קונסטנטינוס קורא להם ומשתלט על גופם, וכל עוד הם רוקדים הוא שולט עליהם. כל רצף ריקוד נמשך בסביבות חצי שעה ואז יש הפסקה והריקוד מתחיל שוב. הטקס ממשיך עד חצות.

כשהאנסטנרים נאספים ב"קונקי" (בית האיקונות), זה מתחיל בשיר עצוב על אישה יוונייה שהופרדה ממשפחתה ונתפשה על ידי טורקי. השיר מלווה בלירה, גורם לעצב ולעיתים בכי. המתח נבנה וגורם לכל מיני תגובות גופניות ברקדנים, ואז בנקודה כלשהי מישהו קופץ ומתחיל לרקוד והלירה מנגנת מהר יותר בקצב של שני רבעים. התוף מתחיל להכות וכולם מתחילים לרקוד. בתחילה זה תנועות פראיות ואלימות, ספוראדיות. יש רקדנים שנכנסים לקושי ואחרים מנסים לעזור להם. לאט לאט הרקדן המתקשה מתחיל, בעזרת אחרים, לרקוד כמו שצריך לצלילי המוזיקה. ואז הוא מקבל את האייקון של סנט קונסטנטין. הרקדן רוקד בגאווה, מחזיק את האייקון, זה מסמל את קבלת הכוחות העל טבעיים של הקדוש. הריקוד מבטא עתה שמחה ובריאות.

 

בבוקר שלמחרת הם מתאספים בבית הקונקי והולכים עם מוזיקאים ומחזיקי נרות לבאר קדושה שנמצאת בקצה הכפר, שם הם מקריבים כבש שחורה לסנט קונסטנטין. וממשיכים לרקוד במשך כל היום, לאחר החשיכה ניגשים כולם לשרידי מדורה גדולה שבערה במשך כמה שעות והשאירה גחלים. אלפי אנשים באים לצפות במחזה בו האנסטנרידים הולכים על הגחלים, הלוך ושוב, ולעיתים גם נוגעים בהם בידיהם – צועקים "לוואי והגחלים יהפכו לאפר", הם לא מפסיקים עד שהמדורה הופכת לאפר. ואז הולכים כולם יחד לבית הקונקי, שם מוגשת ארוחה.

בזמן שהם הולכים בדרך הם רוקדים לקצב 7/8 ואילו בזמן שהם בבית הם רוקדים לקצב 2/4. הקצב של שבע שמיניות קשור לדרך הרוחנית, והיא זו שנפתחת לפני האנסטנר החדש, מטרתו להגיע לאור רוחני, והדרך היא שליטה על ידי הקדוש. פעמים רבות הרקדנים הם אנשים שנקראו לדרך הזו על ידי סבל, הקדוש העניש אותם בכדי לכוון אותם לדרכו, הם הגיבו בצורה שכיוונה לייעודם, התחברו לקבוצת האנסטנרים הקיימת ועברו חניכה בדרך להיות אנסטנר אמיתי. לאחר שנהיו כאלו הסבל הפך לאושר. הם מקבלים את כוח הריפוי ויש באפשרותם ללמד, לרפא, להעביר את הידע לאנשים אחרים. ההליכה על הגחלים היא רק הוכחה לכוח של הקדוש שאוחז בהם, כשהם לא ברשות עצמם.

במהלך הטקס יש מעבר של הקדוש סנט קונסטנין מאישיות מענישה הגורמת לחולי לדמות מעניקה שמחזירה מצב של בריאות והגנה. המתלמד מאמץ את המוסריות והדוגמא של הקדוש. "יוצא החוצה" מעצמו ונהיה אנסטנר

 

הסופר היווני הנודע ניקוס קאזאנצאקי, ציטוט מתוך ספרו "פאפא יאנארוס".
על טקס האנסטנריה שמבוצע על ידי האוכלוסייה היוונית של הרי הסטרנזה בדרום מזרח בולגריה.

 

"... היה נאנח ונזכר בכפרו אי-קוסטנטין, הרחק משם, על חוף חולי של הים השחור, שם נולד לפני שבעים שנה. איזה שקט, איזו שלוה, כמה דאג אלוהים לכפר! ודאי הדבר כי הדמות שבאיקונין הגדולה שבכנסיית הכפר, מימין לצלם ישו, לא הייתה פרי דמיונו של הצייר, כי אם דמות ממשית ואמיתית: מגן הכפר, השליח קוסטנטין, מחזיק את הכפר בכפות ידיו, כקן צפרים, ומניחו לרגלי אלוהים.
ושנכנס מאי והגיע חג קוסטנטין הקדוש, איזה שכרון קדוש ללא יין, איזו יראת אלוהים השתלטו על הכפר! כיצד שכחו כולם את דאגות יום – יום, שכחו היותם תולעי אדם, והצמיחו כנפים ססגוניות, פרושות עד השמים! המסוגל האדם להתעלות על עצמו? היה פאפא יאנארוס שאול את עצמו ומשיב: מסוגל הוא, מסוגל, אולם רק לשעה, לשעתיים ואולי ליום שלם. אך די לו בכך, זוהי משמעות הנצח, זוהי אש אלוהים שבני אדם פשוטים מכנים גן עדן!

פעמים רבות נכנס פאפא ינארוס לגן העדן הזה, היה נזכר בכך בוקר – בוקר ומחשבותיו מוליכות אותו הרחק, לעבר הים השחור. שבעה היו בכפר, "אנסטנארידס" שמם בקודש, ובראשם פאפא יאנארוס. עתיק, עתיק מאד היה הטקס, אולי אף קדום מן הנצרות, וראשיתו בעבודת אלילים. היו מדליקים מדורה גדולה במרכז הכפר, העם מתאסף סביבה ומזמר, באים המנגנים בנבל ובחליל, נפתחת דלת הכנסייה ומופיעים האנסטנארידס יחפים, חובקים בזרועותיהם את האיקוניות הישנות של קוסטנטין הקדוש ושל אמו, הלני הקדושה. הקדושים האלה לא צוירו כרגיל, כשהם עומדים בלי נוע בהדרת כבוד. הללו רגליהם היו מרחפות באוויר, והם מרימים את שולי בגדיהם הרקומים זהב ומקפצים ומרקדים.

כיוון שנראו, מיד פצחו המנגנים בנגינה עזרה, נשמעה תרועה גדולה, העם הריע בקול ונשים רבות השתטחו והתפתלו על פני האדמה.
חיש מהר התקדמו האנסטנארידס זה אחר זה, בראשם פאפא יאנארוס, זוקף ראשו כלפי שמים ושר שירי אהבה פראיים למוות. זה השוער, יבורך שמו, הפותח לפנינו את שערי הנצח. הלהבות כבר ליחכו את העצים עד כי היו לגחלים לוהטות בשעה שהיו פאפא יאנארוס ואחריו חבורת ההולכים על האש מזנקים לתוך המדורה ופותחים במחול. פאפא יאנארוס היה רוכן, תופס גחלים בוערות בכפות ידיו ומטילן בשירה לעבר עמו, כאילו היה מזה מי קודש על המאמינים. מה פירוש גן עדן וחיי נצח ואלוהים? אש זו היא גן העדן, המחול הוא האלוהים, ואף כי לא נמשך אלא שעה קלה, כמוהו כנצח נצחים.

ובצאתם מן השריפה הקדושה לא נחרכה שערה משערות רגליהם, וכפות רגליהם לא נצרבו. גופותיהם הבהיקו כאילו יצאו מן הים הרענן ביום קיץ.

שלהבת האש הקדושה האירה כל השנה כולה את לבות אנשי הכפר. אהבה, שלום ואושר שכנו בכל, באנשים, בחי ובצומח. הקרקעות היו דשנות, וחסדי אלוהים רבים, ובעזרתם גבהו השבלים כקומת איש, התברכו עצי הזית בשפע פרי, ובכל חלקת שדה נערמו המלונים, האבטיחים, החמניות והתירס. אך בכל הטוב הזה לא ניטמטמו בני אדם, כי עד שהלכה נשמתם ושמנה ועמדה להפוך לבשר, הגיע שוב חג הקדוש, הודלקו המדורות הגדולות ושוב הצמיחו האנשים כנפים.."

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו