לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

אסטרולוגיה כדת - טיולים לרחבי העולם

תפקיד האסטרולוגיה במחשבה הרומית והקשר שלה לדת השמש.

לפי קומונט cumont החוקר הבלגי הנודע, האסטרולוגיה במצרים מקורה מאוחר, והתחילה רק עם הכיבוש הפרסי, אלא שעם הכיבוש היווני וייסוד אלכסנדריה, היא נהפכה למרכז של דת הכוכבים. האל תות נתפש כמגלה של חוכמת ההורוסקופ וכל החוכמות הנוספות. הרמטיזם ניסה לשלב בין אסטרולוגיה לבין האמונות הלאומיות המצריות.

הרבה מהידע האסטרולוגי עבר למערב דרך הממלכה הסלווקית ששלטה גם על עיראק. זנו הסטואי נולד בקפריסין, גם שאר הסטואים היו סורים, דיוגינס מבבל, פוסידוניוס מאפמאה, אנטיפטר מצור. אפשר להגיד שסטואיות התחילה כפילוסופיה שמית. הסטואים טיפחו גם את העיסוק באסטרולוגיה. האיש שתרם יותר מכל למיזוג האסטרולוגיה במערב הוא פוסידוניוס. הוא נולד באפמאה בעמק האורנטוס שבסוריה, לאחר נדודים רבים התיישב לבסוף ברודוס שם הקים בית ספר שנודע לתהילה של תורתו. תורתו התחרתה בזו של אפיקורוס. פומפיי היה תלמידו, קיקרו גם, פילו הושפע ממנו, ומיוחד הסטואים ובראשם סנקה.

בתקופה זו קם גם בית ספר של ניאו פיתגוראים, שהדגיש, שוב, את הסמליות של מספרים, שלהם כוח אקטיבי ומיסטי. תיאוריות אלו תמכו בתיאוריות האסטרולוגיות.

 

העולם הרומי אימץ לתוכו את הפילוסופיה הסטואית, פילוסופיה שהייתה שזורה באמונה האסטרולוגית, בנוסף לכך העולם הרומי באותה תקופה עבר מהפכה דתית שהושפעה מדת המזרח, ששיאה היה יצירת דת חדשה, דת אסטרולוגית ופולחן השמש. הקיסר נהיה ההתגשמות של השמש, וכוחו נובע ממנה. לשמש תכונות של מלכות ושליטה. השמש נותן לבחיריו את יכולת השליטה ומועיד אותה להם מלידתם. הקיסר במובן אנרגטי הוא בן השמש.

במשך כמעט חצי מאה, מ193 לספירה ועד 235 נשלטה רומא על ידי משפחה סורית מאמשה, שם היה מקדש לאלאגבלוס, אל השמש. בשנת 218 הושם על כס הקיסר נער בן 14, כוהן של אלאגבלוס שנקרא בשם זה. היוונים קראו לו הליוגבלוס. הנער ניסה לרומם את מעמד האל הזה על שאר האלים, מוקד פולחנו של אלאגבלוס – אל השמש, היה אבן שחורה שהובאה מאמשה. כל דת האימפריה כוונה להערצה של "סול אינויסטוס אלאגבל". היה כאן ניסיון ליצור דת שמש מונותיאיסטית אחת, כמו שעשה אחנאתון במצרים. אך כמו ניסיונו של אחנאתון, זה לא צלח.

ניסיון זה נוסה שוב בשנת 274 לספירה, והפעם הצליח. וזה נעשה על ידי אורליאן. הוא יצר כת של ה"שמש הבלתי מנוצחת". הוא בנה לשמש מקדש מפואר, ויצר משחקים לכבודו כל ארבע שנים. האל "השמש הבלתי מנוצחת – סול אנויסטוס" הועלה לדרגה הגבוה ביותר, וכן כוהניו, והוא נהיה המגן הרשמי של האימפריה והקיסר. המודל שעליו אורליאן נשען היה המודל של המלכה זנוביה מתדמור. אותה הוא ניצח בשורה של קרבות.

קונסטנטינוס כולרוס שמלך בשנת 305  התחיל שושלת של קיסרי שמש. גם הקיסרים הנוצרים שבאו אחר כך, קונסטנטין וקונסטנטינוס, ראו את עצמם כקיסרי שמש. דמותו של ישו הייתה דמותו של בן השמש. קונסטנטין למעשה שילב בין דת השמש לבין הנצרות. הקיסר הפאגאני האחרון – יוליאנוס הכופר, ראה את עצמו כקיסר שמש, כבן הרוחני של השמש, וכשליח הנשלח מהשמיים לחדש את דת האסטרולוגיה, אך כידוע הוא לא הצליח במעשיו והנצרות ניצחה.

 

תיאולוגיה אסטרולוגית:

פוסידונוס הגדיר את האדם כ"רואה ומבטא השמיים". הטבע נתפש כמכוון את האדם להסתכל ולהרהר בשמיים. שאר החיות פונות כלפי האדמה, אך האדם מרים עיניו בגאווה לכוכבים. היום אנו יודעים שהאדם הוא החיה היחידה המסוגלת לראות את הכוכבים.

העין נתפשה כפלא הגוף האנושי. ראי קטן שמסוגל להכניס לתוכו את כל היקום. פתח לנפש, הראיה נתפשה כעליונה על פני שאר החושים. העין היא תווך בין האלים הכוכביים וההיגיון האנושי. תנועות השמיים מכוונות על ידי חוקים בלתי נראים, והעין נמשכת לגלות אותם. התנועות בשמיים נשלטות על ידי אינטליגנציה אלוהית, מכוונות על ידי השגחה שמימית. הכוכבים עצמם מוכיחים לנו את אלוהותם.

התכונה הבסיסית של הכוכבים היא שהם נצחיים, אל מול עולם התופעות החולף של הטבע.

"שלטון חולף, אנשים עוברים ממצב למצב, מעבדות לאימפריה, אך אותם חודשים של השנה תמיד מביאים באופק את אותם כוכבים. כל הדברים שנתונים למוות נתונים לשינוי. השנים חולפות, האדמה משתנית, כל מאה משנה את אופי האומות, אך השמים נשארים אותו דבר, ושומרים בכל חלקיהם את החלוף של הזמן שלא מוסיף להם דבר, או לוקח מהם דבר. וזה יישאר אותו דבר לנצח, מפני שתמיד זה היה כך. כך זה נראה לאבותינו, וגם צאצאינו יראו אותם שמים. זה אלוהים, מפני שזה לא משתנה במהלך הדורות".  מניליוס.

כל חלק מהנצח מביא תנועה כזו או אחרת של השמיים, ותנועות אלו משנות אל העולם של הארץ. המאות והשנים נתונות להשפעה של כוכב זה או אחר, העונות שמיוחסות לארבע הרוחות ולארבע נקודות המצפן, 12 החודשים שעליהם הזודיאק שולט, היום והלילה, 12 השעות, כולם הואנשו והואלהו, כמחברים של השינוי של היקום.

 

המילה "קתולי" נתפשה בתחילה כמונח אסטרולוגי. היא ציינה פעילויות שאינם מוגבלות לאינדיבידואלים, או למקרה ספציפי, אלא מתייחסים לכל המין האנושי ולאדמה כולה. בעל בסוריה נקרא בדת האסטרולוגית "מרעולם" האלים הכוכביים נתפשו כקתולים.

הגבוה במין האלים השמימיים, האלים הכוכביים, נתפש כרקיע של הכוכבים הקבועים, שמכיל את כל שאר הספירות. הכוח האלוהי ששכן בו ושגרם לו לנוע זוהה לעיתים כ"בל" – כלומר כזאוס.

לעיתים הייתה התייחסות לחומר שממנו עשויים הכוכבים, כרקיע עליון, חומר זה נקרא האתר, והוא מילא את החלקים הריקים שבשמיים, הוא בער בכוכבים. קורבנות הוקרבו לאתר, הוא נחגג במזמורים כמקור של כל האור, וכמגרש החושך. התייחסות זו מזכירה את ההתייחסות במצרים לאל אמון, שתרגום שמו הוא – "הנסתר".

 

מתחת לספירה של הכוכבים הקבועים, של הרקיע, היו 7 ספירות נוספות של כוכבי הלכת. הסדר שלהם היה: סאטורן, יופיטר, מרס, השמש, וונוס, מרקורי, הירח. השמש נמצאת באמצע שהיא מובילה את השיירה, ומתחת לה הכוכבים שמוגבלים בזווית שלהם על פני הרקיע והירח. הכוכבים שואלים את תכונותיהם מהאלים האולימפיים: וונוס עוזרת לאוהבים, מרקורי מבטיח הצלחה בעסקים, וכו..

כל כוכב משפיע על זמן, צמחים, מתכת, אבן, כל דבר נכנס תחת שליטתם של הכוכבים. מתחת לספירת הירח יש את הספירות של 4 האלמנטים: אש, אוויר, מים ואדמה. השילובים של 4 אלו נתנו את עולם ההופעות. בדת של מיתרה היה אריה שייצג אש, קערה – מים, ונחש – אדמה. 3 אלו טרפו לחילופין אחד את השני, ומהמעברים ביניהם עולם התופעות נוצר. מתחת לארבע האלמנטים ובתוכם, במיוחד באוויר, יש צבא של ישויות ומהויות שמהווים מתווכים בין האדם לבין האלים.
לעיתים נתפשו השמש והירח כעליונים על שאר 5 הכוכבים, כ2 עיניים של היקום המחלקים את העולם ביניהם. דבר זה נחגג במסתורין של איסיס ואוסיריס.

 

השמש, כאמור, מתקדמת בשמיים, כשמלווים אותה שאר הכוכבים, שלושה מימין שלושה משמאל. הקדמונים הגיעו למסקנה שהתנועות בשמיים נובעות מהשמש. לא רק שהיא הגבילה את תנועותיהם של וונוס ומרקורי, לא רק שהיא נתנה לירח את אורו, אלא גם היא שלטה על 3 הכוכבים העליונים, וזה נעשה על ידי הכוח של החום שלה, כשם שחום משפיע על הארץ וגורם לאדים לעלות או להתעבות. לפי מיקומה של השמש ביחס לכוכבים היא מושכת אותם או דוחה אותם, וזה נעשה באופן מכני על ידי ההיבטים וההשלכות. האסטרולוגים הרומאים הרחיקו לכת עד כדי ייחוס תנועת הכוכבים הקבועים לשמש.

השמש היא מקור אנרגיה ייחודי שבעזרת החום שלו גורם לעולם לנוע. מכיוון שהשמש היא זו הגורמת לכוכבים לנוע, היא גם השליט על הגורל, השליט על הטבע, היא הנפש המחייה ביקום כולו. כשם שהלב מקיים את האדם, השמש כונתה, לכן, "הלב של העולם". התפישה האלוהית של השמש חוזקה על ידי המדע של האסטרונומיה, השמש היא שליט 4 העונות וארבע האלמנטים, השמש מזינה, מייצאת והורסת צמחים ובעלי חיים על ידי כוחה שמימי ושינויי מסלולה, על ידי היום והלילה  שמחממים, מקררים, מייבשים, ומרטיבים (4 האיכויות הדינאמיות). הכוכבים חבים לשמש את תכונותיהם ואת אורם. השמש היא העיקרון השולט בטבע.

 

אבל היקום איננו יכול להיות מונע על ידי כוח עיוור, ולכן, השמש, שמכוונת את התנועות השמימיות של האורגניזם הקוסמי כולו, תהיה אש שיש בה הגיון, סיבתיות, אש אינטליגנטית. השמש נתפשה על ידי התיאולוגים הקדומים כהגיון – סיבתיות ששולט על העולם. השמש, סיבת העולם, הפכת להיות היוצרת של הגיון מקומי, שכל, שמכוון את המיקרוקוסמוס האנושי. היא היוצרת של נשמות. העיגול הזוהר שלה שולח בהתמדה קרניים אל פני האדמה, שולח בהתמדה ניצוצות של אש לתוך הגופים וגורם להם חיים. ולאחר המוות, הניצוצות הללו רוצים לחזור למקום שממנו הם באו, זאת אומרת לשמש.

הזוהר של השמש מאיר את היקום כולו, אך באותו זמן בזוהר זה יש אינטליגנציה. זה המקור של כל המחשבה, השמש היא זורע מתמיד שזורע לנצח את יבול הנשמות. תיאולוגיה זו הובילה לסגידת השמש של הרומאים שהגיעה לשיאה עם הקיסר אורליאן ב274.

פולחן השמש היה במאבק עם אלו שמיקמו את אלוהים מחוץ ליקום הנראה, שהתייחסו לאלוהים כאימננטי ולא כטראנסדנטי, ובראשם היהודים והנוצרים. אלו טענו שהפאגאנים עובדים את הבריאה במקום את הבורא. טיעונים אלו הביאו, מצד אחד, לתיאוריה שיש יופיטר בלתי נראה היושב באתר שברקיע של השמיים הקבועים, שהוא הסדר השמימי והשמש היא רק ביטוי שלו. תיאוריות אחרות דיברו על כך שמעבר לשמש הנראית יש שמש לא נראית, שמש רוחנית, שמש שממנו נובע השכל וההיגיון. שמש זו שולטת בעולם של אידיאות, של הגיון, ולא ניתן לראות אותה בעין רגילה. השמש האינטליגנטית היא המדיום בין אלוהים האינטליגנטי לעולם הנראה.

 

מיסטיקה אסטראלית ואתיקה

המדע של האסטרונומיה לווה גם ברגש דתי. כותב פתולמי: "כשם שאני בן תמותה, אני יודע שאני נולד ליום, אך כשאני עוקב אחרי ריבוי הכוכבים במסלולם, רגלי כבר אינם נוגעות בקרקע, אני עולה לזאוס עצמו שמאכיל אותי באמברוזיה, מזונם של האלים."

במיסטריות הדיוניסיות הנפש מתקשרת עם כוחות הטבע והכוח השופע של האנרגיה הפיזית מבטא את עצמו בשיכרון של החושים ואי סדר של הנפש. במיסטריות של דת הכוכבים אור טהור והגיון מרווה את הצמא לאמת, והשיכרון הוא שיכרון שמימי שמעלה את האדם לכוכבים, שיש בו לא יותר מאשר שאיפה לידע אלוהי. מקור המיסטיות מועבר מהאדמה לשמים.

"אם טענות האסטרולוגיה נכונות, מדוע אנשים מכל גיל לא מקדישים עצמם ללימודה? מדוע כבר מגיל צעיר איננו מקבעים מבטינו בטבע ובאלוהיו, רואים שהכוכבים מגלים עצמם לפנינו, ושאנחנו יכולים לחיות בתוכם? מדוע לבזבז עצמנו על מקצוע הלחימה, או רצון לרכוש נימוסים? יותר טוב שנרומם מחשבותינו על ידי אמצעי המדע שמגלה לנו את העתיד, ולפני השעה המיועדת של המוות הבה ונטעם את תענוגות המבורכים." אורליוס פוסקוס.

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו