לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

אסיזי –  Assisi מאמר מאת דוקטור אדר ירום

אסיזי היא עירו של פרנציסקוס הקדוש (1181 – 1226), מייסד המסדר הפרנציסקני ואחת הדמויות הייחודיות והמרתקות בעולם הנוצרי. אהבתו לטבע ושירתו אל הציפורים הממתינות לו בינות ענפי העצים סיקרנו והביאו אל העיר במשך מאות שנים עולי רגל ותיירים רבים, הממשיכים גם בימינו אלה להעריץ את הקדוש. מוקד המשיכה העיקרי מצוי בקומפלקס הקתדרלה של פרנציסקוס הקדוש המצויה בפאתי העיר העתיקה ואשר בולטת למרחוק על רקע גבעות מוריקות הקומפלקס כולל שתי כנסיות: תחתונה ועליונה. שתי הכנסיות מעוטרות בציורי קיר מורכבים ומגוונים החושפים נקודות ציון באיקונוגרפיה הנוצרית בכלל – ואת מאפייני הביוגרפיה המיוחדים של פרנציסקוס הקדוש בפרט.

מה מציינת המילה "איקונוגרפיה"? האיקונוגרפיה הינה תחום ידע בתולדות התרבות והאמנות, החובק את התכנים ואת הסיפורים הנוגעים לדמויות מפתח – במסגרת מחשבה נוצרית או חילונית – המלווים מחשבה אנושית וקהילתית במקום ובזמן מסוימים. לכל דת ולכל מיתולוגיה יש את האיקונוגרפיה שלה; בסיס האיקונוגרפיה היהודית מצוי בתנ"ך; בסיס האיקונוגרפיה של עמי יוון העתיקים מצוי באפוסים של הומרוס ובשירה של הסיודוס; בסיס האיקונוגרפיה הנוצרית מצוי בברית החדשה. הנוצרים המוקדמים העריצו את ישו ואת תלמידיו בזכות הניסים אותם הם עשו ובזכות עזרתם לעניים ולחלשים. בפועל האמינו הנוצרים כי ישו הינו שליח האל ולכן נוכחותו עלי אדמות היא בבחינת נס אלוהי.

על רקע זה, המיוחד באיקונוגרפיה של פרנציסקוס הקדוש (או ב"סיפור" שלו, בביוגרפיה המורחבת שלו) מצוי בעובדה כי אין מדובר בבן של אלוהים או יישות מסתורית אשר אין יודעים מהיכן היא הגיעה, אלא בבן אדם, בשר ודם, אשר הקריב את חייו הפרטיים (ואת הממון של אביו, סוחר הבדים העשיר) במטרה להקדיש את עצמו לחיי הגות, תפילה ועזרה לעניים ולנזקקים.

 

אסיזי היא העיר המפורסמת ביותר במחוז פרוג'יה אשר במרחב אומבריה (Perugia; (Umbria. השורשים המוקדמים של העיר מצויים בהתיישבות האטרוסקית אשר דחקו את אנשי אומבריה במאה החמישית לפני הספירה. במאה השלישית לפני הספירה ביססו חיילי הרפובליקה הרומית את אחיזתם בעיר, כאשר מגוון שרידים רומיים עדיין ניתנים לזיהוי, בתוכם התיאטרון ומקדש מינרווה, אשר כמו מונומנטים פאגאניים רבים הפך לכנסייה המוקדשת למריה: Santa maria Sopra Minerva (כלומר כנסיית מריה אשר ניצחה את מינרווה: השם הרומי לאלת המלחמה היוונית אתנה). לאחר השנים בהן היתה העיר תחת שלטון הלומברדים (השבטים הגרמניים אשר החזיקו ממלכות באיטליה בין המאות 6 – 8 לספירה), התפתחה העיר כ"קומונה גיבלנית": קהילה אזרחית אשר תמכה בקיסר הרומי הקדוש.

 

פרנציסקוס הקדוש. עוד לפני הפיכתו לקדוש השתתף פרנציסקוס (אשר עדיין נעזר בשם לידתו ג'יובאני די ברנרדונה [Giovanni di Bernardone]) במאבק הצבאי נגד פרוג'יה. פרנציסקוס נפל בשבי אך חזר לעירו לאחר תקופה קצרה. עם חזרתו חווה משבר רוחני, החל לצום ולוותר על חיי משפחה. אחת האגדות מספרת כיצד כבר בצעירותו, עת היה קרוב לחיי הבורגנות (ולשירת הטרובדורים הצרפתיים), פגש פרנציסקוס קבצן, הלך אחריו והחליט לתת לו את כל כספו. המעשה גרם לזעם רב מצד אביו ולגלגוג מצד חבריו, אך האירוע מהווה אבן דרך בהחלטתו של פרנציסקוס לנטוש את החיים הארציים ולהקים מסדר דתי חדש, אשר זכה לאישור האפיפיור אינוצ'נטיוס השלישי (Innocent III) בשנת 1210. בשובו ממסע העלייה לרגל לרומא – כך ממשיך ומספר המיתוס (בשנת 1224 ) – סיפר פרנציסקוס לחבריו על איקונה של ישו הצלוב אשר התגלתה לעיניו. התגלות זו מבטאת את אירוע ה"סטיגמטה" (Stigmata; Stigmatization), בו בן אדם בשר ודם נושא את פצעי הצלב של ישו. לאחר ששמע את הדרשה מתוך האוונגליון של מתי, בו קורא ישו לתלמידיו להקדיש עצמם למלכות שמים, החליט פרנציסקוס להקדיש עצמו לחיי עוני. כך החלה מתפתחת קהילת המאמינים אשר הלכה אחרי המורה שלהם: אחווה קטנה ומצומצמת, אשר מוכרת בכינוי "האחווה המינורית" (Fratres Minores). בשנת 1228 הוכרז פרנציסקוס כקדוש, פטרון בעלי החיים והנוף הטבעי, אשר יחד עם קתרינה מסיינה נושא בתפקיד "הקדוש הפטרון של איטליה".



יצירות האמנות של אסיזי

הזכרנו בראשית הדברים את ציורי הקיר המעטרים את קירות מכלול הכנסייה של פרנציסקוס הקדוש, בהתאם לשני המבנים העיקריים: הכנסייה התחתונה והכנסייה העליונה, כאשר בניית המכלול כולו החלה בשנת 1228. מבנה הכנסייה התחתונה (המוקדם יותר) מבוסס על תכנית של בזיליקה: מבנה אורף עם שני אגפי צד; הבנייה הושלמה בשנת 1230 ולמקום הועברה הגופה של פרנציסקוס ממקום קבורתו הזמני. את הכנסייה עיטרו מספר אמנים בולטים אשר בסגנונם ובשיטת עבודתם משקפים את המעבר מהאמנות הביזנטית של ימי הביניים, אל האמנות המערבית של הרנסנס האיטלקי.

נציין את שמות האמנים המרכזיים ואת תכני היצירות:

צ'ימבואה (Cimabue): "הצליבה של ישו" (1280 – 1283); "מדונה וישו המוקפים בקדושים". למרות שצ'ימבואה עדיין מבטא מספר מאפיינים "ביזנטיים" בסגנון הציור (למשל: הילות הזהב; דמויות קפואות לעתים וללא נפח); בחלקים אחרים של יצירתו (בעיקר בציור המדונה וישו) ניתן לזהות גישה חדשה לטבע ולמציאות: הדמויות נפחיות יותר; בעלות אופי אינדבידואלי יותר. צ'מבואה מוותר עם השנים על הציור לפי דגם – ומנסה לצייר לפי התבוננות בעולם הטבעי.

 

פייטרו לורנצטי (Pietro Lorenzetti), אשר תרם רבות לעיטור הכנסייה התחתונה באסיזי, ומוכר במחזור הציורים המתאר סצינות מחיי ישו ואת הפסיון. מרבית עבודתו בכנסייה נעשתה בין השנים 1415 – 1420; תרומתו לאמנות החדשה (המודרנית) מצויה בעניינו בתיאור קהל רב של אנשים (באופן "קבוצתי"), במטרה לחדד את הגיוון האנושי ולבטא מגוון של רגשות ושל הבעות תחושות אנושיות – תחום עניין אשר נזנז במשך מאות שנות ימי הביניים; בתיאור אדריכלות עירונית כרקע להתרחשות האנושית; וכמובן בתיאור הטבע, המווה את אחת מנקודות המוצא לציורי הנוף של אמנות הרנסנס.

 

סימונה מרטיני (Simone Martini), בכנסיית פרנציסקוס הקדוש מפורסם מרטיני בעיקר בציורי הקדושים ובתרומתו להתפחות ייצוג דמות האדם באמנות. את הקדושים זיהו המאמינים בזכות האטריבוטים (חפצים או סמלים) אשר ליוו אותם. כך לדוגמא אוחזת מריה מגדלנה בתיבת שמן המור, בעוד שקתרינה מאלכסנדריה אוחזת את הגלגל (קתרינה הפכה לקדושה מעונה ["מרטירית"] לאחר שעונתה עם קשירתה אל גלגל העינויים). האיקונוגרפיה של הקדושים באסיזי צמחה במקביל לעניין של מלומדים ושל אמנים במסורת ציור "האישים החשובים" (Uomini Famosi), זאת במסגרת גילוי התכנים והדימויים של העולם העתיק.

 

ג'יוטו די בונדונה (Giotto di Bondone).  ג'יוטו נחשב לאחד האמנים החשובים והבולטים להתפתחות ציור הרנסנס. בציורי הציג ג'יוטו הבנה חדשה של דמות האדם ושל הפסיכולוגיה האנושית, של ייצוג המרחב הרציונלי והדימויים האדריכליים, יחד עם ביסוס מדע הפרספקטיבה בציור. יחד עם עבודתו בכנסייה התחתונה של פרנציסקוס הקדוש, מוכרת השפעתו על אסכולה של ציירים אשר עיטרה את האולם המרכזי הכנסייה העליונה. מחזור היצירות בכנסייה העליונה מתאר ארועי מפתח מתוך הביוגרפיה של פרנציסקוס הקדוש; לציורים אלו חשיבות רבה על רקע מסורות של עיטור כנסיות בעולם הנוצרי – כמו גם על רקע ההיסטוריה של ציורי הקיר באמנות המערב בכלל.


בזיליקת פרנציסקוס הקדוש - מאמר מאת זאב בן אריה

הקתדראלה של פרנציסקוס באסיזי מבטאת את המעבר מהאדריכלות הרומנסקית אל הגותית, מן ההתרכזות בחיים הדתיים הפנימיים אל חיבור לעולם ושאיפה לשינוי ברוח הבשורה. הקתדראלה בנויה בשתי קומות, כנסייה מעל כנסייה. הכנסייה התחתונה - מקום קברו של פרנצ'יסקוס, בנויה בסגנון רומנסקי. קשתות מעוגלות נמוכות, אפלוליות, אור נרות, תורמים לאווירת המסתורין וההגות, ומביאים להתכנסות פנימית. הכנסייה העליונה, לעומתה זאת, בנויה בסגנון המתקרב לגותי, היא גבוהה ואוורירית, עם הרבה אור ומביאה למחשבה על תפקידו של האדם בעולם. על הקירות מצוירים מפעולותיו של פרנצ'יסקוס, מחזור ציורים של ג'וטו המבשר בסגנונו את תחילת הרנסנס. הכנסייה העליונה דוחפת את האדם אל האל, בשאיפה אל מעשים נשגבים, בעוד שהכנסייה התחתונה מסמלת את הכניעות לאל, את העובדה שבסופו של דבר הדברים לא תלויים בנו וסופו של כל אדם למות.

 

פרנצ'יסקוס הקדוש מת ב-1226, הבנייה התחילה שנתיים אחר כך והסתיימה ב-1253. אמנים כמו ג'וטו קישטו את הבזיליקה והרשו לעצמם לסטות מצורות הציור הקלאסיות. גופת פרנצ'יסקוס נקברה במקום ולידה ארבעה מתלמידיו הקרובים וכן המטרונה ג'קובה שהייתה מקורבת אליו. היא נתנה לו בד פרטי וגלימה ששימשו אותו במותו, דבר הנראה בציורי התקרה. הבד שמור במוזיאון לחפצים מקודשים, במקום זה שמורים גם בגדיו, קרן קריאה לתפילה שקיבל מהסולטאן הממלוכי וחפצים נוספים.

 

בכניסה לכנסייה התחתונה מקבל את פנינו פרנצ'יסקוס האומר: "האט את צעדיך והיה שמח, עולה רגל, כבר הגעת לגבעת גן העדן. כנסייה זו היא גן עדן אמיתי של תענוגות רוחניים, מהדהדת תמיד עם תהילה ושמחה של מקהלות קדושות, היכנס, אתה תראה דברים גדולים יותר." בקירות הכנסייה התחתונה שתי מחזורי ציורים; בצד אחד אירועים מחייו של ישו, בצד שני אירועים מקבילים בחייו של פרנצ'יסקוס. על התקרה כוכבים המייצגים את השמיים שהופיעו בעולם הזה בדמות הקדושים.

 

על התקרה שמעל מזבח הכנסייה התחתונה שלושה ציורים של שלוש נשים המייצגות את שלוש התכונות הנדרשות בחיי הנזירות; בציור הראשון נראית 'משמעת' כאישה השמה עול על צווארו של פרנצ'יסקוס, יד אחת שלה על פיה בתנוחת השקט. לידה הגברת 'ענווה' עם ראש מורכן נושאת נר שמסמל מודעות עצמית. מהצד שני הגברת 'זהירות' עם שני פרצופים: פרצוף זקן המסתכל לעבר ומה אפשר ללמוד ממנו, ופרצוף צעיר המסתכל במראה. המראה מסמלת התבוננות עצמית. בידה היא מחזיקה מחשבון חרוזים, בעזרתו היא מחשבת את סיכויי העתיד ואת דרכה. באותה תמונה רואים מלאך מגרש דמות קנטאור המסמל גאווה.

 

באולמות הרוחב של הכנסייה התחתונה בולטת תמונה בה נראית המדונה עם ישו הילד שלוחש לה משהו. מצדה האחד של המדונה יוחנן המטביל ומהצד שני פרנצ'יסקוס. לפי הסברי הפרנצ'יסקאנים ישו שואל אותה "את מי לברך ראשון?" והיא מראה באצבעה לכיוון פרנצ'יסקוס, התמונה מוארת בזמן השקיעה.

 

הבזיליקה העליונה מאופיינת בסגנון גותי מוקדם, דבר זה בא לידי ביטוי בשפע האור, החלונות הגדולים, הכניסה המרווחת והשאיפה לגובה. הדבר הבולט בה הוא מחזור הציורים של חיי פרנצ'יסקוס שמכסה חלק גדול מהיקף הקירות. עיקרו עשרים ושמונה ציורים שתוכננו על ידי אחד ממבשרי סגנון הרנסנס – הצייר ג'וטו. תכונתם שהם מביאים את האירועים השונים בחייו של פרנציסקוס בצורה חיה, ריאליסטית, אנושית, עם פרספקטיבת עומק, בשונה לתפישה הקפואה והדוגמטית ששלטה עד לאותה תקופה.

 

במבנה הרוחב של הקתדראלה – הטרנספט, בולטים חלונות רוזטה צבעוניים גדולים, שגם הם חלק מהסגנון הגותי המתחדש. הם מכניסים פנימה צבע הוורד – המסמל חוכמה, צבע זה צובע את חלל הכנסייה כולה ומראה שאלוהים מסתכל עלינו דרך חלק זה שתוכנו. בחלק העליון של האולם תמונות מחייו של ישו – צד אחד, והברית הישנה – צד שני.

 

הציורים

בבזיליקה של פרנציסקוס הקדוש באסיזי יש מחזור ציורים מאת ג'יוטו giotto  שמסמל את תחילת הרנסנס. הבזיליקה היא שתי מבנים זה מעל גבי זה. (ראו מאמר ב"מקדשי כנסיות") בבזיליקה העליונה – המסמלת את עץ החיים, הדבר הבולט הוא מחזור הציורים של חיי פרנציסקוס, 28 ציורים על ידי גיוטו מסביב לכל הכנסייה, ישנם כמה דברים מעניינים במחזור ציורים זה:

בתמונה מספר 8 נראה פרנציסקוס בדמות אליהו, רוכב על מרכבה בשמיים. לפי האגדה התלמידים ראו אתו במרכב אש שמאירה את כל הסביבה. זה קרה בזמן שהוא לא היה איתם אלא במקום אחר, לאחר שהוא חזר הוא ידע להגיד דברם על כל אחד מהם ועל העתיד.

בתמונה מספר 9 נראים 5 כסאות בשמיים, אחד מהם מפואר מהשאר ולו 4 צדדים, זהו כסאו של לוציפר שנשאר ריק לאחר המרד והפילה. בתחתית התמונה פרנציסקוס כורע לפני המזבח  ומלאך מצביע עליו כאיש שישב על כסא זה, ממלא המקום. את המחזה רואה האח ליאו.

בתמונה מספר 10 נראה האח סילו וסטרו מגרש את השדים מהעיר ארזו. באותה תקופה איטליה הייתה מרובה בקונפליקטים, מחלות, וצרות. המצב הכללי היה רע ביותר והתושבים סבלו. פרנציסקוס עוזר להרגיע את איטליה ולהפחית את המצוקות. הוא נותן לאנשים תקווה, מביא את אלוהים חזרה לאדמה, לבני אדם. הדת שלו מכוונת להתערבות בחיים. התלמידים נשלחים לשווקים לעשות להטוטים, למשוך תשומת לב ולהטיף את הבשורה. אלוהים נמצא בכל דבר, בפרחים, בציפורים, בטבע. וגם בצרות והמצוקות, בעוני, במוות. פעולתו של פרנציסקוס פותחת עידן של רווחה, שלום ושגשוג באיטליה, תקופה המובילה לרנסנס. להמונים יש קדוש להזדהות איתו, ישו מופיע פעם נוספת בבשר והפעם באיטליה, בהקשר וסגנון איטלקי. האפיפיור אינוסנט השלישי חולם שפרנציסקוס תומך בכנסייה הקורסת ומחזיק אותה על כתפיו (תמונה 6).

תמונה 11- משפט האש. פרנציסקוס לפני השליט הממלוכי מלק אל קמל. הוא הצטרף למסעי הצלב בכדי לזכות במות קדושים והזדעזע מהאכזריות של הצלבנים. הוא עבר לצד המוסלמי למרות הסכנה הרבה שהייתה בכך וביקש להתקבל אצל הסולטאן, וכך היה. הוא הציע לסולטאן לעבור את מבחן האש בכדי להוכיח את נכונות דבריו, ניסה להעביר אותו לנצרות ודיבר על ליבו. מבחן זה היה נפוץ ביותר בימי הביניים ומופיע גם במקומות אחרים בזמן מסעי הצלב. רק במאה ה14 הכנסייה אסרה אותו. לפני שהגיע לסולטאן נתפש פרציסקוס והוכה על ידי החיילים. הסולטאן סירב למבחן, אך יחד עם זאת כיבד את פרנציסקוס ונתן לו מתנה הנמצאת עד היום באסיזי, שופר קרן ששימש את פרנציסקוס לקריאה לתפילות.

תמונה 12 – רואים את פרנציסקוס מתרומם באוויר בזמן תפילתו מעל ענן זוהר, זרועותיו מושטות בצורת צלב והוא מדבר אל ישו בשמים מעל.

תמונה 14- רואים את פרציסקוס מוציא מים מהסלע למען איכר צמא ומתפלל אל הר כדוגמת משה בהר סיני. הקומפוזיציה של התמונה מיוחדת ומעניינת, חיבור של הניגודים.

תמונה 16- המוות של האביר קלאנו, פרנציסקוס בישר לו את מותו כמה שעות לפני הזמן כדי שיוכל להכין את עצמו ולהתוודות, וכך היה. הוא ניבא את מותו הפתאומי.

תמונה 18 – הופעה בארלס שבצרפת. פרנציסקוס קרוי על שם צרפת – france למרות שמעולם לא היה שם, אולי בגלל עסקיו של אביו. מכל מקום הוא הופיע בדמות חזיון לפני קבוצה של אנשים בצרפת שלמדו את הבשורה. הוא מופיע בזרועות פרושות בצורת צלב. לפרנציסקוס הייתה היכולת העל חושית להופיע בשתי מקומות בו זמנית

תמונה 21 – בזמן מותו של פרנציסקוס הוא מופיע בחזון לפני שני אנשים ומודיע להם שהוא הולך

תמונות 25, 26 – לאחר מותו הוא מופיע לפני האפיפיור הפקפקן ומוכיח לו את הסטיגמטה ומרפא אנשים.

תמונות 27,28 לאחר מותו הוא מקים לתחייה אישה שלא התוודתה על חטאיה בכדי לתת לה הזדמנות להתוודות. במקרה אחר הוא משחרר מכבליו אסיר שחזר בתשובה.

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו