לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

אספסיאנוס - טיולים לרחבי העולם

אספסיאנוס קיסר כמודל מנהיגותי

דמותו של מדכא המרד הגדול כמודל מנהיגות. (מבוסס על הספר "12 הקיסרים" מאת ליוויאס)

בשנת 67 לספירה מרדו היהודים ברומאים, הביסו לגיון שבא מסוריה, כבשו את ירושלים והנהיגו ממשלה עצמאית בכל הארץ. האימפריה הרומית ראתה במרידה זו איום על גבולה המזרחי. רק מאה שנה לפני כן כבשו הפרתים (ממלכה ששלטה בפרס) את כל המזרח והאיום של כיבוש פרתי מחודש היה קיים גם בימים אלו.
בצבא הפרתי היו גדודי קשתים יהודיים ממסופוטמיה, הסכנה של חבירה של הפרתים עם היהודים והתקוממות של כלל היהודים במזרח, שמנו באותה תקופה שבעה מליון איש (10-20 אחוז מאוכלוסיית המזרח) הניעה את הרומאים לפעולה. הם גייסו צבא גדול – שלוש לגיונות, מעל 60.000 איש והעמידו כמנהיג לצבא את אחד המנהיגים המוכשרים ביותר שלהם, אדם שהיה ידוע ביושרו ובפשטותו, עד כדי כך שהעם קרא לו בחיבה – איש החמורים.

איש זה התברר לימים כאחד המנהיגים המוצלחים בהיסטוריה והפך להיות המנהיג – הקיסר של רומא. במאמר שלפניכם ננסה לעמוד על איכויות המנהיגות של אספסיאנוס, כראי לתכונות מנהיגות רצויות של מנהל בארגון. נשתדל להתעלם מההיבט היהודי של פעולות אספסיאנוס, מהאכזריות והרודנות שאיפיינה את הרומאים, ומזכותו הטבעית של כל עם, ובמיוחד העם היהודי, לחופש. זמנה של האימפריה הרומית עבר, אך גם כיום יש כל מיני אימפריות אחרות מסוגים שונים שמשוועות למנהיגים מסוגו של אספסיאנוס.

 

במחקרים על מנהיגות ומנהיגים שנעשו לאחרונה – גין קולינס בספרו "גלגל התנופה", מצטיירת תמונה של המנהיג האידיאלי כמנהיג המשלב במנהיגותו שתי תכונות סותרות לכאורה: התכונה האחת היא צניעות אישית קיצונית, והשנייה זה שאפתנות ונחישות ארגונית. בכל המקרים של מנהיגים שהצליחו להעביר את החברות שבהנהגתם מטוב למצוין, לגרום לשינוי בר קיימא בארגון, התגלו תכונות כאלו. אספיאנוס הוא דוגמא כזאת בדיוק.

הוא הפך להיות מנהיגה של רומא, מסיים שלטון של שושלת חדלי אישים, הביא לקץ השחיתות של הקיסרים שהיו לפניו ושימש מודל מנהיגותי לקיסרים שיבואו אחר כך. הוא היה מנהיג למען העם ולא נגדו. הרומאים ראו בו את אחד מגדולי המנהיגים שלהם, ועל כך מעיד לא אחר מאשר יוספוס פלוויוס היהודי שהיה בן חסותו של אספסיאנוס ונקרא על שם משפחתו של אספסיאנוס – המשפחה הפלווית.

 

 

 

תכונת מנהיגות - צניעות אישית:

"עלתה לו אפריקה בגורל והוא ניהלה ביושר רב ובכבוד גדול, פרט לזאת שבאחת ההתקוממויות רגמוהו בלפת. על כל פנים חזר משם בלי שנתעשר במשהו, והאשראי שלו נתערער במידה כזאת, שהשליש כל נכסיו בידי אחיו ואנוס היה להשפיל עצמו ולסחור בפרדות כדי לשמור על מעלת כבודו, על שום כך נתקרא מוליו - חמר בפי ההמון".

"גם בהיותו קיסר היה מבקר תכופות את המקום שבו עברה עליו ילדותו והשאיר את בית האחוזה במצבו כפי שהיה לפנים, לבל יאבד דבר מן הדברים שעינו הורגלה בהם... לאחר שלבש את טוגת הבגרות התרחק זמן רב מן הפס הרחב של המעמד הסנטורי, אף כי אחיו כבר קיבל אותו, וזולת אמו לא יכול היה איש להביאו לידי כך, שידרשהו לו".

"וכיוון שלדיכוי התקוממות זו היה צורך בצבא חזק למדי ובמצביא חרוץ אך כזה שבכל זאת אפשר למסור לידיו כוח רב בלא סכנה, בחרו באספסיאנוס, מהיותו מצד אחד מנוסה בתקיפותו ומצד שני לא היה מה לחשוש מפניו לרגל שפלות מוצאו ושמו".

בציטוט האחרון אנחנו רואים את שני הצדדים של מנהיג אידיאלי: "מנוסה בתקיפות" מצד אחד, "שפל מוצא ושם" מצד שני, מנהיגות במיטבה.

 

תכונת מנהיגות - נחישות ארגונית:

"במשך כל תקופת שלטונו לא היה בעיניו תפקיד חשוב מזה: לחזק קודם כל את המדינה ההרוסה למחצה ומתמוטטת, ואחר גם לפארה. אנשי הצבא – הללו מתוך גבהות לב עקב הניצחון, והללו מצער ועלבון בשל התבוסה, הגיעו למעשי הפקרות ופריצות. אך גם פרובינציות וערים חופשיות, ואפילו ממלכות לא מעט, ערכו מריבות מהומה אישה עם רעותה. לפיכך פיטר אספסיאנוס רבים מאנשי וויטליוס, ובשאר רדה בחוזק יד, באלה שלקחו חלק בניצחונו לא נהג מעולם לפנים משורת הדין, וגם את הפרסים המגיעים להם כחוק לא שילם אלא במאוחר".

"הוא לא החמיץ כל הזדמנות לתיקון המשמעת, וכאשר בא אליו פעם צעיר שריח הבושם נדף ממנו למרחוק ורצה להודות לו על משרת הנציב שקיבל, דחהו אספסיאנוס לא רק בהעוויה של בוז אלא גם בתוכחה חריפה: מעדיף הייתי אילו ריח של שום היה נודף מפיך! וביטל מיד את תעודת המינוי".

לסיום מאמר זה אי אפשר שלא להביא שניים מהסיפורים הידועים ביותר של אספסיאנוס, סיפורים שמי שרוצה ימצא בהם שיעור מנהיגות:

"כשהוכיחו בנו טיטוס על כך שהטיל מס גם על בתי כבוד, הגיש אספסיאנוס מטבע אחד מן ההכנסה הראשונה אל חוטמו של הבן ושאלו, אם לא נעם לו הריח, וכשענה לו בשלילה אמר: ואף על פי שהוא בא מן השתן?!" ועל כך נאמר: כל מילה נוספת מיותרת.

והסיפור השני, שיכול ללמד אותנו שאחת מתכונות המנהיגות החשובות היא חוש הומור: כאשר תקפתו בפעם הראשונה מחלה אמר: "אוי לי, דומני שאני הולך ונהפך אל!" 
הרקע לסיפור זה הוא שקיסרים רומאים היו נהפכים לאלים לאחר מותם.

 

 

 

מאמרים נוספים בנושא רומא העתיקה - לחצו לקישור

רומא העתיקה

אוגוסט

כלכלה רומאית

הטריאומווירט

אדריאנוס

האחים הגרקכים

סולה ומאריוס

חוק רומאי

עבדות ברומא

צבא רומאי

שלטון רומאי

פילוסופיה רומאית

 

 

מאמרים בנושא היסטוריה רומאית

היסטוריה רומאית 1

היסטוריה רומאית 2

האטרוסקים

האימפריה הרומאית

עמי איטליה בימי הביניים

שושלת בית סבוי

 

מאמרים בנושא דת רומאית

דת רומאית

אלים רומאיים

הסיביליה הרומאית

נבואות הסיבליה (הנביאה בעולם הקלאסי) באיטליה

מקדשי רומא

אסטרולוגיה כדת

 


 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו