לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

המשכיות של האמונה הבוגומילית

לפי חוקר הדתות מירצה איליאדה תפישות של הבוגומילים נשארו בדרום מזרח אירופה וממשיכות להשפיע שם וזאת בשני דרכים:

אחת דרך הכתבים האפוקרפיים שיוחסו לכומר הבוגומילי ירמיה. ונקראים עד היום
והשנייה דרך הפולקלור העממי. נושאים כופרים שונים קנו להם אחיזה ביקום הרוחני של המוני העם:
הדואליות של שטן ואלוהים מופיעה רבות בסיפורים על הטוב והרע, שני אחרים וכמו כן בציורי כנסיות בהם נראה המלאך מיכאל מכניע את שטנאל בדמות אדם.

בסיפורי העם מופיע אל רדום, עייף כפי שמופיע בספרים הגנוסטיים. פרשנות עממית של האל המסתתר. לעומת זאת השטן שולט על פני האדמה עד להופעתו של ישו או דמות אור אחרת (מוטיב המופיע בסיפורים של דונוב)

בספר "סיפורם של אדם וחווה" מסופר על חוזה שנחתם בין אדם ושטן שעל פיו האדם שייך לשטן עד להופעתו של ישו הנוצרי. ואכן בציורי הכנסיות בבלקן מופיעים בני אדם נשלטים על ידי שדים בכל מעשי חייהם, ומנגד מלאכים וישו מציעים תרופות למחלה וישועה (אליאדה 1976: 158).

 

הבוגומילים לפי הסברי האחווה הלבנה:
לפי דברי אנשי האחווה[1] לצאר סימון היו שלושה בנים: מי שנהיה לימים יורשו - הצאר בוריס, מי שנהיה מייסד הנזירות הבולגרית – סנט יוהאן רילסקי ובן שלישי בשם בויאנה. בויאנה היה הבכור ונועד להיות המלך, הוא נשלח למגנאורה
Magnaura – בית ספר גבוה בביזנטיון, ושם פגשו אותו אנשים מפרס שהחליטו שהוא מתאים ללימוד תורת הסוד. הם חנכו אותו במאגיה ומיסטיקה פרסית. כשהוא חזר לבולגריה הוא התחיל את התנועה הבוגומילית. העוזר שלו היה קצין גבוה בצבא שקראו לו בוגומיל, ועל שמו נקראה התנועה. בסופו של דבר הוא נעצר בעוון כפירה ונכלא בביזנטיון. בויאנה הקוסם הוא המייסד של התנועה הבוגומילית לפי האחווה הלבנה הבולגרית. אלא שיש לבוגומילות הקשר רחב יותר:

 

דונוב הסביר שהיו שלושה זרמים של בתי ספר אזוטריים שבשם כולל נקראים בוגומילים (Lorimer 2015) הראשון היה הרמטיזם – התחיל במצרים ועבר לתרקיה דרך פרס, מופיע בתורתו של אורפיאוס שחי בהרי רודופי. משם זה עבר לפיתגורס ולבית הספר של אפלטון. שני בתי ספר אלו לימדו טיהור של הנפש וגלגול נשמות, בית ספר זה הופיע שוב בפירנצה בזמן פיקו דה מירנדלה ופרח בקמברידג' במאה ה17. המאסטר הנוצרי נאו פלטוני האחרון היה[2] dean inge of st paul

השני היה האיסיים – שפעלו במדבר יהודה לפני אלפיים שנה

השלישי היה הבוגומילים – הם נקראו אהובי האלוהים ופעלו בזמנו של הצאר בוריס.

 

דונוב אמר "מי שרוצה ללמוד על חיי הבוגומילים, שיראה את חיי האחווה שלנו"[3]

"שלושה הענפים של האחווה הלבנה הצטרפו לאחווה הלבנה העולמית בבולגריה: תחילה במצרים, פרס ובבל, לאחר מכן בפלסטין, ושלישית הבוגומילים בבולגריה. שלושה הענפים הללו של האחווה הלבנה נובעים מהמרכז של האחווה העולמי שמושבה הוא במערכת השמש והרוח הגבוה שלה היא ישו הנוצרי, הוא ראש האחווה הלבנה"

 

ההופעה של הבוגומיליות (וגם האחווה הלבנה) בבולגריה קשורה לכך שהבולגרים הם העם ראשון באירופה שהתפלל בשפתו. זה היה עם תרבותי ומשכיל שידע לאתגר את הדוגמה הכנסייתית ולבקר אותה. בעל מחשבה ביקורתית, וזה הוביל לבוגומיליות.

דונוב מתאר פן לא וכר של חיי הבוגומילים, לדבריו הייתה רשת מחתרתית, הם נפגשו ביערות ובהרים, בלילות, המושלמים גרו במערות נשמרות על ידי צעירים[4], ויצאו להביא את המילה, הם חיו בקהילות שבהם העבודה הייתה ערך ועזרו לחלשים, העשירים עבדו עם העניים. הם היו צמחונים והתייחסו רק לבשורה של יוחנן ולא לשאר. התפילה שלהם הייתה אבינו שבשמיים. ההטבלה שלהם הייתה הטבלה של רוח שנעשית על ידי הסמכה של ידיים. ומכאן חשיבות הידיים בפסלים של הסטולק בבוסניה. ההסמכה ברוח הקודש של הבוגומילים היא התנועה שנעשית בסוף הריקוד הפניאוריתמי כשהידיים יורדות על הראש ונאמרת התפילה "לוואי ושלום אלוהים יהיה...".
 

הבוגומיליות באה על רקע הדיכוי של החברה הפיאודלית, התפשט בכל רחבי אירופה ומילא את היבשת באחוות מיסטיות. מביא בסופו של דבר את הרנסנס. באותה צורה האחווה הלבנה של היום תביא את התרבות החדשה ותשחרר את הרוח האנושית מכבלי החומריות. הם האמינו רק ביוחנן וחלקים מספר תהילים. כל השאר זה המצאת השטן, היו ביניהם מושלמים, מאמינים ומאזינים.

 

כאן המקום לציין שדונוב עשה את עבודת המאסטר שלו בתיאולוגיה על האריאניות Arianism (סוג של נצרות) שנצרה את השבטים הגרמניים במאה ה4 שחיו באותה תקופה בבלקן - בולגריה, אריאן האמין שהכרייסט נכנס לתוך ישו בזמן הטבילה, וכך גם הוא יכול להיכנס לתוכנו. הכרייסט זהה ללוגו, למילה. הבוגומילים האמינו באותו דבר, אלא שהם התנגדו לכנסייה ומשום כך משכו אל עצמם אש.

דונוב טען שלא צריך להילחם ברע אלא להתעלם ממנו, אחרת אתה נותן לו כוח. האחווה הלבנה הם בוגומילים שחזרו לעולם הזה, אך הפעם הם לא ירדפו. הם יפיצו אהבה בעולם, שתקרא לאהבה, וידעו להכיל גם את המתנגדים להם. 



[1] תועד בראיון עם ד"ר סווטלה בלטובה

[2] אדם שחי בזמנו של דונוב וכנראה השפיע עליו, ראה https://en.wikipedia.org/wiki/William_Inge_(priest)

[3] גרגר חיטה עמ 22

[4] מסורת דומה קיימת עם עדויות אצל הקתרים בדרום צרפת

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו