לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

בוכרה

עתיקותה של בוכרה: לפי האגדה האיראנית, וכפי שמופיע בספרים הזראטוסטרים העתיקים - האווסטה, את בוכרה הקים אדם אגדי בשם שיאווש לפני יותר מ-4000 שנה. הוא היה בן למלך עתיק של איראן, ונהרג על ידי אפרוסיאב שהיה מלך טורן העתיקה (אזור אוזבקיסטן של היום). אותו אפרוסיאב היה קוסם, צאצא של נוח, שחי למשך אלפיים שנה. באותה תקופה טורן הייתה ממלכה ענקית ומשגשגת עם ערים מאוכלסות. אפרוסיאב נהרג לבסוף על ידי בנו של שיאווש, וקברו נמצא עד היום בסמרקנד. את מקום קברו של שיוואש, אין איש יודע, אולם מעניין לציין שלפי האגדות הסופיות יש בבוכרה קבר של איש שחי אלפי שנים, כשהוא מחכה לגמר ההתגלות האלוהית. הוא חי בזמן האווסטה של זרטוסטרא, בזמן התנ"ך, בזמן הברית החדשה, והמשיך לחיות ולחכות עד שהתגלה הקוראן, ורק אז עזב את תחומי הארץ הפיזיים. אולי היה זה שיוואש ואולי לא, בכל מקרה שמה של בוכרה נקשר לדמויות קוסמים אגדתיות מימי קדם.

הבוכרים הם ממוצא טאג'יקי - שרידי היישוב האיראני הקדום שלא התערבבו בתורכים ובמונגולים, אלא שבערים הם שכחו את שפתם ומדברים אוזבקית. העיר בוכרה היא אחת הערים הקדושות באסלאם (רביעית בחשיבותה) בעבר הייתה מפורסמת כמרכז חינוך דתי לפי האסכולה החניפית. ליד בוכרה יש מכרות נחושת חשובים.

 

אתרים בבוכרה.

מסגד מג'וקי אתר (בור מגדלי צמחי התבלין)
מעבר לחנקאת נדיר דיוואן (מצפון מזרח) נמצא מסגד שקוע מתחת למפלס הרחוב. ראשיתו של המסגד במאה ה-12 והוא שופץ במאה ה-16. מתחת לו (בפינה הימנית כשנכנסים) נמצאו שרידי מקדש זרתוסטרא וכן שרידי מקדש בודהיסטי. המקום שימש את יהודי בוכרה לתפילה עד שיפוצו למסגד במאה ה- 16.
היום משמש המסגד השקוע כמוזיאון לאריגים ושטיחים עתיקים (חלק מהאוסף יפה מאוד) וגם כחנות המוכרת כמעט את כל תכולתה.
המסגד היה מכוסה ונחפר רק לאחרונה. בראשית החפירות בלטה רק כיפת המבנה. אין הסבר מספק מדוע המבנה שקוע כל כך ביחס לסביבה וייתכן כי הדבר נעוץ בכך שיסודותיו הם מהעתיקים שיש בעיר ומעידים על מבנה ומפלס קדומים. ייתכן ולמפלס הקדום יוחסה קדושה שמשתמשים מאוחרים יותר (יהודים, מוסלמים) התקשו לוותר עליה.

 

המצודה.

בעבר זה היה מקום מושבו של החאן - השליט של חאנת בוכרה, כיום אפשר לראות במקום מוזיאון לקליגרפיה, את חדר העינויים, חצר ובה כסא מלכות, מוזיאון לתולדות בוכרה, ועוד. הכניסה למצודה מרשימה והיא מוקפת חומה ומגדלים. ביסודותיה עמודים המסודרים לפי שבעה הכוכבים של הדובה הגדולה, וזאת לאחר שהתמוטטה בהקמתה הראשונית.
המצודה ממוקמת על חורבות התל העתיק של בוכרה, הערבים בנו כאן מסגד ראשון על חורבות מקדש לזרתוסטרא. הצורה הנוכחית היא מהמאה ה-16 זמן שלטון השושלת של השבנאידים. בזמנו גרו במצודה לבדה כ-3000 איש. השער הדרומי מוביל למסגד וכאן קבור סיוואוש האגדי.

 

מסגד פוי קולון ומדרסת מירי עראב

פוי קולון הוא המסגד המרכזי של בוכרה, לידו יש את מגדל פוי קולון - רגל הענק, שנתן למקום את שמו. זהו אחד השרידים היחידים מימי הקרחנידים ששלטו באזור עד המאה ה-13, גובהו של המגדל 50 מטר והוא בנוי מלבני בוץ. מספרים שג'ינגיס חאן כה התרשם ממנו שהורה להשאיר אותו על כנו, מראשו היו זורקים למטה נידונים למוות. המסגד עצמו מהמאה ה-16 והוא מהגדולים במרכז אסיה.
למול מסגד פוי קולון נמצאת מדרסת מיר א עראב, זוהי המדרסה היחידה שנשארה פעילה בזמן הקומוניזם. היא נבנתה על ידי עבדולה חאן הראשון. לכבוד מורו וחברו שייח עבדוללה מתימן, נסיך הערבים – מירי עראב. ומכאן השם. הנסיך והשליט נקברו במקום, זה לרגלי זה. 

 

מדרסה אולג בק

זוהי המדרסה הקדומה ביותר בבוכרה, על הכתובת בכניסה כתוב: "זו חובתו הקדושה של כל מוסלמי לחפש אחר ידע". וגם: "מעל מעגל אנשים המצוים בחוכמה של הספרים, תהיה דלתו של ברכת האל פתוחה בכל רגע". המדרסה שופצה בימי עבדולה חאן השני.

 

מאוזוליאום סמני.

המבנה היחיד מהתקופה הסמינית - מאה 9, קברו של מייסד השושלת. המאוזוליאום נחשב לאחד מהמבנים המסקרנים והמושלמים בעולם. צורתו קוביה שווה מכל צדדייה שנוטה קצת כלפי המרכז. הקובייה מסמלת את הארץ, את היציבות של החוק האיסלאמי. מפינותיה עולות ארבע קשתות התומכות בכיפה המסמלת את השמיים. הקוביה זה הכעבה.
הקירות הם בעובי שני מטר ובנויים מלבני בוץ. יש במבנה את המתמטיקה של אל חוריזמי, איבן סינא ואת האלמנטים של זרתוסטרא והסוגודונים, לידה רואים את חומת העיר העתיקה.

 

קבר איוב.

לפי האגדה הנביא איוב הגיע לעמק וראה בצורת נוראה, הוא הכה באדמה במקלו ומעיין פרץ החוצה. ואפשר לראות את המעיין עד היום. רוב הבניין הוא מהזמן של הקרחנידים - מאה 12, אך הכיפה הענקית הראשונה היא מזמן תימור. כיום יש במקום מוזיאון לתולדות ההשקייה.

 

מחוץ לעיר העתיקה.

חנקה של בוחריזי.
זהו אחד האתרים היחידים באוזבקיסטן הקשור ישירות למסדר הקורבנייה, שהיה נפוץ מאד בימי הביניים. בוחריזי היה תלמידו של השייח' קורבו - מייסד המסדר, שנרצח על ידי המונגולים. הוא בנה מרכז בבוכרה, והעביר לאיסלאם את החאן של גילדת הזהב. הקצין המונגולי האחראי על בוכרה הקים את החנקה לכבודו. הוא נקבר במאוזוליאום שנמצא במקום. 

 

בניית האתרים הדתיים בבוכרה.

ב-1501 שייבני חאן כובש את סמרקנד, הורג את צאצאי חוג'ה הרר ומקים את השושלת השאבאנית בהשראת השייח'ים הנקשבנדים ובמיוחד אל הרר. אחיו של שייבני נוטה לסופיזם ובנו שהופך להיות השליט - עבדוללה חאן הוא תלמיד של ראש המסדר הנקשבנדי באותה תקופה- מקדומי עזאם, שמשפיע עליו להעביר את הפעילות שלו לבוכרה.
בזמנו תפקיד שייח' איסלאם של בוכרה מולא על ידי סעיד מיר ערב מתימן, שהיה תלמיד אישי של שייח' אל הרר מסמרקנד. 
עבדוללה חאן בונה את המדרסה של מירי ערב ב-1536 וגם מדרסה על שמו. לאחר מכן נבנים מחדש מסגד פוי קולן ב-1540, מתחם בהא א דין נקשבנד ב-1544, ומדרסה וחנקה מג'וקי אפרי ב-1549.

אחרי שייח' מקדומי מי שמוביל את המסדר הנקשבנדי זה מוחמד איסלאם, הוא חי בכפר ליד בוכרה והיה ראש השושלת של השייח'ים הדויברים. מצד אביו הוא היה צאצא של מוחמד, מצד אימו של ג'ינגיס חאן.
שייח' איסלאם תומך בבן של עבדולה חאן ושליט של עיר בשם קרמינש - עבדוללה חאן השני בנסיונותיו להשתלט על השלטון, הבירה הרשמית היא עדיין בסמרקנד. ב-1556 מתחיל מאבק על הכתר השייבני. ב-1557 עבדוללה חאן השני כובש את בוכרה, ב1560 הוא הופך את אביו לשליט בובה ולמעשה שולט בעצמו, ב1561 הוא מעביר באופן רשמי את הבירה לבוכרה והממלכה הופכת להיות חאנת בוכרה.
ב1563 מחליף את מוחמד איסלאם בנו - אבו בכר סעיד, כראש המסדר הנקשבנדי עד 1589, בתקופה זו נבנים מדרסה קוקלדש ב-1568 הגדולה במרכז אסיה - היא נקראת על שם הגנרל שבנה אותה - קוקולדש, כמו כן נבנים: מדרסת עבדוללה חאן השני ב-1578, מדרסת גיקוסן ב-1580, מדרסה מדריחן ב-1581, מדרסת תימי קולון ב-1580, חנקה של פיזבד ב1580, מדרסה של דוסטום ב-1585, מדרסה של פלקהילה קושבגהי ב-1586.
ב1589 מת השייח' אבו בכר סעיד ונקבר בכפר הולדתו ליד בוכרה, סביב המאוזוליאום שלו נבנה הקומפלקס האדיר של השייח'ים הדוייברים, שנקרא צור בחר.

בשנת 1611 עולה שושלת חדשה לשלטון בבוכרה, שמאשרת את זכויותיהם של השייח'ים הדוייברים. שושלת זו בונה את אזור בריכת ליבי האוז ב-1620. חנקה דיוואן בגי  - על ידי דיוואן בגי ב-1620. מדרסה נדיר דיוואן בגי בצד המזרחי של הבריכה ב- 1630. (המדרסה היא בצורה של חאן, בתחילה היא נבנתה כחאן ואחר כך הפכה למדרסה. שני ציפורי סימורג מקשטות את הכניסה).

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו