לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

עוד על הגנוסטיות 

ספרים גנוסטיים: זוסטריאנוס. אלוגינס, הבשורה שלגון.

 

פילו האלכסנדרוני טוען שאלוהים בצורה לא אנושית הזדווג עם ידע, ומהזרע שלו נוצר הבן הנתפש היחיד שלו שהוא הקוסמוס


סנט פאול כתב: האותיות הורגות, הרוח מחייה.

הוא כותב איך שהוא חווה "להילכד ברקיע השלישי – בין אם בגוף או מחוץ לגוף אני לא יודע. ואז ללמוד "דברים שאי אפשר להגיד אותם, שאי אפשר לבטא אותם"." מכתב אל הקורינתים 2. 12 פסוקים 2-4.

הוא מדבר על "מסתורין חבויים" ועל "חוכמה סודית" שהוא יכול להעביר רק לנוצרים בוגרים.

סנט פאול באיגרתו לרומים כותב על אלוהים. פרק 1. פסוק 17. התכונות הלא נראות שלו, כלומר הכוח הנצחי והאלוהות הנצחית שלו, נהיו גלויים, מאז שהעולם נברא, לעין של המחשבה, בדברים שאותם הוא יצר.

 

בתי ספר גנוסטים קדומים. מורים גדולים:

 

סימון מגנוס. סימוניות. מוזכר במעשי השליחים, רצה לקנות מהשליח פיליפ את רוח הקודש בכסף ומאז נולד המושג סימוניות לקנות קודש בכסף.
הנוצרי הגנוסטי המפורסם ביותר היה שמעון מגוס. אפשר לקרוא עליו במעשי השליחים, כשהשליח פיליפ מגיע לשומרון הוא מוצא את האנשים הולכים בעקבות תורתו של שמעון שטוען להיות המשיח ואתו אשה בשם הלנה שהייתה זונה בצור, שמעון מנסה לשחד את פיליפ ומכאן נהיה הביטוי סימוני, כביטוי של ניסיון לקנות כוח רוחני. כותבים נוצריים מאוחרים יותר אומרים שסימון היה אב כל חטא ושהייתה הרבה ספרות סימונית.
לפי הנצרות הסימונית האלוהות הנשית, אנואיה, כשיצרה את העולם נלכדה בו בחומר, והתגלגלה בנשים שונות עד שלבסוף נהייתה זונה בצור. ואז אלוהים עצמו – סימון, הופיע בחומר בכדי לחלץ אותה. האלוהים שהופיע בחומר הוא גם ישו ולאחר חילוץ הזונה הוא גם בא לחלץ את כל המין האנושי. יש דרמה של הנפילה העלייה של הרוח בחומר וההיחלצות של המשיח אלוהים שיורד לעולם בכדי לחלץ אותה. סימון הוא האל אב, ישו האל בן, אלוהם של היהודים הוא הנחש בגן עדן. לפי האגדה סימון בא לרומא להתווכח עם פטר נוצח על ידו בוויכוח ואף הפך נוצרי, כך לפי הנוצרים.

 

בית ספר גנוסטי של האשליה.
בית ספר נוצרי גנוסטי קדום היה בית הספר של האשליה – דוקטאה.

סימון מגוס אומר: "הוא הגיע ליהודה כאדם למרות שלא היה אדם, וחשבו שהוא סבל, למרות שלא סבל" זאת אומרת שהכלא, הגוף הפיזי של ישו היה אשליה. ישו החי הוא ישו האמיתי, ישו הסובל והמת הוא ישו אשלייתי.

במעשי יוחנן – טקסט גנוסטי, מסופר איך בזמן הצליבה יוחנן בורח להר הזיתים שם מופיע לפניו ישו במערה מלאה באור ואומר: "ההמונים בירושלים רואים אותי נצלב ונפצע, בעוד שאני מדבר אליך עכשיו, האזן לדברי , אני גרמתי לך לעלות להר..." מכאן רואים את הוויכוח האמיתי שהיה לגנוסטים עם אידיאל ההקרבה והסבל הנוצרי.

חלק מהגנוסטים האמינו שבזמן ששמעון מקיריניה הוכרח לנשוא אתהצלב במקום ישוע, אזי ישו התחלף איתו בנפש. הוא נכנס לגופו של שמעון ושמעון נכנס לגופו של ישו, וכך הרומאים צלבו את שמעון , בעוד שהוא, ישו, עומד מהצד, צוחק.


 

וולנטינוס. נולד במצרים, לימד ברומא 135-160 חזר לאלכסנדריה ולימד שם עד שמת ב180. כתב כנראה את הבשורה של האמת שנמצאה בכתבי נאג חמדי. ההישג הגדול שלו הוא סינטזה של התורות הגנוסטיות לכדי תיאולוגיה, קוסמולוגיה ותורה קוהרנטית לגבי טבע האדם, בריאת העולם, וכו.. וולנטינוס טען שהוא למד מתאודס שלמד ישירות מפאול את התורה הגנוסטית הנסתרת.

 

מרקיון – בישוף של פונטוס בים השחור. למרקיונים הייתה בשורה משל עצמם שהם טענו שנכתבה על ידי פאול בעצמו, לא מצאו אותה. מרקיון גילה עניין מוגבל בקוסמולוגיה ובמיתוס, הוא היה מבקר נמרץ של היהדות ושורשיה היהודיים של הנצרות, אלוהי הברית הישנה הוא השטן, אל קנא ואכזר שתובע קורבנות דמים, הוא האשם במצב הרע של העולם. מרקיון כפר בברית הישנה, והאמין רק בברית החדשה ובישו שהם אנטיתזה ליהדות. ספרי הברית החדשה סולפו ברוח יהודית והנציג האוטנטי ביותר של הנצרות הוא פאולוס. ספריו של מרקיון כללו רק את הבשורה על פי לוקס מטוהרת מהשפעות יהודיות ואיגרותיו של פאולוס.

 

מונטנוס. ייסד את התנועה המונטניסטית במאה השנייה. לווה בשני נשים שנכנסו למצב נבואה ורוח הקודש דיברה מפיהם, הם היו כתבי הבשורה של התנועה החדשה. ישו ממשיך להתגלות דרכם, הנבואה לא הסתיימה. בתגובה למונטנוס ומרקריון סגרה הכנסייה את רשימת הספרים המותרים בשנת 180 לספריה. מותניזם, כפירה של המאה השניה שבה מוטנוס ושתי נשים טענו שהם ההתגלמות של הפרקליט המופיע ביוחנן ורוח הקודש, זה קרה בפריגיה, מקום הפולחן של האלה סיביל. שתי הנשים היו פרסיליה ומקסימיליה. פרסיליה טענה שישו הופיע לפניה בדמות אישה ואמרה: הורחקתי כמו זאב מבין הכבשים, אני לא זאב, אני המילה הרוח והכוח.

 

בסילידס – מאמץ את התפישות המזרחיות של גלגול וקרמה, מלמד שהנפש יכולה להתגלגל הרבה פעמים עד שתזכה לידע שיביא גאולה.

 

קרפוקרטס – חי באלכסנדריה בזמנו של בסילידס היה קשור לתנועה של הקיינים, אנשי קין, שאימצו את הבשורה של יהודה איש קריות ואת דמותו של יהודה איש קריות כדמות אדם שהגיע לידע – גנוסיס. אדם חייב לעבור בימי חייו דרך כל החטאים, למצות אותם, לתת לקיסר את אשר לקיסר, בכדי להשתחרר מכם ולהתקדם הלאה, לעולם שמעבר.

 

פרשנות על ספר בראשית:
בספר בראשית יוצר אלוהים ביום הראשון את השמיים ואת הארץ, אך אלו לא השמיים והארץ האמיתיים, אלא הממלכות הלא נראות. ממלכות האור, מכיוון שרק ביום השני יוצר אלוהים את השמיים ואת המים, ורק ביום השלישי את האדמה. כשם שהבריאה של האור ביום הראשון היא בריאה של אור גנוז ולא אור פיזי, מכיוון שרק ביום הרביעי יוצר אלוהים את השמש.  הבריאה הרוחנית שנוצרה ביום הראשון היא העולם של המלאכים. המלאכים נועדו לחוות את האל ולהנות מקרבתו, , במקום זאת הם מורדים באל.

 

בפרק ב' קרוי אלוהים "יהוה אלוהים", בניגוד לפרק א' בו הוא קרוי רק אלוהים. זה אומר שיהוה הוא אלוהים משני, מסוג אחר, אל נוקם ונוטר. זבל... יהוה אלוהים מופיע רק בפרק ב', לאחר שנאמר: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלוהים ארץ ושמיים..."

 

בספר ישעינו יד 12-15 מתוארת נפילת הלל בן שחר:
"איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גויים, ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון, אעלה על במתי עב אדמה לעליון, אך אל שאול תורד אל ירכתי בור."
במסורת הנוצרית ידוע הלל בן שחר בלוציפר – נושא האור – השטן. חטאו של לוציפר היה חטא הגאווה והעונש הרחקה מאלוהים.

לאחר מרד המלאכים התפנה מקום בעיר האלוהים, ואלוהים ברא יצור מסוג חדש , את האדם. הוא ברא אדם וחווה שהיחס ביניהם היה אהבה, כשאדם הוא הראש וחווה אמורה לקבל את מרותו מאהבה. אלוהים שם את אדם וחווה בגן עדן, רחם מחוץ לרחם, הם ארכיטיפ של בני אדם, דמויות אור. אדם וחווה פרו ורבו ללא סערת הנפש והתסכול ביש בתהליך הזה היום ועשו את זה מתי שהתחשק להם הייתה הרמוניה בין גוף לנפש. גם אדם וחווה חטאו בחטא הגאווה. הנחש הבטיח להם שהם יהיו כאלוהים "יודעי טוב ורע".

 

אלוהים אשם במה שקורה ולא בני אדם, כי האלוהים שאנו מתייחסים אליו איננו האלוהים האמיתי, אלא אלוהים מתחזה, אלוהים מלא חולשות, נוקם ונוטר, הוא שיצר את העולם הפיזי, כראי לחוסר שלמותו, הוא יצר אדם מנסה לחקות את האלוהים העליון, הלא נראה, האלוהים האחר, שיצר דמות אדם אור, אדם קדום לכל קדומים. אבל כשאלוהים המזויף ניסה להפיח חיים בגולם שלו הוא לא הצליח והיה חייב לקרוא לעזרתו את האלוהים האחר.

האלוהים האמיתי נפח חיים באדם ומאז טבע האדם הוא דואלי. יש בו רוח ויש בו חומר, זה גם מסביר את סיפור הבריאה הכפול של האדם בבראשית. בפרק א' יוצר אלוהים אדם בצלמו ובדמותו. זכר ונקבה, אנדרוגינוס. והם שולטים בכל החי. בפרק ב' יוצר אלוהים את האדם שוב, עפר מן האדמה, קודם כל את אדם ואחר כך מהצלע שלו את חווה. אדם זה הוא האדם הארצי והאלוהים במקרה הזה הוא האלוהים המזויף שלא מצליח להכניס חיים לאדמה הזו.

 

יצירת האדם: הנביא יחזקאל ראה את תהילת אלוהים בצורת אדם. יחזקאל פרק 1 פסוק 26. זה ביחד עם פרשנות של בריאת האדם בבראשית הוביל לאגדה על האדם השמימי, אדם קדום לכל קדומים.

כשהיה לו שלטון מלא על העולם האדם השמימי הביט דרך הספירות וראה את היופי של הטבע, הוא ראה במים את דמותו התאהב בא וכך נלכד בעולם החומר, האדם התאחד עם הטבע והם נהיו אוהבים, וכך נוצר האדם הארצי. למעשה נוצרו שבעה אנדרוגינים שחיו לנצח, וכשהם התפרדו לזכר ונקבה נוצר המין האנושי.

 

המיתוס הגנוסטי: אחת מהשתקפויות האל – החוכמה, בתאוותה לדעת את עצמה – יסוד נקבי, הפיקה את החומר כדי שישמש כראי שבו תוכל להשתקף. מן החומר הזה יצר כוח שלישי שהגנוסטיקאים קראו לו ה"בורא" את עולמנו. בתוך העולם נשבו יסודות של רוח. החוכמה, מתוך חרטה על האסון שהמיטה על עולם הרוח, סייעה לשבויים להיגאל. הגאולה נעשית באמצעות ידע סודי אשר נועד רק למעטים ,שהיסוד הרוחני נמצא בהם. הגנוסטים דחו את סיפור התגשמותו של ישו בבשר. גופניותו של ישו הייתה רק מראית עין. ישו הופיע כדי להעניק לאנשי הרוח ידע שיסייע להם להיגאל, ידע זה מופיע בספרים הגנוסטיים שהם תערובת של מאגיה, אסטרולוגיה וקוסמולוגיה.

הידע יעביר את המשתמש בו דרך שורה של דלתות מיסטיות בדרך אל העולם של האור, כשם שבספר המתים המצרי ובמסע השמש דרך הלילה היא עוברת ממלכות חושך ונלחמת במפלצות, כך הגנוסטיקן עובר דרך מפלצות החומר של הכוכבים. הגנוסטיקה הייתה דרך רק למעטים, לרוחניים, והדגישה ידע.
השילוש הנוצרי של אב , בן ורוח הקודש השווה לשילוש האפלטוני של האחד, השכל ורוח העולם.

 

מיתולוגיה של הבריאה והקוסמוס: האדם עולה דרך שבעה הרקיעים לרקיע השמיני והתשיעי, בכל רקיע הנשמה משאירה תכונה רעה הקשורה לפלנטה של אותו רקיע. בירידה למטה הנשמה מקבלת תכונה רעה מכל רקיע, זו התפישה הגנוסטית, תפישה זאת נמצאת גם באגדות על ירידת האלה השומרית איננה לשאול, לבקר את אחות ארשיכל, היא יורדת דרך שבע ממלכות ובכל ממלכה מורידים אחד מהבגדים שלה עד שהיא נשארת ערומה ללא כוחות קסם. 

 

רוב הכתבים הגנוסטים הם בצורה של שאלות ותשובות עם ישו. הם מביאים את התורה הסודית של ישו, שיחות שלו עם תלמידיו, הסברים שלו על דברים שונים. רב בהם הנסתר על הגלוי, הספר היחיד שיש בו מעט מיתולוגיה הוא הספר "פואימנדרס".

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו