לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

גביע קדוש - טיולים לרחבי העולם

סיפורי הגביע התפתחו בנפרד מסיפורי המלך ארתור, אלא שבמהרה הסיפורים התערבבו אחד בשני, ומכאן והלאה יש לנו כמה גרסאות לגבי מה שקרה:

 

נתחיל עם הגרסה הקשורה לאגדות המלך ארתור:

מרלין שולח שליח לארתור, דרך גווין, ומבקש ממנו לקחת על עצמו את המשימה של גילוי הגביע, ומודיע לו שאביר שיכול להשלים את המשימה הזאת כבר נולד והוא בגיל שבו הוא מסוגל לקחת זאת על עצמו.
חבורת השולחן העגול מתכנסת בשבועות לצפות, כמנהגם, במשהו פלאי: לפתע הם שומעים רעם ורואים אור בהיר, הדלת נפרצת ברוח סערה ואל החדר נכנס גביע עטוף בבד לבן. כל אביר מסתכל על רעו ורואה אותה יפה יותר ממה שהוא ראה אותו אי פעם. החדר מתמלא בריחות נעימים, כל אביר מתמלאת צלחתו בבשר ובמאכלים שהוא אוהב. הגביע עובר בחדר למשך זמן שנראה כנצח, אך למעשה הוא קצר, ויוצא, כל זמן ההתרחשות אף אחד לא אומר מילה. לאחר מכן קם גווין, ובעקבותיו כל שאר האבירים, והם נשבעים לחפש את הגביע עד שימצאוהו. ארתור מתעצב אל ליבו מכיוון שהוא יודע שזה סוף הדרך של אחוות השולחן העגול.

גלהד - לחדר נכנס איש זקן שמביא אתו אביר צעיר, אביר שנראה ככליל השלמות ביופי, הזקן מציג את האביר כגלהד, בנו של לנסלוט, נכדו של המלך פלס – שומר הגביע ובנה של העלמה אליין, מצאצאיו של יוסף מארמתיה. הנזיר הזקן מוביל את האביר לכיסא המסוכן – הריק, ושם למרבה הפלא מופיע שמו של גלהד חרות. לגלהד אין מגן, הוא מקבל אותו בדרך פלאית במהלך חיפושיו אחר הגביע, מגן לבן עם צלב אדום עליו, ונאמר לו שזה המגן של יוסף מארמתיה, שהוא האחרון משושלתו.

 

הסיפור האחר הנקרא - פרסיבל:

פרסיבל הוא נער פשוט, שגדל ביער על ידי אמו, אך ממוצא מכובד שאיננו יודע עליו, הוא מחליט להיות אביר לאחר שנתקל במקרה בכמה מחברי השולחן העגול ויוצא לחצרו של ארתור, משם הוא יוצא למסע הרפתקאות שבסופו הוא מגיע בדרך לא דרך אל הטירה המסוכנת ומוזמן שם לארוחה על ידי המלך הדייג – הפצוע.

הוא מגיע לטירת הגביע שנשמרת על ידי מסדר של אבירים ונשלטת על ידי מלך נכה, פצוע בירכו, שנקרא המלך הדייג. האזור שמסביב לטירה הוא ארץ שממה והמלך גווע. פרסיבל מוזמן לאכול בטירה. זו ארוחה מוזרה, היא מתחילה בתהלוכה שבה יש הרבה דברים מופלאים, ולבסוף עובר בסף אדם נושא חנית שממנה נוטף דם ואישה נושאת גביע. הגביע מספק אוכל לכל חבורת האבירים ואיכשהו מחזיק בחיים את המלך הגווע. לאחר הארוחה פרסיבל נרדם, וכשהוא מתעורר הוא מוצא את טירת הגבעה נטושה. והוא מבין שמשהו שהוא עשה היה לא בסדר.

במהלך הארוחה זוכה פרסיבל לראות את חנית הגורל ואת הגביע. החיזיון מלווה בתופעות פלאיות כמו התמלאות הצלחות באוכל, אלא שמפאת נימוסיו המאולצים הוא לא אומר דבר והולך לישון, כשהוא קם בבוקר הטירה והגביע נעלמים. אחר כך נודע לו שאם היה שואל: את מי משרת הגביע? המלך היה נרפא מפצעו, הארץ הייתה נגאלת, והוא היה זוכה להיות השומר של הגביע הקדוש

לאחר חיפוש של שנים רבות, פרסיבל מגלה את האמת על הגביע. הוא מגלה שהמלך הדייג הוא דודו, ושהוא, פרסיבל, נקרא על ידי הגביע להיות המגן החדש שלו. פרסיבל לומד שאם היה שואל: "את מי הגביע צריך לשרת?" המלך הזקן היה נרפא והארץ מתחדשת. אלא שהוא לא שאל וההזדמנות חלפה.
שנים רבות לאחר מכן פרסיבל מוצא שוב את דרכו לטירת הגביע ושואל את שאלות הגביע, אחרים אומרים שלעולם הוא לא השלים את המסע..

מאמר - פרשנות יונגיאנית של סיפור פרסיטבל - לחצו לקישור


 

הסיפור ההיסטורי.
הסיפורים של הגביע הקדוש, וגם הסיפורים המקבילים של אגדות המלך ארתור, הופיעו באירופה לקראת סוף המאה ה12.

הגביע מופיע לראשונה ב1180 בשיר של גמור שנכתב על ידי כריסטיאן דה טרוי. הגרסה שלו חסרה את החיבור של ישו עם יוסף מארמתיה. פרסיבל מגלה את מורשתו מנזיר זקן שהוא פוגש בחצי השני של השיר, מותו של כריסטיאן השאירה את השיר לא גמור.


האיש שאחראי לניצור של סיפור הגביע הוא כנראה רוברט דה בורון שכתב את" יוסף מארמתיה או ההיסטוריה של הגביע, כעשר שנים לאחר מותו של כריסטיאן. בסיפור זה הגביע מקבל את המשמעות של הגביע שהחזיק את דמו של ישו. דה בורון הופך את פרסיבל לנכדו של מלך הדייג (במקום אחיינו), וזמן הסיפור הוא זמנו של יוסף מארמתיה. כמו כריסטיאן, דה בורון טוען שהסיפור הגיע אליו ממקורות קדומים
.

 

סיפור הגביע החשוב הבא, ואחד המופלאים שבהם, הוא פרסבלוס האלמוני. כאן פרסיבל נפגש עם אבירי הגביע, שמופיעים כסוג של אחווה נזירית, לבושים בלבוש לבן עם צלב אדום על החזה. הסיפור מתייחס לאלכימיה ואזוטריקה, תוכנו והטון שלו שונים באופן מהותי מקודמיו, אך העובדות הבסיסיות של הסיפור דומות

.

סיפור הגביע הידוע ביותר הוא זה של וולפרם ווה אסנבך – פרסיבל. שנכתב כארבעים שנה לאחר זה של כריסטיאן. וולפרם מתחיל בהקדמה שבה הוא טוען שסיפורו של כריסטיאן הוא שגוי, הוא מסביר שהסיפור האמיתי הועבר אליו על ידי אדם בשם קיוט, שגילה את הסיפור בטולדו מפי כופר בשם פלגטניס. קיוט, בחיפושיו, גילה שהסוד של הגביע קשור לבית של אנזו. בסיפורו וולפרם נכנס לפרטים רבים בקשר לטבע של אבירי הגביע. הוא מתאר איך הם נקראים על ידי הגביע, והחשוב מכל זה שהוא נותן להם שם: הם הטמפליזן - או במילים אחרות "הטמפלרים. "
וולפרם הוא גרמני לפי שמו, אך חי כנזיר באנגליה.

 

לסיפור הגביע כמה משמעויות:

סופרים מסוימים מדגישים את האלמנטים הנוצריים של הסיפור, אחרים, כמו וולפרם, מדגישים את המיסטיים. הסיפור מעורבב עם האגדות הארתוריות, פרסיבל נהיה אביר השולחן העגול, כשארתור הוא זה שמצווה על החיפוש אחר הגביע, וגלהד, גווין ולנסלוט הם אלו שמוצאים את הגביע.

בתחילת המאה ה14 סיפורי הגביע נעלמים בפתאומיות, ומופיעים שוב בספרות מאוחרת יותר.

 

הראשונים שכתבו על המלך ארתור באנגליה הם נזיר מזדקן בשם ג'פיר ממונמונט והיסטוריון שגר במנזר מלמסברי, בין אוקספורד לבריסטול, בשם ווילאם ממלמסברי. הוא כותב על יוסף מארמתיה, לא הרבה אחרי שג'פרי ממונמוט מחבר את הסיפור הראשון הרציני על המלך ארתור במסגרת הספר: "העניין של בריטניה".

שני השכנים הדתיים טענו לידיעת האמת וכל אחד האשים את השני בסיפורים כוזבים על המלך ארתור. ג'פרי ממומונט טען שהסיפור שלו מדויק היסטורית ושהוא מצא פרטים במסמך עתיק שהובא לידיעתו. זמנם של ג'פרי ושל וויליאם היה בסביבות 1140 לספירה.
וויליאם ממלמסברי וג'פרי ממונמוט היו קשורים בקשרי משפחה לאבירי המסדר הטמפלרי. גם הסופרים הצרפתיים של סיפורי הגביע היו קשורים לטמפלרים. בסיפורים האחרונים של הגביע מופיעים אביר הגביע במפורש בשם ובתלבושת של הטמפלרים.

 

מאמרים על אנגליה לחצו לקישור:

ויילס

אולמות האבירים בטינטגל

האי של אוולון

מעגלי האבנים

אתרים באנגליה

אתרים בויילס

קלטים

דרואידים

מידע על סקוטלנד

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו