לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

גילוי היהודים - טיולים לרחבי העולם

גילוי היהודים

בסוף המאה ה19 פרסומים של מיסיונרים נוצרים על ביתא ישראל עוררו את התעניינות היהודים ואנשי "כל ישראל חברים" שלחו את יוסף הלוי לאתיופיה, הספר שהוא פרסם כשחזר היה המקור העיקרי לידע על קהילה זו. הוא עצמו מתאר בהתרגשות את גילוייו של הקהילה האבודה הזו ומנהגיהם היהודים. הלוי מביא איתו יהודי אתיופי לאירופה – דניאל, ומלמד אחרים על אתיופיה. הספר שלו שהוא סיפור מסע מרגש יוצר הזדהות ובונה את האגדה על יהדות אתיופיה האצילה, שאליה נתפש לימים איש צעיר בשם יעקב פייטלוביץ

לפני כתבי הלוי היו רק שמועות על יהודי אתיופיה במשך מאות שנים. לשמועות אלו נוספו במאה ה19 דוחות של מיסיונרים. בשנת 1855 הגיע אתיופי בשם דניאל לירושלים ויצר קשר ראשוני בין יהדות אתיופיה ויהדות ירושלים, אלא שהוא הפך לנוצרי והקשר נותק. במילים אחרות למרות התרבות המקורות רבו סימני השאלה על סימני הקריאה בהקשר של יהודי אתיופיה. הלוי פרסם דוחות מפורטים על מסעיו, וגם מאמרים על הפלאשים, וכן הביא כתבי יד ובהם תפילות ויצירות דתיות. אפשר לקבוע שהמחקר הביקורתי מדעי של ספרות ביתא ישראל התחיל מהלוי

הלוי היה מורהו של פייטלוביץ, איש צעיר ומוכשר שנתפש לנושא האתיופי, הוא היהודי הבא שביקר באתיופיה, והוא הביא את תודעת יהודי אתיופיה לעולם, מקדיש את חייו לנושא האתיופי, הוא כתב דו"ח לשולחו הברון רוטשילד על המסע שערך לאתיופיה, על מנהגי היהדות בקרב הפלאשים ועל מצבם, הוא תיאר בדו"ח שלו את המנהגים היהודים של ביתא ישראל. כתבי פייטלוביץ השפיעו בכיוון של הכרה בהם כעדה יהודית ולא כחלק מההוויה האתיופית. כתביו מסייעים לגייס את יהדות העולם לנושא האתיופי ומביאים בסופו של תהליך ארוך להכרה בהם כחלק מישראל.

יעקב פייטלוביץ היה בעל תואר דוקטור ולמד שפות אתיופיות בסורבון אצל הלוי. הוא נשלח על ידי הברון רוטשילד לחקור את מצב יהודי אתיופיה. כשחזר ב1905 פרסם דו"ח המתאר את הפלאשים כעדה יהודית השומרת על מצוות היהדות. הדו"ח פונה לעזרת הברון, קורא ליהודים להתעניין באחיהם ולעזור להם. מצביע על המצב הקשה שבו הם נמצאים ומכוון לקשר בינם לבין היהודים שיביא לעתיד טוב יותר. הוא מציע גם דרך והיא חינוך פלאשים צעירים באירופה שיפיצו השכלה (וכמובן גם יהדות) באתיופיה ויהיו חלוצי הקדמה, ומרמז בכך על הצורך ברפורמה של יהודי אתיופיה של יהדותם והתאמתה לשאר יהדות העולם.

כשחזר ממסעו הקדיש עצמו יעקב ליהודי אתיופיה ולמטרות אותם הוא משרטט בדו"ח שלו. הוא החל בפעילות ציבורית מקיפה עבורם. מטרתו הייתה קירוב לבבות בין יהודי המערב לביתא ישראל. הוא הסביר ליהודי המערב שביתא ישראל הם יהודים, "שבט יהודי שנקלע לסביבה האתיופית, ומצא את עצמו מוץ למקומו הטבעי. בתוך כך פעל להדגיש את נקודות הדמיון בין ההיסטוריה, הדת והתרבות של ביתא ישראל להיסטוריה של יהדות העולם."

פייטלוביץ פועל גם למול יהודי אתיופיה. בשנת 1907 הוא יוזם "איגרת אל אחינו בני אברהם יצחק ויעקב, היושבים בארץ חבש" עליה חותמים 43 מגדולי הרבנים בישראל והתפוצות. הוא מכוון את יהודי אתיופיה להתאים את מנהגי הדת שלהם למנהגי היהדות הרבנית הממוסדת ומנסה לגמול אותם ממנהגי הקורבנות והטהרה. הוא מכיר להם את התלמוד, ומביא תלמידם אתיופים ללמוד במוסדות יהודים רבניים מחוץ לאתיופיה. פייטלוביץ יוזם ועדים למען הפלאשים באיטליה, גרמניה, ארצות הברית וישראל. ועדים אלו מביאים לידיעת הציבור את דבר קיום יהודי אתיופיה ופועלים לסייע להם. הועד בישראל נוסד לאחר מלחמת העולם השנייה.

חלק חיוני בפועלו של פייטלוביץ הוא בתחום החינוך. בתום מסעו הראשון הוא מביא עימו לאירופה שני תלמידים שנקלטים במוסדות רבניים. אחת מהם – תמרת עמנואל נהייה דמות מרכזית בקרב יהודי אתיופיה בעתיד לבוא, הוא גם היה מקורב להיילה סלסי. עם הזמן מגיע מספר התלמידים ל25. הם חוזרים לאתיופיה ויש להם השפעה רבה

בשנת 1923 מייסד פייטלוביץ בית ספר יהודי ראשון באדיס אבבה בניהול תמרת עמנואל, ובנוסף לכך מקדם פעילות חינוך בכפרי העדה. בעזרת החינוך והצעירים מעודד פייטלוביץ את היהודים לעמוד כנגד המיסיונרים. בתי הספר שלו הם תחליף לבתי הספר של המיסיונרים. בדיווחי המסיונרים מאותה תקופה מדובר על מיסיון נגדי של יהודים בהנהגת פייטלוביץ שמצליח לעצור את ההתנצרות. פייטלוביץ עורך מסעות בעולם למען יהודי אתיופיה, הוא בקשר עם הממסד הרבני ומגייס אותם לתמיכה במחקריו, מקבל תמיכה מהברון רוטשילד ומכי"ח. נפגש עם שועי עולם בנושא זה ומשמש פה ליהודי אתיופיה ומציג של קיומם ומצבם.

בשנות החמישים נפתח באסמרה בית ספר למורים לעברית בניהול יונה בוגלה – תלמידו לשעבר של פייטלוביץ. פייטלוביץ פועל גם במסגרת מדינת ישראל הצעירה, יש לו בית בתל אביב והוא מעביר זמנו בין אתיופיה, ארצות הברית, ישראל ואירופה. פייטלוביץ נפטר ב1955. ניתן לומר שאילולא פייטלוביץ ייתכן מאד שהקורות של יהודי אתיופיה היו שונים ממה שקרה. במפעל של איש יחיד שנעזר בתלמידים שהוא גידל, הוא הפך אותם למעשה לחלק מיהדות העולם, דבר שהביא בסופו של תהליך להכרה בהם כיהודים (פסיקה של הרב עובדיה) ולעלייה שלהם לארץ ישראל.

 

דברים בשם אומרם:

רשימות של יוסף הלוי על הפלאשים: היהודי הראשון שפגש אותם ב1867

לפי הלוי לפלאשים יש נזירים, תופעה ייחודית בקרב היהודים. הם שוכנים בהר הוהארואה. הם אנשים שהתאלמנו וסירבו להינשא שנית, מקדישים עצמם לחיי תפילה. הם מאמינים שאהרון הכוהן היה הנזיר הראשון אחר שפרש מחיי העולם וחי בצל המשכן. 
הפלאשים שומרים על טהרה, הם מבקשים ממנו לא לגעת בהם. הכוהנים מקפידים מאד. בן לווייתו דניאל מסרב לאכול אוכל של מוסלמים ולשתות מנאד עור שעבר שחיטה לא כשרה. הם מקבלים כסף רק בכלי מלא מים לטהר אותו מטומאה. קונים רק חיטה לא טחונה ומלח פרוש, נוזלים נחשבים למובילי טומאה. בקיצור שומרים על דיני הטהרה של התורה בית שני. הם הופתעו לשמוע שמצוות הטהרה התבטלו אצל שאר היהודים.

נשים נוהגות בחירות, נכנסות ובאות בין גברים ומחוות דעתן. 
הפלאשים הופתעו ששמעו שהיהודים האחרים הפסיקו עם הקורבנות. הם עניים מאד ומקרבים קורבנות פעמיים בשנה, בפסח ובחג המכונה בפיהם "תזכר אברהם", יום הזיכרון לאברהם. שבת הוא יום חג, והיא נשמרת ביתר הקפדה, אסור לצום ולהרהר על ענייני חולין. "אחרי תפילת השחרית, שנאמרת עם עלות השחר, כל בני הקהילה שאינם טמאים יושבים לארוחת הבוקר בחצר המסגד. לחם השבת, המכונה ברכת (ברכה) נאפה בהקפדה יתרה... יין חבשי המוגש בגביעים... בשעת הארוחה מספרים דברי אגדה וניסים הקשורים באישים חשובים בתולדות ישראל.

נמנעים מלאכול נא, נוהגים בדיני כשרות אך קצת שונה מהיהדות הרגילה, לא מבדילים בין בשר לחלב. חותכים את ווריד הצוואר של אנטילופות ואומרים ברכה. ספרי התורה הם ספרים שלעיתים נרכשים מהנוצרים אלא שאחד הדבטרים עובר עליהם ומוודא ששום נוסחה נוצרית או שמו של קדוש נוצרי לא משורבבים לתוך הטקסט. בשער יש כתובת "ברוך אתה אדוני אלוהי ישראל". התורה היא בגעז או אמהרית. יש להם ספרים נוספים, תפילות משלהם. יש כאלו המעתיקים ספרים. ספר תהילים נקרא "דויד". יש להם גיבורי אגדות שאינם מוכרים בשאר היהדות כגון אבימלך – תלמידו של ירמיהו הנביא המופיע בספר ברוך – אחד הספרים החיצוניים. הכוהנים מקיימים תפילות יומיות בשעות קבועות, הקהל משתתף בשבתות וחגים. העם קורא תהילים ושר מזמורים. משתחווים לכיוון ירושלים בזמן התפילה. 

 

רשימות של יעקב פייטלוביץ האיש שחידש את הקשר בין הפלאשים ליהדות העולם ב1904

לפי פייטלוביץ לפלאשים כוהנים ומלומדים – דבטרה, אין אצלם הבדלים בין המעמדות, גם הכוהנים והדבטרים עובדים כמו כולם, לעיתים הם מקבלים תמורה על העבודה הנוספת. הפלשים שומרים על זהותם, דבקים דבקות עזה בדתם, לפי טענתם המילה פלאשים היא "גולים, מהגרים", הם מאמינים בעתיד טוב יותר ובגאולה. 
הדבטרים אחראים על חינוך הילדים, מלמדים אותם את התורה בשפת הגעז. הכוהנים מלמדים את הגדולים יותר את התפילות והפזמונים. לפלאשים אותם חגים כשלנו חוץ מחנוכה ופורים, לא באותם תאריכים. הם חוגגים חצאי חגים לזכר החגים הגדולים החלים פעם בשנה – מנהג המבוסס על הספרים החיצוניים.

הפלאשים שומרים בקפדנות על ידי רחיצה וטבילה. אם נגעו בלא יהודי חייבים להתבודד כל היום עד טבילת הערב.  הנשים שומרות על דיני נידה ומצויות בבידוד מוחלט. הלוח דומה לשלנו בהבדל אחד: תמיד היום הראשון של החודש הוא לאחר המולד של הירח. אסור ריבוי נשים, מסגרת ביתית מכובדת. הם מלים את שני המינים, הזכרים בתום היום השביעי, לא בשבת.

הם מתפללים בבית כנסת שנקרא "מסגיד" או בית אגזיאבהר (בית ה'). לעיתים הם מתפללים בבתים פרטיים כביתו של הכהון או הדבטרה, ואפילו תחת כיפת השמיים. אין רעלה לנשים והם לא כלואות בבית. מתקבלות בכינוסי גברים ומביעות את דעתם, שותפות. 
במקום לצום בי"ז בתמוז ובט' באב לזכר חורבן הבית, הם צמים בט' בתמוז ובי"ז באב. בנוסף לכך הם צמים במשך הימים הראשונים של חודש תמוז עד ט' בתמוז, ובחודש אב עד לי"ז באב. הם צמים גם ביום כיפור. הצומות מאד חמורים. מגיל 8 חייבים לצום. צמים מהערב שלפני הצום ועד למחרת בערב. יש המחמירים וצמים כל שבוע בימי שני וחמישי. 
שוחטים גדי ערב פסח, שוחטים בהמה כקורבן בימי אבל שונים. השבת נשמרת בקפדנות רבה. לא עוברים נהר בשבת. מעבירים את השבת והחג בתפילה ובקריאת מזמורי תהלים. מכינים מאכלים ביתר תשומת לב וקפדנות. אוכלים בשר רק בימי שבת ומועד.. הם מקפידים על דיני שחיטה, טקס שונה, מוציאים את הדם מהבשר אך נמנעים מלאכלו נא. 
 

הם אינם מכירים את התורה שבעל פה אך מקפידים על אחדים מדברי חז"ל. בתפילות הם מביעים "דבקות עמוקה עם אמונה חזקה בעתיד טוב יותר לישראל ולעולם כולו. אמונה בתחיית העם היהודי לאחר כינונו של שלום כלל עולמי. בתפילות הם מבקשים מן האל שיחזירם אל ירושלים, למולדתם

 


הרשמו לרשימת התפוצה שלנו