לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

גנוסטיות

אלוהים הוא האשם במצבו הלא טוב של העולם ולא האדם .
הגנוסטיות הייתה זרם דתי שפרח בתחילת הנצרות וסוף הפאגאניות, אך אפשר לראות אותו גם כגישה לחיים ואז להכליל בתוכו חושבים גדולים של האנושות כגון: וולטר, גתה, בלייק, יטס, יונג, הסה, ועוד. הגנוסטיות היא הסבר פסיכולוגי וסימבולי לדרמה של ישו. גנוסטיות פירושה ידיעה. האלוהים האמיתי הוא מעבר ליקום הנברא, אלוהים אחר. אותו אלוהים הוא לא האלוהים שאמר את הפקודה "יהי".

 

בתחילה היה אלוהים זכרי שהיה בשלום עם העיקרון הנשי – מחשבה – אנואיה, מהאיחוד שלהם נוצרו שני ארכיטיפים מודעות – זכר, ואמת – נקבה. ומעקרונות אלו נוצרו עקרונות אחרים, בסך הכול 30. הם נודעו בשם איונים ויצרו את הממלכה האלוהית הידועה בשם פלרומה, או מלאות.

מכל האינוים רק הראשון , מודעות, ידע והבין את הגדולה של האב, אלא שהאיון הצעיר ביותר – סופיה – חוכמה, רצתה גם כן לדעת את אלוהים ומחטא הסקרנות הזה נוצר ההקרנה שיצרה את הבורא שיצר את העולם הפיזי. בורא זה היה אלוהים מזויף אך הוא ראה עצמו כאלוהים. העולם נוצר דרך כמה האצלות שנשלטו על ידי כוחות נמוכים בשם ארכונים והם שולטים על האדמה ועולמה של האדם.

 

יש כאן הבדל בין חוכמה , שהיא תוצר של השכל, והיא מסתמכת על החושים הפיזיים, על העולם הפיזי, לבין מודעות שהיא דרך לידיעה יותר גבוהה – גנוסיס. יש ישויות שהגיעו מעולם האור, בכדי להפיץ ולהביא את האור לעולם, אחד מהם זה ישו, האחר מני.

 

הגנוסטיות הגיעה לשיאה בשתי המאות הראשונות של הנצרות. אבות הכנסייה טענו שמקורותיה הם מאפלטון, ולכן אין לקבל אותה, כי היא קדמה לישו, אך זה לגמרי לא בטוח, למרות שיש לה מקורות קדומים כגון פרסים, יהודיים, ואחרים. יש להביא בחשבון שכיבושי אלכסנדר יצרו תרבות הלניסטית מזרחית שהטמיעה את האמונות המזרחיות בתוכה.

מאיראן בא הרעיון של טוב ורע נלחמים ביניהם. תפישה דינמית של היקום ובה תפקיד מרכזי לאדם, בניגוד לפטאליות של המערב.

מבבל באה האסטרולוגיה,

ממצרים באה התפישה של משפט לאחר המוות ודרך שעל הנשמה לעבור.

מיוון באו דתות המסתורין שדיברו על ישועה. חניכה שמביאה לידע.

הגנוסטיות אינה רק אוסף אקלקטי, אלא יש לה גם רוח ותורה משלה. התקופה של הגנוסיס הייתה מעין תקופה של עידן חדש באימפריה הרומית, הרבה כתות, מורים, וכו.

 

בפולחן הגנוסטי נשים וגברים היו שווים, לא הייתה סמכות ואף היו מקומות שבהם הייתה ההגרלה מי יהיה הכוהן בזמן התפילה. הגנוסטיים מאמצים את גרסת הבריאה של הדואליות, אדם וחווה בצלם אלוהים יצר אותם.

 

בסיפור גן עדן הגנוסטי אלוהים הוא הבחור הרע שלא רוצה שבני אדם יקבלו ידע והנחש האיש הטוב, העיקרון הנשי הרוחני מופיע בנחש, אלוהים משקר שהוא אומר לבני אדם שהם ימותו, והנחש אומר להם את האמת. החטא של אדם מושווה לקורבן של ישו, ונועד לפתור מצב לא נסבל. אלוהים האמיתי הוא לא אלוהים זועם ונוקם.

 

הגנוסטיים התנגדו להקרבה של הנוצרים הקדומים, למות הקדושים, ונחשבו לכן לכופרים.

התחייה של ישו נתפסת אצל הגנוסטים לא כתחייה של בשר, שהרי הבשר שייך לממלכת הרוע, אלא שחרור סוף סופי של הנשמה מהבשר והופעה במצב רוחניות – אור. תפישה זאת מאפשרת הופעות נוספות של ישו כרוח בעתיד, ולא כובלת את התחייה ל40 יום שבסופם פטר מוכתר כיורש.

 

גנוסטיקה והרמטיזם

פלוטינוס הוא מייסד התנועה הנאו פלטונית, זוהי תנועה פילוסופית שגובלת בהרמטיקה, מכיוון שהפילוסופיה שלה לא נשארת בגדר פילוסופיה, אלא הופכת להיות דת שמטרתה התאחדות עם האל.

פלוטינוס הגיע למצבים של הארה, התאחדות ואקסטזה, ועל זה הוא מלמד. הוא חי במאה ה-3 והגיע בסוף ימיו לרומא. הוא היה פאגאני, אך סוג של פאגאני דתי במובן הגבוה ביותר של פאגאניות הגובל במונותיאיזם, המשך ישיר של אסכולת הסטואה הרומית.

הוא יצא נגד הגנוסטיות שהיא הרמטיזם בלבוש נוצרי בעל גוון משיחי המחלק את העולם לשתי ממלכות: ממלכת הטוב וממלכת הרע. מבחינתו אלוהים הוא אחד.

 

אפשר להגיד שהגנוסטיות הושפעה מדתות המזרח השמיות, דתות הגאולה, בעוד שההרמטיים הושפע מתורות המסתורין היווניות והרומאיות שבתורם מושפעות מהמיסטיקה ההודית (מקור הודו אירופאי לשניהם). ההתנגדות העיקרית של פלוטינוס לגנוסטים הייתה שהם מציגים מספר רב של יישויות ורמות בעולם הלא נראה ובנראה, בעוד שהוא מקבל רק שלושה: האחד, המחשבה – נאוס והנפש. הגנוסטים מאמינים שהעולם והבורא הם רעים, שבעוד שהוא רואה שהעולם הוא טוב ויפה , ומקורו בעולם הנפש. לפני פלוטינוס הגנוסטים אינם כלל פילוסופים. פלוטינוס תוקף את הגנוסטים בספרו "כנגד הגנוסטים".

 

לפי ההרמטים אלוהים יכול להיתפש דרך הסתכלות על הסדר בבריאה שלו. תפישה זו מזכירה את התפישה הסטואית ואת תפישתו של אפלטון. הנאוס – מחשבה האנושית היא הדגש, היא כלי יעיל שלמרות שהוא לא מושלם יכול לשמש כדרך להגעה לידע של אלוהים.

 

לפי  הגנוסטים אלוהים ראה את עצמו במי האור שהקיפו אותו, הוא הכיר את עצמו ובאותו הרגע מחשבתו נהייתה יישות נשית נפרדת בשם אנואיה – מחשבה. ביחד הם יצרו עוד ישויות זכריות ונקביות ועולם שלם של כוחות אלוהיים, עולם זה הוא ההתגשמות של אלוהים ונקרא הפלרומה, המלאות של אלוהים, והכוחות שלו נקראים איונים. האחרון שבאיונים  הוא סופיה – חוכמה. שבגללה קרתה טרגדיה קוסמית, היא ניסתה לחקות את אלוהים בתהליך הבריאה, ויצרה בורא שהוא יצר את העולם הפיזי.

 

אחד הספרים ההרמטים החשובים הוא הפואימנדרס. נמצא בו את הקטע הבא בקשר לעולם:
"בשמים, באוויר, על האדמה, בעומקים, בכל חלק של היקום, בכל חלק של הבריאה, במה שקיים ובמה שלא קיים, מפני שאין דבר בכל היקום שבו הוא עצמו לא קיים. הוא עצמו הוא גם הדברים שישנם וגם הדברים שאינם. אלו שישנם הוא גרם להם להראות, אלה שאינם הוא שומר בתוך עצמו. זהו אלוהים שהוא מעבר לשמות, זה הלא נראה והנראה. זה אשר אפשר לתפוש אותו על ידי המחשבה אפשר גם לראות אותו בעיניים. הוא ללא גוף ועם הרבה גופים. אין דבר שהוא לא, מפני שכל מה שקיים זה גם הוא."

 

החניך ההרמטי אומר: "אני בשמיים, אני באדמה, אני במים, באוויר, אני בחיות, בצמחים, ברחם, לפני הרחם, אחרי הרחם, בכל מקום."

 

האדם.

האדם זר לעולם, נשמתו או מחשבתו או הניצוץ האלוהי שבו, בכל מקרה כוחות האני הפנימי שלו – היו שייכים במקור לעולם האלוהי, אך נלכדו בעולם חומר זה, התגשמו בגוף ושועבדו לתשוקות, כתוצאה מכך אדם שכח לחלוטין את מוצאו האלוהי. והוא יכול להיוושע רק אם יקבל גנוסיס – ידע

ההגדרה של גנוסיס לפי תאודותוס, גנוסטיקן נוצרי מהמאה השנייה. גנוסיס זה הידע של מי אנחנו ומה נהיינו, איפה היינו ולתוך מה נזרקנו, לאן אנו הולכים וממה אנו נגאלים, מה זה לידה ומה זה לידה מחדש

 

הרמס אומר בפואימנדרס: "אנשים, אנשי האדמה, אתם שנכנעתם לשכרות ושינה ובורות לגבי אלוהים, הפכו עצמכם פיכחים וסיימו את הזכרות החולנית שלכם, מפני שכושפתם בשינה בלי הגיון. מדוע נכנעתם למוות, אנשי האדמה, מדוע נכנעתם למוות כשיש לכם הזכות לחלוק בנצח? אתם שחברתם לטעות, חברתם לבורות, חשבו שוב, החלצו מהצל של האור, עזבו את השחיתות מאחור ולקחו חלק בנצחיות."

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו