לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

גרגורי פלמס

דמות חשובה מאד בהתפתחות מסורת המיסטיקה הנוצרית אורתודוקסית, והתקבעות נטייתה של נצרות זו אל המסתורי והמופלא במקום ההגיוני והשכלי. הוא היה נזיר בהר אתוס ופטריארך סלוניקי בזמן שמקומות אלו היו מרכז העולם הנוצרי אורתודוקסי. נקרא גם התאולוג של ההיסיכייה – טכניקת המדיטציה הנוצרית.

פלמס נולד ב1296 בקונסטנטינופול ולאחר שאביו מת גדל והתחנך בחצר הקיסר, ילד מוכשר שקיבל את החינוך הטוב ביותר בתקווה שיהפוך לאחד ממנהיגי המדינה, אלא שלגרגורי היו תוכניות אחרות. בגיל 20 פרש למנזר בהר אתוס ובילה את עשר השנים הבאות במנזרים שונים בהר, עובר חניכה רוחנית ומוכנס בסודות התרגול המיסטי של ההיסיכייה. זוהי טכניקה של מדיטציה ותפילה מנטלית המביאה את המתרגל לחזיונות של אור נבואי, אותו אור שהופיע עם ישו בהר תבור. גרגורי נהיה מומחה לתרגול זה וכבר בהר אתוס החל ללמד אחרים.

בשנת 1336 פלשו התורכים לבלקן והנזירים עברו לחסות חומות סלוניקי, שם הוכתר גרגורי ככומר והנהיג קהילת נזירים קטנה. אלא שבנוסף לפלישה הפיזית ובמקביל לה התרחשה גם פלישה רוחנית: בשנת 1330 הגיע לקונסטנטינופול מלומד מדרום איטליה בשם ברלם שהחל לתקוף חלק מהתפישות האורתודוקסיות, ובמיוחד את תרגולות ההיסיכייה של נזירי הר אתוס, לועג לה בבוז גדול. ברלם היה אינטלקטואל בעל שיעור קומה שניסח את טיעוניו בצורה משכנעת וקוהרנטית. הנזירים היו צריכים מישהו שייתייצב למולו ויוכל להתמודד איתו באופן שווה, והם מצאו את האדם הזה בפלמס, עם הגעתו לסלוניקי הוא החל להתמודד עם ברלם בשאלות תאולוגיות בנושא השילוש ולאחר מכן להשיב להתקפותיו על תרגולת ההיסיכייה.

גרגורי כתב ספר הנקרא טריאדות, המסביר ומנמק את עקרונות התרגול ה"היסיכייה" וספר זה קיבל אישור מכינוס הנזירים של הר אתוס, כהשראה ממנו נכתב ספר ה
tome
 המשמש עד היום כתנ"ך של המיסטיקה הביזנטית. בזמן הזה למעשה נקבעו עקרונות המחשבה והרוחניות האורתודוקסית לעתיד לבוא. הוויכוח עזר לפלמס וחבריו לגבש ולעצב את תפישת עולמם.
ברלם טען כנגד ההיסייכה שזאת מסורת של הבוגומילים וכפירה, גרגורי ענה לו שטעותו נעוצה בפילוסופיה היוונית, ברלם כתב ספר כנגד המסליאנים (כינוי לבוגומילים) וגרגורי ענה לו בספר משלו. ההתנצחות נמשכה שנים רבות כשבמהלכה גרגורי צריך להגן על עמדתו בשש וועידות כנסייה שונות. גורמים פוליטיים תמכו בכל אחד מהצדדים והוסיפו שמן למדורה. בסופו של דבר המאבק הסתיים כשידו של גרגורי ומסורת ההיסכייה על העליונה. ברלם הוכרז כטועה, ספריו הושמדו והוא נאלץ לעזוב את השטחים הביזנטיים. כשהגיע לאיטליה הפך להיות קתולי

לאחר המאבק החלה תקופה בה הנצרות הביזנטית אימצה את השקפותיו של פלמס והכריחה את כל מי שתחת שיפוטה לקבל אותם. הפלמיזם התפשט לרוסיה, אנטיוכיה ומקומות אחרים, ומי שלא יישר קו הודח ונרדף. פטריארכים אקונומיים (ראשיים) נשבעו על הפלמיזם כשמונו לתפקידם, והתפישה שהאור הראשוני האלוהי יכול להופיע בעולם הזה גם כיום השתרשה. ניצחונו של פלמס על ברלם נתפש בקרב המאמינים כנצחונה של הנצרות האורתודוקסית על הקתולית, והפאגאניות.

במהלך המאבק היו גם רגעים קשים: בשנת 1344 נאסר גרגורי לארבע שנים על ידי מתנגדיו, אך ב1347 הוא שוחרר ורומם למעמד מטרופוליטן ולאחר מכן ארכיבישוף של סלוניקי. באותה תקופה סלוניקי הייתה העיר המובילה באימפריה, לאור מיקומה ליד הר אתוס ובלב האזור היווני סלאבי. רק ב1351 הסתיים המאבק בניצחונם המוחלט של פלמס ותומכיו. הוא מת ב1359 הוכרז כקדוש, ושרידיו נמצאים בקתדראלה בסלוניקי. התפילה המנטלית שלה הטיף נפוצה מאד כיום בארצות כמו רומניה ורוסיה, מקבלת חיזוק מספר הפלילוקליה שפורסם בסוף המאה ה18, בו נמצאים גם כתבים של פלמס.

 

מתורתו:
גרגורי מבחין בין המהות האלוהיות ובין האנרגיות דרכן מתגלה האל. "המהות האלוהית שאין להשיגה, לא הייתה קיימת כלל ולא הייתה אלא תעתוע, אם לא הייתה לה תכונה ייחודית משלה". המהות היא "סיבת" האנרגיות, "כל אחת מבין האנרגיות היא תכונה אלוהית מובחנת, כיוון שכולן מעשיו של אותו אל חי ויחיד".

האור האלוהי שאותו ראו הסיכסטים היה "אור ההשתנות" בהר תבור. ההשתנות לא הייתה בישוע, אלא בשליחים, שזכו, הודות לחסד אלוהי, לראות את ישו באור הראשון. לבני האדם יש את היכולת הזאת והיא תוחזר אליהם בזמן הגאולה. "מי שנוטל חלק באנרגיה האלוהית נעשה בעצמו, במידת מה, אור. הוא נעשה אחד עם האור ויחד עם האור הוא רואה בערות גמורה כל מה שנסתר מעיני אלה אשר לא זכו לחסד זה."

דרך לחם הקודש ישו נמצא בכל נוצרי, הגוף נהפך להיות מקדש רוח הקודש: "אנחנו נושאים את אור האב בדמותו של ישו הנוצרי". לחם הקודש הופך את הגוף לרוחני בלא להיפרד מן החומר, החומר עובר התעלות בלי להתבטל. זה סוד המסתורין של הסקרמנטים.

יש מאבק בין אנרגיות אור שמובלות על ידי מיכאל שר האור לבין אנרגיות חושך, יש שוויון בין האלהה ובין גאולה שנובעת מחידת ההתגשמות. האל ברא את האדם כשהוא מצויד באורח התרבות אלוהי ובלתי חומרי. המיניות והמוות נפלו עליו בשל החטא הקדמון. התגשמותו של הלוגוס אפשרה את התיאוזיס, אבל הדבר נעשה תמיד אך ורק בחסד אלוהים. ..

הדבר החשוב זה התפילה הפנימית שנקראה גם התפילה הבלתי פוסקת, התבוננות וחיי פרישות. זה מביא להאלהה שמתבצעת ביחד עם התנסות באור מיסטי. לזה נלוות אקסטאזה. יש כאלו שהרחיקו לכת ודיברו על התגשמות האדם הראשוני, האדם השלם.

הנזירים הקדושים הקרינו את אור החסד, כאשר נזיר מתבודד היה שקוע בתפילתו, תאו היה מוצף אור. יש קשר בין תפילה, אור מיסטי, והאלהה, התורה הזו התחילה כבר במאה ה4 והגיעה לשיא לאחר אלף שנה בהר אתוס. הנזירים טענו שהם זוכים ליהנות מן האור שטרם נברא.

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו