לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

דול נון אל מיצרי.

משמעות השם: זה של הדג. נחשב לפי חוגים מסוימים כמייסד הסופיזם, וגם כמי שהעביר את חוכמת מצרים העתיקה אל הסופיזם.

כמו קלמנט מאלכסנדריה הוא ייצג את הדרך לישועה כתוצר של הגנוסיס, ולסופי הוא קורא גנוסטי.

 

באחד מתפילותיו הוא אומר כך: הו אדון, אתה הכי אינטימי מהאינטימים עם חבריך, מספק את הצרכים של אלו שתלויים בך, ובהופעתך לפניהם, מפני שמחשבותיהם מתייחסות לאני הפנימי ביותר שלהם. הוא אלוהים, ההוויה הפנימית ביותר שלי נחשפת לפני מבטך ואני ערום לפניך, אך שהחטא מוביל אותי לטעות, הזיכרון של מביא אותי חזרה לחברתך, בידיעה שהשלטון על כל העניינים הוא בידיך ושהם נובעים מצווייך. הו אלוהיי, מי יותר רחום ממך לכל חסרונותיו, מפני שאתה יצרת אותי חלש? ומי יותר סולח ממך, מפני שהידע שלך אותי הוא מלפני הזמן? הציווי שלך אותי כולל הכל, התנגדתי לך רק לפי הרשאתך, ואתה הוכחת אותי בזה. לא שמעתי לך ואתה היית מודע לזה והוכחת את טעותי, אני מבקש את החסד שאני צריך, והקבלה של תחינתי, מפני שאני עני כלפיך, ואתה שופע כלפי – שאתה תסלח על חטאי, הן של מעשה והן של מחשבה.

דול נון מלמד שהנפש התחתונה היא מקום התשוקות החייתיות והרצונות של האני, ועליה צריך להתגבר. הנפש העליונה שכנה עם אלוהים במצב קדם הבריאה, ועל ידי משמעת עצמית היא תוכל להשתחרר מכבלי הנפש התחתונה ולחזור לטהרה הראשונית שלה, וכך להיות מקום המשכן של הגבוה ביותר. דול נון אומר שהוא למד את התורה הזו משפחה כושית שפגש במסעותיו, שעליה הוא אומר: ליבה נפתח על ידי האהבה הגדולה שלה לרחמן ואמרתי לה: שלום עליך אחותי. והיא אמרה: וגם עליך דול נון. אמרתי: איך את יודעת את שמי? והיא ענתה: טיפשון, אלוהים יצר את הנשמות אלף שנים לפני הגופים והציב אותם מסביב לכיסאו. אלו שהכירו זה את זה נהיו כעין אחווה, ואלו שלא הכירו לא היה להם מגע אחד עם השני, והרוח שלי ידעה את הרוח שלך באותו מקום. אמרתי לה: אני רואה שאת חכמה באמת. למדי אותי דבר מה ממה שאלוהים העליון לימד אותך. ואז היא אמרה: או אבו אל פייד, סנן את אבריך כמו במסננת, עד שיתנקה כל מה שהוא לא אלוהים, ולבך יטהר ולא יכיל דבר חוץ מאלוהים המפואר. אז הוא יציב אותך בדלתו, וייתן לך חברות חדשה אתו וישקיע בך את אוצרותיו, מפני המסירות שלך אליו.

דול נון עצמו אמר: ברוך הוא שמטוהר וסגר את הדלת לחטא. ברוך הוא שממהר אל הנצח. ברוך הוא ששומע לאלוהים כל ימיו.

הדרך, אם כן, לדול נון, הייתה בראש ובראשונה תהליך של טיהור בכדי שהנפש תשוחרר מהכבלים של הנפש החייתית, וכל הקשרים ומקשרים אותה לעולם הזה, או לכל דבר או כל אחד, מלבד אלוהים עצמו. הוא צריך להיות נעבד לא בתקווה ולא בפחד ולהיות אהוב על ידי אלו שהגיעו לידע האמיתי שלו.

דול נון אומר: לאלוהים יש משרתים שאחרי שהם וויתרו על חטאיהם מפני הפחד של עונשו, וויתרו על חטאיהם לנצח מפני הבושה מחסדו. גם התפילה צריכה להיות משוחררת מהמוטיב של תקווה לתמורה. היא חייבת להיות ה"שיחה האוהבת של הנפש עם אלוהים" שרוצה רק להיות בנוכחותו ולראות אותו, אותה תפילה שהיא בלי מילים. דול נון אומר: כל מתווך, מוסתר על ידי תיווכו מפני המבט על האמת, מפני שהאמת נמצאת לאנשי האמת, מפני שאלוהים עצמו הוא אמת ומילתו אמת, ואין צורך לקיים תיווך כשאלוהים עצמו נמצא ומתגלה... תפילה מנטלית, לכן, היא הצורה שתפילה צריכה להיות בקרב החברים של אלוהים. מדיטציה – פיקר היא המפתח לסגידה זה הפותח את הדלת ונותן מקום לנוכחות המלך.

דול נון הוא הראשון שמשתמש בדימוי של יין האהבה, והגביע הנמזג בכדי שהאוהב ישתה ממנו, דימוי שהשתמשו בו רבות אחריו. הוא מדבר על גביע האהבה שנמזג על ידי האהוב ואומר: שתה את היין של אהבתו לך, כך שהוא יוכל לשכר אותך עם אהבתך לו.

דול נון אומר: הסימנים של גנוסטי אמיתי הם 3. האור של הידיעה שלו לא מכבה את האור של הדבקות שלו, וכן הוא לא מקבל בפנימיותו כל דוקטרינה שהחוק הקדוש לא מרשה לו בחיצוניות, וכמו כן הגדולה של חסדו של אלוהים כלפיו לא מפתה אותו להפר את הסודות של מסתרי האלוהים (כמו שקרה לאל חלג). דול נון מזהה ידיעה, כמו אהבה, עם אקסטזה. הוא אומר: הידע האמיתי משמעו תהיה, תימהון, ואלו הם מ2 סוגים, הסוג הרגיל שהוא התהייה של נדודים וכפירה וסוג מיוחד שהוא התימהון של הגילוי. הראשון נשבר ומחובר מחדש, השני לא נשבר ולא מחובר.

הוא אומר: הגנוסטים רואים מבלי ידיעה ומבלי מבט, מבלי לקבל אינפורמציה ומבלי מחשבה, מבלי תיאור מבלי להסתיר ומבלי צעיפים. הם לא עצמם והם לא קיימים דרך עצמם. במידה שהם קיימים בכלל הם קיימים באלוהים. תנועותיהם נגרמות על ידי האלוהים, ומלותיהם הם מילות האלוהים, שמבוטאות על ידי לשונם, וראייתם היא הראייה של אלוהים שנכנס לתוך עיניהם. וכך אלוהים העליון אמר: כשאני אוהב את משרתי, אני, האדון, הנו אוזנו, כך שהוא שומע על ידי, אני עינו, כך שהוא רואה על ידי, ואני לשונו, כך שהוא מדבר על ידי, ואני ידו, כך שהוא לוקח על ידי.

 

מחקרים על מצרים והקשר שלה לסופיות.

לפי מספר מקורות: מצרים העתיקה היא מקור התורות הסופיות, ולא פרס כפי שנטען במקורות אחרים. הסופיות שונה במהותה מן האיסלאם ההלכתי הקלאסי בכמה דברים, ושוני זה מראה שמקורה במקומות אחרים.

המצרי דול נון  שמת ב860, מוכר על ידי חלק מהכותבים כמקור הידע הנסתר, מקור הסופיות, ידע ישיר של האלוהים – גנוסיס, תחנות ומצבים של הדרך הרוחנית. דול נון ידע את ההרוגליפים המצרים, הוא כתב על אלכימיה, קסם ורפואה.

טהוט, או בשמוה היווני הרמס, הוא ה"נטר" המצרי הקדום – אלוהות, מוכר על ידי הסופרים הסופים כמקור של האלכימיה, הידע הגנוסטי, המיסטי.

כותב אידריס שהא: המסורת האלכימית עברה ישירות ממצרים דרך כתביו של טהוט, המסורת הועברה דרך דול נון המצרי, "המלך של הדגים", אחד מהמורים הסופים הגדולים.

הסופים מכירים בטהוט כמקור הידע.

כותב סעיד מטולדו, היסטוריון מוסלמי 1069: החכמים מאשרים שכל המדעים המיסטיים מקורם במצרי טהוטי, במצרים העליונה, (הרמופוליס), היהודים קוראים לו חנוך והמוסלמים אידריס, הוא היה הראשון שדיבר על המבנה של העולמות העליונים והתנועות הפלנטאריות: רפואה ושירה, אלכימיה וקסם.

המילה סופי מקורה מהמילה המצרית "סוף" שמשמעה חוכמה, טהרה. הסופים מדברים רבות על המסורת העתיקה.

מצרים בעיניי הסופים נחשבת ל"ארץ האוהבת" , הארץ שבה יש הכי הרבה סופים.

לפי הזרת אנייט חאן (סופי מהודו שחי בתחילת המאה והציג את הסופיזם בגרסתו הציסטית והאוניברסאלית למערב), אברהם בנה את הכעבה במכה אחרי זמנו במצרים, מעביר את הכוח הפנימי שלו לתוך האבן כזכר לאימון שקיבל במצרים.

דול נון – שהוא הקשר שבין המצרים העתיקה, האלכימאים והסופים, יצר בית ספר שנקרא "הבונים", שהוא זה שנתן השראה לבונים החופשיים.

לפי דבריו: השלב הבא בהתפתחות של הסופיזם קשור לשרוורדי, שיוצר סינתזה של איסלאם, הרמטיזם, זרטוסטרה, ניאו פלטוניות, ובודהיזם.

 

דול נול נחשב לקוטב, ציר, בהיררכיה הסופית, הוא נחשב לאחד מהקדושים הנסתרים - איירן.  אחד ממפתחות הסופיזם. הוא אומר לגבי עצמו: במסע הראשון שלי מצאתי ידע המקובל גם על הנבחר וגם על ההמון, במסע השני שלי ידע המקובל על הנבחר, אך לא על ההמון, במסע השלישי, ידע שלא מקובל לא על הנבחר ולא על ההמון, ונשארתי נידח ולבד. הידע הראשון היה חרטה, שגם הנבחר וגם הקהל יכולים לקבל, השני היה אמן באלוהים ואחווה אתו ואהבה, שהנבחרים יכולים לקבל, והשלישי היה הידע של המציאות, שהיא במעבר לכוח הלמידה והחשיבה של האדם, ולכן הם דוחים אותה.

חבר של דול נון כתב לו בבקשה שיתפלל עבורו שיחלים ממחלתו. דול נון עונה לו כך: אתה מבקש ממני להתפלל לאלוהים עבורך, שהוא יסיר את חסדו מעליך. דע, אחי, שהסופים מבקשים חברה ממחלה ומזל רע, הם חברים של חרדה וחולשה, מפני שדברים אלו בחייהם מובילים לריפוי. מי של מקבל צרה בחסד הוא לא אחד מהחכמים, וזה שלא מפקיר עצמו לכל רחום, העביר את ענייניו לאנשים שאי אפשר לסמוך עליהם. ולכן, אחי, לוואי שאלוהים יגרום לך להתבייש וישמור אותך מתלונה, הייה שלום.

אדם אחר כתב לדול נון: לוואי שאלוהים יברך אותך בקרבתו. דול נון עונה לו כך: לוואי שאלוהים ישמור אותי רחוק מקרבתו, מפני שאם הוא מעדיף אותך קרוב זה הציווי שלו עליך, ואם הוא מעדיך אותך רחוק, זה גם כן הציווי שלו. וציוויו לא ממומשים עד שהם לא משאירים אותך עם לב שבור בגעגועים אליו.

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו