לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

דיאלוג של המושיע - טיולים לרחבי העולם

בדיאלוג של המושיע נאמר שהגיע הזמן ל"נוח". וישו מלמד תפילה הדומה לתפילת האדון.

 

הדיאלוג של המושיע the dialogue of the savior
introduction by Helmut koester and Elaine e. pagels. The nag hammadi library, James. E. Robinson

טקסט מורכב שבו המושיע או האדון (השם ישו לא מוזכר) מדבר עם התלמידים יהודה, מרי ומתי. כנראה חיבור של כמה מקורות שונים מהמאה ה2 לספירה ואולי גם סוף המאה ה1.

רוב הטקסט הוא שאלות קצרות מתלמיד אחד או יותר ותשובות קצרות.

יש אמרות מסורתיות שנמצאות במתי, לוקס ויוחנן ובמיוחד בתומא. הצורה של קטעי דיאלוג קצרים נמצאת ביוחנן, בניגוד לדיאלוגים גנוסטים שהם למעשה הרצאות תיאולוגיות (פיסטיס סופיה), הדיאלוגים הם לא המצאות של הכותב אלא פרשנות והרחבה של אמרות מסורתיות.

 

יש לנו כאן טקסט חשוב, אולי מסוף המאה ה1 שמדבר עם יוחנן ואולי גם קדם לו. סדר הנושאים משקף את הבשורה לפי תומא. במיוחד האמרה השנייה על חיפוש, פליאה, שליטה ומנוחה. הסדר הזה נמצא בלוח הזמנים האסכטולוגי: התלמידים מחפשים, מצאו ומתפלאים, אך הם ישלטו וינוחו אחר כך. כרגע הם נושאים את משא הבשר והארץ "עבודת האישה". מרים מכירה בכך ומקבלת תשבחות.

המשכיות המין האנושי, תפקיד האישה בתהליך הישועה, מרי היא אישה ש"מבינה לחלוטין".

 

בחלק האחרון יש תוספות לטקסט המקורי: חלקים ממיתוס בריאה המבוסס על בראשית א' וב'. הערות על טבילה וחוכמה קוסמית, מקור הרוע, חזון אפוקליפטי על הר גבוה.

ההתחלה לא אורגנית לטקסט: תפילת הודיה ושיחה גנוסטית על מעבר הנשמה דרך כוחות השמיים. ההתחלה משלבת שפה משיחית נוצרית עם התייחסויות לחלקים מהברית החדשה, התייחסות לבשורה של יוחנן. ההתחלה מציבה את כל הספר בקונטקסט של טקס טבילה חניכה.
אלו שנטבלו עברו כבר דרך מוות לחיים אמיתיים.

שפה מטאפורית ומיתית מתייחסת לפעולה כיתתית למען ביטוי אסכטולוגיה מוגשמת. דרך הטבילה מקבלים חזיונות, יחד עם זאת הכניסה הסופית לשליטה והמנוחה היא בעתיד. כיום הם עובדים למען ההתגלות, כדי להציל אחרים, בעודם לובשים את מעיל הגוף ונושאים את המשא כמו ישו.

האדון שמדבר הוא ישו, מקום האמת זה היכן שהוא נמצא. ההתרחקות מ"עבודת הנשים" היא לידה חשאית דרך זה שבא מהאב. הספר מזכיר את יוחנן בניסיון לפרש מחדש את האמרות של ישו באופק מחשבה גנוסטית. ואיננו תוצר תיאולוגיה גנוסטית עצמה.

 

הטקסט עצמו

מתחיל בכך שהמושיע אומר שהגיע הזמן לעזוב את העבודה ולהיות במנוחה. לאחר מכן יש תפילה לאב.
מי שלא עומד בחשיכה, לא יראה את האור, האב יבוא לאבן, למה שתומך את היקום, שלא זז. (מזכיר את דונוב) מי שלא מבין איך האש נוצרה יישרף בה. מפני שהוא לא מכיר את השורש שלה, לכל דבר יש שורש בעולמות הלא נראים (מזכיר קבלה). מי שלא מבין מים, מה הטעם בטבילה? הוא לא מבין כלום. מי שלא מבין איך הגוף נוצר, יעלם אתו. איך אפשר לדעת את האב אם לא מכירים את הבן?

כל מה שנוצר מאמת לא מת, כל מה שנולד מאישה מת. כשמה שמניע אדם איננו הוא מת חי. צריך לאהוב את הטוב.

מה זה גרגר החרדל? שואלת מרי.
וישו עונה כשהאב הקים את הקוסמוס לעצמו, הוא השאיר הרבה מאם הכל, ולכן הוא מדבר ופועל.
מעניין לציין שישו מזכיר כמה פעמים כמה קשה גם לו לעשות את הדרך הרוחנית

 

 

מאמרים על הזרם והספרות התומאית - לחצו לקישור

ספרות תומאית

הבשורה על פי תומא

מאמר על תומא

נצרות סורית

תומא המתחזה

דיאלוג של המושיע

מפעלות תומא

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו