לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

דיוניסוס - טיולים לרחבי העולם

דיוניסוס

"לאדם אין אל נורא כמותו, אבל גם אין ענוג כמותו"

 

נולד מירכו של זאוס, הרמס לוקח אותו מזרחה, ושם הוא גדל, חוזר כאל צעיר שצריך להוכיח את עצמו. נחשב לאל חדש, ההיסטוריונים היוונים כתבו שהוא האל הצעיר ביותר, שהפולחן שלו אומץ והושאל מדתות המזרח. למרות כל זה השם שלו התגלה בקנוסוס בלוחות של ליניאר די, היום יודעים שהוא אחד מהאלים הוותיקים ביותר.  לדיוניסוס המנון הומרי.
אחד ממסעותיו המפורסמים היה להודו, היה שם בין 3 ל52 שנה

 

דיוניסוס יוצא נגד העיר והגבולות שהיא מייצרת, אל יוצא דופן, אישי, חווייתי. אל היין, אחראי על הבציר וגם על הסיטואציות השונות שבהם שותים יין, אל האקסטזה, שיגעון, שיכרות, העמדת פנים, מביא לשיגעון, מתואר כדיוניסוס האפידמי, השיגעון נדבק כמו מחלה

הזהות שלו מתעתעת, כל הזמן מתחפש, לובש צורה ופושט. האל היחיד שמביא נחמה וריגוש, מימד אירוטי חזק ומוחצן. האל הכי מתערב. התגלות אלוהית אקטטית וקדושה, פולחן שנחלק בין עירוני ליציאה אל הטבע. מרד בעיר ובגבולות שלה, השתכרות, טקסים אקסטטיים.

 

הפולחן פתוח לפני עבדים, זרים, נשים, כל מי שמודר מהחברה, צורת פולחן לקבוצות שלמות המודרות מהפוליס. הפרה של הסדר מובילה לאישוש שלו. האל הוא גם היין עצמו. מכניס את האל לתוכך, הוא החומר עצמו. השילוב של פולחן אישי, הבטחה לגאולה, ומשחרר וכרוך בהכנסה של האל בצורת יין – זה עבר מדיוניסוס לישו
בשלבים הראשונים של הנצרות בעיקר שתו יין בטקס האוכריסטיה.

 

תרסוס הוא החפץ המקודש שלו והאטריבוט באמנות - מטה עשוי מקנה שעל הקצה תקוע אצטרובל.
הצמחים של דיוניסוס הם הגפן והקיסוס. בשם יש אלמנט של אל – דיו.

 

ספר בכחות – תרגום של שבתאי. מביא סיפור על האל שמכיל בתוכו אלמנטים מאפיינים. ההמנון מתאר אפיזודה אחת בחייו של דיוניסוס , בדיוק ברגע שהוא חוזר מהמזרח, הוא בדרכו לתביי, העיר של אימו. המקום שבו מתרחשת עלילת הבכחות. הוא עומד על החוף ומגיעה ספינה של פירטים, החברה מחליטים לחטוף אותו. אבל כשמנסים לקשור את ידיו החבלים ניתקים, כשהם מסרבים לתחינות רב החובל לשחרר אותו, מתחילה לקרות התרחשות, שריג עולה על הספינה והיא מתמלאת ביין. דיוניסוס נהפך לאריה והתנפל עליהם, הם קפצו לים והפכו לדולפינים.

האל אוחז בנפש המאמין ונכנסים למצב של טראנס. הטקס כולו הוא שחרור מהעול והחוקים של החברה. יציאה אל הטבע בהשתגעות פורקת עול, חריגה מהאני הממושמע.

חוקרים מתחום הספרות טוענים שביוון במאה החמישית הומצא מושג האינדווידואל. מצב אקסטטי, סוחף ועדרי. שחרור התת מודע. מוזיקה, קצב, שעות של ריקוד. כנראה שבתוך הטקס היה ריטואל של מוות ולידה מחדש, ואולי גם יחסי מין מקודשים. או בצורה של אורגיה או בצורה סמלית, של אחת שנבחרה להיות המלכה של דיוניסוס.


הדיוניסאה

פסטיבל גדול באתונה, בו היו תחרויות תיאטרון, והיה גם הרבה פסטיבלים כפריים. במקור הדיוניסיה הייתה כפרית. בכל החגיגות חיקוי של המיתוס הדיוניסי. מתוך הריטואלים צמח המיתוס – ריתואלים של תהלוכות כפריות, פאלוס, שתיית יין. בשלבים המאוחרים יש עדויות שלעיתים הצגות שהועלו באתונה הועלו שוב בכל מיני מקומות בכפר.

התהלוכה שנקראת פומפיה הייתה החלק המרכזי של הטקס. הגברים נשאו צלמיות של פאלוסים. לחברה שנשאו אל הפאלוסים קראו פאלופורו, בתהלוכה השתתפו גם נערות צעירות שנשאו סלים שסימלו שפע, בתוך הסלים היה לחם, יין, כל מיני דברים. לאחר התהלוכה הטקסית הייתה התכנסות לשם שירה, ריקודים ומוזיקה, שירת מקהלה

 

הסיפוזיום

חלק מפולחן דיוניסוס. סוג של טקס שנע בין טקס דתי לאירוע חברתי המוקדש לדיוניסוס, מאפיין בעיקר את השכבה האריסטוקרטית. יש לו הרבה מאד ייצוגים בספרות והאומנות. משמעות המילה היא ישיבה ביחד ושתייה ביחד. טקס שהוא גם אירוע חברתי המתקיים על פני כמה שעות, המשתתפים בו הם גברים בלבד. הטקס התקיים על ספות ישיבה שביוונית נקראים הסיבה, ומכאן המילה הסבה. 3 ספות המסודרות בחית, נקראים טרקלינו, ומכאן המילה טרקלין. התכנסות לשם שתיה, שיחה, תוכנית אמנותית ודיון בכל מיני נושאים. למרות אווירה נהנתנית שניכרת גם בתיאורים הספרותיים והאמנותיים,

המשתה התקיים על פי כללים מאד ברורים ומעוגנים, זה לא סתם חברה שנפגשים ועושים צחוקים, אלא טקס שיש לו חוקים ומבנה מאד ברור. לכל טקס היה יושב ראש, הוא התחיל בסוג של נטילת ידייים והיטהרות. נפתח בהקדשה לאלים ולדיוניסוס.  כל משתה נפתח בהזמנה של האל לבוא ולהתארח ולקחת חלק פיזי בדיון.

דיוניסוס מתאפיין שהוא בא בעצמו – הוא היין עצמו, ולא ייצוג שלו, אתה מכניס את האל לתוכך,

המקורות של ליל הסדר הם בטקס הסימפוזיום היווני: ארבע כוסות, כולנו מסובין, קריאה בהגדה. כוס לאליהו הנביא, נטילת ידיים שתי פעמים, אין מפטירים אחר הפסח אפיקומן.
משתה יוונה שהתוכן שלו הוא סיפור יציאת מצרים
המילה אפיקומן, היא מהמילה היוונית אפיק יומין, לאחר הסימפוזיון. לאחר הסימפוזיום היו יוצאים להילולה ברחוב.
Efikomion


המשתה – אפלטון.

חיבור המתאר מעין משתה שכזה שהתקיים בשנה מסויימת. שבה אפלטון זכה לפרס הראשון בטרגדיות במסגרת הדיוניסיה, המשתה מתרחש למחרת היום. כל החבר הפנגשים ומחליטים שהמשתה של היום יעשו בצורה יותר מבוגרת מאתמול והנושא שבו ידונו הוא האל ארוס. כל אחד מהמשתתפים, שהם המי ומי של אתונה הקלאסית, כולל סוקרטס, נושא נאום לכבוד האל, ומציג זווית שונה של האל, של תשוקה, בעצם מה שקורה הוא שאפלטון מציג את כל האספקטים של הארוס, בסוף נושא נאום סוקרטס ומביא את תורת האדיאות.
אפשר לראות בטקסט את דמות היושב ראש, ההתעסקות במזיגה, תפקיד של העבדים והנשים בתוך המשתה. וגם רואים איך האירוע הזה מולבש על תוכן

 

אוסף מזמורי השתייה האתיים

"קח חלק איתי ביין, בנעורים, באהבה ובזרים, כשאשתגע – השתגע, והתפכח כשאהיה מפוכח"

"מתחת לכל אבן, רעי, עקרב מסתתר, שים לב לבל תעקץ, כי מקור כל מירמה בנסתר"



 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו