לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

דיוניסוס - טיולים לרחבי העולם

דיוניסוס

"לאדם אין אל נורא כמותו, אבל גם אין ענוג כמותו"

 

דיוניסוס היא אל היין, אך גם אל טבע, הצמחייה והפוריות, הוא נולד מאש ומים, כמו הגפן, ומהותו הפנימיות הייתה תמורה ושינוי, הוא עבר הרבה תהפוכות בחייו, נסע להודו, גילה את עצמו כאלוהים, וזכה למקום באולימפוס במקום הסטיה, אלת הבית והאח.

תמיד היה עטוי מסכה כדי שלא ישגע בני אדם.

 

האולימפיים של הומר הותקפו על ידי אותה אהבה להגיוני שהביאה להולדתם בעולם משוגע וקסום. לא רק רעיונות חדשים אלא גם מעשים חדשים התעוררו. יוון צריכה הייתה דת בשביל הלב, כשם שזו של הומר לא הייתה, שתוכל להשביע בנפשות אנשים את הרעב, כשם שהמוסריות הקרירה של דלפי לא יכלה. וכך בא לעולם האל החדש של יוון – דיוניסוס. 
הוא היה אל היין, אחרון המצטרפים לאלים. הוא היה אל של אדמה ולא של שמיים. ליין יש כוח להרים בני אדם, להוציא אותם מחוץ לעצמם, לשחרר אותם ולגלות להם שהם יכולים להיהפך שמימיים.

האדמה היא פיזית, אך נושאת בחובה מהות רוחנית גבוהה. הגפן היא פיזית, אך נושאת בחובה מהות רוחנית גבוהה של היין ואפשרות האקסטזה של האדם. ייתכן וזה לא יהיה אקסטזה אלא הרס, מפני הפן הכפול של דיוניסוס, אך גם הרס זה נושא בחובו זרעים של תמורה, של משהוא שחבוי בתוך משהוא אחר. בתוך הצמחייה חבוי הסוד של הפרי, בתוך הפרי חבוי הסוד של היין, בתוך היין חבוי הסוד של גילוי מהותו הפנימית של האדם, בתוך מהותו הפנימית של האדם חבוי הסוד של שכרון האל.

 

פולחנו של דיוניסוס החל כתחייה דתית גדולה, מרד כנגד המרכז הדתי בדלפי. בדלפי היה המקדש לאפולו, האל אומן, אלם של המוזיקאים והמשוררים, שהביא תמיד סדר והרמוניה מתוך הבלבול, שעמד למען מתינות ופיכחות, שעל מקדשו נחרתו האמרות: "כל דבר במידה". הדת החדשה אופייה בכך שהכול בה היה בהגזמה – שכרות, אנשים מתנהגים כמשוגעים, פסטיבלים צמאי דם, צעקות וריקודים פראיים, אקסטאזה בלתי נשלטת. 

במקומות אחרים בעולם הרצון לשחרור התבטא בתנועות נזיריות, ההגזמה הייתה על דרך ההתכחשות לגוף, אך לא ביוון. בסופו של דבר הפולחן של אפולו ושל דיוניסוס התמזגו: ברגע גורלי בדלפי, אורפאוס, המוזיקאי הראשי, תלמידו של אפולו, סידר ויצר מחדש את הטקסים האלימים הבכחיים. לאחר מכן פולחן דיוניסוס הוכנס לתוך המיסטריות האלואוסיות.
דיוניסוס נעבד במסתורין יחד עם דמטר שלכבודה הם נוצרו. האלה של החיטה והאל של היין, שניהם אלים של אדמה, המיטיבים של המין האנושי התומכים בחיים.

 

על דיונוסוס עצמו

נולד מירכו של זאוס, הרמס לוקח אותו מזרחה, ושם הוא גדל, חוזר כאל צעיר שצריך להוכיח את עצמו. נחשב לאל חדש, ההיסטוריונים היוונים כתבו שהוא האל הצעיר ביותר, שהפולחן שלו אומץ והושאל מדתות המזרח. למרות כל זה השם שלו התגלה בקנוסוס בלוחות של ליניאר די, היום יודעים שהוא אחד מהאלים הוותיקים ביותר.  לדיוניסוס המנון הומרי.
אחד ממסעותיו המפורסמים היה להודו, היה שם בין 3 ל52 שנה

 

דיוניסוס יוצא נגד העיר והגבולות שהיא מייצרת, אל יוצא דופן, אישי, חווייתי. אל היין, אחראי על הבציר וגם על הסיטואציות השונות שבהם שותים יין, אל האקסטזה, שיגעון, שיכרות, העמדת פנים, מביא לשיגעון, מתואר כדיוניסוס האפידמי, השיגעון נדבק כמו מחלה

הזהות שלו מתעתעת, כל הזמן מתחפש, לובש צורה ופושט. האל היחיד שמביא נחמה וריגוש, מימד אירוטי חזק ומוחצן. האל הכי מתערב. התגלות אלוהית אקטטית וקדושה, פולחן שנחלק בין עירוני ליציאה אל הטבע. מרד בעיר ובגבולות שלה, השתכרות, טקסים אקסטטיים.

 

הפולחן פתוח לפני עבדים, זרים, נשים, כל מי שמודר מהחברה, צורת פולחן לקבוצות שלמות המודרות מהפוליס. הפרה של הסדר מובילה לאישוש שלו. האל הוא גם היין עצמו. מכניס את האל לתוכך, הוא החומר עצמו. השילוב של פולחן אישי, הבטחה לגאולה, ומשחרר וכרוך בהכנסה של האל בצורת יין – זה עבר מדיוניסוס לישו
בשלבים הראשונים של הנצרות בעיקר שתו יין בטקס האוכריסטיה.

 

תרסוס הוא החפץ המקודש שלו והאטריבוט באמנות - מטה עשוי מקנה שעל הקצה תקוע אצטרובל.
הצמחים של דיוניסוס הם הגפן והקיסוס. בשם יש אלמנט של אל – דיו.

 

ספר בכחות – תרגום של שבתאי. מביא סיפור על האל שמכיל בתוכו אלמנטים מאפיינים. ההמנון מתאר אפיזודה אחת בחייו של דיוניסוס , בדיוק ברגע שהוא חוזר מהמזרח, הוא בדרכו לתביי, העיר של אימו. המקום שבו מתרחשת עלילת הבכחות. הוא עומד על החוף ומגיעה ספינה של פירטים, החברה מחליטים לחטוף אותו. אבל כשמנסים לקשור את ידיו החבלים ניתקים, כשהם מסרבים לתחינות רב החובל לשחרר אותו, מתחילה לקרות התרחשות, שריג עולה על הספינה והיא מתמלאת ביין. דיוניסוס נהפך לאריה והתנפל עליהם, הם קפצו לים והפכו לדולפינים.

האל אוחז בנפש המאמין ונכנסים למצב של טראנס. הטקס כולו הוא שחרור מהעול והחוקים של החברה. יציאה אל הטבע בהשתגעות פורקת עול, חריגה מהאני הממושמע.

חוקרים מתחום הספרות טוענים שביוון במאה החמישית הומצא מושג האינדווידואל. מצב אקסטטי, סוחף ועדרי. שחרור התת מודע. מוזיקה, קצב, שעות של ריקוד. כנראה שבתוך הטקס היה ריטואל של מוות ולידה מחדש, ואולי גם יחסי מין מקודשים. או בצורה של אורגיה או בצורה סמלית, של אחת שנבחרה להיות המלכה של דיוניסוס.

 

עוד על דיוניסוס

הוא אל נרדף ומוכה, בין לאל ולאישה, שהצליח להתגבר על גורלו והרדיפות , ניצח וגם לתחייה, ולא עוד אלא שהוא מציל מהשאול את אימו – סמלה ומעלה אותה לדרגת אל באולימפוס, הוא גם מציל את אשתו – אריאדנה מהתאבדות בעקבות אכזבה מהגיבור – תזאוס. אריאדנה משולה לנשמה האלוהית ודיוניסוס מציל אותה ונושא אותה לאישה. וזה נחגג על ידי הנישואים המקודשים, הנישואים המיסטיים. הסצנות הקשורות לחייו מופיעות על קישוטי סרקופגים – לידתו הפלאית (מירך אביו והנימפות), סצנת הצייד, הצלת אריאדנה והנישואים המקודשים.

היו אגודות של אומנים דיוניסאים באתונה החל מ300 לפני הספירה.

ב"בכחיות" דיוניסוס מצהיר שהפולחן שלו הוא סודי ובעל אופי של מיסטריות, לאחוות היה בתי קברות משל עצמם, מערות טקסים וריקודים. ריקודים, צעצועים מיסטיים – רעשן, ראי, סביבון, עצמות משחק.

לפי האגדה הטיטנים רצחו את הילד דיוניסוס ובתרו אותו לחלקים, הם משכו אותו למלכודת בעזרת צעצועים אלו. דיוניסוס הוא הילד האלוהי
לדיוניסוס היו ארוחות טקסיות שבהם השתכרו

 

דיוניסוס אצל התרקים.

היה קיים מיתוס מופתי של נשואי קודש בין אל הסערה ואימא אדמה. דיוניסוס נולד בעקבות איחוד זה. פולחן דיוניסוס התרקי דומה לטקסים שאווריפידס מזכיר ב"בכחיות". הטקס נערך בלילה, בהרים, לאור לפידים. מוזיקה קצבית גרמה למאמינים להשמיע קריאות שמחה ולפתוח בריקוד מעגלי, סוער וזועם. 
"הנשים בעיקר התמסרו כל כולן לריקודים פראיים ומתישים אלה. הן לבשו בגדים מוזרים, בסארס, בגדים ארוכים מתנופפים, שככל הנראה נתפרו מעורות של שועלים, ועליהם עורות של איילות, ייתכן שהן ענדו קרניים על הראש" הרודטוס.

"הם החזיקו בידיהן נחשים שהוקדשו לסאבזיוס ופגיונות. כשהיו מגיעות לשיא האקסטאזה, לטירוף הקדוש, הן תפסו בעלי חיים שנועדו להקרבה, קרעו אותם לגזרים ואכלו את בשרם הנא, דבר שהשלים את ההזדהות עם האל."

לפי הרודטוס וסטרבוס היה לפיתגורס עבד בשם זלמוקסיס, הוא עזב לתרקיה, שם לימד את האנשים תרבות ועשה עצמו לאל. הוא היה נביא ומגיקון שנסע גם למצרים.

 

באכחיות.

איאוריפידס כתב את הבאכחיות בסוף ימיו. אין אנו יודעים מה הייתה כוונתו של איאוריפידס בכתיבת יצירת מופת זאת של הטרגדיה היוונית, אבל היא המסמך החשוב ביותר שיש בידינו בכל הקשור לפולחן דיוניסוס, לנושא של "התנגדות, רדיפות, ניצחן". ניתן כאן ביטוי מבריק. פנתיאוס מתנגד לדיוניסוס משום שהוא "זר, מטיף, מכשף... בעל תלתלי זהב נפלאים ומבושמים, לחיים ורודות, ובעיניו חסד אפרודיטה." הוא משחית את הנערות הרכות בטענה שהוא מלמד אותן את הסודות המתוקים והמקסימים. בהשפעתו נשים נוטשות את בתיהן בלילה ורצות אל ההרים, תוך שהן רוקדות לצלילי מצילתיים וחלילים. פנתיאוס חושש בעיקר מהשפעת היין כי "ברגע שהנשים שותות יין, הן נוטות למעשים מסוכנים".

באכחיות. (לפי מירצ'ה איליאדה)



הדיוניסאה

פסטיבל גדול באתונה, בו היו תחרויות תיאטרון, והיה גם הרבה פסטיבלים כפריים. במקור הדיוניסיה הייתה כפרית. בכל החגיגות חיקוי של המיתוס הדיוניסי. מתוך הריטואלים צמח המיתוס – ריתואלים של תהלוכות כפריות, פאלוס, שתיית יין. בשלבים המאוחרים יש עדויות שלעיתים הצגות שהועלו באתונה הועלו שוב בכל מיני מקומות בכפר.

התהלוכה שנקראת "פומפיה" הייתה החלק המרכזי של הטקס. הגברים נשאו צלמיות של פאלוסים. לחברה שנשאו אל הפאלוסים קראו "פאלופורו", בתהלוכה השתתפו גם נערות צעירות שנשאו סלים שסימלו שפע, בתוך הסלים היה לחם, יין, כל מיני דברים. לאחר התהלוכה הטקסית הייתה התכנסות לשם שירה, ריקודים ומוזיקה, שירת מקהלה

 

הסימפוזיום

זה היה חלק מפולחן דיוניסוס. סוג של טקס שנע בין טקס דתי לאירוע חברתי המוקדש לאל, מאפיין בעיקר את השכבה האריסטוקרטית. יש לו הרבה מאד ייצוגים בספרות והאומנות. משמעות המילה היא ישיבה ביחד ושתייה ביחד. טקס שהוא גם אירוע חברתי המתקיים על פני כמה שעות, המשתתפים בו הם גברים בלבד. הטקס התקיים על ספות ישיבה שביוונית נקראים הסיבה, ומכאן המילה הסבה. שלוש ספות המסודרות בחית, נקראים טרקלינו, ומכאן המילה טרקלין. התכנסות לשם שתיה, שיחה, תוכנית אמנותית ודיון בכל מיני נושאים. למרות אווירה נהנתנית שניכרת גם בתיאורים הספרותיים והאמנותיים.

המשתה התקיים על פי כללים מאד ברורים ומעוגנים, זה לא סתם חברה שנפגשים ועושים צחוקים, אלא טקס שיש לו חוקים ומבנה מאד ברור. לכל טקס היה יושב ראש, הוא התחיל בסוג של נטילת ידייים והיטהרות. נפתח בהקדשה לאלים ולדיוניסוס.  כל משתה נפתח בהזמנה של האל לבוא ולהתארח ולקחת חלק פיזי בדיון.

 

דיוניסוס מתאפיין שהוא בא בעצמו – הוא היין עצמו, ולא ייצוג שלו, אתה מכניס את האל לתוכך.

המקורות של ליל הסדר הם בטקס הסימפוזיום היווני: ארבע כוסות, כולנו מסובין, קריאה בהגדה. כוס לאליהו הנביא, נטילת ידיים שתי פעמים, אין מפטירים אחר הפסח אפיקומן.
משתה יוונה שהתוכן שלו הוא סיפור יציאת מצרים
המילה אפיקומן, היא מהמילה היוונית אפיק יומין, לאחר הסימפוזיון. לאחר הסימפוזיום היו יוצאים להילולה ברחוב.
Efikomion


המשתה – אפלטון.

חיבור המתאר מעין משתה שכזה שהתקיים בשנה מסויימת. שבה אפלטון זכה לפרס הראשון בטרגדיות במסגרת הדיוניסיה, המשתה מתרחש למחרת היום. כל החבר הפנגשים ומחליטים שהמשתה של היום יעשו בצורה יותר מבוגרת מאתמול והנושא שבו ידונו הוא האל ארוס. כל אחד מהמשתתפים, שהם המי ומי של אתונה הקלאסית, כולל סוקרטס, נושא נאום לכבוד האל, ומציג זווית שונה של האל, של תשוקה, בעצם מה שקורה הוא שאפלטון מציג את כל האספקטים של הארוס, בסוף סוקרטס נושא נאום ומביא את תורת האדיאות.
אפשר לראות בטקסט את דמות יושב ראש הסימפוזיום, ההתעסקות במזיגה, תפקיד של העבדים והנשים בתוך המשתה. וגם רואים איך האירוע הזה מולבש בתוכן

 

אוסף מזמורי השתייה האתיים

"קח חלק איתי ביין, בנעורים, באהבה ובזרים, כשאשתגע – השתגע, והתפכח כשאהיה מפוכח"

"מתחת לכל אבן, רעי, עקרב מסתתר, שים לב לבל תעקץ, כי מקור כל מירמה בנסתר"

 

 

אתרים המקודשים לדיוניסוס ברחבי יוון

האל נולד בתבאי, אך הוא השתלט על המרכז בדלפי בזמן החורף, במקום אפולו. מקום פעולתו הוא באתיקה, פוכיס ובואטיה במרכז יוון, בין תביאי לאתונה, ובאזור צפון מזרח הפלפונס – ארגוליס וקוריתיה. אזור מצומצם יחסית שניתן לטייל בו בנוחות ורווחה.

 

תבאי – היום היא עיר קטנה, אך בעבר הייתה הפוליס החזקה ביוון, במאה ה4, עד לחורבנה על ידי אלכסנדר מוקדון. היא הוקמה על ידי הנסיך קדמוס מפיניקיה, הייתה מקום הולדתו של אדיפוס וגם דיוניסוס, כיום אין הרבה מה לראות במקום, מלבד המצודה העתיקה והמוזיאון הארכיאולוגי.  

 

הר קיתרון – Cithaeron  בין תבאי לאתונה, בגבול שבין בואטיה לאתיקה, שם היו עושים ריקודים לדיוניסוס, זה היה הר מקודש לדיוניסוס, כיום נמצא ליד plataea וerythrai על הכביש הראשי. ההר מזוהה עם ניסוס nisus, אביו החורג של דיוניסוס, שמזוהה גם עם סילינוס silinus, האב המאמץ שלימד אותו לנגן. סיליניוס הוא הסטיר הזקן המלווה את פמליית דיוניסוס

 

נהר אסופוס Asopus – הנהר הקדוש והארוך בבואטיה – אתיקה. שם גדלים הבמבוקים הגבוהים ביותר ביוון. הנהר קרוי על השם המלך אסופוס, בעוד ההר קיתריון, על שם מלך אחר, והעיר – פלטאה, על שם הבת של המלך אסופוס

 

פלטאה plataea - הייתה עיר עתיקה שהייתה בת ברית של אתונה, באו לעזרתם היחידים בקרב מרתון. אנשי פלטאה הפכו את ההר לאל הראשי שלהם, קרב פלטאה היה האחרון והחשוב ביותר בין הפרסים ליוונים.

 

הר פרנסוס panasus - ההר הגבוה בדרום יוון, כיום מרכז סקי, אך בעבר היה מקודש לדיוניסוס ולקנטאור, מתחת להר נמצאת דלפי ומעיין קסטליה, שנותן השראה למשוררים. דיוניסוס הודרך על ידי הקנטאור כירון, ואולי היה גם מאהבו.

 

דלפי Delphi – מרכז הנבואה של העולם העתיק ומקום מושב הפיתייה, המקום מקודש לאפולו, אך בחודשי החורף הנבואה מפסיקה ודיוניסוס משתלט על המתחם. דלפי היא חיבור של אפולו ודיוניסוס: אפולו – הגיון, דיוניסוס - דחפים

 

הר פאגאיו paggaio - ליד קוואלה, ההר המקודש לדיונינוס, מקום שם לפי נאגדה נולד, ואליו חזר, על ראשו היה המקדש הראשי שלו ואורקאל לכבודו. לפי אאוגניה קוקורובה, היה על ההר ארמון שבו התעברה סמלה מזיאוס, יש שם מערה ששם נולד. ההר מצטיין במכרות הכסף והזהב שלו

 

בפלפונס

ארגוס argos - ארגוס יוסדה על ידי דנאוס, אחיו של מלך מצרים אגיפטוס האגדי, שברח ליוון והקים את ארגוס, היו לו 50 בנות שבאו אתו וקיימו רומנים עם אלים שונים. היא נחשבה לעיר העתיקה ביוון. ארגוס היא עירה של הרה שהתנכלה לסמלה, ואולי בגלל זה דיוניסוס בא לשם לחלץ את אימו מהשאול. ארגוס הייתה העיר החשובה בפלפונס לפני עליית ספרטה. בה שלט אגממנון, ממנה הגיע פרסאוס, איו הפכה לפרה בארגוס.

 

 

קראו את המאמרים הבאים - לחצו לקישור

המסתורין של הכבירים בסמותרקיה

המסתורין של אורפיאוס התרקי

המסתורין של דמטר ופרספונה באלואסיס


המסתורין של דיוניסוס והבכחיות

דתות המסתורין כללי



 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו