לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

דיסוננס קוגנטיבי - טיולים לרחבי העולם

when prophecy fails הוא ספר משנת 1956 שזכה לאלפי ציטוטים ואזכורם, הספר יצא ב1964 והוא עוסק בקבוצה שהאמינה בצלחות מעופפות שיגיעו לכדור הארץ ויחלצו את חבריה ממבול קטסטרופלי. הם הונהגו על ידי אישה בשם keech שניבאה בתאריך 21.12 1954 יתרחש אסון קטסטרופלי שיביא להצפת וחורבן חלקים גדולים מהעולם. לפני האסון יגיעו חייזרים מכוכב clarion ויחלצו את חברי הקבוצה.

המקרה נחקר ותועד על ידי קבוצה של חוקרים בראשות festinger שעסקו בנושא הדיסונס הקוגנטיבי. מה קורה כשיש עובדות סותרות, שתי נקודות מבט שלא משתלבות אחת עם השנייה. המחקר היה פורץ דרך. עד לאותה תקופה שלטו התפישות הפסיכואנליטיות והביהיוויוריות בפסיכולוגיה החברתית. מאז התאוריה של קוגנטיב דיסוננטי הפכה להיות הדבר החם של מדעי הסוציולוגיה פסיכולוגית.

 

החוקר festinger וחבריו הגיעו לנושא הנבואה מחקר הדיסוננס הקוגנטיבי שהוא שדה מחקר גדול הרבה יותר מאשר נבואות של מתגשמות.


לפי
Elliot aronson דיסוננס הוא החזקה של שתי דעות סותרות, חוסר הנוחות שזה גורם יביא אנשים ינסו להפחית אחד הגורמים כדי להתגבר על הדיסוננס.


ארונסון טוען שזה שינה את הסוציולוגיה הפסיכולוגית, המבט על התנהגות בני אדם. השפיע רבות על המחקר מאז, בתחילה לא התייחסו ברצינות לספר ולממצאים, בטענה שזה נעשה בתנאים לא סטריליים, אך עם הזמן הספר צבר מומנטום. פסטינגר חיזק את התיאוריה והממצאים שלו לאחר מכן בעזרת ניסויי מעבדה.

עד אז הפסיכולוגיה השתמשה בביהוויוריזם ובפסיכואנליטקה, לפי תיאוריית החיזוק הרי שכל תחושה נעימה תביא לחיזוק חיובי, אבל לפי תיאורית הדיסוננס הקוגנטיבי, דווקא תחושות קשות מביאות ליתר הערכה של הקבוצה

לפי התיאוריה הפרוידאינית הוצאת אגרסיות תביא לרגיעה, אך לפי תיאורית הדיסוננס הקוגניטיבי, הוצאת אגרסיות יוצרת דיסוננס עם הדימוי העצמי המביא להצדקת האלימות ולהתגברותה.

היום משתמשים במונח בתקשורת, פוליטיקה, ואפילו יש ניסיונות להתייחס לזה במשפט

פסטינגר טען שבני אדם מרגישים לא נוח עם דברים סותרים ומנסים ליישר את השפעתם, לעגל את הפינות. ככל שהדיסוננט יותר גדול, כך יש יותר נטייה להפחית את המתח בין הניגודים. בני אדם מחפשים רצף והמשכיות בענייניהם. אנשים מחפשים רצף בין הציפיות שלהם והמציאות ולכן הם עוברים תהליך של הפחתה דיסוננטית כדי שהפעולות והמודעות יהיו מיושרים זה עם זה. לדוגמא אדם מחליט שהוא לא אוכל מאכלים משמינים אבל בפועל עושה זאת, הוא צריך להפחית את הדיסוננס ועושה זאת ב4 דרכים:

1. שינוי ההתנהגות או המחשבה

2. הצדקת ההתנהגות על ידי הפחתת מודעות הסתירה

3 הצדקת ההתנהגות על ידי הוספת גורמי מודעות נוספים

4 התעלמות והדחקה

 

כדי להדגיש נושא הדיסונס הקוגנטיבי פסטינגר חיפש דוגמא שאי אפשר להתווכח אתה ושלא משתמעת לשתי פנים, וזו נקרתה לו דרך מודעה בעיתון על נבואת סוף העולם של קיצ'. ברור היה לו ולצוותו שהנבואה לא תתממש, ומן הצד השני קיצ וחסידיה שמו עצמם במצב של מחויבות וציבוריות שבהכרח יביא אותם לדיסוננס חזק ביותר, שיש לו הרבה מאד דוגמאות מההיסטוריה.

 

ואכן זה מה שהיה: בניגוד למצופה, אי התגשמות הנבואה לא הביאה לאובדן האמונה, אלא הקבוצה המשיכה באמונתה וידעה להתגבר על הדיסוננס, ואף להתחזק.

כל המקרה המוזר תועד בספר, שעורר עניין רב, במיוחד לאחר שנתמך בהמשך על ידי מחקרים נוספים ולאור שפתו והדוגמא הציורית שהוא מביא.

 

הצלחת הספר והמחקר הביא למחקרים רבים נוספים בנושא זה, ואעז ואומר גם נקודת מבט חדשה על כל התופעה הדתית והאמונה האנושית. המחקר התרחב והסתעף בכמה מישורים, אבל הנחת הבסיס נשארה כשהייתה, שגם כשהנבואה מכזיבה, לעיתים האמונה נשארת.

 

לפי מאמרו של lorne. D. dawson  הרי ש17 קבוצות נחקרו מאז בהקשר זה, חלקם קבוצות היסטוריות. המחקר התמקד בשאלות: איך מתבצע מנגנון ההפחתה (הכחשה), מה גורם לדיסוננס להיפתר ומה לא? באיזה קבוצות המשבר עבר בהצלחה? ומה ההשפעות של המשבר?

 

As Melton and van Fossen אומרים שהקבוצות לא מאורגנות רק על ידי הנבואה, אלא זה חלק ממערכת כוללת. החוקרים נוטים לבודד, אבל זה לא נכון. השאלה היא גם מה הנבואה ומה הפעולות שננקטו בהקשר אליה

Zygmunt, מציע שנבואות שונות יהיו מלוות בפעולות שונות:
 
expressive, agitational, preparatory, and interventional actions

לטקס יש חשיבות גדולה בהכלת נבואה מכזיבה, יש גם חשיבות למבנה ודרך ניהול הקבוצה. נבואה שנכזבה יכולה להביא למאבק מנהיגות בארגון. ללעג ובוז על ידי אחרים, למניעה של הצטרפות אנשים חדשים ועוד, אבל כל זה קורה לעיתים נדירות לפי המחקר

Prus טוען שנלמד יותר על דיסוננסים דתיים כללים, דרך מחקר המקרה הדרמטי של נבואה שכשלה. נבואה שנכשלה היא חלק מדיסוננס גדול יותר של חיים דתיים שלא מתיישבים עם האמת המדעית
הדיסוננס שנראה על ידי חוקרים מבחוץ, שמונע על ידי הגיון, לא משותף לחברים מבפנים שלא חולקים אותם תפישות עולם. לא בהכרח חברי הקבוצה מכירם בכך שהנבואה כשלה.

אחת מהטענות המרכזיות של פסטינגר בספר שלו היה שכישלון נבואה מביא בהכרח להגברת מאמצי המסיונריות וההטפה, ההיגיון שמאחורי זה הוא שהכרה מבחוץ מפצה על הכישלון ויכולה להראות על "נכונות" האמונה. מחקרים שונים שנעשו בכיוון זה לא הראו בהכרח שזה נכון.

המחקרים השונים התמקדו גם בגורמים שמאפשרים הכלה של כישלון נבואה, והתברר שיש כמה דברים קריטיים: הראשון הוא מנהיגות נחושה ומגיבה, השני זה קווי תקשורת פתוחים וב"יחד" של המאמינים.

המחקר גם נגע בדרכים השונות של "הסבר" הכישלון: אחת הדרכים היא ספירטואליזציה, לטעון שהדבר אירע אבל במישור רוחני. דרך אחרת היא להאשים אחרים, או לטעון לטעות אנוש.

מעבר למקרה הספציפי של צלחות מעופפות שלא הגיעו, נדמה לי שהמחקר של פסטינגר, ולו גם באופן תת מודע, מערר את הנחות הבסיס של הדתות. שהרי כולם הם אוסף של נבואות שנכזבו. באופן תת מודע יש כאן התייחסות וערעור על דברים הרבה יותר גדולים מאשר כת מוזרה. הכותרת "כשהנבואה מכזיבה והאמונה נשארת" רומזת לכך. המחקר של פסטינגר, מאיר באור אחר את נושא התפתחות הדתות ושאלות מדוע הנצרות, לדוגמא? התפשטה כפי שעשתה, ואיך הם חיו עם הדיסוננסים הקיימים בתוכה. וכו'

 

הוגי דעות גדולים בתחום מדעי הדתות ומשנתם - לחצו לקישור (מאמרים נפרדים)

מקס מילר

אדוארד טיילור

ג'יימס פרייזר

אמיל דורקהיים

ויליאם ג'יימס

ויליאם סמית

יוליוס ולהאוזן

אוטו רודולף

זיגמונד פרויד

מירצ'ה איליאדה

קליפורד גירץ

ויקטור טרנר

 

מאמרים נוספים בתחום מדעי הדתות - לחצו לקישור

מקדשים במדעי הדתות

קומיניטס ולימינאליות

עלייה לרגל

דאיזם

מבוא לקדושה

יש אלוהים - הוכחות פילוסופיות לקיום האל

ארגונים דתיים

 

 


הרשמו לרשימת התפוצה שלנו