לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

האמונה באחווה 2 - טיולים לרחבי העולם

המשך פירוט אמונות האחווה הלבנה בבולגריה

 

חוקים טבעיים

ישנם חוקים אוניברסליים ששולטים ביקום ובחיים, כמו חוק הדואליות, עיקרון החמש ועוד. שני החוקים הבסיסיים החוזרים ומופיעים בתורתו ושולטים על החיים הם חוק הניגוד – הפועל ברמה הפיזית, וחוק הדמיון/האהבה הפועל ברמה הרוחנית.
ברמה אחרת שלהם דונוב מדבר על חוק החיבור וחוק ההכפלה, אהבה מביאה להכפלה כמו במשל של הלחם והדגים. דונוב משתמש באופן מפורש במילה "חוקים".

ישנם שני זרמים ביקום, אחד מלמעלה למטה, והשני מלמטה למעלה, האדם צריך לשים עצמו במקום הזרם העולם.
בנוסף לדואליות דונוב מתייחס הרבה לשילוש ולפנטגרם – המחומש. השילוש מהווה אחד מחוקי היקום, מדובר על זרמי אנרגיה ועל שלוש תכונות באדם: חוכמה, אהבה ואמת. דונוב משתמש בשילוש בהתייחסויות שונות המדברות על דרך רוחנית ומבנה העולמות הלא נראים.

הפנטגרם מייצג חמש השפעות, חמישה צבעים, חמש תכונות של הנפש הפועלות באדם. זהו סמלו של האדם הקשור לחמישה החושים, חמישה הפתחים בראש, חמש האצבעות ועוד.

מעבר לחוקים המספריים דונוב מתייחס הרבה לחוק הקרמה שהוא אחד מהחוקים הבסיסיים השולטים ביקום, אין ספק שבהשפעה מזרחית

הלימוד של החוקים באחווה הלבנה קשור להיבטים המעשיים שלה הקשורים לאוכל, נשימה, סדר יום ועוד. הנשענים על המדעים האזוטריים המערביים, ולאו דווקא על הנצרות. וניתן למצוא בהם השפעה של תורות מזרחיות, התיאוסופיה[1], ואולי גם האנתרופוסופיה.

 

אור ועולמות רוחניים

האור הוא מוטיב חוזר בהרצאותיו של דונוב המתבסס על פסוקים בברית החדשה, השמש לה סוגדים בבוקר היא אך סמל של האור הרוחני, מה שהנזירים ההיסכיים קראו "האור של הר תבור".

הנפש האנושית שואפת לאור כמו זרע באדמה, הזרע מצמיח עץ נושא פירות שהם מעשים טובים שנובעים ממחשבות ורצונות נכונים. האור מביא בהירות ואהבה, גן עדן הוא בלב ולא בשמיים (carr 2016: 82) מי שמטהר נפשו מסוגל לקבל את האור הרוחני.

 

השם: אחווה לבנה, מרמז על האור הלבן, הנסתר, שנברא ביום הראשון של הבריאה, וממנו נובעים כל הדברים, אלא שאור זה נשבר לצבעים. דונוב משתמש בחמישה צבעים כדי לאפיין את הקדושה: אדום, כחול, צהוב, לבן וירוק. אחד הספרים המרכזיים והחשובים שלו, שקשור להתגלות שהייתה לו בארבנסי Arbanasi ב1905 נקרא עדות קרני הצבע Testimony of Color Rays בו הוא מחלק את פסוקי הברית החדשה והישנה לחמשת הצבעים ומתאר אותם כחמש השפעות יקומיות.

 

אור וצבע מעבר להיותם כוחות בפני עצמם משמשים כדימוי טוב לתאר את העולמות הלא נראים. היקום מורכב מחומר ורוח שלובים זה בזה, העולם הרוחני מורכב משמימי ורוחני, ויש בו מדרג של אנרגיות וישויות כגון כרובים, שרפים, רבי מלאכים ומלאכים. ביקום ובאדם חלקים לא פיזיים שונים: אסטרלי, מנטלי, סיבתי, אטמי, בודהי. גופים אנרגטיים שונים (Toncheva 2015: 85), אדם מסוגל לצאת מגופו ולטייל במרחבים האסטראליים.

 

בן האור מתעלה מעל הסבל של העולם, מתקשר עם רוחות אור חזקות ומשתמש בשני הצדדים, טוב ורע של החיים להתפתחות הוא מאוזן, שמח ומשדר זאת לעולם[2]

 

הקרייסט – ישו

ישו נתפש על ידי דונוב כזרם, השפעה, חלק מהותי מהאלוהות, ויחד עם זה אדם שהופיע היסטורית. ישו מדבר דרך דונוב, ומזוהה אתו, הוא ראש היררכיה של ישויות אנרגטיות הנקראת האחווה הלבנה, ישו מופיע בזמן הזה, אבל לא בצורה פיזית, אלא בצורת אנרגיה של אהבה שמתעוררת בתוך בני האדם, ויחד עם זאת הוא פועל, מנקה ומטהר את העולם.

ישנו מדרג של מלאכים – אנרגיות שישו נמצא בראשם – אבל זה לא ישו הפיזי אלא אנרגיית הקרייסט

ישו וקרייסט הם שתי נקודות משען: ישו זה האדם שסבל על פני האדמה, הנפש האנושית, קרייסט זה האדם שניצח, שמשרת את האל. צריך להיות גם ישו וגם קרייסט

חזרתו של ישו בזמן הזה תהיה אור פנימי שיזרח "במוחותיהם וליבם של האנשים" (Toncheva 2015: 82)

 

הקרייסט של דונוב מזכיר במידה רבה את הקרייסט של שטיינר stiener

בני אדם צריכים ללמוד איך להזין עצמם בדברים הנכונים, לתרגל ריקון המחשבות ונתינת מקום רק לאל, אפילו כמה דקות ביום. להתמלא בישו,

 

האוכריסטיה

באחווה הלבנה לא מייחסים משמעות רבה לטקס האוכריסטיה, במקום זאת דונוב מעביר את המשמעות שלו לאכילה היומיומית, אנחנו אוכלים כל יום, גרגרי החיטה והצמחים מקריבים עצמם בשבילנו. זה המשמעות של לאכול את בשרו של ישו (carr 2016: 332). (ההרצאה גרגר החיטה מתייחסת לכך במרומז).

 

גם באופן מעשי, דונוב מדריך את חניכיו איך להכין לחם מיוחד אותו הם אוכלים במחנה הקיץ שלהם – בית הספר בהרי רילה. החזון שלו לחם בחינם לכולם. בזמן האוכל אומרים ברכה, היין נחשב על ידי דונוב כמטמא את הגוף, בדומה לתפישה הבוגומילית, ולכן לא משתמשים בו בטקסים ובארוחות. מים תופשים את מקום היין כמרכיב של הקדושה, דונוב מקדש מעיינות בהרים ומכוון לשתייה של מימיהם כמביאים ברכה ובריאות.

 

העולם הזה והכנסייה

לפי דונוב העולם שלנו נמצא במצב לא טוב, נפילה של עץ הדעת, אנשים מבוססים בחלקים הנמוכים שלהם, החברה חומרנית, הכנסייה מעוותת ורחוקה מתורתו של ישו, אין בה קדושה, והביקורת שלה עליו נובעת מכך.

אלוהים הוא מציאות פנימית, סביבה פנימית שדרכה הנפש יכולה לחזור לחיים המקוריים שלה. חיי הנצח. כשאדם מאבד את הקשר עם הסביבה הטבעית שלו המשמעות היא מוות, ולכן על הלב והמיינד להיות שני סוכנים שיחברו את הנפש עם הסביבה הטבעית שלה שהיא אלוהים, ואז לא נדע מוות.
הכנסייה האמיתית היא הטבע.

 

דונוב אומר שהכנסייה הרגילה טועה, הבישופ זה הרוח, המקהלה זה הרגשות והרצונות. המקדש זה האדם ולא הבניין, כמו הבוגומילים הוא יוצא נגד מבנה הכנסייה הרגיל, הם לא יודעים את המשמעות האמיתית של הנצרות שהיא רכישת חיים חדשים המביאים ידע, כוח, אצילות, חיי רוח (carr 2016: 232)

 

דונוב הוא מבקר חריף של החברה והלאומיות הבולגרית בראשית דרכו, עד כדי כך שבמלחמת העולם הראשונה הוא מושם במעצר בית לאחר שמטיף כנגד המעורבות של בולגריה במלחמה. הוא טוען שהמנהיגים הלאומיים לא מוכשרים להנהיג עמם

 

מורה ואחווה

המורה האמיתי הוא ישו, אין מורים ארציים, דונוב מעביר את דבריו של ישו, העבודה הנכונה היא בין האחים והאחיות, כפי שהיה בכנסייה הנוצרית הקדומה, חידוש של המסורת, מושלמים, אחריות הדדית ומשימה משותפת

דונוב מגבש הוראתו סביב שלושה מושגים: אהבה, חוכמה ואמת. אלו מכוונים

1 לעורר את הנפש האנושית לחיים שמימיים וליצור את הגוף הרוחני של האדם,

2 ללמד את דרך החיים הרוחנית ולתת את האינפורמציה הנחוצה על היקום, לגלות בהדרגה את האמת הגדולה של החיים והידע הקדוש של המבנים, תפקודים ומטרות של האבולוציה הקוסמית.

3 לשחרר את הנפש האנושים מאשליות הקיום החומרי ולחשוף את העתיד המזהיר של החיים במודעות גבוה.  

 

האחווה הלבנה קיימת מתחילת הבריאה, ישויות של אור שהדריכו את המין האנושי במהלך ההיסטוריה ובראשם הקרייסט – ישו. כל המורים הגדולים וכל התורות קשורות אליהם. הם יצרו את כל בתי הספר האזוטריים במהלך ההיסטוריה וניתן למצוא את עקבותיהם וחוכמתם בכל הדתות והתרבויות (Toncheva 2015: 83). ואכן השם של האחווה בתחילה היה ה"שלשלת".

 

המושלמים

דונוב מתייחס לעשרת הדברות[3] כמו אל תרצח ומרחיב את משמעותם אף מעבר למה שהרחיב ישו, "לא להרוג" את הכוונה הטובה של האחר, את ההרגשה והתשוקה, לא להרוס אמונה של אחר.
הסימנים של אדם הורג הם חוסר שביעות רצון, חמיצות, כעס, חוסר סיפוק.

דונוב מרחיב על "לא לגנוב", מחשבות ורצונות טובים של אדם, אהבות, אנרגיות

"אל תישא עדות שווא", אם אדם מקבל מחווה הוא צריך להחזיר באותו מטבע.

"כבד את אביך ואת אימך" – הנפש זה האם והרוח זה האבא, הגוף הוא ילד הנפש והרוח, האב והאם הם בתוך האדם, המשך המצווה הזאת לפי מתי הוא "ואהבת לרעך כמוך". דונוב אומר שהרע (השכן) של האדם זה המחשבות והרצונות הטובות שלו, לאהוב את רעך משמעו לשתול בגן את הפירות הטובים ביותר. דונוב אומר שהרחבת המשפט היא לתת את כל מה שיש לך לעניים, לשרת את העולם, בצורה מכובדת ואמתית, בלי להכריח אף אחד, להיות אמתי לנפש ולרוח שלנו, להשתחרר ממחשבות שליליות. אנשים רעים זה בגלל חיים קודמים שלהם, הם צריכים לשרוף את הקרמה

מעבר על המצוות מנתק את הקשר שלנו עם אלוהים ויכול לגרום לנו להיות חולים.

ובכן מה הדרך?

היא רק למושלמים perfect יש כאן רמיזה לתורה של הבוגומילים.

 

עץ החיים ועץ הדעת

כמו רבים לפניו דונוב משתמש במשל ובדוגמא של עץ הדעת ועץ החיים, ובעצים באופן כללי.

עץ החיים (carr 2016: 316) זה השאיפה של הטבע אל האלוהי, לנשגב, למעלה.
עץ הדעת זה התנועה למטה.
ישו הזיז את המין האנושי אל הזרם העולה, וזה נקרא התחייה.
רוח הקודש – זה התורה של התפתחות אנושית הרמת האדם. ישועת האדם.

בעולם יש שני חלקים, אחד שואף למעלה, רוחני וטהור, השני מושך כלפי מטה, זמני וארצי, התכחשות לעולם היא לחלק הארצי. אנחנו קשורים בחבלים דקים לעולם הארצי אותם צריך לנתק.

 

ישנם אנשים עם תדרים מוארים וכאלו עם תדרים חשוכים, כשישו מת האדמה הוחשכה, הוא ירד לשאול ולימד שם, גם אנחנו בשאול. התדר של ישו נכנס בכל מקום ויעזור לנו לעלות למעלה. העץ שורשיו בקרקע וענפיו בשמיים, הוא עוזר לעשות את המעבר מהארץ לשמיים, ונותן פרי

 

העידן החדש

מרכיב מרכזי בתלמודו של דונוב הוא התייחסות לעידן החדש שמתחיל לפי דבריו ב1914 יש בתורת האחווה מרכיב נבואי חזוני אבל לא בהכרח אפוקליפטי, דונוב מפרש את נבואות האפוקליפסה בברית החדשה בצורה מרוככת ואיננו נביא זעם, אלא מטיף לאהבה ותקווה ברוח היואכיזם הפרנציסקני מהמאה ה13[4] . הוא מאמין שהעידן החדש הוא זמן שבו הרוח תשלוט בעולם ואנשים יעברו התפתחות של המוח וחלקים רוחניים, זה יביא למהומה והרס מהצד האחד, ולתחילת הגאולה והחזרה למצב המואר הראשוני של האדם מהצד השני

העידן הזה הוא צעד ראשון לקראת מודעות קולקטיבית גבוהה, הביטוי של זה הוא שאנשים יחיו למען הכלל, ולא למען עצמם, יתגברו על האגו. זאת תהיה התכונה של התקופה השישית שיובילו הסלאבים הידועים בהקרבה העצמית שלהם (Toncheva 2015: 84), מה שישלוט זה האהבה.

 

פריצת מלחמת העולם הראשונה ב1914 כמו הוכיחה את נבואותיו של דונוב והטפותיו כנגד השתתפות בולגריה במלחמה התגלו כנכונות והביאו לחיזוק התמיכה בו והערכתו גם על ידי גורמי ממשל וממסד רשמיים.

 

היבטים מעשיים של התורה

האחווה הלבנה מאופיינת בכך שהיא בית ספר אזורטי מעשי שבו מלמדים פרקטיקות יישומיות לכל תחומי החיים, החל מרפואה וכלה בגידול ילדים. הכלים שבהם משתמשים להתפתחות אישית הם : תפילות, מדיטציות, חזרות, שימוש במקורות – ברית חדשה, כדרך להתחבר לאלוהים.

הכלים שבעזרתם עובד האדם על עצמו הם: התבוננות עצמית וניתוח עצמי, בקרה עצמית. כיוון של מחשבות, רגשות, פיתוח איכויות, תכונות טובות. יצירת קשר בין גוף ונפש והחלקים השונים של הנפש והגוף, תנועה, מילה, מוזיקה, יציאה לטבע.

הריקוד הפניאוריתמי הוא תרגולת מרכזית בעבודה הפנימית וגם בסוג נוסף של עבודה הקשור להרמוניה בין אנשים ובחברה, עזרה הדדית ותמיכה


הספרות על האחווה הלבנה עשירה בתרגולים שונים והנחיות בתחום המזון, נשימה, מחשבה, ריפוי ועוד.

 

תפילת אבינו שבשמיים

תפילה זאת הייתה מרכזית אצל הבוגומילים (וקבוצות גנוסטיות אחרות כגון המסליאנים) שחזרו עליה שמונה פעמים ביום. וראו רק בה אמת מוחלטת, היא אומצה ומשמשת ככלי מדיטציה מרכזי במסגרת מסורת התיאוזיס וההיסכייה הנוצרית. רבים מהמיסטיקנים הנוצרים התייחסו אליה ונתנו לה פרשנות משל עצמם[5], ומעניין לבדוק את התייחסותו של דונוב אליה. וכך הוא אומר:

 

אבינו שבשמיים (carr 2016: 55)  מתי פרק ו' 9-10

הפסוק מתחלק לשלושה: ראשית עלינו לקדש שם אלוהים בהתייחסות לגוף, שנית לרצות את ביאת מלכות אלוהים שמתייחסת ללב, ושלישית למלא רצון אלוהים שמתייחס למיינד.

רק אנשים שמודעים לעצמם יכולים ללכת בעקבות האל. יש מצב גבוה יותר של מודעות על,

צריך להבין תחילה את שם אלוהים – יתקדש שמך, לפתוח עצמנו אליו לסדר את הלב, הגוף והמחשבה. ולשמור את שם האל טהור בלב

דונוב לימד טכניקה של נשימה המלווה תפילה המתייחסת לתפילת אבינו שבשמיים, הטכניקה מזכירה את טכניקות ההיסכייה של הנזירים בהר אתוס (carr 2016: 77)

נשימה פנימה – מלווה בפסוק: לוואי ששם אלוהים יתקדש בתוכי
עצירת הנשימה – מלווה בפסוק: לוואי שממלכת אלוהים וצדקתו ישלטו בי
נשיפה – מלווה בפסוק: לוואי שרצון אלוהים ייעשה

 

קראו את המאמרים הבאים על האחווה הלבנה:

האחווה הלבנה - לחצו לקישור

פטר דונוב - לחצו לקישור

אמונת האחווה 1 - לחצו לקישור

אמונת האחווה 2 - לחצו לקישור

הריקוד הפניאוריתמי - לחצו כאן

שירת הריקוד הפניאוריתמי - לחצו כאן

 

החיים הם משל - לחצו לקישור

קרני השמש - לחצו לקישור

ריקוד הפטנגרם - לחצו לקישור

קשר אחווה בוגומילים - לחצו לקישור



[1] אותה דונוב מזכיר פעמים רבות בכתביו

[2] ישנו שימוש רב של אנשי האחווה במונח "בן אור".

[3] מתוך גרגר חיטה עמ 143  מתוך הרצאה על ישועה 25.2.1917

[4] יואכים מפיורה Joachim of Fiore

[5] למשל פרנציסקוס מאסיזי ותרזה מאוויליה

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו