לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

הבוגומילים היקרים לאלוהים.

תנועת הבוגומילים החלה בבולגריה במאה העשירית. הם היו סינתזה של פאולינים, מסלינים, ותנועת רפורמה בכנסייה הבולגרית האורתודוקסית. התנועה פרחה בתקופת השיא של האימפריה הבולגרית, תקופתו של סימון הראשון, והתפשטה לביזנטיון, סרביה בוסניה, קרואטיה ואף לאיטליה וצרפת. בוגומיל פירושו – יקר לאלוהים. הבוגומילים הם, במידה מסוימת, המשך של הפאולינים והמסלינים, שהם המשך של המניכאים והמאמצים.


סימון הראשון הרחיב את האימפריה הבולגרית בתחילת המאה העשירית על חשבון האימפריה הביזנטית. בתרקיה התיישבו ארמנים וסורים שגורשו מארמניה בעקבות האמונה הפאולינית והמסלינית שלהם. הגולים מארמניה הפיצו אמונתם בארץ החדשה. באמצע המאה העשירית מקדוניה הייתה למרכז הדת הבוגומילית.

 

הבוגומילים האמינו שהנראה הוא יציר הרע, הם דחו כל ריטואל, כנסייה, ארגון, וקידמו רק את הטהור והרוחני, הנזירי והפנימי. עולם הדת הנוצרי והטקסים שלו הם עיוות של הדת האמיתית, כלי שלטון של הדמיורג, שבעולם זה מתגלם בדמותה של הכנסייה. הידע האמיתי שמור רק אצל מעטים, ורק הם ייגאלו. המעטים הם אלו שמכירים ומתחברים אל דמות האור של ישוע. הבוגומילים טיפחו מדרג לטבילה רוחנית, הייתה להם חבורה של מושלמים ששלטו על ההמונים, הם האמינו שבאדם יש חלק אלוהי, תבנית אלוהית שקיימת ברוח, דמות אדם קדום לכל קדומים. דמות זו נכלאה ביצירת החומר שנוצר כתוצאה מתאונה קוסמית. מרים נתפשה כמלאך נופל, אלוהות נשית שיצרה את עולם הבריאה השטני.

 

הבוגומילים בחרו את הכמרים שלהם מקרבם. התפילות נאמרו בבתים פרטיים, הכמורה נבחרה בידי הקהילה. לכל קהילה היו הנבחרים שלה, וכל חבר יכול היה ליהפך לישוע. נישואין לא היו סקרמנט. הם התנגדו לנזירות, יום הדין לפי תפישתם יהיה על ידי אלוהים ולא על ידי ישוע, שהיה לבן אלוהים בזכות חסד, כמו נביאים אחרים. היין והלחם לא ממש נהיים בשרו ודמו של ישוע אלא אלגוריה לכתבים והשליחים. הם התייחסו לצלב, פולחן האיקונות והקדושים כאל עבודת אלילים. לפני הצליבה עזבה דמות האור של ישוע את גופו ועברה הלאה. מה שנצלב זה רק הגוף הפיזי ולכן אין חשיבות לצליבה.

 

הבוגומילים האמינו שלאלוהים היו שני בנים: למבוגר קראו שטנאל ולצעיר מיכאל, המבוגר מרד נגד אביו ונהיה לרוח הרע. לאחר נפילתו הוא יצר את השמיים והארץ וניסה לשווא ליצור אדם. לבסוף נאלץ לפנות לאלוהים בבקשת עזרה ביצירת רוח האדם. ומכאן שבתוך עולם הרוע הפיזי קיים ניצוץ של אור אלוהי הקשור לרוח האדם.
הצעיר מיכאל נהיה התגלמות הטוב והאור, ולקח על עצמו את תפקיד העזרה לאלוהים לאחר המרד של אחיו המבוגר, הוא נלחם מלחמה תמידית בשנטאל ויכול לו, את המלחמה ניתן לראות בציורים שעל קירות הכנסיות בבלקן.

לאחר שנוצר הורשה אדם לעבוד את האדמה בתנאי שימכור עצמו לבעל האדמה, הוא שטנאל. הו אז נשלח מיכאל לעולם בצורת רוח הקודש והופיע דרך דמותו של ישוע שנבחר על ידי אלוהים אחרי הטבילה. רוח הקודש (מיכאל) הופיע בצורת יונה ונכנס בישוע. ישוע קיבל את הכוח לשבור את הברית שכבלה את האדם לשטנאל והוחזקה בלוח חימר. המלאך מיכאל בצורת ישוע ניצח את שטנאל ושיחרר ממנו את טרפו. אך השטן היה לשטן חדש ויצר את הצליבה ואת הכנסייה האורתודוקסית.

 

הכלי החשוב ביותר כנגד שטן הייתה תפילת האדון (אבינו שבשמיים), והיו גם לחשים נגדו, בכל קהילה היו שתים עשרה מובחרים, מהם גם נשים. לבוגומילים הייתה ספרות דתית משלהם, ובה ספר בשם היסטוריה של התנ"ך שתיאר את יצירת העולם והאדם, מקור הרוע והגאולה ממנו, ההיסטוריה של הצלב, המאבק בין גוף לנפש, טוב לרע. היו להם דיאלוגים שנשמרו רק אצלם בין ישוע והתלמידים וכתבים של אבות הכנסייה. כן היה ברשותם את המכתב ללאודיקנים שמוזכר כקיים בברית החדשה אך לא מופיע שם. היו להם שירי דת משל עצמם.

 

בגלל הדואליות שלהם והאמונה שמקור העולם הארצי הוא השטן, הבוגומילים דחו כל דבר שלא הגיע מהנפש, הם היו בעד הדרכה פנימית, מעין ברית לא כתובה בין האדם לאל. הם דחו את הארגון הפורמאלי. בדומה לתקופת השופטים, הם דחו כל צורה של אוטוריטה בבחינת איש הישר בעיניו יעשה, הם דחו את הכנסייה, המדינה, היררכיה, וסירבו לשלם מיסים, לעבוד כאריסים או להלחם למען המדינה שלהם. ניתן לראות בהם מורדים ואנאכרוניסטים.

 

הבוגומילים דיברו בעיקר לאיכרים המנוצלים והעניים. הבשורה שלהם נשאה אופי של שוויון חברתי ברוח האוונגליון של ישוע. הם התפשטו לסרביה, אך סטפן נמנג'ק, מלכה הראשון של שושלת נמנג'ק הסרבית, התנכל להם ורדף אותם. במאה ה12 נשרפו מנהיגי הבוגומילים בבלקן על ידי הביזנטים, והנותרים ברחו לבוסניה, שם נוצרה מעין כנסייה בוגומילית עצמאית. לימים רבים מהם התאסלמו.

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו