לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

סנט מרקוס והבשורה הנסתרת

 

מרקוס אחד מהאוונגליונים, כותב הבשורה שנחשבת לעתיקה ביותר. אחד משבעים התלמידים של ישו, האיש שבביתו התקיימה הסעודה האחרונה והתחילה הקהילה הנוצרית הראשונה, תלמיד ישיר של פטרוס, אדם שפעל בירושלים, רומא, קפריסין, והגיע בסוף ימים לאלכסנדריה, דם לפי האמונה מת מות קדושים. הקופטים רואים בו את מייסד כנסייתם.

 

הוא הגיע לאלכסנדריה במטרה לחפש אנשים שאליהם יוכל להעביר את הבשורה, בינתיים ניגש לתקן את סנדליו אצל סנדלר בשם אנניוס. במהלך התיקון הסנדלר דפק את אצבעו, וצעק, כתוצאה מהכאב "אלוהים הוא אחד". מרקוס הבין שהגיע לאדם הנכון. הוא ריפא את הסנדלר מפצעו. ולאחר מכן, לאחר שהסנדלר שאל אותו מנין כוח הריפוי שלו? סיפר לו על ישו והבשורה. הסנדלר נהיה, כמובן, נוצרי, וכך כל בני ביתו, ואחר הפך להיות הפטריארך הראשון של אלכסנדריה.הנוצרים המצריים הראשונים, הם היו כנראה מקהילת היהודים היווניים שחיה באלכסנדריה, וזה ניתן להבין מהקריאה: "אלוהים הוא אחד".

אנניוס נהיה בישוף כשלצדו שלושה פרסביטרים – אבות, שבעה דיאקונים ואחד עשר משרתים אחרים.

 

פעולתו של מרקוס באלכסנדריה והקמת הכנסייה והקהילה,הרגיזה מאד את הפגאנים, בזמן הפסטיבל של סרפיס, שהיה בדיוק בזמן הפסחא, נכנס קהל גדול לכנסייה, תפש את מרקוס וגרר אותו ברחובות אלכסנדריה. בלילה, הוא נזרק שותת דם לכלא. מלאך הופיע לפניו מלווה ברעידת אדמה ואמר לו כך: "הו מרקוס, משרת האלוהים, הראשון מבין הקודשים במצרים, ראה שמך נכתב בספר של החיים הנצחיים ואתה נספר בין השליחים הקדושים, הזיכרון שלך לא ישכח לנצח..."  לאחר מכן ישו הופיע לפניו וניחם אותו.

 

בבוקר הוציא אותו ההמון המוסת מהכלא וגרר את גופו בכל רחבי העיר עד שמת, שניסו לשרוף את גופתו שלח ישו סערה גדולה שפיזרה את הכנופיה, המאמינים לקחו אותה ולקבוה בכנסיה, שם היא נמצאת עד היום.

 

בברית החדשה מופיע יוחנן מרקוס כמלוום של המיסיונרים הראשונים פאולוס וברנבס. הוא היה בקשרים קרובים עם ברנבס, גם קשרי משפחה, כנראה שהיו בני דודים. ליווה את פאולוס וברנבס בשליחות הראשונה שלהם לסלוקיה וקפריסין כעוזר, נסע איתם לפמפליה באסיה הקטנה, שם עזבם וחזר לירושלים (הכל מופיע במפעלות השליחים ובמכתב אל הקולוסיאנים). העזיבה של מרקוס גרמה לריב בין ברנבס ופאולוס, וברנבס הציע לפאולוס לקחת את מרקוס למסעותיהם הבאים, פאולוס סרב בתואנה ש"אחד שעזב אותם בפמפיליה" לא זכאי להימנות על חברתם. כתוצאה מהריב דרכם נפרדה וברנבס לקח איתו את מרקוס לקפריסין בעוד שפאולוס נסע לקיליקיה וסוריה.

 

מרקוס נחשב קרוב לפטרוס מכיוון שבאגרת הראשונה של פטרוס (המופיעה בברית החדשה), הכותב מעביר דרישת שלום לקוראים ממרקוס שמזוהה עם מרקוס האוונגליוני המדובר.

לפי המסורת הנוצרית הבשורה על פי מרקוס היא רשומות של דברים שקיבל מרקוס מפטרוס. מרקוס הוא המתרגם או המפרש של פטרוס. קלמנט מאלכסנדריה שחי בסוף המאה השניה אומר שמרקוס, המתרגם והתלמיד של פטרוס, העביר לנו בצורה כתובה את הדברים שנאמרו על ידי פטרוס. לפי דבריו מרקוס כתב את הבשורה שלו ברומא בזמן שפטרוס עדיין לימד. קלמנט מסתמך על פסוק באגרת הראשונה של פטרוס האומר: "זו אשר בבבל, שנבחרה יחד אתכם, שולחת לכם ברכות, וכך גם בני מרקוס".  זו אשר בבבל – הכוונה היא לרומא. (יש מפרשים שאומרים ש"זו אשר בבבל" הכוונה היא למצרים...וזאת לפי גון קריסוסטום).

 

המקור הראשון המוסמך שמתאר את תפקידו של מרקוס כמייסד הכנסייה במצרים הוא אאוזוביוס, היסטוריון הכנסייה שחי בקיסריה במאה ה4. "אומרים שמרקוס זה היה הראשון לצאת למצרים ולהטיף את הבשורה, שהוא כבר כתב לעצמו, והראשון שארגן את הכנסיות באלכסנדריה". לפי אאוזוביוס מרקוס הגיע למצרים חמש עשרה שנה לאחר מות ישו.

 

הבשורה הסודית

 

מורטון סמית היה פרופור מכובד באוניברסיטת קולומביה בניו יורק שלמד בהארוורד וגם באוניברסיטה העברית והיה מומחה להיסטוריה עתיקה, במיוחד בתקופה מבית שני ועד לאבות המדבר הנוצריים. בשנת 1941 נתקע כסטודנט צעיר בירושלים, עקב מלחמת העולם השנייה, והתיידד עם הפטריארך היווני אורתודוקסי שאישר לו גישה לספריית מנזר מר סבא שבמדבר יהודה. בשנת 1958 קיבל סמית שבתון מהאוניברסיטה והחליט לבלות אותו בחקר ספרייה מרתקת זו. בעודו עובר על הספרים, גילה בתוך ספר מהמאה ה17 העתק של מכתב שכתב קלמנט מאלכסנדריה לאחד היושבים במקום, בו הוא מספר על קיומה של בשורה סודית  שנכתבה באלכסנדריה על ידי סנט מרקוס. וכך כתוב: .

"באשר למרקוס, בזמן שהותו של פטרוס ברומא הוא כתב סיכום של מעשי אדונו, יחד עם זאת לא מספר על כולם ולא מרמז על הסודיים שבהם, אלא בוחר את אלו שחשב לשימושיים ביותר למען הגברת האמונה של המודרכים. אך כשפטרוס מת כקדוש, מרקוס הגיע לאלכסנדריה, מביא עמו את רשימותיו ואת אלו של פטרוס, שמתוכם העביר לתוך ספר את הדברים המתאימים לכל מה שתורם להתקדמות כלפי ידע (גנוסיס). וכך הוא חיבר בשורה רוחנית יותר לשימושם של אלו שכבר נהיו מושלמים. למרות זאת, הוא לא פתח עדיין את הדברים שאי אפשר לבטא אותם, וכן לא כתב את שיעורי החניכה של האדון, אך לסיפורים שכבר נכתבו הוסיף עוד אחרים ויותר מכך, הביא מספר אמרות שהוא ידע שהתרגום שלהם, על ידי המיסטיקן, יוביל את השומעים לתוך המשכן הפנימי ביותר של האמת החבויה על ידי שבעה צעיפים. וכך, לסיכום, הוא סידר מראש את העניינים, לא בחוסר זהירות ולא בטרוניה, ובמותו השאיר את החיבור בכנסייה של אלכסנדריה, היכן שהוא גם כיום, נשמ, ונקרא רק כל ידי אלו שעברו כבר חניכה לתוך המסתורין הגדולים".

 

קלמנט מצטט קטע מבשורה זו שבה ישו מקים מהמוות צעיר ומעביר אותו טקס לילי ארוך של חניכה. יש לציין שרוב החוקרים בימינו מעריכים שמכתב זה הוא זיוף.

 

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו