לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

הבשורה על פי פיליפ

הבשורה על פי פיליפ

הבשורה של פיליפ נמצאה ביחד עם הבשורה של תומא, האפוקריפטה של יוחנן, המהות של הכוחות (ארכונים) וכתבים על מקור העולם, הנפש, תומא המתחזה. הוא מתוארך לאמצע המאה ה3, לאחר תומא ויותר מורכב ממנו.

הטקסט מורכב ממספר קטעים שכנראה הגיעו ממקורות שונים, ואולי גם מתקופות שונות, כשהקדומים מהמאה ה2 לספירה. הוא נמצא בקופטית, אבל אולי היה מקור יווני קדום יותר.
השם פיליפ ביוונית הוא "אוהב סוסים" הספר הוא פסיואפיגרפיה, לא הוא כתב אותו

לפיליפ תפקיד חשוב בספרי הבשורה, והוא זה שמלמד את הסריס האתיופי. הוא היה תלמיד של יוחנן וקשור לטבילה ולמצואת המורה בתוכך, הקשר שבין האב והבן. הקשר שבין אהבת הבורא והמושיע המופיע באיחוד שבין הגבר והאישה. באתיופיה יש צלבים שבהם האיחוד הזה מופיע, פיליפ קשור לשומרונים, הוא היה השליח אליהם ומזכיר את סימן מאגוס.
הוא היה מבית צידא, והטיף בחופי הים השחור, סוריה ופרגיה. נצלב בהירפוליס – פמקולה בטורקיה.

המגילה התגלתה בנאג חמאדי, אזור של קהילות פכומיות קדומות, 40 ק"מ צפון ללוקסור. כנראה שמי שהחביא אותם היה כמרים נזירים אורתודוקסים במאה ה4.  שנרדפו כנראה על ידי ההגמוניה הקופטית שדגלה במונופיזיטי נוקשה. הטקסטים מראים על אנושיותו של ישו, גם מבחינה מינית. זאת הייתה כפירה בתוך כפירה, כמו המרונים בלבנון

 

הספר עצמו והנושאים שמופיעים בו

הספר איננו אמרות חוכמה ולא סיפור מעשה, אלא אוסף של טקסטים לא בהכרח קשורים ביניהם, הנוגעים בנושאים שונים. הטקסט מושפע מתפישות יהודיות ונוצריות קדומות, כמו גם גנוסטיות, הוא הזדמנות לדמיון ושיקוף. על היבטי הנצרות הנסתרים

בבשורה של מרי מגדלנה שואל פטר:
כיצד זה אפשרי שהמורה דיבר בצורה זו עם אישה, על הסודות שלא נגלו לנו. האם אנו צריכים לשנות מנהגנו ולהאזין לאותה אישה?

הבשורה על פי פיליפ יכולה לשנות נקודת מבטנו על יחסי גברים נשים, מיניות, ישו ומריה המגדלה, צריך קודם כל להתעורר לחיים ואז למות. חיי נצח בתוכנו. לעורר את הישו בתוכנו לפני הניסיון. הפנאומה שלנו קמה לתחייה. נולדת. רק מה שאנו נותנים המוות לא יכול לקחת. המשיח בא לשחרר באנו את היכולת לתת. הולכים לקורבן ברצון. המשמעות של הקורבן היא לתת בחייך, ולא למות על הצלב. ישו נותן מעצמו.

אין טוב ורע, בשם הטוב נעשו דברים רעים. אם עוקרים את הזרע שלא נבט, אז גם פוגעים בזה שנבט. כל מעשה טוב יש בו גם פוטנציאל רע, אם משתמשים במילים יהיה גם רוע. המילים מרחיקות אותנו מאלוהים, שגם הוא מילה ואי אפשר לתארו. רק בשתיקה ניתן לקלוט אותו

אמון ומודעות בחיבוק מביאים לקדושה. המילה מתגשמת בבשר דרך המחשבות של ההורים בזמן העיבור. בזמן האקט המיני משהו יכול להצטרף להורים ולהביא להולדת ילדים אצילים, קריאה של נשמה משושלת קדושה. איגרת הקודש של הרמב"ן מהמאה ה13 מדברת על כך.

"המסתורין של איחוד שני חיים הוא גדול, בלעדיו העולם לא יתקיים"

במיתולוגיה היוונית ההפרדה בין גבר לאישה היא עונש, והאדם שואף לאחדות הראשונית, האנדרוגינוס, לחצי החסר. ביהדות לעומת זאת המשיכה היא הזדמנות לידע עמוק יותר של הבורא. ביוון המשיכה לאחר נובעת מpenia  כאב, חוסר, בעברית המשיכה לאחר נובעת מpleroma   גודש, עליה על גדותיו. אמון ומודעות בחיבוק, דרך החיבור אנו חוויה את נוכחות השכינה

רבי יוסף גיקטליה כותב בספר: הסוד איך בת שבע נועדה לדוד מהיום השישי של הבריאה".
כשאדם נולד נולדת גם האישה שלו, הנשמה התאומה, יש לו שני פרצופים. הדואליות של זכר ונקבה היא בבסיס ההבנה של המרכבה. רוח הקודש היא הנשימה המחברת בין שני ישויות, זכר ונקבה.

הנשימה המאחדת מופיעה דרך הנשיקה של ישוע ומרים "המורה אהב אותה יותר מכל התלמידים, ותכופות נשק אותה על פיה" הבשורה של מרים מגדלנה
בנשיקה על הפה נשימה מתאחדת עם נשימה.

קודש הקודשים בבשורה על פי פיליפ הוא היכל הכלה. מקום שבו הכרובים מתאחדים זה עם זה.

אהבה ומודעות בכל פעולה, הופכות את הפיזי לקדוש, ואת האקט המיני לנוכח שכינה. המיטה נהפכת למקדש, הזמן למקדש נוכחות יהוה.

הבשר זה המילה – לוגוס, הדם הוא הנשימה – פנאומה. מי שמקבל בברכה את המילה והנשימה מקבל את דמו ובשרו של ישוע, מזון, שתייה ולבוש.

המקום של התבונה – נאוס הוא בעל חשיבות עליונה, היא מסוגלת לשתיקה והרהור.

 

כללי

הספרות החיצונית שהתגלתה מספרת סיפור נוצרי אחר, מגלה אותו, מביאה לאור. ב180 היה את הקאנון של muratori  שקבע אילו ספרים יהיו מקובלים ואלו לא. זה הכשיר את הבשורה של פטר, שלאחר מכן הוצאה מהקאנון. אלו שהוצאו הם יותר נשיים, מיסטיים, דמיוניים. וקשורים למרים מגדלנה. מימד ארכיטיפי. יש חשיבות לדמיון. האדם מאופיין על ידי יכולת הדמיון שלו. ומכאן יכולת השינוי. פרשנות, אדם מפרש את המציאות, בעזרת הדמיון מוצא פתרונות לבעיות החיים

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו