לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

הבשורה של האמת - טיולים לרחבי העולם

הבשורה של האמת

זהו ספר הקשור לבית הספר של וולנטינוס, מדבר על האחדות הנובעת מידיעה, על הנבחרים שנועדו לכך עוד משחר הבריאה לעומת שאר בני האדם, על השמחה שבהשגת האחדות והידע, ועל התפקיד החשוב של ישו, שהיה צריך למות כדי לקבל את הספר של ההארה. האמת היא מעל הכל

יש אומרים שוולנטינוס עצמו כתב את הספר, ושהוא מוזכר על ידי איראנוס, וזה אומר שנכתב באמצע המאה ה2 לספירה. אך נעלם עד למציאת המגילות בנאג חמאדי. הספר מתייחס לבשורה על פי תומא, לכמה מאגרותיו של פאולוס, מתי ויוחנן. אין בו תיאור חיי ישו, אלא פרשנות פילוסופית על מהות העולם.

 

הטעות השתלטה על העולם וישו בא להבהיר אותה. פחד גורם לבורות ויש להיפטר ממנו. מי שהולך בדרכיו ימצא שלווה ואושר. ישנו גרעין ידע בתוכנו שהוא נצחי, האכלת הרעבים ומנוחה לעייפים נתפשים במונחים רוחניים. ישו הוא הדרך לדעת את האב, בניגוד לאלו שהולכים אחר החוק, והוא מלאות ואושר.

משיחה וטקסים נוצריים אחרים מוסברים אלגורית מיסטית. הבן הוא השם, יש יחס בינו לאב. המושלמים נבחרו מראש – גורל קבוע מראש, הם נקראים ולאחר מכן זוכים בחיי נצח. הפרי היחיד של האב הוא אור, פחד הוא מהשטן. ישו מציל רק את אלו שניתנים לו, שיש בכוחם להרים עצמם מההמון.

הספר מאפשר להסיר את הווילון, המסך שמסתיר את המציאות הרוחנית. המסך שמפריד את האב מהבריאה והיצורים.

 

הבשורה של האמת The gnostic discoveries, m. y. meyer

זוהי דרשה נוצרית על ישועה דרך ידע אלוהים, נחשבת ליצירה של ולנטינוס עצמו משלוש סיבות: האלגנטיות של הביטוי, הדמיון לקטעים המצוטטים האחרים, והקדימות.

מה המשמעות של לדעת את אלוהים ולהיות אהוב על ידו?

בצורה פואטית, דימוי לאחר דימוי, אנו לומדים שישו הוא מורה שמראה את הדרך לאלוהים, הצלב הוא מטאפורי. טעות מנסה לצלוב את ישו, אך הוא מגיע לאחדות וחי.
ארבע זוגות האיונים הראשונים הם החשובים ביותר ונקראים אוגודוד.

 

בתהליך הבריאה נוצרים שני איונים נוספים: כרייסט ורוח הקודש.

כרייסט מציל את סופיה אבל התשוקה שלה נזרקת מהפלרומה ונהפכת ל"החוכמה". לכבודה נוצר העולם הזה. ישו המשיח המובדל מכרייסט, נוצר כפרי של המלאות ובא לעזרת החוכמה של העולם. וכך ישו כרייסט וחוכמה מתחברים.
יש ספרים שבהם החלק השלם של סופיה נפרד ממנה והפך לבן כרייסט, יש ספרים שישו נמלא במילה בטבילה.


כשישו מתחבר עם כרייסט והחוכמה עם סופיה, סופיה מקבלת את ישו כרייסט, הכל מתאחד, והמלאות מקבלת חזרה את סופיה בשמחה.

 

הבשורה של האמת the gospel of truth
introduction by Harold w. attridge and George w. macrae

שיקוף מעודן ומרגש של עבודתו ודמותו של ישו הקשור לבית ספר הוולנטיני. ייתכן ומוזכר על ידי איראנוס. כנראה מהמאה ה2.

זה המנון ולא בשורה המחולק לשלושה חלקים עיקריים:
החלק הראשון יצירת הטעות מהאב, ולא באחריותו, מיתולוגי כמו נפילת סופיה. ישו ועבודתו כמגלה ומורה, ישו במקדש, מות ישו ופרשנותו כאקט התגלות של האב, דרך זה כוחות הטעות מנוצחים.
החלק השני מתאר את השפעת גילוי הבשורה של האמת, אחדות עם האב, קיום אמיתי, עוררות, שמחה, פתיחת הדרך לחזרה לאב.
החלק השלישי מתמקד בתהליך החיבור מחדש למקור הראשוני, החזרה מתחילה כמשיחה קלה, דרך הבושם, זה הרוח של הנצחי, המייצרת מחילה. שליח החזרה הוא הבן שהוא השם של האב. זיהוי של השם והבן מביא לעומקים של הטקסט, המשלבים סמנטיקה פילוסופית עם רוממות נוצרית יהודית.
סוף הספר  מתאר במונחים חגיגיים את מטרת תהליך החזרה, מנוחה באב.

בטקסט יש תחושה דתית מקורית מעורבת במורכבות תפישתית וספרותית

 

הטקסט עצמו

אחד הספרים היפים והעמוקים ביותר. הבשורה היא שמחה לאלו שקבלו מאב האמת את החסד של לדעת אותו דרך הכוח של המילה שבאה מהפלרומה. האחד שהוא המחשבה והמיינד של האב, המושיע, השם הוא הבשורה של תקווה.

הטעות נהייתה בגלל בורות לאב שהביאה צער וטרור וערפל, הטעות לא ידעה את האמת ויצרה את הבריאה. ידע נברא מהאב כדי להיפטר מהטעות, ידע האב יביא להיכחדות הטעות, האיר את החשכה דרך המשיח, דרך האמת לנבחרים.

הטעות רדפה אותו הוא מוסמר לעץ ונהיה עץ הידע של האב. אלו שאכלו נהיו שמחים כי מצאו עצמם בו ואותו בתוכם. האב הוא לא קנאי (כמו האלוהים העברי) איך יכולה להיות קינאה בינו לבין חלקיו?

 

ישנו ספר חי שקיים במחשבת האב מלפני הבריאה ורק ישו יכול היה דרך מותו לקבל אותו ולהעביר לאחרים. הוא לימד ושנאו אותו, רק הילדים קיבלו. הרצון של האב התגלה לאחר מותו של ישו כמו צוואה שמתגלה לאחר המוות. הוא לבש על עצמו מחלצות אור ועבר דרך מקומות הטרור והפחד מביא ידע ומגרש השכחה.

 

החיים מוזכרים בספר החיים, הם מקבלים הנחיות לגבי עצמם, חוזרים לאב. הידע מביא אותם חזרה. כך הטוטליות חוזרת לאב ומתקנת עצמה, כל אחד מקבל את ששלו.

הוא ידע אותם מראש (מזכיר את הגזרה הקדומה של האיסיים). האב קורא בשמות אלו שיקבלו ידע, למסכנים אין שם והם ייעלמו, מי שיש לו ידע נקרא מלמעלה, ואם שומע עונה ועולה אל זה שקרא, מגיע למנוחה, שמו מגיע אליו, הוא יודע מנין מבא ולאן הולך, חוזר לעצמו לאחר  מצב השיכרות

 

משיגים ידע במעמקים של זה שחובק הכל. האיונים הם האותיות שלו, לא תנועות ולא הברות, אלא אותיות אמת כל אחת מחשבה שלמה (מזכיר ספירות), כתובות באחדות, שדרכה ניתן לדעת את האב.

החוכמה שלו מהרהרת במילה, והלימוד מבטא אותה, הידע שלו מגלה אותה. ההימנעות שלו היא הכתר על זה, השמחה בהרמוניה עם זה, התהילה רוממה זאת, הדמות שלו גילתה זאת, המנוחה קיבלה זאת לעצמה, האהבה יצר גוף סביבה, הנאמנות חיבקה זאת. בצורה זו המילה של האב מתקדמת בטוטליות כפרי ליבו והטבעה של רצונו. זה תומך בטוטליות בוחר אותם ומקבל את הרשמים של הטוטליות, מטהר אותם ומביא אותם חזרה לאב, לאם, ישו של מתיקות אין סופית.

 

האב מגלה חיקו – רוח הקודש, החבוי. ישו מבטל את הצורה שבה שירת, העולם, המקום שבו יש קנאה ועימות הוא פגום, המקום שבו אחדות מושלם. כשאדם יודע הבורות נעלמת מעצמה, החושך נעלם כשהאור מופיע. החומר מתכלה באש האחדות.

יש אנשים שיש להם כדים פגומים, צריך לשבור אותם ולעשות אחרים, מהשמיים הגיעה חרב עם שתי קצוות, זה המשפט. האמת היא פה האב והלשון רוח הקודש, מי שבאמת מחובר לפה האב על ידי הלשון. הכל זה האצלות שלו.

הם היו בשינה עמוקה וחלומות רעים והקיצו. הרוח שלחה להם יד והם קמו, ראו ושמעו אותו, טעמו הריחו ונגעו בבן האהוב. הוא הדריך אותם. מסופר על ישו ומעשיו המופלאים, מעבר שלו דרך האנרגיות והבאה של ברכות אנרגטיות ורוחניות. המספר תשעים ותשע מופיע ביד שמאל והמספר אחד ביד ימין (במו באסלאם, אלא תשע עשר בימין), ביחד מאה מספר של האב.

 

האב שם לב אלינו, יש תחושה של השגחה אישית גם דרך הבן. ניחוח האב שנמצא בכל, נקלט דרך הנשימה. זה חם, אלא אם כן מתקרר ומגיע דרך האדמה ואז קר, בצורה פסייכית.

זה הבשורה של אלו המגלים את הפלרומה בעודם מחכים לישועה מגבוה, אלו שדמותם אור. הפלרומה באה, האב בא, והוא ימוסס החומר (מלכות שמים). השם של האב זה ישו, ניתן לראות אותו אבל לא את השם.

 

חרטה ומחילה הם הדרך לתיקון. לכן צריך להיות מוטרד בתחילה, כפי שאמר ישו, כדי לקבל חזרה את האור, הפלרומה, להיות משוחים בשמן – אור שלה. זה החסד של האב, אלו הם כדים מלאים, הם נוטעים בגן העדן.

יש הרחבה על השם שלו: והמספר מאה מזכיר מאה שמות.

בכל הטקסט יש עניין של קריאה ותשובה, ומכאן שמות. הקיום תלוי בשם.

האלוהים הוא טוב ולא כועס (רמז ליהדות). האיונים לא יורדים לשאול, הם נחים באלוהות, תמונה הרמונית. הם האמת והאב בתוכם. ויש רמז למושלמים, מחוברים לשורש, מקום המבורכים.

האחים שבאהבת האל, קיימים בחיי נצח ואמת, מדברים על האור המושלם הממלא אותם, נמצאים במנוחה במקומותיהם, רוחם שמחה ומרוממת. האחד הוא טוב וילדיו מושלמים וראויים לשמו, הוא האב שאוהב ילדים מסוגם.

 

ספרים ומאמרים הקשורים לבית ספר של וולנטינוס (לחצו לקריאה):

ספרות וולנטינית

מדרש בשלושה חלקים

הכתב על התחייה

הבשורה של האמת

הבשורה של פיליפ

מאמר על וולנטינוס ובית הספר שלו

 

מאמרים על הגנוסטיות - לחצו לקריאה

היסטוריה גנוסטית

ספרות גנוסטית

מיתולוגיה גנוסטית

סקירה כללית

בתי ספר גנוסטיים

המאמצים

המניכאים

הפאוליקנים

המסיליאנים

הקתרים בצרפת

הבוגומילים 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו