לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

הגעה לקוניה - טיולים לרחבי העולם

הגעה לקוניה

בסופו של דבר הוזמן בהודין על ידי הסולטן הסלג'וקי אלא אל דין קייקובד מקוניה, אחד הסולטאנים הנאורים של התקופה, לבוא לממלכתו ולקבל את תפקיד סולטאן המאמינים. היה זה אותו סולטאן שנשרף באש אהבתו לישוע ושוכנע על ידי שרוורדי שלא להיות נוצרי. בהודין הגיע עם משפחתו לקוניה שהייתה לתחנה האחרונה של מסעו – המקום שבו נפשו שקטה. מסופר שהסולטאן יצא לכבודו מהעיר ברגל, ואילו בהודין רכב על סוסו. הוא קיבל את פניו במחוות כבוד ורצה לנשק את ידו, אלא שבהודין הושיט לו את מקלו, סמל לסמכות רוחנית. הסולטאן מחל על כבודו ונישק את המקל. היה זה שיעור ראשון בסדרה של שיעורים שבהודין לימד אותו.

הסולטאן רצה להזמין את בהודין לארמונו, אלא שזה אמר:

"לכל אחד יש מקום, הארמונות הם לאמירים וסולטאנים, המדרסות לאיממים, הטקות לשייח'ים, החאנים לסוחרים, הזאוויות לעניים. הרשה לי לגור במדרסה."

ואכן משפחתו של רומי שוכנה בתחילה במדרסה אלטון אבה, ולאחר כמה חודשים עברה למדרסה קטנה שנבנתה במיוחד עבורם, בה העביר רומי את שארית חייו.

באחד הימים פנה הסולטאן אל בהודין ואמר לו כך:

"הו סולטאן שמימי, חשבתי רבות וארוכות והחלטתי: אתפטר היום מתפקידי אותו קיבלתי מאבותיי, ואוריש אותו אליך, אתה תהיה הסולטאן ואני העבד... אתה הסולטאן של העולמות החיצוניים והפנימיים." הוא הוריד את הכתר והעביר אותו לבהודין.

בהודין חייך, החזיר את הכתר, חיבק את הסולטאן, נישקו ואמר:

"הו סולטאן גדול! שליט שהוא כמו מלאך. הרווחת את שלטונך גם בשמיים וגם באדמה. שב על כיסאך בשלווה. מזה זמן רב אין לי עניין בדברים ארציים, אני עבד אלוהים, מנסה למלא מצוותיו."

בהודין נהיה ליועצו הקרוב של הסולטאן ויעץ לו להיות נדיב ורחמן, אדוק וצודק, בכדי לבצר את שלטונו. אלאדין קייקובד בנה מחדש את חומות קוניה וגם שיפץ את המסגד הגדול של העיר, בו נשא בהודין את דרשותיו.

הסולטאן העניק למשפחתו של בהודין את אחד הגנים בקצה העיר; גן וורדים יפהפה. באחד הימים טייל בהודין בגן והצביע על גבעה קטנה באומרו: "זה יהיה מקום קברי ומקום קברי בני משפחתי." לימים הוא נקבר במקום ולאחריו רומי ושאר בני המשפחה. כיום זהו מקום ה"כעבה של הלב" – מקום קברו של רומי, משפחתו, חבורתו וצאצאיו.

שנתיים לאחר בואו של בהודין לקוניה הוא מת ממחלה. רומי, שכבר היה אז בן עשרים ושמונה, נבחר להמשיך את דרכו. אלא שלפני כן היה עליו לעבור הבשלה נוספת בעזרת המורה הבא שנקרא אליו בדרך פלאית, הלא הוא בורהנדין.

 

ממשיך הדרך – בורהנדין

כשעזב בהודין את בלח' שבחורסן, הוא השאיר מאחור את אחד מתלמידיו הנאמנים ביותר – בורהנדין, שבחר להתבודד בהרים שליד העיר. כמה שבועות לפני מותו, הופיע בהודין בחזיון הלילה לפני אותו תלמיד וביקש ממנו לבוא ולהמשיך בהכשרתו של רומי, שנשאר לבדו. בורהנדין נענה למסר שבחלום ועזב את ההרים. הוא הגיע לקוניה כמה ימים לאחר מות האב, ונהיה המורה הבא של רומי.

מספר הבן, סולטאן וואלד, על המפגש ביניהם:

"אמר הסעיד בוהרנדין שהשייח' בהודין מוחבא בתוכנו, כשם שחמאה מוחבאת בתוך חלב. הוא (רומי) נהיה התלמיד שלו בנפש ונכנע לו, וכמו גוף מת נפל בנוכחותו. כשהוא מת בנוכחותו, הסעיד החיה אותו שוב. הוא עשה אותו שמח לנצח על ידי שלקח את כאבו. הוא בילה תשע שנים בחברתו, ובהיותו איתו, הוא נהיה בדיבור, בהתנהגות ובמצבים כמותו."

בהגיע בורהנדין לקוניה הוא בחן את רומי וראה שמבחינת ידע וחינוך רומי השלים את השכלתו, ושהדבר שחסר לו היה הדרכה בדרך המיסטית, במדע המצבים, שבו בורהנדין היה מומחה.

"אין שווה לך בידע, עברת את אביך במדע הדת ובמדעים האחרים, יחד עם זאת הידע שלך של "חל" (מצבים – אהבה אלוהית) איננו שלם, ואני רוצה שתלמד את מדע ה"חל" בדרכם של הסופים. "חל" הוא המדע של הנביאים והקדושים שנקרא גם "מודעות אלוהים" ו"ידע האמת", כשתשלוט עליו תאיר את השמים כמו שמש."

כך אמר בורהנדין והחל בהדרכתו של רומי. משימתו הראשונה הייתה התבודדות של ארבעים יום ולאחריה הגיעו תקופות של צום ותרגולים רוחניים שונים. במסגרת הכשרתו שלח בורהנדין את רומי לחיות שנה באלפו שבסוריה וארבע שנים בדמשק. באלפו הצטרף רומי למרכז של סופים 'חלוותים' העוסקים בהתבודדות. בדמשק הוא למד מתורתו של איבן עראבי, נפגש עם מלומדי העיר וגר במדרסת מוקדמייה.

 

יום אחד בעוברו בשוק דמשק אחז בידו דרוויש נודד ולקח אותו הצידה. הוא נשק את ידו ולפני שרומי הספיק לומר משהו אמר: "מעריך העולם, הבן אותי" – ונעלם. איש זה היה שמס מטבריז, אותו יפגוש רומי מאוחר יותר בקוניה, מפגש שישנה את חייו.

בפעם אחרת נכנס רומי לזאוויה של סופים, שם נתנו לו משהו מתוק לאכול, מאכל שבזכותו הוא זכה לרגע קצר של הארה. אלא שזמנו עדיין לא הגיע, זאת הייתה רק טעימה מהאפשרות שעומדת לפניו.

לאחר ארבע שנים חזר רומי לקוניה להמשיך את הכשרתו אצל בורהנדין, אלא שזה הרגיש שכבר הגיע לסוף דרכו ואין לו יותר מה ללמד אותו. הוא אמר:

"אתה מוכן כעת, בני. אין אחד שישווה לך בכל סוגי הלימוד, נהיית אריה של מדע וידע. גם אני אריה כזה ואין יותר מקום לשנינו באותה העיר, ולכן אני רוצה ללכת. יתרה מזאת: חבר אלוהי יגיע אליך שישקף אותך ואתה תשקף אותו, הוא יוביל אותך לממלכות הפנימיות של המסע הרוחני כפי שאתה תוביל אותו. כל אחד מכם ישלים את השני ואתם תהיו שני החברים הגדולים ביותר בעולם כולו...."

ההולוגרמה הייתה מוכנה לקראת האירוע שישנה לתמיד את חייו של רומי ואת ההיסטוריה של הסופיות והעולם, מוכנה לקראת המפגש עם ה"חבר".

בשנת 1240, לאחר תשע שנים בהן השלים את עבודת אביו של רומי – בהודין, עבר בורהנדין לקיסרי שבקפדוקיה, שם נהיה אימאם במסגד. רומי המשיך לבקרו מפעם לפעם ובזה נדמה היה שתם פרק בורהנדין בחייו של רומי. אלא שחוטים נסתרים לבורהנדין ממשיכים להופיע גם בהמשך, לימים נהיה רומי תלמידו ואהובו של אדם בשם זקורי, שהכיר את רומי מזמן החניכה אצל בורהנדין והיה תלמידו אף הוא.

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו