לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

החוויה הגנוסטית - טיולים לרחבי העולם

הגנוסטים, כמו מיסטיקנים רבים אחרים, הבדילו בין שני סוגי של אלוהים: אלוהים זכרי ואלוהים נקבי, אלוהים הבורא, ואלוהים הבריאה. אלא שאצל חלק מהם קיבל אלוהים הבריאה קונוטציה שלילית, כאל רע, אל שטן, שמייצג אותו בעולם יהוה.
הדרך להיטהרות, אם כן, היא בשלילה של העולם הזה, עד כדי, במקרים קיצוניים, התאבדות.

אלא שיש פתרון והוא חיים בעולם אחר והתאחדות עם האל. מאמר זה הינו בעיקר סיכומים מתוך אתר באנגלית בשם  www.graceandtruthbulletin.org  המספרים על מקורות החוויה הגנוסטית והקשר שלה לגאולה

 

הדרך אל הגנוסטיקה

התנועה הקדם-גנוסטית, ברבות הימים התגבשה לתנועה רחבה ומגובשת - התנועה הגנוסטית - והציבה בפני הקהילה הנוצרית הצעירה אתגר רעיוני חשוב וקשה מאוד. הקושי נבע משתי מקורות: הקרבה שבין שתפיסות הגנוסטיות למגמות שהתפשטו באותה את העולם העתיק, קירבה שעוררה עניין רב בתפיסה הגנוסטית, והמנהג שאימצו להן כתות גנוסטיות רבות להשתמש במושגים שהוצאו מהקשרם המקורי ורוקנו מתוכנם הנוצרי.

 

לא ברור מהיכן צמחה גרסתה הראשונית של התנועה הגנוסטית, אם כי אפשר לראות משהו מראשיתה כבר בפילוסופיה היוונית והרומית שנפוצה באותו זמן.  הפילוסופים השפיעו הרבה יותר ממה שאנחנו רגילים לחשוב. דעותיהם מחלחלות לספרות, לציור, לתיאטראות ולמוסיקה של זמנם ובסופו של דבר על הדרך שרוב בני האדם מסתכלים על החיים. רוב תושבי הממלכה הרומית לא היו פילוסופים - רובם אפילו לא ידעו לקרוא ולכתוב.  אבל אורחות חייהם נקבעו על ידי הדעות הפילוסופיות שנפוצו בזמנם, כפי שקורה גם היום.

 

היבטים מסוימים של הפילוסופיה של אותם ימים הכינו את הקרקע לגישה הגנוסטית:        

1) האמונה באל עליון שכולו רוחני ושאין לו נגיעה לעולם החומרי כי רוחניותו המוחלטת מעלה אותו מעל לכול אפשרות של מגע עם החומר ועם הנברא,

2) לצד גישה זו וכתוצאה ממנה התפתחה אצל אחדים בוז מופגן כלפי כול מה שנוגע לגוף וניסיון להשתחרר מכול מה שנוגע ליצר,

3) האמונה בדרגות של אלים,

4) האמונה בנחיצות ההארה האישית החווייתית כדי להבין את דרך האלים, ועוד כהנה דעות שניתן למצוא להן מקבילות בדתות שנפוצו באותם ימים - ושכולם אפיינו את התנועה הגנוסטית. "גנוסיס" פירושו ביוונית "דעת": כול מי שניתן היום לשייך אותו לתנועות הגנוסטיות טען בזמנו שזכה להארה מיוחדת שבעקבותיה או במהלכה זכה ל"דעת" על נסתרות החיים ועל האלוהות, ידיעה שלא הייתה נחלתם של אחרים מחוץ לתנועה. היו קבוצות גנוסטיות שונות, וההבדל בין קבוצה לקבוצה היה ניכר.  עם זאת, היו לכולן מאפיינים שעל פיהם ניתן לזהות אותן כשייכות לתנועה.

 

המקורות העיקריים מהם אפשר להכיר את התנועה הגנוסטית הם כתבי הקהילה הקדומה שעסקו בתנועה זו וכתבי מחברים שהשתייכו לתנועה ושנמצאו לפני זמן קצר.  בין הכתבים מהסוג הראשון כדאי לציין את "האוסף נגד כול הסטיות" שנכתב על ידי יוסטיניוס באמצע המאה השנייה (ושנותרו לנו ממנו רק שרידים קטנים), החיבור "נגד סטיות" שכתב איראניוס מליאון (נפטר בשנת 200) שקיים רק בתרגומו הלטיני, ו"הוכחת טעותם של הסטיות", עשרה כרכים מפרי עטו של היפוליטוס מרומא (נפטר ב235) ואשר שרדו בידינו כרכים 4-10, כתביו של טורטליאן (נפטר ב225).  בין כתבי הגנוסטים נזכיר את "מעשי השליח תומא" וחיבור אחר המתקרא "מעשי השליחים" והשונה מאוד מהספר שבברית החדשה הנושא שם זה, כתבי אסקלפיוס, האפוקריפון של יוחנן, בשורת תומא השליח, בשורת האמת ואחרים.  רוב אלו נמצאו בשנת 1945 בספריה עתיקה באזור נאג חמדי שבמצריים ותורגמו וראו אור רק שלושים שנה אחר כך.

 

התנועה הגנוסטית ניסתה להסביר את קיום החטא בעולם וראתה בהארה אירוע בו ניתן לנושעים על ידי הרוח דעת המביאה אותם לדרגת רוחניות שנועדה לשחרר אותם מהרע שבעולם. הגנוסטיקה התפשטה בתקופה בה הגיע הכפירה באלילות הגיעה לשיאה וכשדת רומה איבדה כול יכולת למשוך את ליבם של ההמונים.  תחילה נפוץ עניין גובר באוקולט, בעל-טבעי: באסטרולוגיה, במנחשי העתיד, בכשפים, במפרשי חלומות, בנבואות מפי עתידנים שטענו ליכולת לחדור אל רזי היקום ובמרפאים באורח פלא שעברו מעיר לעיר כדי להפיץ את תורתם. המלחמות המתמידות שניהלו הקיסרים לא הצליחו לייצב את גבולות הממלכה, להפך, כל כיבוש העמיד את רומא נוכח איום מסוג חדש. בצורות קשות, רעידות אדמה ואסונות טבע אחרים פרצו במקומות שונים באימפריה והתקווה לשלום ולשלווה הלכה ונגוזה. אנשים החלו לראות בחיים האלו רע הכרחי וביקום תחום שנמסר כנראה לשלטון כוחות הרשע.

 

השקיקה לאמונה חיה, לקרבה אלוהית הניעה אחדים לחפש את האמת בליבם. סוקרטס ואפלטון כבר לימדו שבכול אדם טמון גרעין של "אמת" נצחית, מעין "זרע אלוהים" שאי אפשר לתאר או לנתח אותו, אבל הוא שמקנה לאדם את ערכו האמיתי.  המשמעות הנצחית שיוחסה בעבר רק לאלים ולבני האדם שזכו לאלהה נחשב מעתה לנחלת כול מי שזכה להארה מהאלים - או מכול מקור מוסמך אחר.

 

המקורות המוסמכים הללו לבשו משנה חשיבות: העולם החומרי הרי נחשב כבר לטמא וישועה פירושה שחרור מתלות בעולם, סוג של אלהה. מכאן שגם האלוהים האמיתי והמוחלט הוא רוחני בדרגה כזו שאין ולא ייתכן כול מגע בינו לבין העולם שנברא. מכאן התעורר הצורך ב"מקורות" ובהסבר של הקשר שבין אותה אלוהות מוחלטת לבין מה שקיים ונמשש. הפתרון היה פשוט: בין האלוהות המוחלטת לבין העולם קיימות דרגות הולכות ויורדות של אלוהויות, כשכול אלוהות (או זוג של אלוהויות) כזו בדרגה נמוכה מזו שקדמה לה. שרשרת האלוהויות הללו כונתה "המלוא" (קול. א' 19) ופאולוס מתייחס במישרין לתיאוריה זו באיגרתו לקולוסים כשהוא מייחס דווקא לישו את אותו "מלוא" ומתעקש להצביע על המגע הקרוב שבין המשיח לגוף ולחומר.

 

בשלב הבא הביא הרצון להשתחרר מעולם החומר והאמונה בגרעין האלוהים שטמון בכול אדם לעניין גובר בהיבטים החווייתיים של האמונה באלים ולדגש על חשיבותו. אנשים שאפו לחוויה או להתגלות שתעניק להם קשר מרבי עם האלוהות המוחלטת, או קרוב ככול שניתן אליו. חוויה זו הייתה צריכה להיות חוויה אישית, פרטית וקיצונית כי היא נועדה לשנות את כול הלכי חייו של אדם - הכי איך ייתכן שיבוא אדם במגע עם אלוהים ולא ישתנה? כך נולדה הרדיפה אחרי ה"אקסטאזה", אותה חוויה רגשית ורוחנית שבמהלכה מתאחד האדם עם האלוהות, מדבר ופועל דרכו ומתגלה באמצעותו. בתחילה ייחסו חוויה שכזו למטיפים, למרפאים ולנביאים הנוודים שעברו מעיר לעיר ואשר ,כך האמינו הבריות, האלים בחרו להשתכן בגופם. אבל, עם הזמן, נפוצה הדעה שחוויה שכזו היא נחלת כול אדם, אם רק יידע האדם לרוקן את עצמו ולבקש מהאלוהות למלא אותו. הוכחה חשובה לכך שזכה אדם לחוויה אלוהית הייתה יכולתו לחולל נסים, במיוחד לרפא מחלות.

 

המאה הראשונה והשנייה הצטיינה בעלייתן המעמדית של נשים בתחומים שונים מהן נעדרו במשך דורות רבים לפני כן. בין הגנוסטים נהנו הנשים משיפור במעמדן החברתי ובהשפעתן הדתית. תרומתן הפעילה והבולטת אפיינה את התנועה ורבות מהן היו למובילות בתחום האמונה והעשייה הדתית. התנועה הדגישה את חשיבות הרגש והחוויה והמעיטה בחשיבות ההבחנה האובייקטיבית. לא המידע נחשב בעיני חסידיה אלא חווית הידיעה עצמה. הגנוסטים האמינו שבחוויה המיוחדת שלהם הצליחו לבוא במגע עם היקום, לקבל הארה אלוהית ולהגיע בדרך זו לידיעה מסוג שנעלה מהמידע עצמו, למגע חי עם הסוד הקוסמי. כול ניסיון להעמיד את החוויה במבחן שכזה נחשב על ידם לניסיון להכפיף את הרוח לחומר. "ראיתי את מה שאי אפשר לתאר", אומר אחד מהזוכים להארה בספר הקדם-גנוסטי "פוימאנדרס", "פתאום נפתח הכול בפניי.  הכול נהיה אור שלוו ומלא אושר, וכשראיתי זאת, התאהבתי באור".

 

על פי הגנוסטים היקום פגום ללא תקנה. יש לדחות אותו וכול מה שכרוך בו ולהמתין בציפייה ליקום חדש, טוב ממנו. על יסוד הנחה זו נפוצה בין חסידי התנועה האמונה באירוע עתידי שבמהלכו, בבת אחת, יוכרע שלטון הרשע ואלסיום (גן העדן היווני) תיהפך למנת חלקם של כול מי שזכו להארה. בינתיים יתדרדר היקום מרע לרע יותר ושום דבר לא יכול למנוע זאת כי האל הרוחני באופן מוחלט אינו יכול לבוא במגע עם העולם.  במלים אחרות, הגנוסטים נטו לראות ביקום כזירת המאבק בין השפעתם של שני כוחות - האלוהים הרוחני המוחלט והדמיאורג שברא ומקיים את עולם החומר, כשהדמיאורג נוכח בעולם ופועל בו בהחלטיות בעוד שהאל הרוחני באמת מרוחק ממנו עד מאוד. פלוטינוס, אחד מהמובילים במאבק נגד התנועה הגנוסטית כתב, "הם כופרים בערכה של בריאה זו, וטוענים שעולם חדש נברא למענם, ארץ שאליה ילכו כשיסתלקו מכאן". בכך הצטמצמה תקוותם בכול מה שנוגע לעולם - שיסתלקו ממנו ומשום כך לא האמינו שיש מקום למעורבות פעילה במתרחש. "הסתלקות" על ידי התרחקות מרבית נחשבה לדרך לקדושה, עד שיגיעו אל ה"ארץ החדשה" שהיא בעצם ביתם המקורי, "המלוא מלא האור" ממנו באו אי-פעם בשלהי ההיסטוריה, והמציאות היחידה שנחשבת.

 

הגנוסטים האמינו שבמקביל לעולם החומרי קיים יקום רוחני המורכב מדרגות אלוהויות שונות. בראש עמד כמובן האל הרוחני במידה מוחלטת וככול שירדת במדרגה הייתה לזוג האלים השייכים לאותה מדרגה נגיעה הולכת וגדלה בעולם החומרי ופחות עם האל הרוחני במידה מוחלטת. סך כול האלוהויות האלה הוא ה"מלוא" המכיל את האלוהות כולה שנקרא "פלרומה". סופיה (חכמה) השתייכה בעבר למלוא הזה, אך היא נתמלאה גאווה והחליטה לברוא את הדמיאורג, ואיתו יצרה את העולם החומרי.

 

הצלה מהתלות בחומר פירושה התרוממות מעל לעולם החומר באמצעות הארה. באחד מכתבי הגנוסטים (בשורת פיליפוס) אנו קוראים כיצד האדון ישוע מזמין את פיליפוס לבוא ולהתנסות בהארה שתביא לו גנוסיס - דעת: "הכנס לחדרך, סגור את הדלת אחריך והתפלל לאביך שבמסתרים, אל האחד שנסתר בכולם. הוא המלוא ומעבר לו אין בהם דבר". במלים אחרות, גאולה תלויה ביכולת של האדם לחוות חוויה. היכולת הזאת היא, מצד אחד, טמונה באדם ומאידך כולה דבר שבא מבחוץ. האדם צריך למצוא בתוך עצמו את היכולת להשתחרר מהמציאות שבעולם הזה. הנבחרים - אותם בני האדם שיזכו להארה על פי הדגם הגנוסטי, הם במקורם חלק מהגואל ישוע. הוא עלה למרום כדי ללבוש את בגדי האור המכילים את כול סודות האל הרוחני במידה מוחלטת, אותו כבוד שהיה לו מלפני שנברא העולם ולפני שהיה לאדם.  כעת הוא מתפקד כמי שמגלה לנגאלים את סודות האלוהות המוחלטת, ושני עשר תלמידיו אינם אלא שנים עשר נבחרים שהשתכנו בהם שנים עשר הגואלים שהביא עימו ישוע מהמלוא כדי שיעזרו לו לגאול את הנבחרים. 

 

קראו את המאמרים הבאים:
העלייה הגנוסטית (השמימית)

הגואל הגנוסטי

כוחה של מחשבה

החוויה הגנוסטית

טקסים והפולחן הגנוסטי

 

 

מאמרים על הגנוסטיות - לחצו לקריאה

היסטוריה גנוסטית

ספרות גנוסטית

מיתולוגיה גנוסטית

סקירה כללית

בתי ספר גנוסטיים

המאמצים

המניכאים

הפאוליקנים

המסיליאנים

הקתרים בצרפת

הבוגומילים 

 

 

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו