לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

הימאליה ההודית - טיולים לרחבי העולם

ההימאליה ההודית

אלו אזורי גבול בעייתיים, בגלל הגיאוגרפיה מתפתחות קהילות קטנות של דווטות, אין מסחר, ומה שיש זה ישובים מפוזרים שכל ישוב יש לו את האלוהות שלו.

מבנה חברתי
האל
mahasu שולט על כל האלים. בכל כפר יש דווטה. Mega kardar
זה הרג'ה שנותן את הממלכה לאל. הוא מקבל מעמד של אציל, ומתחבר לתנועות שמגיעות מבחוץ.
למהסו יש ווזיר שהוא הקרדר, הנציג שלו.

הקרדר הוא האדמינסטור, נציג המשפחה הדומיננטית, הוא יהיה הקרדר ומשרת האל. אליו מלווים המדיום המדבר בשם האל, המועצה, kardar committee בכל האזור עולה משפחה שטוענת לכוח על כל השאר והיא מאמצת אל מבחוץ ובשיתוף פעולה עם הסגפנים ובריתות עם אצילים הודים היא טוענת לבכורה. בעמק שיכול להכיל אוכלוסיות מורכבות, נראה באופן היסטורי התפתחות של אל חיצוני, שהאיש שמאמץ אותו הופך להיות מלך, רג'ה, מגה קרדר

במקומות שהם יותר אזורי ספר שאין עמקים גדולים שיכולים להחזיק אוכלוסיות גדולות, שם מתפתחת שיטה אחרת, צומח באופן אורגני אל מקומי שהופך להיות אל ששולט על כולם devta karaj (הדווטה של הראג' השליט) זה ההבדל בין קהילות מבודדות, לבין קהילות שבקשר עם שאר הודו. מתחתיו מעמד שליט, דווטי לאג devte lag כל האלים באים לכפרים להראות את עצמם.

בכל משפחה יש kul devta אל המשפחה, יש לו טקסים ספציפיים של אש וכו  יש ishta devta האל הנבחר שיש לנו קשר אישי אתו. יכול להיות סיבה פוליטית, שבטית, או התגלות של הנימן ביער. השיטה של devta karaj  דרך דורות של פולחנים אפשר לבנות שיטה שלטונית שעובדת.

כל קבוצה יש לה את הדווטה שלה והם מאורגנים בקבוצות שנקראות khund הכוללות את הגברים הלוחמים, זה יכול להיות כפר או כמה כפרים. בעבר הם היו מבוססים על משפחה, הריטואל של משחקי החץ וקשת באביב, מה שנהיה היום חלק ממופע פולקלור בחסות הממשלה, משקף מנהגים שעדיין מתקיימים בהרים, צד אחד מראה את הרגל לשני, וזה מנסה לירות לו ברגל, צד אחד צריך לקלל את הצד השני, אני הבן של ככה וככה, מהשושלת של ככה וככה, ואז משחרר חץ, מחליפים צדדים, צורה להפוך את העוינות בין הצדדים למשהו משחקי ולא הרסני, משקף מציאות שבה יש סכסוכים יותר עמוקים בין הצדדים. עימותים אלימים. וכאן נכנס המאמר של vidal denis  על נקמת הדם. יש לו עומק היסטורי יוצא דופן. האם המודרניות שברה את המנהגים הקדומים או לא?

הקונד בנוי מקבוצה של לוחמים שיש להם אב משותף ואלה משותפת, אחד מטקסי הבגרות שלהם שעוברים מנערות לבגרות, זה לצאת לפשיטה מול הקונד היריב המסורתי. שבסופו הורגים את המנהיג של הקונד הנגדי, כורתים לו את הראש ומביאים אותו לאלה שלנו.
טקס חניכה קלאסי שבו הילדים עוברים חניכה להיות לוחמים. לעיתים גונבים את הצלמים או כבשה – עז. החניכה היא בקבוצה.
לפסלונים יש כוח של ממש, לקחת אותם ופגעת במקור הכוח של היריב. במלחמות לוקחים את האלים של היריב. כשהנפאלים כובשים את ההרים ויוצרים את נפאל המודרנית, הם לוקחים איתם את האלה קאלי ושמים אותה במקדשים שתתן להם כוח להמשך המסע. ככל שיש להם יותר משמעות הם הופכים להיות מוקד משיכה.

נקמת הדם היא ספציפית, נקודתית, על אדם. גניבת אלים היא הדרך לייצר כוח פוליטי. כל דרום הודו המודרנית מבוססת על לוחמים, נאיקות, בנדיטים, שבנו לעצמם את הממלכות דרך ביזות. לוקחים את הצלמיות ומצרפים למקדש שלנו,

אזור chopal. הוא פורה ומשגשג, יש להם יצור תפוחים גבוה, בירה שהוקמה על ידי הבריטים, לא רחוק מהמקום של האל מהסו.  ממלכת פוגה ממנים ברהמינים מלומדים ומביאים אותם לממלכה לבצע פולחנים ומביאים שושלת דתית . ספר Gods at play, William sax

סרט מומלץ http://vimeo.com/56653842

 

היסטוריה

כל מערב ההימאליה נכבש על ידי הבריטים ב1815, הדבר הראשון שהם עושים הוא לסמן גבולות פיזיים מאד ברורים בין הישויות הפוליטיות. מחוזות שיושבים על איפה שהיו מדינות. נוצר גבול שהוא קצת מלאכותי. למלך של מנדי יש רכוש ונתינים בקולו, וכנ"ל הפוך. השלטון מתפרש על חברות ולא בהכרח על שטח. עד הבריטים הגבולות נשלטים על ידי האלים. בני אדם צריכים לשאת ולתת מול האלים ולהשיג הסכמה של קהילות להיות תחתם. אם משפחה מהגרת ממנדי לעמקים ולהיפך. עולות שאלות האם כשיהיה חג מרכזי שחוגג את סמכות המלך, לאן יבואו עם סמכות האל שלהם? הדברים הללו נתונים לשינויים. לפני הבריטים היה את הנפאלים והאלה קאלי.

בין 1830 ו1857 המרד הגדול בהודו, יש תפישה של הבריטים לספח שטחים, זאת מלחמת העצמאות הראשונה של ההודים. לפני הבריטים הם נכבשו על ידי הנפאלים, מלכתחילה הם במצב של קורבנות, הבריטים מאפשרים למלכים לחזור לשלטון. מוצאים הסבר לדורות הבאים למה הם בשיתוף פעולה עם הבריטים, למעשה כל מי שהיה עצמאי היה צריך לתמוך בבריטים, בשביל לעשות את זה בונים נרטיב עדין לפיו הסיבה לזה שכבשו אותם הנפאלים היא שהמלך של קנגרה kangra (יש שם מצודה וחורבות מרשימות מאד, מקדש) שהיה בזמנו מאד חשוב היה עריץ, הוא התעלל בהם, ובגלל ההתנהגות שלא הולמת ולא מכבדת את הלוחמים, הם נפלו קורבנות לנפאלים. זה באשמתו. את המלך העריץ ורע עדיין מהללים בתור השליט האידיאלי, היה פטרון גדול של האומנויות, היה לו קשרים עם ממלכות במישורים. הופכים אותו לאידיאל גם מפני שהיה פנומן, ובנוסף לכך הגבול בין האזורים המלך של קנגה נדחק חזרה מעבר לנהר, ואלו שהיו תחת שלטונם הללו את המלך בלי להסתכן, המלך סרצסן, יש מוסר השכל ללמוד מהסיפור שלו, ולעומת זאת אפשר לעשות ממנו שעיר לעזאזל. זה הבן גוריון שלנו, דמות האב, הוא הרס אבל ממשיכים להלל אותו. בגלל ההיסטוריה הספציפית שלו אנחנו כיום תחת הבריטים.

נהר הsarda הוא הגבול בין נפאל לממלכה ההודית.

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו