לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

היסטוריה עולמית

קראו גם את המאמרים הבאים

נרטיב על היסטורי - לחצו כאן

מקומראן לקוראן - לחצו כאן

 

לימודי ההיסטוריה הקלאסית

בלימודי ההיסטוריה הקלאסית שלט במשך שנים רבות נרטיב על שדיבר על ההיסטוריה כמסע של התפתחות המוביל מעבר חשוך של האנושות אל הווה מואר, זה מה שהביא למונחים כגון קדמה ומודרניות המתייחסים לזמן הזה. אלא שעם השנים החלו להופיע תפישות פסט מודרניות שהלכו וצברו פופולאריות, הם דיברו על כך שלמעשה איננו בעידן של קידמה, אלא של חושך אנושי נוסף, ואין סיפור גדול מרכזי אחד, אלא הרבה סיפורים קטנים ולא קשורים. מטרתו של מאמר זה להביא חזרה את הקורא לתפישה הוליסטית של ההיסטוריה כמסע של התפתחות אנושית המוביל אל עתיד טוב יותר, זה לא שבהכרח כל מה שהיה בעבר הוא רע, וגם לא כל מה שקיים בהווה הוא טוב. אלא שדרך הסתכלות מעין זו יכולה כשלעצמה ליצור מציאות טובה יותר, וכפי שטוענת האסכולה של אפל בפילוסופיה של ההיסטוריה. על ההיסטוריון להיות מעין פסיכולוג מרפא המוציא מתוך החומרים ההיסטוריים את הסיפור המקדם, מכאן גם האפשרות בכל רגע נתון להגשים את הקידמה

אך ראשית בוא ונתייחס לנרטיב העל ההיסטורי בדבר חופש ונאורות: אבות אבותינו היו פרמיטיבים שחיו במערות ונשלטו על ידי היצרים שלהם, איש המערות הצטיין בכוחו הפיזי הרב ולאו דווקא בשכלו. הסטריאוטיפ של גבר שעיר עם נבוט סוחב אישה בשערותיה מתייחס לפרא הקדום, שהוא במידה רבה כמו חיה.
התרבויות הראשונות הופיעו לפני קצת יותר מ5000 שנה בשתי קצוות הסהר הפורה – במצרים ומסופוטמיה. אנשים בייתו בעלי חיים וצמחים, גידלו חקלאות והתחילו לחיות בצורה מאורגנת. התרבות אפשרה חלוקת תפקידים ופנאי לשכבה של אנשים שיכלו לפתח דברים מעבר לקיום היומיומי. חרדת הקיום הפיזי הוסרה והמין האנושי יכל להתפנות לצרכים הנוספים של החיים. בעקבות כך התפתחו כתב, ספרות, אדריכלות, אומנויות שונות וגם הדת. במקומות שהיה צריך ארגון אנושי בקנה מידה גדול – כמו בעמקי נהרות, התפתחו תרבויות גדולות ראשונות שהפכו למדינות ואימפריות. הארגון המשותף אפשר לרתום את הנהר לצרכי השקייה ותובלה, ולמנוע את פגעיו.

התרבויות הראשונות, כגון זו של מצרים, היו עובדי אלילים, שטופים באמונות טפלות ומאגיה, הם הגיעו להישגים חומריים גדולים, אבל היו צריכים לעות על במת ההיסטוריה שני עמים קטנים אחרים שיביאו להתקדמות. ממיזוג התרבויות שלהם קמה לימים תרבות המערב. העם הראשון הוא היהודים שהביאו לעולם את המוסר, החוק והצדק. העם השני הוא היוונים שהביאו לעולם את אידיאל האסתטיקה והיופי, הפילוסופיה, המדע וההסתמכות על הגיון. האימפריה הרומית אימצה את התרבות ההלנית בקנה מידה גדול יותר, והנצרות את המוסר היהודי. וכך נולדה אירופה הנוצרית שלימים תהיה המובילה בעולם. (נרטיב העל של הנאורות מכיר בתפקידה של אירופה כמובילה את העולם והתפתחויות שקרו בה כאלו המשמעותיות ביותר. לימים זוהה, לכן, הפוסט מודרניזם גם עם פוסט קולניאליזם, אך כיום יוש חזרה להכרה בתפקידה של אירופה כפי שמופיע, לדוגמא, בספר: פלדה, חיידקים ורובים)

העולם הקלאסי הגיע להישגים של מדע, אומנות, ארכיטקטורה, פילוסופיה, ושלטון שלא נראו כמותם לפני כן, ובסופו של דבר אף אימץ את האידיאלים של המוסר היהודי נוצרי. אלא שחושך גדול עמד בפתח ואיים להחריב את תרבות בני האדם - הפלישות של הברברים שהונעו על ידי נדידות העמים. הציוויליזאציה המפוארת ביותר שהעולם ידע, התקופה המאושרת ביותר של האנושת (כדברי ההיסטוריון החשוב מהמאה ה19 – טוינבי בהתייחסו לאימפריה הרומית במאה ה2 לספירה) הגיעה לקץ אלים וטראגי שלא באשמתה והעולם נכנס לחשכת ימי הביניים.

וכאן הגיע תפקידה של הכנסייה בכלל והאפיפיורות ברומא בפרט כמשמרת הגחלת של התרבות האנושית בימים שבהם אין דין ואין דיין. היא הצליחה להעביר את אירופה מבעד ללילה האפל, גם היא חטאה לפעמים בשחיתות וניוון מוסרי. המנזרים היו מקומות של השכלה ורווחה לאיכרים. מחליפים את הערים כנותני שירותים ומרכזים. אידיאל האבירות הנוצרי הביא חלק מהמעמדות השליטים לפעול למען החברה. החברה הפיאודלית הצליחה לייצב עצמה והחלה לגדול. הביטחון חזר וערים נבנו מחדש, במיוחד באיטליה, צרפת, והמדינות הקרובות. מאורע מכונן במאה ה8 לספירה היה הקמת קיסרות רומי הקדושה על ידי קרל הגדול, והעברת מרכז הכובד של העולם הנוצרי מביזנטיון לגרמניה וצרפת. קוראים לזה הנס של אירופה: ארצות שעד כה היו מיושבות בברברים שששכנו ביערות שאיש אינו דורך בהם, הפכו למובילי המערב, מרכזים של השכלה וכלכלה. מרכז הכובד של אירופה עבר מיוון ודרום איטליה אל ארצות הצפון, אך לאיטליה היה עדיין תפקיד למלא

התחייה של אירופה התחילה עם הרנסנס הקרולינגי והתבטאה בתחילת הסגנון הרומנסקי. אלא שפלישות חדשות, הפעם של וויקינגים, שמו קץ לפריחה קצרה זו וזרעו הרס. רק לקראת המאה ה11 אירופה מתחילה להתאושש ולבנות עצמה מחדש. הערים האיטלקיות מתחזקות ומשתלטות על הסחר הים תיכוני, הופכות למעצמות כלכליות של ממש. בצרפת ובאנגליה מתחילה מסורת של מדינה ואילו גרמניה היא ברית ערים רופפת תחת הדגל של האימפריה הרומית הקדושה. בכל מקום נבנים ערים וכפרים, ומתחילה תנועה של התעוררות דתית שבסופו של דבר מתבטאת בתחילת מסעי הצלב

מסעי הצלב היו מפנה חיובי בהיסטוריה של אירופה והעולם, מלבד המלחמות זאת הייתה תקופה של התפתחות הפילוסופיה והמיסטיקה. כתבי הוגי הדעות היוונים הופיעו מחדש במערב והיוו את הבסיס לתיאולוגיה מחודשת שפותחה על ידי מסדרים שהוקמו בעת ההיא כגון זה של הדומיניקים, במסגרתם פעלו אנשים כגון תומס אקווינוס והוקמו אוניברסיטאות ראשונות. המיסטיקה הופיע בנצרות דרך קדושים כגון פרנציסקוס מאסיזי, שנתנו מימד רגשי ועומק מחודש לדת, דבר שבא לידי ביטוי לאחר מכן באמנות הרנסנס.
בערים פרחו גילדות של אומנים שבנו קתדראלות גותיות נהדרות לפי תוכנית אב שביטאה תיאולוגיה חדשה (כפי שמופיע בכתבים של המלומד החשוב ביותר במאה ה12 – ברנרד מקלרוו), הקתדראלות החדשות היו מבנים מורכבים ועדינים, הבנויים נדבך על גבי נדבר, פתוחים לאור ולעולם ומבטאים בבניין את סוג המחשבה החדש. אירופה נפתחה לעולם ולא פחדה מעצמה יותר. בצרפת קמה מדינה נאורה וחזקה בהנהגתו של פיליפ השני "אוגוסטוס", ספרד התחילה להשתחרר מעול הכיבוש המוסלמי, וגם אנגליה וגרמניה הראו סימנים חיוביים. המאה ה13 הייתה המשך של המאה ה12, וגם התבוסה במסעות הצלב ואיבוד הקולוניות במזרח לא העיבו על החגיגה והסחר הפורח.

אלא שפורענות חדשה נפלה על אירופה במאה ה14 והפעם לא בצורת פולשים אלא בצורה של מגפות (המגפה השחורה), שינויים אקלימיים (תקופת הקרח הקטנה), ומלחמות פנימיות. האוכלוסייה התדלדלה בחצי, הכל נראה אבוד, אך דווקא בתקופה זו נזרעו הזרעים שהניבו פרי מפואר במאה שלאחר מכן – המאה ה15, תקופת הרנסאנס.

הרנסאנס היווה חזרה לשיאי התרבות של העולם הקלאסי. חלק מערי המדינה האיטלקיות הצליחו להשתחרר מכבלי הדוגמה הכנסייתית שסטתה מהמוסר היהודי והכניסה לתוך הנצרות אלמנטים פאגאניים ושלטוניים. הרנסנס שם בחזרה את האדם במרכז, וכיוון שכך גם את החלק החשוב ביותר שבו והוא המחשבה. בתקופה הקלאסית נאמר: "העולם היה תוהו – באה המחשבה ועשתה בו סדר", או "האדם הוא מידת כל הדברים". אנשי הרנסנס באיטליה גילו מחדש את המורשת התרבותית העשירה של ארצם, בין אם זה בציור, אדריכלות, פיסול, שירה או כתיבה. ופיתחו גם גאונות תרבותית משל עצמם. הם כתבו באיטלקית במקום בלטינית, על דברים של יום יום, ובמיוחד אהבה. הם ציירו ופסלו את הגוף העירום, במקום מוטיבים נוצריים, מקדשים אותו ומראים את יופיו. הם שוטטו ברחבי איטליה וראו את השרידים המרשימים של התקופה הקלאסית – לומדים מהם, והתעמקו בכתבים של הסופרים הקלאסיים כגון ווירגיליוס.
האדריכל ברונלסקי נסע לרומא לראות את כיפת הפנתאון ובנה בפירנצה כיפה שתעלה עליה לראשונה מזה אלף שנה. השליטים תמכו במלומדים ובאמנים ובמיוחד נודעה לתהילה משפחת מדיצי מפירנצה. הקומונות חיפשו את סוג השלטון הטוב, ממש כמו הפוליס היווני אלפיים שנה קודם לכן. אירופה יצאה מחשכת ימי הביניים וקישרה סוף סוף את הווה שלה עם עברה.

אנשי הרנסנס היו אנשים דתיים, אך לא במובן ששלט עד לאותה תקופה. הם היו אנשים חושבים שלא לוקחים דברים כמובן מאליהם, מטלים ספק ושואלים שאלות. זה הוביל אותם לתגליות חדשות ולגילוי חוקי הטבע והתפתחות המדע. זה גם הוביל לתנועת מחאה כנגד הכנסייה שהתפתחה במאה ה16 והפכה להיות הפרוטסטניות. הפרוטסטנטים חזרו למוסריות הפעילה של הנביאים ולקשר ישיר עם האל. הם אמרו ואומרים שאדם חוטא לא רק במה שהוא עושה, אלא גם שמה שהוא לא עושה והיה צריך לעשות. המוסריות הפעילה משמעה ללכת ולחפש היכן אדם יכול לעשות טוב בעולם באופן אקטיבי, בדיוק כמו שמצווים דברות האביר של ימי הביניים. אקטיביות זו היא שנתנה לבני אירופה יתרון על בני התרבויות האחרות. הביאה להקמת תנועות מדיניות ופוליטיות, לפיתוח המדע, לחידושים המצאות שמקלים את חיינו, ליישוב וגילוי האזורים האחרים של כדור הארץ, ובסופו של דבר למהפכה התעשייתית ועידן ההשכלה.

 

קראו את המאמרים הבאים

היסטוריה רוחנית 1 - לחצו כאן

היסטוריה רוחנית 2 - לחצו כאן

היסטוריה רוחנית 3 - לחצו כאן

היסטוריה רוחנית 4 - לחצו כאן

היסטוריה רוחנית של אירופה - לחצו כאן

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו