לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

היסטוריה רומית 1

התחלה

מי שייסד את רומא היה רומולוס, תוך כדי זה שהוא הורג את אחיו רומוס, לרומא היו 7 מלכים אגדיים בתחילת דרכם. בשנת 509 הם מרדו במלך האחרון והקימו את הרפובליקה. נביאה בשם סיביליה מסרה ספרי נבואה למלך האחרון שנקרא היהיר – סופרבוס. ספרים אלו נשמרו במקדש יופיטר והתבוננו בהם מפעם לפעם כדי לדעת גורלות. הנביאה מקומאי הציעה למלך תשעה ספרי נבואה כתובים יוונית אבל הוא סירב למחיר, היא שרפה שלושה והציעה לו את השישה הנותרים באותו מחיר, הוא היסס, היא שרפה עוד שלושה והוא קנה באותו מחיר את השלושה שנותרו. מאז נשמרו הספרים במקדש ליופיטר יונו ומנרווה שסופרבוס הקים ונעזרו בהם מפעם לפעם כדי לדעת את ההתנהגות הנכונה ומה משמעות העיתים.

עם הקמת הרפובליקה נושאי המשרות היו שניים וזמן כהונתם הוגבל לשנה. לאזרחים היה זכות ערעור – פרובוקאטיו. במידת הצורך שני הקונסולים היו ממנים דיקטאטור לזמן מוגבל ולמטרה מוגבלת. לדיקטאטור מונה עוזר שנקרא מאגיסטר אקוויטום, מפקד הפרשים.  הרפובליקה הונהגה על ידי האצולה הפטריקית שקבעה לעצמה זכויות. הם היו בסך הכול כחמישים בתי אב. מאז ועד השליש הראשון של המאה השלישית, תקופת הרפובליקה הקדומה, התקיים מאבק בין הפטריקים לבין שאר העם – הפלבאים על זכויות, שבסופו ניצחו הפלבאים.

שנת 367 לפני הספירה היה שנת מפנה מבחינת החוקים והמאבק בין פלבאים ופטריקים. אחת הבעיות הקשות ביותר של הפלבאים הייתה חוקי הריבית הנוקשים. בעיה אחרת הייתה חוסר אדמות והרצון לקבל אדמות ציבור. הפלבאים החלו להיבחר למשרת הקונסול. בתחילת המאה השלישית מתקבל חוק שהחלטות אסיפות הפלבס הופכות לחוקים הקובעים.

 

המאבק בין הפטריקים לפלאבים
בתקופה הרומית הקדומה, מאה שישית לפני הספירה, קבוצה של משפחות עשירות בעלות השפעה מסתגרות ויוצרות מעמד אצולה – פטריקים – מלשון אבות, לעומת המון האזרחים שהם הפלבס. לפטריקים זכויות יתר בסנאט ותפקידים. הפלבס יוצאים למאבק.  

בשנת 494 פרשו הפלבאים מן העיר אל גבעת האוונטינוס וכתוצאה מכך ניתן להם להקים את תפקיד הטריבונים שישמשו כעזרה כנגד שרירות ליבם של הקונסולים  ואת מוסדותיהם. אספה ופקידים. בשנת 450 כתוצאה מלחץ הפלבס נכתבת חוקה שתחייב את הקונסולים. החוקה פתוחה לציבור ופוגעת ביתרון הפטריקים בניהול משפטים וידיעת החוק. בשנת 445 מעבירים הטריבונים חוק המאפשר נישואים של פלבאים ופטריקים.

בשנת 367 תחיקה נוספת – אחד הקונסולים יהיה פלבאי וגם חלק מהכוהנים הדתיים. משעת 339 אחד הקנסורים הוא פלבאי. הפלבאים מאיישים גם תפקידים נוספים כגון אידיל קורלי, פריאטור, ועוד. במהלך המאה הרביעית הפלבאים מעבירים גם חוקים המגבילים את הקרקעות של העשירים, מחלקים אדמה לעניים, מקילים את תנאי הריבית והשעבוד על הלוואות

בשנת 304 מפורסמות הנוסחות של מלים להגשת תביעות, צעד זה משחרר את הפלבאים מתלות בפאטרון פטריקי, באותו זמן פלבאים מצטרפים למשרות הדת, וגם נקבע זכות ערעור על עונשים ופסקי דין של פקידי מדינה.

בשנת 287 עובר חוק שלפיו החלטות אסיפות הפלבס תהיינה חוקים לגבי כלל העם ללא אישור נוסף. המעגל הושלם.

אפשר לראות במאבק בין הפלבאים לפטריקים שלושה שלבים:

שלב 1. מאה חמישית. יצירת המוסדות של הפלבאים והכרה בבעלי התפקידים שלהם, כתיבת חוקה וביטול ההפרדה בין המעמדות.

שלב 2. מאה רביעית: הפלבאים מתקבלים לתפקידי הקונוסול והקנסור ולוקחים חלק בשלטון, ובנוסף לכך מעבירים חוקים המקילים על ההמון.

שלב 3: סוף המאה הרביעית תחילת המאה השלישית: הפלבאים מקבלים זכויות ערעור, אסיפתם מוכרת כבכירה, והם משתחררים מהתלות המשפטית בפטריקים.

 

הרפובליקה הרומית

תקופת הרפובליקה הרומית מתחלקת לשלושה שלבים: מוקדמת, תיכונה ומאוחרת.

שלב הרפובליקה התיכונה הוא מהמלחמה הפונית הראשונה עד לתקופת האחים הגרקכים 134 לפני הספירה. זאת תקופה של 130 שנה של ניצחונות ובניית אימפריה שחלקה היה קשה מאד. בתקופה זו עלה מאד מעמדו של הסנאט שלמעשה הנהיג והציל את רומא בתקופת המלחמה הפונית השנייה. האחים הגרקכים מתחילים את תקופת הרפובליקה המאוחרת שנקראת גם המהפכה הרומית, תקופה שהובילה לייסוד הקיסרות ולהשתלטותו של יוליוס קיסר על השלטון ובעקבותיו אוגוסטוס.

תקופת הרפובליקה המאוחרת מאופיינת במאבקים פנימיים המובילים למלחמות אזרחים. מתחילים בכך האחרים הגראקכים הקוראים ליישוב החיילים שחזרו מהמלחמות הפוניות. אך הם נרצחים וניסיונם נקטע באיבו. כישלון הניסיונות ליישב את החיילים ולמתן זכויות מלאות לבעלי הברית האיטלקיים גורם למלחמה בין בעלי הברית, לבין רומא. המורדים טובעים מטבעות ועליהם השור האיטלקי נוגח את הזאב הרומי. המלחמה התנהלה בשנותה90 ובסופה קיבלו האיטלקים אזרחות רומית.
לאחר המלחמות עם האיטלקים באו מלחמות אזרחים בתוך רומא עצמה ומרידות עבדים. בנוסף לזה היו מלחמות במזרח ובגאליה.

הרפובליקה - מתוך רוביקון של טום הנדלר:
"הרומאים לא הכירו בשום הבדל בין הצטיינות מוסרית ובין מוניטין. ככל שהיו יותר משרות היו יותר תחומי אחריות, וככל שהתרבו תחומי האחריות רוב ההזדמנויות להגיע להישגים ולהכרה, שבח והלל – לכך שאף כל אזרח יותר מכול. לא חוקים אלא ההכרה שתמיד יש עין צופייה היא שמנעה מיצר התחרות של הרומאי להתדרדר לשאפתנות אנוכית. במאבק על ההצטיינות, למרות היותו מפרך ונטול רחמים, לא היה מקום לרברבנות חסרת רסן, העדפת הכבוד האישי על פני טובת הקהילה כולה נחשבה להתנהגותו של ברברי – או יותר גרוע של מלך.
אזרחי הרפובליקה חונכו אפוא לרסן את יצר התחרות שבהם למען טובת הכלל ביחסים שבינם לבין עצמם, אבל ביחסיהם עם מדינות אחרות לא עצרו בעדם עכבות מעין אלה. "יותר מכל אומה אחרת ביקשו הרומאים תהילה לעצמם והיו רעבים לשבחים".

"עיר חופשית היא המקום שבו יכול אדם להיות אדם שלם. הרומאים ראו זאת כדבר המובן מאליו. אם את בעל אזרחות, משמע שהנך בן תרבות, שייך לציוויליזציה, הנחה שעודנה שרירה וקיימת בשפות אירופיות רבות. החיים היו חסרי ערך בלי המסגרות האלה, שרק עיר עצמאית יכלה להעניק לאזרחיה, אזרח הגדיר את עצמו על פי החברותא שלו עם אזרחים אחרים, על פי השיתוף בשמחות ובצער, בשאיפות ובפחדים, בחגיגות, עצמאית יכלה. כמו מקדש הפעיל בנוכחותו של האל כן התקדש המארג של העיר על ידי החיים הקיבוציים שעליהם גוננה. לפיכך היה נוף העיר מקודש בעיני אזרחיה, הוא היה עד למסורת שעשתה את אנשיה למה שהם, הוא אפשר להתוודע אל רוחה של המדינה".

 

המלחמה הפוניות

הרקע המדיני והצבאי לפרוץ המלחמה הפונית השנייה הוא קודם כל המלחמה הפונית הראשונה כמה עשרות שנים קודם לכן, שבה הפונים הוכו מכה ניצחת. במלחמה זו הוכחה עליונות חיל הרגלים הרומי ואפילו הצי. סיציליה עברה לידי רומא ולמעשה הייתה זו טריטוריה ראשונה מעבר לים. הסכם נחתם בין רומא לקרתגו שאותו הרומאים לא כיבדו בהמשך כשהתערבו בסרדיניה. רומא גדלה והתעצמה ותהליך הרומאניזציה של חצי האי האיטלקי היה בעיצומו.

מהצד השני קרתגו פיצתה עצמה על הפסדיה במלחמה על ידי המושבות החדשות שייסדה ופיתחה בספרד שהתגלתה כמכרה זהב. חמילקרת שהפסיד במלחמה הפונית הראשונה פיתח בבניו חניבעל ועזרובעל את השנאה והחשדנות כלפי רומא. הקולוניות בספרד אפשרו פיתוח צבא גדול של שכירים נאמנים ונוהלו למעשה כמעט באופן עצמאי בסגנון מלוכני. אזורי ההשפעה בספרד חולקו בין הפיניקים מדרום לנהר האברו ורומא ובעלי בריתה – מרסי מצפון לנהר בהסכם. המלחמה הפונית הראשונה השאירה משקעים של שנאה וחשש בין רומא לפיניקה, משקעים אלו התעצמו על רקע משבר סרדיניה. ובאו לידי ביטוי במצור של חניבעל על העיר סאגונטום שהביא לפרוץ המלחמה.

חניבעל, המצביא הפיניקי ידע שלרומאים יש עליונות בכוח אדם וצבאית עליו, ולכן הוא בחר באסטרטגיה יוצאת דופן. הוא תכנן לפלוש לאיטליה ובמעשה זה לעורר את עמי איטליה, ובראשם הגאלים, להתנגדות לרומא, לפורר את מערכת הבריתות הרומאית, ולנצח בעזרת הפורשים מהחסות הרומאית את רומא.

לידי חניבעל הגיעו ידיעות על כך שהגאלים היושבים בעמק הפו עויינים את רומא וישמחו למרוד בשלטונה ולהילחם בה, בנוסף לכך הוא קיווה שעמי איטליה הדרומית ובראשם הסמניאים, אוייביה המושבעים של רומא והערים היווניות יצטרפו אליו, כמו כן הוא בנה על ברית עם המלכים היוונים של מקדוניה.

מבחינה צבאית חניבעל ידע שלחיל הרגלים הרומאי יש יתרון על חיל הרגלים הפיניקי ובכדי להתמודד עם זאת הוא עשה כמה דברים: ראשית דבר הוא גייס חיל רגלים מובחר מבין השבטים הספרדיים והפיניקים ואימן אותו בשיטות לחימה רומאיות, בנוסף לכך הוא טיפח את חיל הפרשים שהיה נקודת החולשה של הרומאים, ואמור היה לתת לו יתרון בשדה הקרב. חניבעל הסתמך גם ע הגאוניות הטקטית הצבאית שלו.

האסטרטגיה של חניבעל הייתה לעשות מסע רגלי בעזרת צבא נבחר מספרד את איטליה דרך מעברי האלפים, ושם לחבור לגאלים ולנצח את הרומאים, הוא ידע שאין בידיו כלי מצור ולכן עשה מסע על פני איטליה כשהוא מנסה למשוך את הצבא הרומאי לקרבות גדולים, ותוך כדי כך מחריב את הארץ. לאחר נצחונותיו על הרומאים ובראשם קאנאי הוא כרת בריתות עם ערים עצמאיות באיטליה כגון קפואה ואחרים מתוך רצון לשבור את הכוח הרומאי ולדלדל את עתודות כוח האדם של רומא.

למלחמה הפונית השנייה הייתה חשיבות מכרעת בהתפתחות האימפריאליזם הרומי. בסופה מצאו עצמם הרומאים שולטים על רוב מערב הים התיכון וכמעט כל הטריטוריות הפוניות, החל מספרד וכלה בצפון אפריקה. בנוסף לכך כפועל יוצא ממלחמה זו התנהלה המלחמה המקדונית הראשונה וצבא רומאי הופיע בבלקן, רומא החלה להיות הכוח המשמעותי בעולם ההלני.

המלחמה ותוצאותיה היו כר פורה מאד להתעשרות ולצבירת כוח פוליטי. המלחמה קיבעה את רומא כמעצמה העולמית היחידה ולמעשה נתנה בידיה אפשרויות בלתי מוגבלות להתפשטות. מול האפשרויות האינסופיות ופיתוי הכוח נחלשו עקרונות הצדק הרומאי והעיקרון שיוצאים למלחמה צודקת בלבד כובד רק כלפי חוץ

רומא שלטה שלטון נציבים בספרד שלווה בניצול ושחיתות. הדברים הגיעו עד לידי כך שנציגי הפרובינציות הספרדיות התלוננו ברומא והוקם אף בית משפט קבוע לטפל בתביעות נגד נציבים.

ברומא עצמה התעצמו חוגים קפיטליסטיים שדחפו לכיוון של אימפריאליזם. בנוסף לטריטוריות הפניקיות רומא השתלטה סופית על צפון איטליה

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו