לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

היסטוריה רומית 2 - טיולים לרחבי העולם

המלחמות המקדוניות
מדיניותה של רומא כלפי העולם ההלניסטי הייתה תחילה לא להתערב בעולם זה, אלא שמדיניות זו השתנתה בזמן המלחמה הפונית השנייה כשהיה סכנה שמקדוניה תחבור לחניבעל, וצבא רומאי נלחם באילירים ונצחם, וגם במקדונים במלחמה המקדונית הראשונה. מאז היה בקרב הסנאט חשש שייתכן ולובה מלאכותית מפני התעצמות במזרח. בנוסף לכך כנראה שחוגים מסוימים ברומא החלו לפתח שאיפות אימפריאליסטיות כלפי המזרח מתוך רצון לרווח. דברים אלו הביאו לידי הכרזת מלחמה על מקדוניה בשנת 200 על ידי הסנאט והקונסולים מבלי שקיבלו את אישור אסיפת העם.  מדיניות רומא הייתה להציג עצמה כ"משחררת של היוונים" אל מול עריצות המקדונים.

מדיניות רומא הושפעה על ידי הערצה לתרבות יוון ואהבה של תרבות יוון (פילוהלניזם), אך בעיקר על ידי שיקולים ריאליים וניסיון ליצור מאזן כוחות ביוון שבו לאף צד לא תהיה זכות בכורה, מצב של פירוד ומערכת בריתות עם רומא ברוח "הפרד ומשול". 

הרומאים פחדו מפני איחוד בין הממלכות ההלניות של הסלווקים והמקדונים ויצירת כוח הלני שיתחרה בהם, במיוחד לאחר שחניבעל ברח לסלווקים ונהיה יועצם. הרומאים חששו מפני פילפוס מלך מקדוניה ולאחר מכן מכוחו הגובר של אנטיוכוס השלישי ומיכולתו להשתלט על שטחים גם באירופה ולאחד תחת דגלו את כל העולם ההלני. הרומאים עודדו את בעלי בריתם בעולם ההלני ובראשם בתחילה הברית האיאוטולית ולאחר מכן מלכת פרגאמון והושפעו גם מהתעמולה שלהם. יחס הרומאים לעולם ההלני נבע בחלקו מההערצה לעולם זה, בחלקו משיקולים תועלתיים, בחלקו מפחד בגלל אירועי העבר, ובחלקו גם מבורות גדולה בקשר לעולם זה ומערכת הכוחות שלו.

 

מדיניות הרומאים לפני המלחמה המקדונית השנייה הייתה לכרות בריתות עם ערים יווניות ולתמוך בהם ולהיעזר בהם כנגד כוחה של מקדוניה, לאחר הניצחון על מקדוניה במלחמה השתנתה המדיניות ורומא ביקשה לשמור על שלמותה של מקדוניה ככוח מאזן, מקדוניה הפכה לבת ברית של רומא.

הרומאים ייסדו וועדה של עשרה סנאטורים שקבעו את ענייני יוון לאחר המלחמה המקדונית השנייה ובעקבות המלחמה בספרטה שבעקבותיה.יחד עם זאת רומא לא רצתה לקבל אחריות ישירה לשלטון ולשלום ביוון ולאחר הניצחון במלחמה פינתה את כל צבאה, לרומא היה חשוב לרכוש את אהדת דעת הקהל המקומית

 

לאחר המלחמה המקדונית השנייה מדיניות הרומאים הייתה להרחיק מיוון את בית סלווקוס. האיאוטולים התחייב ולכבד את השלטון והגדולה של הרומאים ולמנוע מעבר של צבא אויב לרומא ולהכיר באויבי רומא כאויביהם, ההתחייבויות היו חד צדדיות כעין קליינט. החוזה העמיד את רומא במצב של מעין מפקח ביוון. השינוי במדיניותה של רומא לאחר קרב פידנה: רומא החליטה לנקוט אמצעים דראסטיים להבטיח את הסדר, השלטון והיציבות הרומאית, נמאס לרומאים מה"בלגן" ביוון, מהבריתות השונות, ניגודי האינטרסים והמאבקים הבין יוונים. הרומאים החלו במדיניות של הפרד ומשול. חלקו את מקדוניה לארבעה אזורים נפרדים. קבעו שהמסים ישולמו ישירות לרומא, החרימו את הרכוש הציבורי של המלך לזכות העם הרומי וכן את המכרות והטילו הגבלות שונות על התושבים. בנוסף למקדוניה הם הסדירו גם את איליריה בצורה דומה. הרומאים השמו את אפירוס. ביצעו פעולות טיהור בערי יוון ומקדוניה כדי להבטיח אוכלוסיה נאמנה, אנשים הוגלו והוצאו להורג. הרומאים הגבילו כוחה של רודוס ויצרו נמל ומרכז מסחרי מתחרה לה בדלוס. מטרת הרומאים הייתה לדכא כל גורם עצמאי ולגרום ליוונים טיפול בהלם.

הרומאים התמודדו עם מרידות מקומיות במקדוניה ובסופו של דבר החליטו לשלוט בה באופן ישיר. מקדוניה ביחד עם אפירוס ואיליריה הפכה לפרובינקיה. לאחר המרד של היוונים ב146 ביצע הסנאט טיהור ורפורמות נרחבות יותר. מתנגדי רומא הוצאו להורג ורכושם הוחרם, משטרים דמוקראטיים בוטלו, והבריתות של אכאיה ואחרים פורקו. השלטון בערים נמסר לאולגארכיות נאמנות לרומא. קורינתוס נהרסה ותושביה נמכרו לעבדות. בקיצור יוון זכתה לאותו טיפול כמו קרתגו. החירות היוונית אבדה. הנציב הרומי של מקדוניה הוסמך להתערב בענייני מדינות יוון.

 

המלחמות המקדוניות בהקשר לאימפריאליזם הרומי: 

המלחמות המקדוניות לא היו מחויבות מציאות, ההלנים לא היוו איום לרומא ואפשר היה לפתור את המחלוקות בדרכי שלום. ומכאן שהסיבה להם הייתה רצון להתפשטות אימפריאליסטית, כיבוש שטחים, עשיית רווחים, צבירת עושר ותהילה.

המלחמות המקדוניות הביאו למעורבות ובסופו של דבר לשליטה של הרומאים בעולם ההלני, עולם מפותח מבחינה תרבותית שלא היה חלק מאזור ההשפעה הטבעי של רומא. במקום שהרומאים יתרכזו ברומאניזציה של המערב ובטיפוח השטחים שזה עתה כבשו מידי הפיניקים, תשומת ליבם והאנרגיה שלהם הופנתה אל המזרח ההלני. בעקבות המלחמות והכיבושים התפתחה ברומא התפישה של רומא כשליטת כל העולם התרבותי, הרומאים כשליטי כל העולם, מעין תוכנית על רומאית להשתלטות על העולם כולו, לפי סופרים כגון פלוביוס.

השלטון הרומאי הפך להיות טירני ומנצל, במקום ברית של ערים לטיניות ואיטלקיות ואינטגרציה ומערכת איזונים שהתקיימה באיטליה, נהיה שלטון רומאי ברוטאלי וכוחני המשלם אך מס שפתיים לעקרונות הנאורות והצדק.

 

אפשר אולי להגיד שאם המלחמה הפונית השנייה נכפתה במידה מסוימת על רומא והייתה מאבק בין שווים, הרי שהמלחמות המקדוניות היו מלחמות כיבוש וניצול ומאבק בין שני צדדים לא שווים ומבחינה זו הם היו מכריעות אל הנטייה לאימפריאליזם. לפי פלביוס המלחמה המקדונית הראשונה ונחיתת צבא רומאי באיליריה היו נקודת ציון בהתפשטות האימפריאלית הרומאית. בנוסף לכך לא הייתה זו התפשטות על חשבון ברברים או מעצמה מתחרה, אלא התפשטות על פני עולם מתורבת ומיושב.

המלחמה המקדונית השנייה הביאה בסופו של דבר להתפוררות הממלכה הסלווקית ולשאיבת הרומאים למזרח, לוואקום שנוצר, פועל יוצא של המלחמות המקדוניות היה השתלטות  הרומאים על החלק המזרחי של אגן הים התיכון ויצירת אימפריה בעלת אופי כפול, הלני ולטיני. דבר שהביא בסופו של דבר להחלשתה.

 

סוף הרפובליקה

בשנת 87 לפני הספירה עולה סולה על רומא עם שש לגיונות וכובש את העיר. זה קורה ארבעים שנה לפני יוליוס קיסר שנוקט באותה דרך. לאחר כיבוש רומא מתחילה מלחמת אזרחים בינו ובין מריוס ואחרים. בזמן מלחמת האזרחים ב83 נעזר סולה במפקד צעיר בשם פומפיוס. במהלך המלחמות הוצאו אנשים להורג ורכושם הוחרם, המעמד הסנטורי נפגע קשות. בסופו של דבר, עם ניצחון סולה, משוקם לכאורה מעמד הסנאט. אלא שהסנאט נכשל בשלטונו והאיש החזק הבא שעולה לגדולה הוא פומפיוס.

בזמן ניסיון הסנאט למשול מתרחש מרד העבדים הגדול, מי שיוצא נגדו הוא קראוסס שהיה אדם מאד עשיר וגייס בכספו הפרטי שש לגיונות. הוא מנצח את ספרטקוס וצולב את השבויים לאורך כל הדרך מקפואה לרומא.

בשנת 70 לפני הספירה נבחר הצמד קראוסוס ופומפיוס לקונסולט. במילים אחרות שני אנשים חזקים השתלטו על הסנאט. הצמד הכניס שינויים בבתי המשפט והחזיר סמכויות לטריבונים. הסנאט נאשם בשחיתות שבאה לידי ביטוי בשלטון בפרובינציות. בשנות השבעים עושה פומפיוס סדר במזרח, מנצח את שודדי הים, כובש את אסיה הקטנה ומגיע לסוריה וארץ ישראל ואף למצרים. הוא מגדיל את הכנסות המדינה פי שניים. מגדיל את מספר הפרובינציות, ועושה בהם סדר. בשנת 62 הוא חוזר לרומא בשיא התהילה שלו. בזמן זה יש בסנאט בלגן, המוביל של הסנאט הוא קיקרו.

בשנת 60 נוצר הטריומווראט הראשון של פומפיוס, קראוסוס ויוליוס קיסר. , פומפיוס לא אומר פלורוס "קיסר ביקש לכונן את מעלת הכבוד שלו, קראסוס להגדילה ופומפיוס לשמרה, וכולם באופן שווה, בהיותם תאבי עוצמה, הסכימו בקלות לפגוע במדינה". השלישייה העבירה חוקים אגררים ליישוב חיילי פומפיוס, מינתה את יוליוס לנציב גאליה ומכאן התפתחו כמה שנים של כיבוש גליה שהפכו את יוליוס למוכן לשלטון על כל העולם. עם פירוק השלישייה יצא קראוסוס להשיג תהילה במזרח, הסתבך ומת. ומתחיל מתח בין קיסר לפומפיוס שמסתיים בחציית הרוביקון של קיסר ובמלחמת האזרחים עם פומפיוס. קיסר שולט עד 44 שאז הוא נרצח.

 

לאחר הרצח עלה לגדולה אוגוסטוס שהיה בסך הכול נער בזמן הרצח, אך קיסר יועדו בצוואתו ליורשו. הוא הגיע לרומא, הצטרף לסנאט הקים צבא פרטי ולימים ייסד את הטריומוורט השני ביחד עם אנטוניוס ולפידוס, בתחילה הם נלחמו בברוטוס והסנאטורים הקושרים במזרח, אחר כך בינם לבין עצמם. אנטוניוס נמשך למזרח וניהל רומן עם קליאופטרה. כתוצאה מכך נחשד על ידי הרומאים בכך שהוא רוצה להעביר את בירת האימפריה למצרים ולהמליך את בנה של קליאופטרה ושלו. אוגוסטוס זכה לתמיכה מסיבית וגבר על אנטוניוס.

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו