לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

טיול קרוב טורקיה - לחצו כאן


היסטוריה של תורכיה:

אחד מהישובים הקדומים ביותר בעולם נמצא בתורכיה, מדובר בקתל הויוק, ישוב שמוזכר בספר הגביע והלהב כמקום שבו הדת השלטת הייתה פולחן האלה והתרבות הייתה תרבות נשית.

התרבות הנשית שלטה בעולם, לפי טענת ספר זה, עד לפני 3000 – 4000 שנה. זאת התקופה הפלאוליתית. תקופה שיותר ויותר מתגלה שהייתה תקופה של התיישבות ותרבות בכל רחבי העולם (גם בישראל, יריחו למשל). התרבות הקדומה הייתה תרבות של ליקוט שבה הנשים ניהלו את משק הבית ולכן להם היה תפקיד חשוב יותר מגברים, האלוהות הקדומה הייתה נשית, אלוהות האם. הגברים היו ציידים, ושימשו למעשה כעוד אחד מכלי הבית. התרבות הקדומה הייתה תרבות של שלום ושל הרמוניה, המושג מלחמה לא היה לו את המקום של היום. תרבות זו נהרסה והוחלפה על ידי שבטים כובשים הודו אירופאים שהם למעשה היוצרים של תרבויות העולם של ימינו, בהודו באיראן ובאירופה (יוון ואף תורכיה) פלשו השבטים ההודו אירופים, הלא הם גם היונים והדורים הקדומים והחיתים. לעומת זאת במזרח התיכון פלשו השבטים השמיים שמוצאם ממדבריות ערב. השבטים ההודו אירופים היו אמונים על מלחמה, על שלטון הגבר ועל כוח, והרסו את התרבויות הקודמות, הם דיכאו את האישה והפכו את אלוהים לגבר.

היו כמה תכונות מאפיינות להודו אירופאים: ראשית דבר ההיסטוריה שלהם נתפשה כמעגלית, בניגוד לשמים שאצלם ההיסטוריה נתפשה כקו ישר מתמשך, ליניארית. תפישה זו באה לידי ביטוי בדתות הודו. בנוסף לכך הם האמינו במאבק קדום בין טוב לרע. הם האמינו שהעולם הזה הוא אשליה ושיש עולם אחר מעבר לחומר שהוא העולם האמיתי, העולם הזה הוא רק מסך. השמים לעומתם לא האמינו בעולם הבא. הם האמינו בהיסטוריה, הם האמינו שהאלוהים נמצא בפנים, בתוך האדם, במה שהוא עושה.

התרבות ההודו אירופאית הייתה במידה מסוימת תרבות של מגיה, אבל שונה מהמאגיה המצרית, יותר קרובה לטבע.

התרבות השמית הייתה תרבות של מיסטיקה, של שירות, ביטול העצמי אל מול היש, מציאת האלוהים בפנים.

2 התרבויות החליפו תרבות קדומה של האלוהות הנקבית ששלטה קודם ושהשרידים המפוארים ביותר שלה היו בתרבות כרתים: המינאית והתרבות המיקנית ביוון. תרבויות שהיו תרבויות של שלום, מסחר, חלוקה צודקת של רכוש. נוחות פיזית. השכלה.

תרבות האם הקדומה הייתה קרובה לטבע, לאדמה, בלי הביות של הסוס שאפשר לנדוד למרחקים. אדם יכל לקחת איתו רק מה שהוא יכל לסחוב, ולכן עניין של כיבושים לא היה רלוונטי בכלל. זה לא היה במודע של האנשים. יש אומרים שתרבויות האלה שימרו שרידים של תרבויות הרבה יותר קדומות כמו אטלנטיס.

קתל הויוק הייתה קיימת בתקופה הנאוליתית 6500-5500 לפני הספירה, נאוליתית פירושו אבן חדשה

לאחריה יש את התקופה הכלכוליתית: כלכו פירושו נחושת וליתי פירושו אבן, זאת תקופת האבן נחושת. התקופה היא מ5500 עד 3000 לפני הספירה.

לאחריה יש את תקופת הברונזה. מ3000 עד 1200 לפני הספירה. ברונזה היא תערובת של נחושת ופח.בתקופה זו השתמשו גם בכסף וזהב וכן אלקטרון: סגסוגת של זהב וכסף.

בתקופה זו החל פולחן השור.

 

חיתים.

עד שנת 2000 לפני הספירה וגם אחר כך חי ברחבי טורקיה עם בשם חתי, עם שוחר שלום בעל תרבות גבוהה, ואז לאט לאט החלו להסתנן לאזור שבטים הודו אירופים בשם חיתים שהקימו ממלכה הקרויה על שם אותו עם. התקופה החיתית הקדומה היא משנת 2000 לפני הספירה ועד 1750 הממלכה החיתית הקדומה היא משנת 1750 לפני הספירה ועד שנת 1450, תקופת האימפריה החיתית והמאבקים עם מצרים היא משנת 1450 לפני הספירה ועד לשנת 1200 לפני הספירה. בתקופה זו החיתים השתלטו גם על חלקים מסוריה. הממלכה החיתית נפלה לפני פלישות של גויי הים, וחתותש שהוקמה ב1900 לפני הספירה נחרבה ב1200 לפני הספירה. זמנם של החיתים תם. החל זמנם של היוונים בתורכיה ושל הממלכות המקומיות של פריגיה, לידיה, ואחרות.

בתקופה החיתית הקדומה היו בתורכיה ערי מסחר של האשורים, והם אלו שהכניסו ראשונים את הכתב לארץ.

הפלישה של החיתים לאנטוליה הייתה בדרכי שלום, הם התחתנו עם המקומיים ואימצו את תרבותם, ואף חלק מאליהם.

החיתים השתמשו בכתב יתדות שהובא ממסופוטמיה, וכן בכתב תמונות. האל הראשי היה אלת השמש "ארינה", ולידה בן זוגה "האתי" אל מזג האוויר. החיתים התייחסו בדתם לאלוהי השמיים, לשמש, למספרים מקודשים, וזה אופייני לדת של אנשים שגרים רחוק מהים, כמו הפרסים.

התרבות החיתית נחשבת גם לתרבות הומאנית, עם חוקה מתקדמת, ושיטת שלטון של בריתות.

לחיתים היו מלך ומלכה, למלכה היה תפקיד עצמאי וחזק, וגם דתי. מתחת להם היה את האריסטוקרטיה, ומתחתם את האנשים החופשיים ואת העבדים.

החיתים הם אלו שבייתו סוסים לראשונה והשתמשו בהם למלחמותיהם, יש כאלו שטוענים שהקנטאורים האגדיים של היוונים היו למעשה לוחמים חיתיים שנראו ליוונים הקדמונים כיצורים מיתולוגיים.

לאחר החורבן ב1200 לפני הספירה, קמו ממלכות נאו חיתיות שסופחו, לבסוף, במאה ה9, על ידי האימפריה האשורית.

לפי פרסומים חדשים של איתמר זינגר, החיתים הגיעו לאנטוליה אלף שנה לפני המועד שיוחס להם עד כה, כלומר ב3000 לפני הספירה, וגם זה לא בטוח, יכול להיות אף שהם אנטוליים מקומיים.

הם הקימו ממלכה שהתכווצה והתרחבה חליפות, ובירתם הקבועה הייתה חתותש, ולהם שושלת המשכית במשך כל תקופתם מהקמת הממלכה ב1750 לפני הספירה ועד חורבנם. נקודת המפנה בפריצתם לעולם הייתה כיבוש ממלכת מיתני והשתלטות על סוריה וזה קרה בימי שופילוליומה שמת ב1311 לפני הספירה במגפה שפרצה כתוצאה מהבאת שבויים מצריים לחתותש. הוא כבש את אוגרית ומאז תולדות אוגרית קשורים לתולדות החיתים, הוא גם יסד מרכז בכרכמיש שהמשיך להתקיים גם לאחר שחתותש נפלה. המצרים לא שכחו את השפלתם ותכננו קרב גדול כנגד החיתים שאותו ערך רעמסס השני, הלא הוא קרב קדש, ב1275 לפני הספירה, שבסיומו נחתם חוזה השלום הראשון בהיסטוריה, חוזה הכסף, החרות קירות מקדש נוא אמון בלוקסור, וגם על קירות בניין האום בניו יורק.

 

פריגיה:

הפריגים היו חלק מגויי הים, בתקופת מידס, המאה השמינית, הם הקימו ממלכה חזקה ששלטה במרכז ודרום מזרח אנטוליה, המלך מידס נודע כדמות אגדית בין היוונים, האגדות שקשורות אליו הם האגדה על הקשר הגורקי, ועל האצבע שהופכת כל דבר שהיא נוגעת בו לזהב.

האגדה על הקשר הגורקי מספרת על גורדיוס שהיה איכר עני והגיע עם עגלתו לפריגיה, היכן שנביא מקומי אמר שהמלך העתידי יופיע עם עגלה. האנשים הפכו את גורדיוס למלך, והוא כאות תודה הקדיש את עגלתו לזאוס, קושר אותה בקשר מיוחד שנאמר עליו שמי שיתיר אותו ישלוט באסיה, האדם שהתיר את הקשר היה אלכסנדר מוקדון, והוא עשה זאת על ידי מכה בחרבו.

אגדה אחרת מספרת שמידס המלך היה שופט בתחרות מוזיקה בין פאן לבין אפולו. הוא פסק לטובתו של פאן, ובתגובה אפולו העניק לו אוזניים של חמור, מידס החביא את האוזניים תחת כובעו ולא הרשה לאיש לגלות את סודו. הספר, שלא יכל להכיל את עצמו לחש את הסוד לחור באדמה ומילא את החור עפר, על החור גדלו קנים שלחשו את סודו של מידס לכל רוח.

אגדת מגע הזהב מספרת שהמלך מידס קיבל ברכה מדיוניסוס שכל דבר שיגע בו יהפוך לזהב. כתוצאה מזה נהפך מאכלו, משקהו, ואפילו ביתו, לזהב. המלך המתחרט ביקש לבטל את המתנה וצווה לרחוץ את ידיו בנהר פקטולוס, כתוצאה מזה מזמן זה והלאה עפרות הנהר מכילות זהב.

לפריגים הייתה אלה חשובה בשם קובילה שהייתה אלת הטבע, הם הקדישו לה נסכים שמזכירים את החמאם הטורקי של היום.

 

הברית האיונית:

היוונים הקימו מושבות במערב טורקיה כבר בימי החיתים. במאה השמינית הוקמה ליגה של 12 ערים ראשיות, כשאחת הראשיות מביניהן היא מילטוס. האיונים נכבשו על ידי כורש ב546 לפני הספירה ומילטוס נחרבה לאחר מרד ב494 לפני הספירה. כשנכבשו הערים האיוניות כל הפילוסופים והאמנים היגרו לאתונה ולאיטליה. לפי חלק מהחוקרים זאת אחת הסיבות לפריחה התרבותית של אתונה. ההישגים של אתונה מקורם בניסיונות מוקדמים באיוניה, אפילו הדמוקרטיה היוונית מקורה בניסיונות מוקדמים באיוניה.

לידיה:

ממלכה גדולה במערב תורכיה שהגיע לשיאה ב680 לפני הספירה, ותרבותה השפיעה על כל תורכיה. ב546 המלך שלה הלך לאוראקאל מדלפי בכדי להיוועץ האם לצאת למלחמה עם הפרסים או לא? תשובתה של האוראקאל הייתה שהמלחמה תביא לנפילתה של ממלכה גדולה. המלך קראוסוס פירש זאת כנפילתה של ממלכת פרס בעוד שלמעשה הנפילה הייתה של ממלכתו שלו כתוצאה מהמלחמה הזאת.

התרומה החשובה ביותר של לידיה לתרבות האנושית הייתה ההמצאה של המטבעות, לראשונה הוטבעו מטבעות של אלקטרום ב640 לפני הספירה ושימשו במסחר.

 

זמנם של האיליאדה והאודיסאה, התרבות המינאית:

במאה ה15 באה לידי סיום תרבות חשובה בתולדות העולם, הלא היא התרבות המינואית. באי כרתים התפתחה לה החל מהמאה ה19 תרבות מפותחת של שוויון ושלום, ובה רמה חומרית שהגיעה עד כדי מערכות ביוב ומים בבתים. התרבות המינואית נחשבה לשיא תרבויות האלה בעולם, והיא נחרבה בפתאומיות כנראה בגלל התפרצות הר געש, אלא שהיא המשיכה להתקיים דרך ערים יווניות שהושפעו ממנה, בעיקר מיקני, תחת השם התרבות המיקנית, עד שנת 1200 לפני הספירה. זה היה תור הזהב של יוון , הזמן של האיליאדה והאודיסאה, של היוונים הקדמונים, שבשנת 1280 לפני הספירה יצאו למלחמה עם טרויה שליד ים השיש, והחריבו אותה. התרבות המיקנית הייתה תרבות של אצולה צבאית, אך גם הם נטו לכיוון פולחן האלה, וראה את התפקיד החשוב של האלות ושל הנשים במלחמת טרויה.

מכל מקום בסוף המאה ה13 לפני הספירה פולשים שבטים הודו אירופים ליוון, הלא הם הדורים והיונים. הם מחריבים את התרבויות העתיקות ומתחילה תקופת חושך בת 500-600 שנה שלא הרבה ידוע עליה, עד ההתעוררות המחודשת של התרבות היוונית. גלי פולשים אלו מחריבים את תרבויות האם הקדומות ומחליפים אותם בתרבויות אב, בתרבויות מלחמה, המקדשות את הברזל, ושמות דגש על האלוהות הגברית. מתקופה זו האולימפוס נשלט על ידי זאוס הזועם.

הפלישה של הדורים והיונים ליוון גורמת לגלי הדף באזור כולו, הפולשים, או השבטים שנדחקו מחמת פלישתם, נעים לאורך החופים לכל מקומות הישוב. הם מגיעים לקפריסין, ישראל, אוגרית, ואפילו מצרים. הם מאיימים על הממלכות הקיימות ומחריבים חלק מהם. הם מחריבים כאמור את התרבות היוונית הקדומה, מחריבים גם את התרבות החיתית, את העיר אוגרית, ואף מאיימים על מצרים. צאצאיהם של אותם פולשים הם הפלשתים. לפי הספר הגביע והלהב, הפלישה הזאת היא הפלישה המשמעותית ביותר בתולדות העולם, מכיוון שהיא החליפה את תרבויות האלה הקדומות בתרבויות האל הזכרי, על הקונוטציות המלחמתיות והתחרותיות שלהם. בישראל מתחילה אז תקופה של מלחמות בפלשתים שבסיומה עולה למלוכה בית דוד.

גם מערב טורקיה נפגע בפלישות של היונים והדורים.

מעניין לציין שהמקורות החיתיים מדברים על כך שבשנת 1200 לפני הספירה מאיימים על הממלכה שני דברים: האחד זה האויב המסתורי, שהוא כנראה גויי הים, מכתבים נואשים נשלחים מאוגרית לאנשי קפריסין בבקשות לדווח להם על התקדמות האויב הנל. הדבר השני המאיים על הממלכה הוא רעב נוראי. מכתבים נואשים נשלחים ממחוזות החיתים למושלים להחיש משלוחים של מזון ממצרים "אחרת נגווע כולנו ברעב...". ייתכן מאד שהרעב הזה נגרם בשל איזשהו אסון אקולוגי, והוא זה גם שגרם לגלים הללו של הנוודים.

העולם העתיק של טרויה והיוונים נעלם, ונשאר רק באגדות המופיעות שוב לאחר 500 שנה.

מעניין לציין שלפי האגדה הרומית, רומא נוסדה על ידי צאצאי טרויה שגלו מעירם לצפון אפריקה ומשם לרומא. הם אלו שהקימו את העיר, וזה מסביר אולי מבחינתם את הכיבוש הרומי של יוון, מבחינת סגירת מעגל.


היסטוריה רוחנית גיאוגרפית- השפעות מזרח ומערב בתורכיה:

אנחנו רואים בתורכיה לאורך כל ההיסטוריה מתח ומאבק בין 2 השפעות גיאוגרפיות היסטוריות, השפעה אחת הבא מהמערב, מהים, מהאיים האגאים, וקשורה ליוון, לביזנטיון, ואף לעותמאנים. זאת השפעה רטובה, ירוקה, משכילה, של עושר ופתיחות. לעומתה יש את ההשפעה הבאה מהמזרח של המרחבים האינסופיים, רחבות הערבות, השפעה שמקורותיה הם איראן, ואף מרכז אסיה. זאת ההשפעה החיתית, הסלגוקית, שגם היא פתוחה בדרכה שלה, הומאנית, מיסטית. הסיפור של תורכיה הוא המאבק בין שני ההשפעות הללו, כשכל פעם אחת מצמצמת את רעותה, משתלטת על שטחיה, דוחקת אותה לפינה, ולהפך. המערב הוא מרוכז, בעל אוכלוסיה רבה, תרבות של ערים. המזרח הוא פתוח, עם טבע חזק ובעל נוכחות, מראה על אפסות האדם. במערב יש את ההשפעה המרככת של הים. במזרח הרוח נושבת על פני הערבות. ההרים. גם במערב יש הרים אך הם טבולים בירק, ירוק כהה של האלונים, של החורשות המקודשות. המערב הוא ארצו של פוסידון, המזרח ארצה של השמש. קיסרויות גדולות יכלו לקום במזרח, כמו החיתים, הפרסים. גם המערב התארגן לכדי קיסרות גדולה אך תחת דוגמה מאחדת של הכנסייה, של האימפריה הרומית, של הנשר העותמאני. העותמאנים שילבו במידה מסוימת מזרח ומערב, מקור הכוח שלהם היה בסביבות ים השיש, איזניק, בורסה, ואחר כך באירופה באדריאנפול והבלקן, רק לאחר מכן הם ניפנו לכבוש את איסטנבול, זאת הייתה אימפריה מערבית שהשתלטה על המזרח בדיוק כדוגמתה של ביזנטיון, יוון ורומא, אלא שהשורשים של אותה אימפריה היו במזרח ברחבי ערבות אסיה.

המערב הוא מפורט, מחודד. המזרח הוא כולל, סוחף. המזרח הוא אינסופי, המערב מוכל בתוך עצמו, עולם בתוך עולם, הרבה עולמות, המזרח הוא עולם מתמשך אחד...דרכי המשי הובילו לאסיה ומשם לסין. במערב התחבורה הייתה ימית והקשר היה עם אירופה, עם רומא, עם ווינה, עם רוסיה, עם הים השחור ומושבותיו. כל התנועה של רוסיה עוברת דרך מיצרי הדרדנלים, דרך איסטנבול. צריך להבין שהאימפריה העותמאנית הייתה למעשה אימפריה אירופאית שבה הרוב היו נוצרים, היא לא נשענה מעולם על החלקים הערביים והמזרחיים, במערב היה מקור כוחה, ולכן היא גם החזיקה מעמד עד המאה ה20.

המערב זה אנשי ישוב, אנשי ערים, המזרח הוא הנוודים. זה כל הסיפור.

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו