לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

המודל המשתתף

המודל המשתתף ביחס ללימוד אזוטריקה מערבית

 

 תרגום חופשי של חלקים ממאמרו של ארווין לי

Irwin, L. (2008). Esoteric paradigms and participatory spirituality in the teachings of mikhaël aïvanhov. The Participatory Turn: Spirituality, Mysticism, Religious Studies, Pp , 197-224.

 

האזוטריקה המערבית מתחילת בהרמטיזם של הרנסנס המאוחר, ועוסקת בקוסמולוגיה, אסטרולוגיה, מאגיה, קבלה יהודית ונוצרית, אלכימיה וטארות, מופיעה בחברות כגון הבונים החופשיים, הרוזיקוריאנים, אוקולטים תאוסופים, וקבוצות עידן חדש שונות. קשה להגדיר את האזוטריקה המערבית כדבר אחד, אלא היא מגוונות ויש בה דמיון משפחתי המבוסס על היררכיה של רוחות ומישורים רב ממדיים של קיום, יחס בין תלמידים למורה, שלעיתים עוסק בטקס מאגי, אימון ופרקטיקות של הארה. לכל מורה יש שפה משלו, מערכת סמלים, טכניקות וקווים מנחים אתיים, המעורבבים בדרגות שונות של השפעה אזוטרית נוצרית. רוב המורים מדגישים את הממד העל אישי של התפתחות אנושית, והמטרה שלה כידיעה, ההופכת את פוטנציאל הרוח האנושית למעורב בחיים וקשור ללימוד המטאפיזי והאתי של הקהילה.

בלימודים האקדמיים הדת האזוטריות המערבית הפכה לשולית בגלל האופי האינדיבידואלי, התפתחותי והמשתתף של הרבה מהמורים  ובתי הספר שלה. המדע מעדיף ספרים קאנונים, תנועות סוציו תרבותיות גדולות. דברים קבועים ולאורך זמן. ולכן מורים אזוטריים מערבים ובתי הספר שלהם זכו להתעלמות. רבים מהמורים האזוטריים מדגישים ההתפתחות, גדילה, ושינוי האישי, הפתוח לפרשנות אינדיבידואלית, וקשור לתרגילי דמיון ונרטיב מיתי המובן ברובו כסימבולי ומטאפיזי. גישה התפתחותית בעלת דמיון זו חותרת הדה מיתולוגיה של רבים מבעלי הגישה הקונסטרוקטביסטית, ומעלה בסימן שאלה את הגישה הפרשנית שמגבילה את הרוחניות למודלים קבועים של שינוי המתאימים רק למעטים, המייסדים הנדירים, נביאים או המיסטיקן המזדמן.

במילים אחרות הגישה של הפשרנות והמחקר האורתודוקסי מגבילה את הרלוונטיות של לימוד האזוטריות המערבית בתוך לימודי הדת. אלא שדווקא תכונות אלו עושים את האזוטריות המערבית מתאימה להיות נחקרת בתוך הגישה של ההשתתפות הרוחנית.

המודל המשתתף מציע דרך של מעורבות בצדדים היוצרים, מגלה מסורות רוחניות ובו בזמן מכבד את ההקשר המטאפיזי הספציפי של כל מורה נתון. הוא מקזז את הקונטקסט הספציפי, מקומי של המפגש המשתף ולא מנסה לייחס אותו לדת "מסורתית". ההקשר המשתף הוא החשוב, ולא הדוגמות הגדלות של האורתודוקסיה, דתית או מדעית.

 

היישום של המודל המשתתף, כחלון שדרכו חיים או תורה מוארים, מספק גמישות הכרתית במסגור האירועים שמהווים היבטים על אישיים של אותם חיים או תורה. זה לא מספק, יחד עם זאת, קונטקסט להעברת ביקורת על אותה תורה ביחס לקריטריון מובלע אלו אירועים יותר אותנטיים ואלו לא, גבוה או נמוך. כך זה צריך להיות בהתחשב בחשיבות העצמית המוגזמת של אותם ביקורות. הערך של כל תיאוריה על אישית, כפי שאני רואה אותה, הוא ביכולת שלה לגלות מאפיינים של עניין המרמזים לחומר הנלמד, לא לספק קריטריון מעריך לקביעת שווים או חשיבותם של אותם חומרים.  בקונטקסט של יחסים עולמים, ביציאה החוצה של ניואנסים היבטיים רבים של כל סוגי מאורעות על אישיים, הערך של תיאוריה הוא לא בכוח המסביר שלה, מכיוון שאין לה את היכולת להגדיר באופן מכובד, את אורח החיים והתרגולות של האחר, כך שהם עצמם ימצאו ערך בתיאורה. התיאוריה היא לא תחליף לתוכן ולקונטקסט שהיא מתיימרת לפתוח או לגלות לעיניים זרות. אלא  היא יכולה להציע מבט דיאלוגי עקבי עם האתיקה של תקשורת מכבדת וחיובית, לימוד הדדי.

אם יש תיאורטיקנים שמתנגדים למרכיב דיאלוגי אתי זה, אין ספק שהערך של התיאוריות שלהם יישאר מוגבל לגבולות תחום ההתעניינות הצר שלהם. הלימוד האקונומי של תופעה על אישי, בתיאוריה וניתוח, מסכם את המחקר בכך שנקודת השקפתו מוגבלת לקול מונולוגי או תיאוריה סגורה שלא מוכנה לקלוט את הערך והשווי של הטענות המטאפיזיות הנטענות על ידי רבים מאלו שהם מקבלי האירועים העל אישיים. האופק החדש הזה של לימודים על אישיים חייב בסופו של דבר להכליל תובנות והבנות מתחומי לימוד רבים, כולל לימודי השוואה בדותו, כמו גם תיאולוגיה ומיסטסיזם, הנעים מעבר למודלים ה"מסבירים" המפחיתים. הפרדיגמות המתעוררות של אינטראקציה דיאלוגית, התפתחות אישי הדדית, ויחסים יוצרים בניתוח התרבותי, תורמים כולם ליצירת עניין אתי שמטרתו לטפח הבנה אנושית על פני גבולות של הבדלים היסטוריים וחברתיים. האופן ה"פוסט קולוניאלי" של הניתוח הוא כזה שמבוס על כבוד להבדלים שלא מופחתים על ידי חשיבה היררכית או בנייה תיאורטית. טענות מטאפיזיות הנטענות על ידי אלו שחייהם השתנו והושפעו על ידי מאורעות על אישיים היא בדיוק אחד מאותם הבדלים. לחשוב באופן ביקורתי על טענות כאלו עדיין מחייב כרה שאלו שטענות אלו הם אמתיות ונכונות לאלו שחוו אותם, שתיאורטיקנים שמנתחים את אותם טענות יכולים ליצור את התיאוריות שלהם באופן מכבד ולא מבזה שיוצר קונטקסט לדיאלוג.

תיאוריה אחת כזו, המודל הרוחני המשתתף, עושה זאת בצורה מעוררת כבוד עם רגישות וטקט. בקונטקסט אזוטרי, היא מספקת אמצעי לבחינת המאורעות המעצבים, על אישיים בחייהם של היחיד, קבוצה או קהילה. היא עושה זאת בעזרת סיפוק אישור הקשרי של טענות מטאפיזיות מבלי לעשות יתר הערכה לאותם טענות, ומבלי להעביר שיפוט על המשמעות הנרמזת של אותם טענות ביחס לאחר, או טענות דומות וסותרות אחרות. המודל נשאר פתוח להיבטים היצירתיים והצורניים של הגשמת אותם טענות ומחפש להבהיר את היחס בין החיים של היחיד, או הקבוצה, ובין הדרך שמאורעות על אישיים מביאים ללימוד על אישי או ערכים. האפיסטמולוגיה הכללית של המודל מרשה מחקר של צורות שונות של "ידע" ותרגול כבסיס לגיטימי לביטוי אמיתות על אישיות מבלי להפריע לישרה של אותו ידע על ידע הצבתו מחדש בתוך מסגרת עבודה לא בונה. המודל מרשה לימוד בין תחומי והשוואתי במלי לנסות ליצור היררכיה בין מסורות, מחזיק בעמדה של מתווך בין כל הטענות המטאפיזיות ויחד עם זאת לא מכחיש אף אחת. מחשבה ביקורתית מכוונת כלפי היישום האופרטיבי של המודל והערך שלו בשידול תובנות מתוך הקונטקסט העל אישי, מבלי לחפש להצדיק את אותם תובנות במחיר הפחתת הקונטקסט. רק דרך כבוד מעין זה זה אנו יכולים לקוות ללמוד מעולמם החזוני של אחרים

 

קראו מאמר ניתוח תורתו הרוחנית ודרכו של אוהרם מיכאל אייבנהוב לפי המודל המשתתף רוחנית - לקריאה לחצו כאן

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו