לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

המיסטריות

המיסטריות

 

אלו הם דרכים רוחניות, מסעות חניכה שנערכו במסגרת כתות המסתורין של העולם הקלאסי, מובילים את האדם אל גאולה אישית, חיים לאחר המוות והארה. הם כללו תהליך של התקדשות, התכוונות, טיהור, שהוביל להתמלאות בהשראה, ידע אלוהי, אנרגיה.

 

היו ארבע בתי ספר עתיקים של המסתורין ביוון:
הראשון בקנוסוס שבכרתים (התקיים עד המאה ה12)
השני באי סמותרקיה בצפון יוון
השלישי ולאחר מכן אלואסיס ליד אתונה
והרביעי באפסוס שבאסיה הקטנה.
בכל אחד מהם לימדו שיטה אחרת של הגעה להארה והכרה של הנסתר

 

אלו התפתחו לדתות המיסטריות של העולם הקלאסי:


האורפיזם – קרוי על שם אורפיאוס
למאמר על המיסטריות של אורפיאוס - לחצו כאן

אלואסיס – קשור לסיפור של דמטר ופרספונה, הירידה לשאול והחזרה
למאמר על המיסטריות של אלואסיס - לחצו כאן

פולחן דיוניסוס - או המסורת הבכחית
מאמר על דיוניסוס - לחצו כאן

למאמר על דיוניסוס ואוראפיאוס - לחצו כאן


ונוספו אליהם דתות מסתורין שמקורם ממקומות אחרים בעולם
איסיס ובתי הספר של מצרים
מיתרה ובתי הספר של פרס
שאמאניות של המזרח המופיעה בסיפור זלמוקסיס התרקי
מסורות כנעניות שמיות
דתות אסטראליות של הבבלים, כשדים שעברו דרך קפריסין

 

המיסטריות של דיוניסוס, דמטר, פרספונה, אורפיאוס ואפולו

האולימפיים של הומר הותקפו על ידי אותה אהבה להגיוני שהביאה להולדתם בעולם משוגע וקסום. לא רק רעיונות חדשים אלא גם מעשים חדשים התעוררו. יוון צריכה הייתה דת בשביל הלב, כשם שזו של הומר לא הייתה, שתוכל להשביע בנפשות אנשים את הרעב, כשם שהמוסריות הקרירה של דלפי לא יכלה. וכך בא לעולם האל החדש של יוון – דיוניסוס. 
הוא היה אל היין, אחרון המצטרפים לאלים. הוא היה אל של אדמה ולא של שמיים. ליין יש כוח להרים בני אדם, להוציא אותם מחוץ לעצמם, לשחרר אותם ולגלות להם שהם יכולים להיהפך שמימיים.

פולחנו של דיוניסוס החל כתחייה דתית גדולה, מרד כנגד המרכז הדתי בדלפי. בדלפי היה המקדש לאפולו, האל אומן, אלם של המוזיקאים והמשוררים, שהביא תמיד סדר והרמוניה מתוך הבלבול, שעמד למען מתינות ופיכחות, שעל מקדשו נחרתו האמרות: "כל דבר במידה". הדת החדשה אופייה בכך שהכול בה היה בהגזמה – שכרות, אנשים מתנהגים כמשוגעים, פסטיבלים צמאי דם, צעקות וריקודים פראיים, אקסטאזה בלתי נשלטת. 

במקומות אחרים בעולם הרצון לשחרור התבטא בתנועות נזיריות, ההגזמה הייתה על דרך ההתכחשות לגוף, אך לא ביוון. בסופו של דבר הפולחן של אפולו ושל דיוניסוס התמזגו: ברגע גורלי בדלפי, אורפאוס, המוזיקאי הראשי, תלמידו של אפולו, סידר ויצר מחדש את הטקסים האלימים הבכחיים. לאחר מכן פולחן דיוניסוס הוכנס לתוך המיסטריות האלואוסיות.
דיוניסוס נעבד במסתורין יחד עם דמטר שלכבודה הם נוצרו. האלה של החיטה והאל של היין, שניהם אלים של אדמה, המיטיבים של המין האנושי התומכים בחיים. המסתורין האלוסיים היו כוח דתי מרכזי ביוון וגם בעולם הרומי. קיקרו שעבר אותם אומר: "דבר לא גבוה יותר מאותם מסתורין... הם לא רק הראו לנו איך לחיות בשמחה, אלא הם גם לימדו אותנו איך למות עם תקווה טובה יותר."

כל מי שעבר את המסתורין נשבע שבועת סודיות, והיום אין אנו יודעים דבר על מהלכם. אנו יודעים רק שהם הציעו הטהרות מחטא, ושעורר תחושה עמוקה של כבוד ופליאה והבטיחו אלמותיות.

 

פלוטרך במכתב לאשתו כותב: "מפני אותם הבטחות קדושות ונאמנות שניתנות במסתורין של בכחוס... אנו בדעה של אמת שלא ניתנת לערעור שאותם נשמות הם נצחיות ובלתי ניתנות לרקב... הבה וננהג בהתאם, מבחוץ מסדרים את חיינו, בעוד מבפנים הכול צריך להיות טהור יותר, חכם יותר ולא מקולקל."

"כשאדם מת הוא כמו אלו שעוברים חניכה לתוך המסתורין. כל חיינו הם מסע בדרכים מענות וקשות ללא מוצא. ברגע העזיבה הם נהפכות לטרור, פחדים מרעידים, פליאה. ואז אור שנע לפגוש אותנו, שטחי דשא טהורים שמקבלים אותנו, שירים וריקודים והופעות אלוהיות."

 

כיום נוטים להתייחס לבתי הספר של המסתורין כסוג של דת השונה מהתפישה הרגילה של דת בעולם הקלאסי. לפי גדליהו סרומזה הרי שבמסגרת דתות המסתורין של העולם העתיק התגלו מאפיינים חדשים של דת שהופיעו לאחר מכן בתרבות היהודית – נוצרית של המאות הראשונות לספירה. מאפיינים אלו הם:
1. דגש אל האינדיבידואל
2. פרשנות של טקסטים קדושים
3. הימנעות מקורבן דם
4. דגש על חיי קהילה דתיים במקום דת אזרחית

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו