לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

המסדר הנקשבנדי - טיולים לרחבי העולם

המסדר הנקשבנדי

זה המסדר החשוב והמשפיע ביותר במרכז אסיה, וגם במקומות אחרים בעולם כגון הקווקז וטורקיה. כיום הוא מפוצל לכמה זרמים כשאחד השייח'ים החשובים - ניזמי, יושב בקפריסין הטורקית. למסדר אתר אינטרנט באנגלית ובו מידע רב ושלוחות פופולאריות בכל הארצות המערביות. ייחודו בכך שהוא מדגיש את הסופיות המפוכחת, כדרך להגיע אל אלוהים, מתרגל זיכר מדיטטיבי - הנקרא הזיכר השקט, מעורב בפוליטיקה כחלק מהאידיאולוגיה שלו, ומתייחס לשושלת מסירה שנקראת שלשלת הזהב המתחילה מאבו בכר, ולא מעלי כמו שאר המסדרים. המסדר הנקשבנדי משמר מסורות עתיקות שהתקיימו במרכז אסיה הקשורות לתורות המזרח כגון יוגה ובודהיזם, הוא השפיע על תורתו של גורדייף ומחפשים רוחניים אחרים.
למסדר הנקשבנדי היה תפקיד היסטורי פוליטי חשוב במאות האחרונות במרכז אסיה, ובמאה ה19-20 בקווקז והאימפריה העותומאנית.


קראו את המאמרים הבאים

שייח נקשבנד

שבעה המאסטרים

נקשבנדיה באוזבקיסטן

שייח' אל הרר

דרוויש סמרקנדי

גורדייף והמסדר הנקשבנדי

המסדר הנקשבנדי בירושלים

 

11 עקרונות הנקשבנדי :

למסדר הנקשבנדי ישנם 11 עקרונות המהווים את הדרך הרוחנית שלו. עקרונות ושיטות אלו שימשו את גורדייף כשהביא את הדרך האזוטרית – העבודה למערב. למעשה תלמידי גורדייף אומרים שהדרוויש הבוכרי שגורדייף פגש – בוגה אדין, המתואר בספרו "מפגשים עם אנשים מיוחדים",  הוא לא אחר מאשר ראש המסדר הנקשבנדי בזמן הזה – בהודין. גם כיום קיימים קשרים בן חלק מאנשי גורדייף לבן אנשי הנקשבנדיה.

 

1. מודעות תוך כדי נשימה. זכירה מודעת של אלוהים כשאדם נושם ונושף, טכניקה לשליטה נשימתית. כל נשימה שנלקחת בלי תשומת לב נחשבת למתה, וכל נשימה שנלקחת עם יראה ונוכחות נחשבת לחיה ומחוברת לנוכחות השמימית.

גוזדווני אמר: המחפש צריך לשמור נשימתו משכחה, בכניסה וביציאה, ובכך לשמור את ליבו בנוכחות השמימית, הוא חייב להחיות נשימתו עם יראה ושרות ולהביא את הסגידה הזו לאלוהים מלאה בחיים, מפני שכל נשימה שנשאפת וננשפת עם נוכחות, חיה ומחוברת עם הנוכחות השמימית. כל נשימה נשאפת וננשפת עם שכחה, מתה, מנותקת מהנוכחות השמימית.

נקשבנד אמר: המסדר בנוי על נשימה, ולכן זה חובה על כולם לשמור על הנשימה בזמן הנשיפה והשאיפה ויותר מכך, בהפסקה שביניהם.

ה"זיקר" נמצא בגופם של כל היצורים החיים מכוח נשימתם, כל דבר נושם, ובנשימתו זו מבטא את שם האלוהים, דרך הנשימה הצליל של המילה "הא" מהשם השמימי "אללה" נשמע, עם כל שאיפה ונשיפה, וזה סימן של המהות הלא נראית מדגישה את יחודו של האל.

לשמור על הנשימה משכחה מוביל לנוכחות מלאה, נוכחות מלאה מובילה לחזיון מלא, חזיון מלא מוביל להתגשמות מלאה של כל 99 השמות של האל.

הבטחת הנשימה משכחה היא קשה למתחילים, והדרך הטובה להתחיל בה היא על ידי בקשת מחילה מהאל. (איסטפר)

 

2. לשים לב לצעדים. כל צעד של ה"סליק" צריך להיות מכוון ומאורגן כלפי השגה של מטרה שמימית. גם באופן פיזי, המבט צריך להיות על הרגליים, זה מסנן הרבה מראות מפריעים ומסיתים את תשומת הלב וכמו כן זה סימן לצניעות. מנקודת המבט של גורדייף התרגול הזה עוזר במניעת הרבה מההזדהויות ההורסות שתופשות את תשומת ליבנו במשך היום וגורמות לגלים של חלומות בהקיץ ואסוציאציות.

מראות לא נחוצים יעטפו את הלב. רוב המסכים על הלב נוצרים מתמונות שמשודרות מהעיניים למיינד במשך היום. זה יכול להפריע ללב מפני שזה יוצר מערבולות של תשוקה שנוצרות במיינד. המסכים מונעים את האור האלוהי. הלב הוא כמו מראה, קולט ומחזיר כל דמות בקלות, לכן תלמיד שעבר "זיכר" וליבו טהור, צריך להיזהר שבעתיים כי ליבו קולט יותר, פן יוטבעו על ליבו המראות הלא נכונים. יש על כך סיפור ידוע על מורה סופי גדול שראה נערה נוצרייה יפהפייה והלך שבי אחריה ורק אחרי ששפכו עליו דלי מים שנשלח על ידי קדוש אחר הוא חזר לעשתונותיו.

להסתכל על הרגליים זה גם ללכת בעקבותיו של הנביא, המבט מקדים את הרגל, כשזו מגיעה אליו המבט מתקדם קדימה, עד שהמבט מגיע למצב של שלמות ואליו הוא מושך את הרגליים (הגוף). הכוונה של זה היא שהחזון המנטלי קודם להתקדמות המעשית, והחזון המנטלי צריך להיות ללכת בעקבותיו של הנביא. החזון המנטלי יוצר את האפשרות לגוף להתקדם

 

3. מסע הביתה. לימוד אינטרוספקטי של עצמך, דע את עצמך ועבור מתכונות רעות לתכונות טובות. המסע מהעולם של הבריאה אל העולם של הבורא קורה בשתי שלבים: ראשית מסע חיצוני למצוא מורה, ושנית מסע פנימי לנקות את הלב.

מסע מהעולם של הבריאה לעולם של הבורא. מסע מהתשוקה לאסור לתשוקה לנוכחות האלוהית.

המסדר הנקשבנדי מחלק את המסע הזה ל2: האחד הוא מסע חיצוני והשני פנימי. מסע חיצוני הוא מסע מארץ אחת לשניה בחיפוש אחר מדריך. המסע הפנימי הוא לעזוב את הדרכים הנמוכות, לזרוק מהלב את התשוקות הארציות, ולעלות לדרכים הגבוהות, למצבים הגבוהים. המסע הוא מסע של טיהור הלב שדרכו ניתן לקבל מכאן ואילך הדרכה בכל ענייני החיים.

המסע הזה , כמו שאני מבין אותו, ניתן גם לראות אותו בכיוון של המסע האופקי לעומת המסע האנכי – אל מערג. המסע האופקי הוא מסע לחיפוש דרך – מדריך, המסע האנכי הוא מסע טיהור פנימי לצורך התחברות עם המדריך הפנימי הקיים בתוכנו.

מסע של לעלות מעל הערפל של חיי היום ולהתחיל לראות דברים בברור. הבית שלנו הוא בשמיים.

 

4. להיות לבד בקהל. לדרוויש צריך שתהיה היכולת להיות לבד עם אלוהים גם כשהוא עסוק בעולם החומרי ועם אנשים אחרים. יש שני סוגים של התבודדות: חיצונית ופנימית. החיצונית דורשת תקופות של התבודדות על מנת לעמוד במטלות מסוימות ולהתקדם בדרך הרוחנית, זה הוא תרגול סופי בסיסי, אולם ישנה התבודדות עמוקה יותר והיא ההתבודדות המודגשת במסדר הנקשבנדי והיא מבוטאת במשפט: "הייה בעולם, אך לא חלק ממנו."

ההתבודדות מטרתה שהממלכה השמימית תוכל להתגשם. כאשר אתה כובל את החושים החיצוניים החושים הפנימיים משתחררים ויכולים להגיע לממלכה השמימית.

להיות לבד בקהל פירושו שהלב שלך נמצא עם אלוהים בעוד שהגוף עם הקהל, לצורך זה צריך שתהיה היכולת להפריד בן הלב לגוף. דומה המצב לכך שאדם מאד עסוק במשהו, במחשבות, ולא שם לב מה שקורה סביבו אלא רק מגיב אוטומטית.

הנביא אמר: יש לי 2 צדדים: האחד פונה אל הבורא והאחר פונה אל הבריאה.

יחד עם זאת נקשבנד אמר: הדרך שלנו היא חברות, וטוב יש בהתאספות.

המאמין שיכול להתערבב עם אנשים ולשאת את צרותיהם הוא טוב יותר מזה שנשמר מאנשים, בנקודה זו אומר אימאם רבני: השלמות היא לא בתצוגה של כוחות מופלאים, אלא השלמות היא לשבת בן אנשים, למכור ולקנות, להתחתן ולהוליד ילדים, ויחד עם זאת לעולם לא לעזוב את נוכחותו של האל ולו לרגע אחד.

 

5. זכירה והזכרה. גם אורלית וגם מנטלית, החשיבות של זיכר.

התרגול הוא להגיד את המשפט "לה איללה איללה לה" – אין אלוהים מבלעדי אללה, פעמים רבות, המתרגל אומר כל מילה במשפט מחלק אחר בגוף שלו לפי סדר מסוים.

המחפש עושה זיכר על ידי שלילה וחיוב עם לשונו עד שהוא מגיע למצב של התבוננות של הלב. המצב הזה מגיעים אליו על ידי חזרה על החיוב והשלילה: לה איללה אילה לה, בן 5000 ל10.000 פעם. הזיכר ממרק את הלב וצריך לעשות אותו יום יום.

את הזיכר עושים בצורה הבאה: עוצמים את העניים, סוגרים את הפה, מצמידים את השיניים, ומדביקים את הלשון לגג הפה, מחזיקים את הנשימה. מתחילים במילה "לה" – אין מרימים אותה מתחת לטבור למוח. כשמגיעים למוח המילה "לה" מביאה את המילה "איללה" – אלוהים, שנעה מהמוח אל הכתף השמאלית, ומכה את הלב עם המילה "איללה" – מבלעדי אללה. כשהמילה הזו מכה את הלב האנרגיה והחום שלה מתפשטים לכל החלקים של הגוף. המחפש ששולל את כל שקיים בעולם עם המילים "לה אילה" , מחייב עם המילים "איללה" שכל מה שמתקיים מתקיים בנוכחות השמימית.

המחפש חוזר על כך עם כל נשימה, שאיפה ונשיפה, מביא זאת תמיד ללב, כמספר הפעמים שנאמר לו על ידי השייך.

 

6. ריסון המחשבות. זה כולל את המאמץ הנדרש למנוע מהמחשבות לנדוד בזמן החזרה על השהאדה. המטרה היא להשיג איחוד. מודעות לאחדות של האלוהים.

כאן יש שימוש במשפט: אלוהים , אתה מטרתי ורצונך רצוני – אילהי אנטה מקסודי ווה רידקה מטלובי. החזרה על המשפט הזה מגדילה במחפש את המודעות של האחדות של האל. הנקשבנדים משתמשים במשפט הזה כדי לגלות את הסוד של האחדות, למתרגל אין זכות לעזוב את הזיכר הזה עד שהוא לא מוצא את הכוח שלו מופיע בליבו, הוא חייב להמשיך בזיכר תוך כדי חיקוי של השייח.

המחפש לא יכול להגיע לנוכחות של האל בזיכר אלא אם כן האל זוכר אותו. כמו שאמר ביסטמי: כשהגעתי אליו ראיתי שהזיכרון שלו אותי הקדים את הזיכרון שלי אותו. המחפש לא יכול לעשות זיכר לבד, בעצמו, הוא חייב להכיר בכך שהאל הוא זה שעושה את הזיכר דרכו, וזה המהות של העיקרון הזה של החזרה, חזרה לאל על ידי כניעה לרצונו.

 

7. הימנעות ממחשבות שליליות. השגחה על הכיוון והבריחה של המחשבה, למנוע הסטה בזמן החזרה על פורמולת השהאדה. התרגול הוא למנוע מהלב מחשבות רעות - שליליות, השגחה כזאת, ולו גם ל15 דקות נחשבת להישג גדול. בעבודה של גורדייף ישנו תרגול מקביל של הימנעות מביטוי רגשות שליליים.

מי שיודע את עצמו יודע את האל. מי שידע את ליבו ידע את האל.

אל קוטני אמר: הייתי שומר בפתח של ליבי 40 שנה, ולא פתחתי את הדלת לאיש מלבד אללה, עד שליבי לא ידע אף אחד מחוץ לאללה.

תשומת הלב היא תשומת לב למה שאתה חושב עליו, מה שאתה פתוח אליו.

 

8. ריכוז בנוכחות השמימית, במצב של דהווק. זה קשור לסוג של מדיטציה עמוקה. בעבודה של גורדייף הדגש הוא על זכירה עצמית, אך זכירה עצמית זו, אם רוצים להתקדם איתה לרמות הגבוהות של בני אדם, צריכה להיות מלווה בנוכחות גבוהה יותר שעוזרת לנו לזכור את עצמנו, להיות ערים.

מתרגל הזיכר שומר את ליבו עם שלילה וחיוב בכל נשימה מבלי לעזוב את הנוכחות של האל המרומם. זה מחייב את המחפש לשמור את ליבו בנוכחות השמימית תמיד. זה מאפשר לו להגשים ולהכיר את האור של המהות הייחודית של האל. ואז הוא נפטר מ3 מ4 צורות שונות של מחשבות: מחשבות אגואיסטיות, מחשבות רעות, ומחשבות מלאכיות. המחפש שומר ומאשר רק את הסוג הרביעי של מחשבה, מחשבות האמת. זה מוביל את המחפש לדרגה הגבוהה ביותר של שלמות על ידי הפטרות מכל הדמיונות ואימוץ האמת בלבד שהיא האחדות של האל.

 

9. מודעות של זמן. הפסקה בזמן, לבדוק איך האדם מנצל את זמנו, מתן תודה לעשיית מעשים טובים וחרטה על זמן שבוזבז בעשיית מעשים רעים.

על המחפש לדעת כמה זמן הוא מבלה בתנועה כלפי בגרות רוחנית ולאן הוא הגיע. המחפש חייב להתקדם עם כל מה שהוא יכול. המחפש חייב לנתח את מעשיו וכוונותיו כל יום וכל לילה, כל שעה וכל דקה.

השייך אל צירקי אמר: במצב של דיכאון אתה צריך לחזור על האיסטיפר – בקשת מחילה, ובמצב של התעלות להלל את האל ללא הפסק. להביא בחשבון את שני המצבים הללו, ההתפשטות וההתכווצות, זה המשמעות של "לשים לב לזמן".

נקשבנד אמר: אתה חייב להיות מודע לעצמך, האם הלכת בעקבות השריעה, אז הודה לאל, אם לא בקש מחילה. אתה חייב להעריך כיצד אתה מעביר כל רגע: עם נוכחות או עם שכחה.

 

10. מודעות למספרים. הפסקה מספרית. בדיקה שזיכר הלב חזרו עליו מספר הפעמים הנדרש, בהתחשב במחשבות הנודדות.

לספור את החזרות של הזיכר זה לא לצורך הזיכר עצמו אלא לצורך שמירת הלב ממחשבות רעות ולגרום לו להתרכז במאמץ להשיג את מספר החזרות שניתן על ידי השייך במהירות האפשרית.

נקשבנד אמר: לשים לב למספרים בזיכר זה הצעד הראשון ברכישה של ידע שמימי. הספירה משפיעה על האדם להכיר בכך שרק אחד הוא ההכרחי לחיים מכיוון שהכל מורכב מאחד ועוד אחד. כל המשוואות המתמטיות מתחילות במספר אחד, כל הבריאה נובעת מהאחד.

אצל הסופים יש חיבה יתרה למספרים לא זוגיים

 

11, מודעות ללב. בניית תמונה מנטלית של הלב עם השם של אלוהים עליו חרוט, לשמור את הלב במצב של נכונות, ערנות, מגיב לתקשורת האלוהית.

במצב כזה האדם מרכז את המקום של הזיכר בתוך הלב מכיוון ששם זה מרכז העוצמה. כל המחשבות והשאיפות, טובות ורעות, מורגשים ומופיעים אחד אחרי השני, מסתובבים ומתחלפים , נעים בן אור לחושך, מתנועה תמידית, בתוך הלב. הזיכר נצרך במטרה לשלוט ולהפחית את המהומה בתוך הלב.

 

 

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו