הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

המסדר הנקשבנדי - טיולים לרחבי העולם

המסדר הנקשבנדי
 
המסדר הנקשבנדי הינו מסדר שהתחיל, באופן רשמי, באוזבקיסטן במאה ה14 על ידי שייך נקשבנד, ומכאן שמו, אבל באופן לא רשמי הוא התחיל 200 שנה קודם על ידי שייך קג'דוון, ויש אומרים שהוא היה קיים כבית ספר מיסטי עוד לפני האסלאם. שייך קג'דוון חיפש את הסוד של הדרך, והוא נהג לעשות את זה על ידי טבילה ומדיטציה במים! (מים הם סמל ללא מודע), בסופו של דבר הוא החל דרך שבה יש דגש על תרגולי מודעות ושליטה של הגוף והמחשבות, המזכירים במקצת את התרגולים היוגים. המסדר הנקשבנדי מדגיש את הסופיות המפוכחת, כדרך להגיע אל אלוהים, מתרגל זיכר מדיטטיבי - הנקרא הזיכר השקט, מעורב בפוליטיקה כחלק מהאידיאולוגיה שלו, ומתייחס לשושלת מסירה שנקראת שלשלת הזהב המתחילה מאבו בכר, ולא מעלי כמו שאר המסדרים. ומשמר מסורות עתיקות שהתקיימו במרכז אסיה הקשורות לתורות המזרח כגון יוגה ובודהיזם, הוא השפיע על תורתו של גורדייף ומחפשים רוחניים אחרים.
 
למסדר הנקשבנדי תורה שמבוססת על שליטה, הכרה של המערכת האנושית והגעה להתפתחות רוחנית דרך שליטה בגוף ותרגולות פיזיות ומנטליות, הוא נחשב לממשיך דרכם של בתי ספר רוחניים אזוטריים קדומים שהתקיימו במרכז אסיה לפני הגעת האסלאם.
המילה "נקשבנד" פירושה תבנית, וכן גם אריגה. מסופר על סופי שהכניסו אותו על לא עוול בכפו לכלא, עם הזמן הוא התיידד עם השומרים וביקש מהם בקשה צנועה, לקבל לתאו את שטיח התפילה שלו ואת כלי האריגה – מחט וחוטים בכדי שיוכל להעביר את זמנו בנעימים ולהתפלל, השומרים לא מצאו סיבה שלא להיענות לבקשה הזאת. אשתו של הסופי העבירה לכלא שטיח תפילה ובו דוגמאות יפהפיות וכן את כלי האריגה של הסופי. ימים רבים היה הסופי מתפלל בדבקות, משתטח על השטיח, משתחווה ונוגע תוך כדי כך בראשו ברצפה, ואז יום אחד הוא נעלם מן הכלא, השומרים הגיעו ומצאו את דלת התא פתוחה ואת הסופי איננו. התפלאו השומרים כיצד ייתכן שאותו סופי נעלם כאילו פצתה אותו האדמה, אף שהם ידעו כל הזמן שהוא נכלא על לא עוול בכפו, ולכן גם לא הצטערו שהוא ברח.
כעבור שנים פגש אחד מהם במקרה את אותו הסופי. הסופי אז זוכה כבר מכל ההאשמות שטפלו עליו וחי כאדם מכובד.
"ספר לי" ביקש אותו שומר "עכשיו כשהכל כבר מאחורינו", "כיצד הצלחת לברוח מתא הכלא" "עד היום זאת תעלומה בשבילנו".
"זה פשוט מאד" אמר הסופי. "אשתי ביררה את מיבנה מנעול הדלת שלי אצל המסגר שבנה אותה, היא שרטטה ורקמה את התבנית של המנעול על שטיח התפילה שלי". "כשהתפללתי בדבקות והשטחתי על השטיח למעשה למדתי את תבנית המנעול". "כל מה שנישאר לי אחר כך הוא ליצור, בעזרת הכלים שהיו ברשותי – כלי האריגה, מפתח מאולתר ולפתוח את הדלת".
סיפור סופי זה מגלם את המהות של המסדר הנקשבנדי: לימוד התבנית, יצור כלים רוחניים יש מאין, והימלטות ממצב הכלא שאנו נמצאים בתוכו.
מבין כל המסדרים הסופיים המסדר הנקשבנדי הוא מהמעניינים ביותר.
 
המסדר הנקשבנדי, כאמור, התחיל באופן רשמי במאה ה14, בהה אל דין נקשבנד נחשב לאב של המסדר למרות שלא היה הראשון, מעט ידוע על חייו מפני שהוא אסר על מאמיניו לכתוב את מעשיו או אמרותיו בזמן חייו. הוא נולד בכפר ליד בוכרה, הוכשר לסופיזם על ידי טובי המורים בזמנו, בין השאר הכשרתו כללה תקופת עבודה של שבע שנים כרועה ושבע שנים נוספות כמתקן דרכים. הוא חי בבוכרה ובסמרקנד, אך מת ונקבר בכפר בו נולד.
הוא זה שקבע במסדר את הזיכר השקט. היה לו חזון שבו נראו לפניו שישה המאסטרים הקדומים של המסדר, ואחד מהם, חווג'ה עבד אל חליק קג'דווני, אמר לו שאת הזיכר צריך לעשות בצורה השקטה שלו בניגוד לאחוות הסופיות האחרות.
 
מאוזבקיסטן התפשט המסדר על פני כל העולם המוסלמי, והיה, בין השאר, מסדר מוביל בהודו. היה לו תפקיד היסטורי פוליטי חשוב במאות האחרונות במרכז אסיה, ובמאה ה19-20 בקווקז, באימפריה העותומאנית במרידות במרכז אסיה ובתנועה הפן אסלאמית, כיום יש למסדר הנקשבנדי מספר שלוחות בעולם, אחת מהם בראשותו של שייך בשם ניזמי, הגר בצפון קפריסין, פנתה בעשורים האחרונים אל המערב ופתחה בתי ספר רבים בכל רחבי אירופה וארצות הברית, הם מפיצים את הסופיות בצורה ברורה ונגישה לכל אחד גם דרך פרסומים שלהם, וגם דרך האינטרנט. ניתן למצוא אותם באתר: www.naqshabandi.org . האתר הוא אחד האתרים הטובים לאינפורמציה על הסופיזם
 


 

11 עקרונות הנקשבנדיה (מתוך כתבי המסדר) :

 
למסדר הנקשבנדי ישנם 11 עקרונות המהווים את הדרך הרוחנית שלו. עקרונות ושיטות אלו שימשו מורים רוחניים כגון גורדייף ואוספנסקי שהביאו את הדרך האזוטרית – העבודה למערב. למעשה תלמידי גורדייף אומרים שהדרוויש הבוכרי שגורדייף פגש – בוגה אדין, המתואר בספרו "מפגשים עם אנשים מיוחדים",  הוא לא אחר מאשר ראש המסדר הנקשבנדי בזמן הזה – בהודין. גם כיום קיימים קשרים בן חלק מאנשי גורדייף לבן אנשי הנקשבנדיה.
 
1. מודעות תוך כדי נשימה.
זכירה מודעת של אלוהים כשאדם נושם ונושף, טכניקה לשליטה נשימתית. כל נשימה שנלקחת בלי תשומת לב נחשבת למתה, וכל נשימה שנלקחת עם יראה ונוכחות נחשבת לחיה ומחוברת לנוכחות השמימית.
קג'דוון (המאסטר הראשון) אמר: "המחפש צריך לשמור נשימתו משכחה, בכניסה וביציאה, ובכך לשמור את ליבו בנוכחות השמימית, הוא חייב להחיות נשימתו עם יראה ושרות ולהביא את הסגידה הזו לאלוהים מלאה בחיים, מפני שכל נשימה שנשאפת וננשפת עם נוכחות, חיה ומחוברת עם הנוכחות השמימית. כל נשימה נשאפת וננשפת עם שכחה, מתה, מנותקת מהנוכחות השמימית."
נקשבנד אמר: "המסדר בנוי על נשימה, ולכן זה חובה על כולם לשמור על הנשימה בזמן הנשיפה והשאיפה ויותר מכך, בהפסקה שביניהם."
 
ה"זיכר" נמצא בגופם של כל היצורים החיים מכוח נשימתם, כל דבר נושם, ובנשימתו זו מבטא את שם האלוהים, דרך הנשימה הצליל של המילה "הא" מהשם השמימי "אללה" נשמע, עם כל שאיפה ונשיפה, וזה סימן של המהות הלא נראית מדגישה את יחודו של האל.
לשמור על הנשימה משכחה מוביל לנוכחות מלאה, נוכחות מלאה מובילה לחזיון מלא, חזיון מלא מוביל להתגשמות מלאה של כל 99 השמות של האל.
הבטחת הנשימה משכחה היא קשה למתחילים, והדרך הטובה להתחיל בה היא על ידי בקשת מחילה מהאל. (איסטפר)
 
2. לשים לב לצעדים.
כל צעד של ה"סליק" צריך להיות מכוון ומאורגן כלפי השגה של מטרה שמימית. גם באופן פיזי, המבט צריך להיות על הרגליים, זה מסנן הרבה מראות מפריעים ומסיתים את תשומת הלב וכמו כן זה סימן לצניעות. מנקודת המבט של תרגול רוחנית זה עוזר במניעת הרבה מההזדהויות ההורסות שתופשות את תשומת ליבנו במשך היום וגורמות לגלים של חלומות בהקיץ ואסוציאציות.
מראות לא נחוצים עוטפים את הלב. רוב המסכים על הלב נוצרים מתמונות שמשודרות מהעיניים למיינד במשך היום. זה יכול להפריע ללב מפני שזה יוצר מערבולות של תשוקה שנוצרות במיינד. המסכים מונעים את האור האלוהי. הלב הוא כמו מראה, קולט ומחזיר כל דמות בקלות, לכן תלמיד שעבר "זיכר" וליבו טהור, צריך להיזהר שבעתיים כי ליבו קולט יותר, פן יוטבעו על ליבו המראות הלא נכונים.
יש על כך סיפור ידוע על מורה סופי גדול שראה נערה נוצרייה יפהפייה והלך שבי אחריה ורק אחרי ששפכו עליו דלי מים שנשלח על ידי קדוש אחר הוא חזר לעשתונותיו.
 
להסתכל על הרגליים זה גם ללכת בעקבותיו של הנביא, המבט מקדים את הרגל, כשזו מגיעה אליו המבט מתקדם קדימה, עד שהמבט מגיע למצב של שלמות ואליו הוא מושך את הרגליים (הגוף). הכוונה של זה היא שהחזון המנטלי קודם להתקדמות המעשית, והחזון המנטלי צריך להיות ללכת בעקבותיו של הנביא. החזון המנטלי יוצר את האפשרות לגוף להתקדם
 
3. מסע הביתה.
לימוד אינטרוספקטיבי של עצמך, דע את עצמך ועבור מתכונות רעות לתכונות טובות. המסע מהעולם של הבריאה אל העולם של הבורא קורה בשתי שלבים: ראשית מסע חיצוני למצוא מורה, ושנית מסע פנימי לנקות את הלב.
מסע מהעולם של הבריאה לעולם של הבורא. מסע מהתשוקה לאסור לתשוקה לנוכחות האלוהית.
המסדר הנקשבנדי מחלק את המסע הזה לשניים: האחד הוא מסע חיצוני והשני פנימי. מסע חיצוני הוא מסע מארץ אחת לשנייה בחיפוש אחר מדריך. המסע הפנימי הוא לעזוב את הדרכים הנמוכות, לזרוק מהלב את התשוקות הארציות, ולעלות לדרכים הגבוהות, למצבים הגבוהים. המסע הוא מסע של טיהור הלב שדרכו ניתן לקבל מכאן ואילך הדרכה בכל ענייני החיים.
 
המסע הזה , כמו שאני מבין אותו, ניתן גם לראות אותו בכיוון של המסע האופקי לעומת המסע האנכי – אל מערג' (המסע הלילי של מוחמד). המסע האופקי הוא מסע לחיפוש דרך – מדריך, המסע האנכי הוא מסע טיהור פנימי לצורך התחברות עם המדריך הפנימי הקיים בתוכנו.
מסע של לעלות מעל הערפל של חיי היום ולהתחיל לראות דברים בברור. הבית שלנו הוא בשמיים.
 
4. להיות לבד בקהל.
לדרוויש צריך שתהיה היכולת להיות לבד עם אלוהים גם כשהוא עסוק בעולם החומרי ועם אנשים אחרים. יש שני סוגים של התבודדות: חיצונית ופנימית. החיצונית דורשת תקופות של התבודדות על מנת לעמוד במטלות מסוימות ולהתקדם בדרך הרוחנית, זה הוא תרגול סופי בסיסי, אולם ישנה התבודדות עמוקה יותר והיא ההתבודדות המודגשת במסדר הנקשבנדי והיא מבוטאת במשפט: "היה בעולם, אך לא חלק ממנו."
ההתבודדות מטרתה שהממלכה השמימית תוכל להתגשם. כאשר אתה כובל את החושים החיצוניים החושים הפנימיים משתחררים ויכולים להגיע לממלכה השמימית.
להיות לבד בקהל פירושו שהלב שלך נמצא עם אלוהים בעוד שהגוף עם הקהל, לצורך זה צריך שתהיה היכולת להפריד בן הלב לגוף. דומה המצב לכך שאדם מאד עסוק במשהו, במחשבות, ולא שם לב מה שקורה סביבו אלא רק מגיב אוטומטית.
 
הנביא אמר: "יש לי שני צדדים: האחד פונה אל הבורא והאחר פונה אל הבריאה."
יחד עם זאת נקשבנד אמר: "הדרך שלנו היא חברות, וטוב יש בהתאספות."
המאמין שיכול להתערבב עם אנשים ולשאת את צרותיהם הוא טוב יותר מזה שנשמר מאנשים, בנקודה זו אומר אימאם רבני: "השלמות היא לא בתצוגה של כוחות מופלאים, אלא השלמות היא לשבת בן אנשים, למכור ולקנות, להתחתן ולהוליד ילדים, ויחד עם זאת לעולם לא לעזוב את נוכחותו של האל ולו לרגע אחד."
 
5. זכירה והזכרה.
גם אורלית וגם מנטלית, החשיבות של זיכר.
התרגול הוא להגיד את המשפט "לה איללה איללה לה" – אין אלוהים מבלעדי אללה, פעמים רבות, המתרגל אומר כל מילה במשפט מחלק אחר בגוף שלו לפי סדר מסוים.
המחפש עושה זיכר על ידי שלילה וחיוב עם לשונו עד שהוא מגיע למצב של התבוננות של הלב. המצב הזה מגיעים אליו על ידי חזרה על החיוב והשלילה: לה איללה אילה לה, בן חמשת אלפים לעשרת אלפים פעם. הזיכר ממרק את הלב וצריך לעשות אותו יום יום.
 
את הזיכר עושים בצורה הבאה: עוצמים את העניים, סוגרים את הפה, מצמידים את השיניים, ומדביקים את הלשון לגג הפה, מחזיקים את הנשימה. מתחילים במילה "לה" – אין מרימים אותה מתחת לטבור למוח. כשמגיעים למוח המילה "לה" מביאה את המילה "איללה" – אלוהים, שנעה מהמוח אל הכתף השמאלית, ומכה את הלב עם המילה "איללה" – מבלעדי אללה. כשהמילה הזו מכה את הלב האנרגיה והחום שלה מתפשטים לכל החלקים של הגוף. המחפש ששולל את כל שקיים בעולם עם המילים "לה אילה" , מחייב עם המילים "איללה" שכל מה שמתקיים מתקיים בנוכחות השמימית.
המחפש חוזר על כך עם כל נשימה, שאיפה ונשיפה, מביא זאת תמיד ללב, כמספר הפעמים שנאמר לו על ידי השייח'.
 
6. ריסון המחשבות.
זה כולל את המאמץ הנדרש למנוע מהמחשבות לנדוד בזמן החזרה על השהאדה. המטרה היא להשיג איחוד. מודעות לאחדות של האלוהים.
כאן יש שימוש במשפט: "אלוהים , אתה מטרתי ורצונך רצוני – אילהי אנטה מקסודי ווה רידקה מטלובי." החזרה על המשפט הזה מגדילה במחפש את המודעות של האחדות של האל. הנקשבנדים משתמשים במשפט הזה כדי לגלות את הסוד של האחדות, למתרגל אין זכות לעזוב את הזיכר הזה עד שהוא לא מוצא את הכוח שלו מופיע בליבו, הוא חייב להמשיך בזיכר תוך כדי חיקוי של השייח.
 
המחפש לא יכול להגיע לנוכחות של האל בזיכר אלא אם כן האל זוכר אותו. כמו שאמר ביסטמי: "כשהגעתי אליו ראיתי שהזיכרון שלו אותי הקדים את הזיכרון שלי אותו. המחפש לא יכול לעשות זיכר לבד, בעצמו, הוא חייב להכיר בכך שהאל הוא זה שעושה את הזיכר דרכו, וזה המהות של העיקרון הזה של החזרה, חזרה לאל על ידי כניעה לרצונו."
 
7. הימנעות ממחשבות שליליות.
השגחה על הכיוון והבריחה של המחשבה, למנוע הסטה בזמן החזרה על נוסחאות השהאדה. התרגול הוא למנוע מהלב מחשבות רעות - שליליות, השגחה כזאת, ולו גם לחמש עשרה דקות נחשבת להישג גדול. בעבודה של גורדייף ישנו תרגול מקביל של הימנעות מביטוי רגשות שליליים.
מי שיודע את עצמו יודע את האל. מי שידע את ליבו ידע את האל.
 
אל קוטני אמר: "הייתי שומר בפתח של ליבי ארבעים שנה, ולא פתחתי את הדלת לאיש מלבד אללה, עד שליבי לא ידע אף אחד מחוץ לאללה."
תשומת הלב היא תשומת לב למה שאתה חושב עליו, מה שאתה פתוח אליו.
 
8. ריכוז בנוכחות השמימית.
זה קשור לסוג של מדיטציה עמוקה. בעבודה של גורדייף הדגש הוא על זכירה עצמית, אך זכירה עצמית זו, אם רוצים להתקדם אתה לרמות הגבוהות של בני אדם, צריכה להיות מלווה בנוכחות גבוהה יותר שעוזרת לנו לזכור את עצמנו, להיות ערים.
 
מתרגל הזיכר שומר את ליבו עם שלילה וחיוב בכל נשימה מבלי לעזוב את הנוכחות של האל המרומם. זה מחייב את המחפש לשמור את ליבו בנוכחות השמימית תמיד. זה מאפשר לו להגשים ולהכיר את האור של המהות הייחודית של האל. ואז הוא נפטר משלוש צורות שונות של מחשבות: מחשבות אגואיסטיות, מחשבות רעות, ומחשבות מלאכיות. המחפש שומר ומאשר רק את הסוג הרביעי של מחשבה, מחשבות האמת. זה מוביל את המחפש לדרגה הגבוהה ביותר של שלמות על ידי היפטרות מכל הדמיונות ואימוץ האמת בלבד שהיא האחדות של האל.
 
9. מודעות של זמן.
הפסקה בזמן, לבדוק איך האדם מנצל את זמנו, מתן תודה לעשיית מעשים טובים וחרטה על זמן שבוזבז בעשיית מעשים רעים.
על המחפש לדעת כמה זמן הוא מבלה בתנועה כלפי בגרות רוחנית ולאן הוא הגיע. המחפש חייב להתקדם עם כל מה שהוא יכול. המחפש חייב לנתח את מעשיו וכוונותיו כל יום וכל לילה, כל שעה וכל דקה.
 
השייך אל צירקי אמר: ב"מצב של דיכאון אתה צריך לחזור על האיסטיפר – בקשת מחילה, ובמצב של התעלות להלל את האל ללא הפסק. להביא בחשבון את שני המצבים הללו, ההתפשטות וההתכווצות, זה המשמעות של "לשים לב לזמן"."
נקשבנד אמר: "אתה חייב להיות מודע לעצמך, האם הלכת בעקבות השריעה, אז הודה לאל, אם לא בקש מחילה. אתה חייב להעריך כיצד אתה מעביר כל רגע: עם נוכחות או עם שכחה."
 
10. מודעות למספרים.
הפסקה מספרית. בדיקה שזיכר הלב חזרו עליו מספר הפעמים הנדרש, בהתחשב במחשבות הנודדות.
לספור את החזרות של הזיכר זה לא לצורך הזיכר עצמו אלא לצורך שמירת הלב ממחשבות רעות ולגרום לו להתרכז במאמץ להשיג את מספר החזרות שניתן על ידי השייח' במהירות האפשרית.
 
נקשבנד אמר: "שים לב למספרים בזיכר זה הצעד הראשון ברכישה של ידע שמימי. הספירה משפיעה על האדם להכיר בכך שרק אחד הוא ההכרחי לחיים מכיוון שהכול מורכב מאחד ועוד אחד. כל המשוואות המתמטיות מתחילות במספר אחד, כל הבריאה נובעת מהאחד."
אצל הסופים יש חיבה יתרה למספרים לא זוגיים
 
11, מודעות ללב.
בניית תמונה מנטלית של הלב עם השם של אלוהים עליו חרוט, לשמור את הלב במצב של נכונות, ערנות, מגיב לתקשורת האלוהית.
במצב כזה האדם מרכז את המקום של הזיכר בתוך הלב מכיוון ששם זה מרכז העוצמה. כל המחשבות והשאיפות, טובות ורעות, מורגשים ומופיעים אחד אחרי השני, מסתובבים ומתחלפים , נעים בן אור לחושך, מתנועה תמידית, בתוך הלב. הזיכר נצרך במטרה לשלוט ולהפחית את המהומה בתוך הלב.

 


לבסוף
ברור שהמוטיב המרכזי בכל העקרונות הללו הוא שליטה. שליטה על העצמי עם כוונה לכוון את העצמי כלפי מטרות שמימיות, שליטה על הגוף, שליטה על המחשבות. ממד נוסף הוא ידע, הנפש צריכה לדעת את עצמה לפני שהיא מנסה לדעת את השמימי. אף על פי שרבים מהעקרונות מכוונים כלפי העשייה של הזיכר, הם נותנים, יחדיו, מסגרת חיים שבה הדרוויש חי, מודע תמיד למטרה הגדולה.
 
אחד התרגילים החשובים של המסדר הנקשבנדי הוא תרגיל ה"עצור". תרגיל אותו מתאר גורדייף בספריו, תרגיל המשמש אבן יסוד בדרך להכרה עצמית. התרגיל הוא שהתלמידים עוסקים במלאכת יומם, בשדה או בכל מקום אחר. בכל שלב יכול לשייך להתערב לפתע ולתת פקודת "עצור". באותו הרגע חייבים לקפוא כולם על מקומם, בתנוחה שבה הם היו. ולהישאר בתנוחה זו לעיתים במשך שעות עד שהשייך משחרר אותם. תרגיל זה הוא פתח לערנות מתמדת ולהכרה של המרכז המוטורי – הדרך האוטומטית שבה אנו עושים דברים, השולט בחיינו, שהוא המכשול העיקרי בדרך להתפתחות.
אחד הדברים שבו שונה המסדר הנקשבנדי ממסדרים אחרים הוא בצורת עשיית הזיכר שלו, אצל הנקשבנדים הזיכר נעשה בשקט, ללא מילים, הנקשבנדים מדמיינים במקום זה תמונות מנטליות ומקשרים אותם לכל מיני מקומות בגוף.

 

מאמרים המסדר הנקשבנדי
המסדר הנקשבנדי בירושלים
 
מאמרים בנושא הסופים - לחצו לקישור
רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו