לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

המציאות של השליטים - טיולים לרחבי העולם

המציאות של השליטים the hypostasis of the archons

פרשנות אזוטרית של בראשית 1-6.

מבנה הספר הוא התגלויות בין מלאך ושואל אנונימי, ומהותו סינקרטיזם הלני ומרכיבים יהודיים. זאת עבודה נוצרית וגנסטיות שתאית ואולי גם אופיטית (נחשית), שהושפעה גם מנאופלטוניות מהמאה ה3. הקהל השומע הוא קהילה גנוסטית המכירה את הבשורות ופאולוס.

הספר קשור ל"מקור של העולם" שנמצא אחריו בקודקס 2. מתייחס גם לספר הספרים של נוראה, וייתכן שזה אותו הספר.

 

לאחר הקדמה המצטטת את פאולוס, ישנו נרטיב מיתולוגי. השליט העיוור סמאל, הנקרא גם סקלה – טיפש ילדבאות, מחרף כנגד העליון, האישה הרוחנית מעוררת את אדם ומערימה על השליטים, הנחש מדריך ומייעץ לאדם וחווה לאכול מפרי הידע, נוראה בתה של חווה בתולה טהורה ויודעת. המלאך הגדול אלאלת מגלה לנוראה את מקור וגורל הארכונים. השליטים הגדולים קיימים, מולם הגנוסטי מגדיר את קיומו, ובסופו של דבר גורלו יהיה זוהר ונצחי יותר, בעוד שהם ייעלמו.

 

הספר עצמו.

מתייחס לפאולוס אל הקולוסיאים 1,13 ואל האפסיים 6.12.
מתחיל בכך שהכוח בבורותו אומר "אני אלוהים ואין בלעדי". ואז נשמע קול: "אתה טועה סמאל.
הנראה נוצר מהלא נראה" (רודולף, עמ 163). האם של ילדבאות היא פיסטיס סופיה, העליון יוצא לראות על מה המהומה, מתבונן במים, ומשתקף בהם.  הכוחות מתאהבים בו. הם חליטים ליצור אדם בדמותו, אך הוא זוחל על הקרקע, יש לו נפש אבל לא רוח.

זו מגיעה מלמעלה ונכנסת בו ורק אז הוא מזדקף.

 

העליון עוזר לו בקול, ואדם קורא שם לכל החיות. הכוחות שמים אותו בגן שיעבוד אותו. הם הרדימו אותו – בורות ויצרו מצדו אישה, אלא שהאישה עם הרוח מעירה את אדם ונותנת לו חיים. היא האם של כל הדברים, העיקרון הנשי המלמד מתגשם בנחש שלימד אותם.

חווה ילדה את שת ונוראה, הכוחות רצו להשמיד את המין האנושי, העליון הציל את נוח והשלמים. נוראה היא דמות מרכזית, בתולה לא מזוהמת, יש לה כוחות והיא רואה את האמת. היא באה מהעולם העליון. אלאלת יורד בצורת מלאך לעזור לה למול הכוחות וללמד אותה.

 

יש וילון בין העולמות העליונים לתחתונים, סופיה רצתה לברוא ויצרה מתחת לוילון יצור מפלצתי אלוהי העיוורים, שחשב שהוא יחיד בעולם. זואה הבת של סופיה אמרה לו "אתה טועה". נשפה בפרצופו של ילדבאות והוא נזרק לתהום. הבן שלו סבאות חזר בתשובה וקילל את אביו ואמו – חומר. הוא הילל את זואה וסופיה והם העלו אותו לרקיע השביעי, הוא נקרא אל הכוחות, הוא השער לסופיה. הוא עשה לעצמו מרכבה עם ארבע פרצופי כרובים ומלאכים. סופיה וזואה לימדו אותו מה ברקיע השמיני.


האדם הוא ממקור עליון, אור לא כלה, בתוכו רוח האמת וזה מונע את השליטים. ומי שבדרך זו הוא נצחי בתוך מין אנושי מת. הזרע לא יתגלה כרגע, רק לאחר שלוש דורות. האדם האמיתי יגלה את רוח האמת (רמז למורה צדק?), ילמד, ימשח. המושלמים ירמסו את המוות ויעלו לאור האין סופי, השליטים יעלמו ויהרסו. והבן ישלוט על הכל, קדוש – קדוש – קדוש, אמן.

 

לפי doresse על ההיפוסטסיס של הארכונים.
במנכיאיזם ובכתבים יש מוטיב של פיתוי הארכונים על ידי הלן, כוח נשי שגונב מהם את כוחם. זה לטובה, מחליש את שליטתם.

ישנם ספרים עם פרשנות מיתולוגיה יוונית, כמו הסכמה של היימרמו השמימי. מזכיר את הספר של שבעה הרקיעים של האופיטיים. המוזכר על ידי כלסוס. שם מדובר על מה שהסיוד מדבר בתאוגניה, העולם היה תוהו וארוס גרם להולדת העצים הוא היה הכוח הראשון מבין האלים הנצחיים. ארוס גורם לשמיים להתאחד עם האדמה וזה מוליד את החיים. (דורסה, עמ 176)

ההיפוסטסיס של הארכונים או הספר של נוריאה מזכיר את הכתבים היהודיים של המרכבה (שם, עמ' 177). גרשום שלום כותב שהכסא של אלוהים זה כמו הפלרומה והכוחות למיסטיקן היווני או הנוצרי הגנוסטיקן.

 

לפי קורט רודולף:

האלוהים העליון השתקף בעולם החומר, והארכונים רצו ליצור אחד כמותו, הנושא של של שיקוף (רודולף, עמ 98) חשוב.

משהו קרה בתוך עולם החומר המושחת שארכונים לא ציפו לו, מתוך שלא לשמה בא לשמה, מתוך הקמת חיקוי לאלוהים הופיע על פני האדמה הדבר עצמו, בניגוד למה שציפו וכנגדם.

 

הארכונים נהפכים מלאכים נופלים על ידי כעסה של פיסטיס סופיה. הם לימדו את בני האדם דת, מאגיה, כל המדעים המזיקים, להקריב דם.

הארכונים מפילים את אדם, ואלוהים שולח לו עזר בדמות זואה, או חווה, ישות נקבית שמאירה את הטעויות epinoia מקדש שלם המראה את הדרך למעלה. היא מוחבאת באדם – התובנה, ואחות לסופיה. בתגובה לכך כוחות הרוע יוצרים את הרוח המנוגדת, שלעיתים מזוהה עם האישה הפיזית. זה הקבר, הכבלים של הגוף. יש כאן משחק דואלי בין טוב ורע,

 

עץ החיים הוא רע ענפיו ופירותיו מרים, החיים הם מרים, זה תוצר של הארכונים. לעומת זאת עץ הדעת מוביל לגאולה. התובנה של האור נקראת אפינואיה, הבורא גורם לאדם להירדם לפני יוצרו את חווה, זה סמל לשיכחון של האדם למוצאו המקורי, אלוהותו. אלא שיצירת האישה מחזירה את התובנה, היא מפתה אותו לעץ הדעת. היא בשר מבשרו, היא בצורת נשר, השניים ביחד מאפשרים התעוררות. ואז הדמירוג זורק אותם מגן עדן. הוא אונס את האישה ויוצר שני יצורים, לעיתים זה קין והבל, לפעמים כמו בספר הסודי של יוחנן זה יהווה ואלוהים, אחד עם פנים של דוב והשני עם פנים של חתול.

 

מאמרים על הגנוסטיות - לחצו לקריאה

היסטוריה גנוסטית

ספרות גנוסטית

מיתולוגיה גנוסטית

סקירה כללית

בתי ספר גנוסטיים

המאמצים

המניכאים

הפאוליקנים

המסיליאנים

הקתרים בצרפת

הבוגומילים 

 

 


 


 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו