לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

הנילוס - טיולים לרחבי העולם

מחזור החיים של הנילוס והקדמה כללית על מצרים:

אחת לשנה, בסביבות ה17 ביולי, עלה הנילוס על גדותיו והציף את כל העמק שבו הוא זורם. ההצפה נמשכה למשך 4 חודשים, ולאחר שהנהר נסוג נשארה על האדמה שכבת טין שחורה. בבוץ זה שתלו המצרים את תבואותיהם שהבשילו במהרה בחום השמש המצרית. ההבשלה לקחה, גם היא, 4 חודשים, ולאחר מכן היו 4 חודשים של קציר והכנת הקרקע והחיים למחזור חדש. מחזור חיים זה הוא בבסיס ההבנה של התרבות המצרית ונקשר לאגדה המצרית החשובה ביותר: זו של אוסיריס. איסיס מחייה את אוסיריס, ועושה לעצמה ממנו ילד.

בעבר היה תאריך ההצפה קשור ליום הארוך ביותר בשנה: 22 ביוני, ולתאריך זריחתו של סיריוס שהיה בסמוך. סיריוס זוהה עם האלה איסיס. אוסיריס זוהה עם כוכבי אוריון.

אוסיריס הוא הכוח הירוק באדמה המתעורר על ידי איסיס – כוח ההצפה. לא מקרה הוא שבאסואן יש מקדש המוקדש לאלה איסיס. לפי האמונה המצרית, הנילוס קיבל את המים שלו מהאדמה ומהשמים באזור אסואן, אזור האשד הראשון. במקום זה הייתה מערה ובה שכן האל האפי – אל הנילוס, והוא שפך את מי הנילוס משני כדים, כד אחד קשור למים המגיעים מהאדמה וכד שני קשור למים המגיעים מהשמיים. מאסואן מתחילה למעשה מצרים, למרות שהמצרים ידעו על השטחים שמדרום לאסואן ואף התיישבו בהם והקימו מקדשים. באסואן מתחילה מערכת מקדשים משולבת של מצרים ובה לכל אחד מכוחות הנטר -(הכוחות הקוסמיים שמהם מורכב היקום, הקיימים במים ההיוליים הראשונים – הנון)  יש תפקיד ומקום, והמקדש הראשון הוא, כאמור, זה הקשור לאיסיס.

 

אצל המצרים נתפשו השמיים כקשורים לאלות השמים, לנות, והאדמה לאלי האדמה, לגב. וזאת בניגוד לעמים אחרים שבהם השמיים היו זכריים והאדמה נקבית. אולי זה בגלל מחזור החיים של הנילוס. בארצות אחרות הגשם המרווה את האדמה דומה לזכר המפרה את האישה, ואכן האל הזכר היה הבעל שזוהה עם יופיטר – אל השמיים, והאדמה הייתה האלה אשרה – אמא אדמה. במצרים המים הגיעו מלמטה, מהאדמה, מהצפת הנהר, ולכן, אולי, זוהו עם איסיס.

איסיס מפרה את האדמה ומעוררת את הזכר שבתוכה, את אוסיריס. הכוח המחייה של האדמה כבר קיים בתוכה פנימה, והוא גברי, אלא שהוא ישן. צריך יפהפייה נרדמת שתעורר אותו. כל ההיפוך הזה באורח המחשבה מראה שאולי המצרים חשבו על דברים הפוך מאתנו. אנחנו חושבים קודם כל על העולמות הנראים ורק אחר כך על העולמות הלא נראים. אצל המצרים העולמות הלא נראים והגופים הרוחניים של האדם היו מציאות יותר חשובה מהמציאות הפיזית. אנחנו חושבים קודם כל על החיים ואחר כך על המוות. המצרים חשבו קודם כול במונחים של המוות, שהוא הוא נתן משמעות לחיים.

המצרים האמינו שבאסואן, או יותר מדויק להגיד באי של אלפנטיין. הנילוס יוצא משני מקורות, המים שבאדמה והמים שבשמיים, שם אל הנהר בעזרתה של איסיס שולח ברכה למצרים. ואכן, המקדש הבא בדרכו של הנילוס, מקדש קום אומבו, היה מקדש כפול, המקדש הכפול הראשון והיחיד במצרים, שבו יש 2 חצרות, 2 אולמות, 2 קודש קודשים.

 

"הם באים, מי החיים שבשמים.

הם באים, מי החיים שבאדמה...

השמיים בוערים לכבודך, האדמה רועדת לכבודך.

לפני ההולדה הקדושה של אוסיריס – נילוס, 2 ההרים נבקעים.

האל נהיה קיים, לאל יש כוח בגופו...

החודש נולד, השדות חיים."

כתבי הפירמידות 2063

 

מצרים היא דימוי של השמיים. כשם שבמצרים שטים על הנילוס, כך בשמים שטים גם כן. ההצפה של הנילוס משולה להצפה של המים הראשונים, הנון. האדמה העולה מההצפה משולה לאי הראשון שעלה מהמים, להתגבשות הראשונה של הנטר.

מי שמאפשר את ההצפה של הנילוס על ידי טקסי קסם הוא הפרעה, כששולט פרעה טוב ההצפה היא טובה, כששולט פרעה רע יש בצורת. הפרעה בקסמיו מאפשר את מחזור העונות, מאפשר את זרימת הנילוס, מאפשר את זריחת השמש. זה הוא הקסם הלבן של הפרעונים.

האגדה המכוננת של המיתולוגיה המצרית היא אגדת אוסיריס. לפי אגדה זו כשסת ביתר את גופתו של אוסיריס וחילק אותה על פני מצרים. איסיס אספה את חלקי גופתו וקברה אותם היכן שמצאה אותם. הרגל הייתה באלפנטיין - אסואן.

 

הסמל של מזל דלי הוא נושא המים, והחלק בגוף הקשור אליו הוא הרגל, וזה מתקשר לרגלו של אוסיריס במקום תחילת הנילוס. זה אומר גם שהראש היה באזור הדלתא... כמובן שזאת לא תחילת הנילוס האמיתית, ואת זה המצרים ידעו. מכאן שההצפה של הנילוס נתפשה אצל המצרים כאקט מאגי. ואכן המאגיה התחילה ונקשרה למקום הזה. 2 הדמויות החשובות במאגיה המצרית הם תות – אל הכתיבה, חוכמה ומאגיה, ואיסיס שהייתה מומחית במאגיה, היא השיגה במרמה את הידע הזה מרע – אל השמש, אך זה הוא כבר סיפור אחר. המצרים הקימו, לכן, מקדשים לאיסיס באסואן, וכן האמינו שספרי הקודש של תות נמצאים שם.

תפישות מאוחרות יותר שהושפעו מהתרבות היוונית הופכות את סדר האלוהות: לפי פלוטרך הרומאי, המצרים ראו את הנילוס כזרימה של אוסיריס ואת האדמה כגוף של איסיס. וכך בהתערבב המים באדמה מופרת איסיס על ידי אוסיריס. צריך לזכור שאלו הם תפישות מאוחרות. לפי פלוטרך הכוהנים אומרים שאוסיריס הוא העיקרון של כל שהוא לח, הכוח והגורם לכל הצמיחה, כחומר של כל הזרעים, הסמל המוחלט של כל מוות ולידה מחדש.

באומנות המצרית מתואר האפי – אל הנילוס כאב של הנטרו – העקרונות הקוסמיים והאלים.

לפי אגדה אחרת דמעה של איסיס שבשמיים גורמת לנילוס לעלות על גדותיו.

 

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו