לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

העלייה הגנוסטית - טיולים לרחבי העולם

העלייה הגנוסטית דרך שבעה הרקיעים

 

מוות מביא לשחרור. זהו השלב האחרון והקובע בחייו של הגנוסטי. עליית הנפש לאחר מוות היא כמו תהליך הלידה אבל הפוך, (כמו בציורי איקונות שהם סדר הצבעים בציורי הלידה - מלבן לכחול, הפוך מסדר הצבעים בציורי התחייה לבן - כחול) בנצרות ישנו ספר הרועה של הרמס, שהוא המקבילה לרועה הטוב - פואמינדרס ההרמטי. שם מתוארת העלייה

הדרך של העלייה היא הדרך של הירידה ב"סטלה של שת", והיא כוללת תפילה, נוסחאות כסף, חותמים, עוברים את האוצרות. ב"ספר של יהו" המאוחר יחסית ישנם דיאגרמות, שירי עלייה, ועוזר בלעדיו אי אפשר לחזור לפלרומה. בדרך צריך לעבור מעין ים סוף.

 

במהלך החיים רוח הקודש מצטרפת לנפש ומחזקת אותה. אלא שיכולה להיכנס גם רוח מזויפת. (בסילידיס)

 

האוגדוד הינו המציאות האלוהית מעל שבעה הארכונים, וזה מקביל לכנסיות מתומנות. (בסילידיס). כל חלק חוזר למה שהוא, הגוף לאדמה, הרוח לפלרומה, אבל בכדי שתעשה זאת היא צריכה ללבוש גוף אחר, גוף של אור, הרוח מטוהרת במי החיים ועוטה מחלצות אור, (זוטריאנוס zostrianos )
הטקס האחרון בחניכה הגנוסטית הוא חדר הכלולות, בו מתאחדת הנפש עם התאום הרוחני שלה, הגואל, שם מגיעה הנפש למנוחה, מזכיר את ההרגעות – היסיכייה של הנזירים.

בגנוסטיות אין תחייה לגוף כמו הנצרות או ביהדות.

 

לאחר המוות החלק הרוחני באדם מטפס דרך שבעה הרקיעים אל העולמות העליונים, הספרים נותנים נוסחאות שיאפשרו מעבר דרך הכוחות השונים. לדוגמא: "אני הבן של האב, של האב מלפני הקיום... באתי לראות את כל הדברים, אלו ששלי ואלו שזרים לי, או אולי לא לגמרי זרים לי אלא שייכים לחוכמה... שעשתה אותם, כך המקור שלי הוא בקדם קיום, ואני חוזר למהות שממנה באתי"

 

אל הדמיאורג אומרים כך: "אני כלי יקר, שווה יותר מהיצור הנשי שברא אותך. אמך לא מכירה את מקורה, אבל אני יודע את עצמי, אני יודע מנין באתי, ואני קורא לסופיה הלא מקולקלת שהיא באב, שהיא גם האם של האם שלך ושאין לה אב או בעל. זה שעשה אותך, לא יודע מי אימו ומאמין עצמו להתקיים לבדו, זה הכוח שהוא גם זכר וגם נקבה, וזה האם שלו שאני מעורר" 

 

הייתה קבוצה בשם archontice (גנוסטיקה מאוחרת) בישראל, שדיברה על תחייה מבורות ושכחה, ועלייה של ניצוץ אור, זרע האור, חזרה לשמיים. הרוח גואל את הנפש, שניהם מתאחדים. בזמן התחייה הגנוסטי נהיה אל. אלא שהוא קודם קם לתחייה בחייו ורק אז מת לעולם.


ישנו ספר בנאג חמאדי על התחייה. המחשבות עולות על קרן ששמה ישו והם לא נעלמות. מקבלים מעין גוף אוויר, עוברים לקיום במימד אחר אך עם מודעות האני. הכל ביחד מביא לתיקון הפלרומה ויביא לסוף ההיסטוריה, העולם יעלה באש, יאוכל מבפנים. זה יבושר על ידי קול רעם גדול, מעין תקיעה של סוף העולם. כוח נשי הופך למעין "עין של רע", לביאה, סחמת, שהורסת הכל.
הרע והטוב מופרדים, ואז הרע מושמד. והיקום חוזר למצב יותר טוב מלכתחילה.

 

קראו את המאמרים הבאים:
העלייה הגנוסטית (השמימית)

הגואל הגנוסטי

כוחה של מחשבה

החוויה הגנוסטית

טקסים והפולחן הגנוסטי

 

מאמרים על הגנוסטיות - לחצו לקריאה

היסטוריה גנוסטית

ספרות גנוסטית

מיתולוגיה גנוסטית

סקירה כללית

בתי ספר גנוסטיים

המאמצים

המניכאים

הפאוליקנים

המסיליאנים

הקתרים בצרפת

הבוגומילים 

 




הרשמו לרשימת התפוצה שלנו