לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

הפירמידה הגדולה.

בבסיס של הפירמידה הגדולה יש את הערך של "פיי" - 3.14 החדר הראשי של הפירמידה חדר המלך יש בו את הפרופורציות של: 3-4-5 , שורש 2, שורש 5 3. בצורה של הפירמידה יש את הפרופורציות של חתך הזהב.

הראשון שלפי ההיסטוריה נכנס לפירמידה הגדולה בזמן ההיסטורי הוא אל מאמון, בנו של הרון אל ראשיד מאלף לילה ולילה. הוא עלה לשלטון ב813, ייסד אוניברסיטאות, תמך בספרות ובמדעים, הפך את בגדד שנודעה בשם עיר השלום, למרכז לימוד אקדמי. אל מאמון הייה אחראי לתרגום לערבית של כתביו של פטולמי על אסטרונומיה וגיאוגרפיה. אל מאמון טען שאריסטו הופיע בחלומו וציווה עליו לאסוף שבעים מלומדים בכדי לייצר את "דמותה של האדמה" ואת "המפה הכוכבית" .

לאל מאמון, שהיה הכליף לאחר הארון אל ראשיד הייתה רשת מרגלים ענפה, רשת זו הביאה לידיעתו שהשמועות אומרות שבפירמידה הגדולה ישנו חדר סודי ובו מפות וטבלאות של ספרות שמימיות וכוכביות, וכן אוצרות חבויים וכל מיני חפצים משונים כמו שריון שלא מחליד, זכוכית שיכולה להתכופף ולא להישבר, ועוד  ב820 יצא אל מאמון בראש משלחת גדולה לגלות את צפונות הפירמידה.

אל מאמון ואנשיו חפרו את כל המחילה היורדת אל החדר התת קרקעי, גילו את המחילה העולה למעלה שהייתה חסומה באבנים גדולות, גילו את חדר המלכה, את הגלריה הגדולה, אל חדר המלך, ואת הנקבה המובילה אל הפיר למטה מהמחילה שעולה למעלה. הם לא מצאו תחילה את הכניסה לפירמידה ולכן חצבו בה חור בצידה הצפוני. לאחר המבצע של אל מאמון הפירמידה נשכחה שנית והכניסה נחסמה.

החוקר הנודע הבא של הפירמידה הייה אדם אנגלי בשם גריבס, הוא קיווה למצוא בפירמידה את המידע שיאפשר לו לקבוע את המידות של כדור הארץ. הוא חקר את המידות בעולם העתיק וגילה שהרגל הרומית היא החלק ה24/25 של הרגל היווני שהשתמשו בו בבניית הפרתנון (100 רגל רוחב , 225 רגל אורך). המידע שאסף גריבס עזר לניוטון להסיק שהפירמידה הגדולה נבנתה לפי שני סוגים של קובים, אחד שהוא קרא לו "חילוני" והשני "קדוש". הקוב הקדוש שימש גם בתיאורו של יוספוס פלוויוס של העמודים בבית המקדש ולפי ניוטון הוא בן 24.8 אינץ ל25 אינץ. ניוטון קיווה שעל ידי מציאת הקוב של המצרים הקדמונים הוא יוכל למצוא את מידת הסטדיום שלהם שלפי דברי מקורות עתיקים ביטאה את הרוחב הגיאוגרפי, ועל ידי כך למצוא את ההיקף המדויק של כדור הארץ. חשיבות מציאת ההיקף הייתה שלב הכרחי בתיאורית הגרוויטציה של ניוטון.

החוקר החשוב הבא הוא דווידסון שגילה חדר נוסף מעל לחדר המלך, חדר הקרוי על שמו (1765). ב1798 כבש נפוליון ואתו צבא של מלומדים את מצריים, ועידן חדש של מחקר החל. החוקר הנודע הבא הוא איטלקי בשם קוויליה, שתחום ענינו הייה סודות אזוטריים, ועניין אותו תפקידה של הפירמידה כמרכז חניכה "הרמטי" וכבית קסמים וסודות. קוויליה גר בתוך הפירמידה ולפי דבריו "הוא חדר בלימודיו של קסם, מגנטיזם, וכו, למקומות כאלו עמוקים שכמעט הרגו אותו הוא הגיע עד לקצה של מה שמותר לאדם לדעת, ורק טוהר כוונותיו הציל אותו."

פטרי חוקר פירמידות בסוף המאה ה19 וארכיאולוג ידוע, ביצע מחקר יסודי של מידות הפירמידה. הוא גילה שהיחס בתוך חדר המלך בין האורך לבין היקף הקירות הוא כמו היחס בן אחד ל"פיי" , ומשקף את היחסים החיצוניים בפירמידה. פטרי חקר גם את הבניה הטכנית של הפירמידה והגיע למסקנה ש:"האמת תיאמר, מקדחים מודרניים לא מתקרבים לקצה רגלם של אלו שהיו למצרים העבודה שלהם מראה שכנראה היו להם כלים שאינם ידועים לנו, או שהמצאנו רק לאחרונה".

יש תיאוריה האומרת שהפירמידה נבנתה תחילה כפירמידה קטומה ועל המשטח שבראשה הייה תצפית כוכבים, שחלק ממנו הייתה הגלריה הגדולה. סך הכל האלכסונים של הפירמידה הגדולה הוא 25.826 אינצים פירמידיילים, מספר זה קרוב מאד למספר של השנה האסטרולוגית הגדולה שהוא בקירוב 26.000. השטח של כל צלע משולשת בפירמידה הגדולה שווה לריבוע הגובה שלה.

בפירמידה יש את המספר פי 1.614.. לפי המצרים המספר פי הוא לא מספר אלא סמל של העיקרון היוצר, של יצירה אין סופית "אש החיים, פעולת הזכר של הזרע, הלוגוס של הספר של סט גון". בפנטגרם יש את היחס של פי, ואכן זה היה סמל חשוב ביותר עבור המצרים. אפלטון מתייחס לפי כיחס המתמטי המחייב יותר, המפתח לפיזיקה של היקום. ההיקף של הפירמידה שווה לגובה שלה כפול פיי. פיי לחלק לשניים שווה שניים לחלק לשורש פי. פיי, לכן, שווה לארבע לחלק לשורש פי.

מצרים: ביקור בפירמידה הגדולה.

רשמים ממסע למצרים 1997

מצריים, הפירמידה הגדולה, אנחנו נמצאים בליבה של הפירמידה הגדולה, פלא העולם היחיד שנותר, המסתורין הגדול ביותר, שנמצא במרכז מסת האדמה של כדור הארץ (חישובים מראים שהפירמידה הגדולה בגיזה נמצאת במרכז המדויק של מסת כל היבשות). אנחנו נמצאים במרכז אותה פירמידה בחדר הקבורה של המלך המוקף בלוחות גרניט ענקיות, בניגוד לאבן הגיר של שאר הבניין. עלינו לשם דרך הגלריה הגדולה, חולפים על פני הרבה תיירים, אך כאן אנחנו, בינתיים, די לבד. רגע האמת הגיע. אני מבקש מג'ודי שתזיז את ידה לאיטה על רקע הקיר, ומתבונן על היד הנעה מרחוק, מהקיר השני. או יותר נכון מתבונן על השובל שמשאירה היד. ואכן, היד משאירה אחריה מעין שובל סגול של הרבה ידיים, כמו בפסלים הודיים של האלה קאלי רוקדת, או כמו בצילומים של סרטים ישנים. היד משאירה אחריה חזיון של כמה ידיים בדמותה רודפות אחת אחרי השנייה. אני מבקש מג'ודי שתנסה להזיז את ידה שוב, ושוב אותו מראה שובל של ידיים, מואר באור סגול, כל ההילה של ג'ודי מוארת באור סגול.

זה בגלל האנרגיה הנמצאת בחדר, אני מסביר, אנרגיה בתדר אולטרה סגול.

תיירת נוספת מגיעה לחדר, בחורה צעירה, והיא מתיישבת בתנוחת מדיטציה מול ארון הקבורה, שחושדים בו שלא היה ארון קבורה כלל וכלל,

"מה אתה רואה?" שואלת אותי ג'ודי שמודעת ליכולתי לראות לעיתים את שדה האנרגיה המקיף את הגוף האנושי הנקרא האאורה. אני מספר לה על שובל הידיים הסגול.

אנחנו חלק מטיול אזוטרי למצרים של אנשים מכל העולם המתעניינים באנרגיות ובמיסטיקה. מצריים הייתה מאז ומעולם אבן שואבת למחפשי דרך למיניהם, ארץ הפלאות והקסמים, ארץ הקוסמים החרטומים, האלים והמתים, מקור הידע של העולם. כהכנה לטיול סיפר לי מישהו על האטמוספרה המיוחדת הקיימת בחדר המלך, אטמוספרה שהוא קרא לה אולטרה סגולה (אחד הקודים לשמות של אטמוספרות הוא קוד הצבעים מכיוון שאנרגיות מופיעות לבושות בלבוש של צבע). אחת התכונות של אטמוספרה זו, הוא אמר, היא שהיא גורמת לאותו אפקט של תמונות רודפות רציתי לבדוק את הדברים בעצמי ועתה אני כאן ומראה העניים איננו משקר.

רוצה לנסות ולראות? אני שואל את ג'ודי. היא מנסה להתבונן על ידי בדרך המיוחדת שלמדנו, בעוד אני מזיז אותה אל מול הקיר.

"אני רואה, אני רואה," היא מתלהבת.

הבחורה שלידנו כבר שקועה עמוק במדיטציה, עדר תיירים יפניים נשמע מתקדם במעלה הגלריה הגדולה, אנחנו מחליטים להתחפף.

האנרגיה האולטרה סגולית, כשמה כן היא, היא אנרגיה של שינוי. אומרים שחדר המלך שבתוך הפירמידה שימש כחדר חניכה של כוהני מצריים, שהאדם הייה מושכב בארון האבן במשך כמה ימים ועובר טרנספורמציה. מכל מקום, כרגע יש שם יותר מדי תיירים ואנו יוצאים החוצה. אין מה להגיד, הפירמידות מרשימות גם כיום, מבנה האבן הגדול בעולם. כשהגעתי למצריים 10 שנים לפני כן זכורני שהדבר שתפש את לבי היה העתיקות, שהרגישו כאילו הם חיות, כאילו חיים שם אנשים כיום, כאילו זה עתה נבנו. לא כמו בישראל שהעתיקות מרגישות כאילו הם תלי חורבות. במצרים המקדשים עדיין עומדים או כמו עומדים, וזה מה שסיפרתי לחבריי. כעת. 10 שנים אחר כך, לאחר שנכנסתי ללימודים של העולם האזוטרי, ניסיתי להגדיר ולהרגיש יותר את הדברים שמקודם הרגשתי באופן אינטואיטיבי.

יום אחר כך ביקרנו בסקרה, בית הקברות של הליופוליס העתיקה, בחיפוש אחר אנרגיה. ידיי מתחילות לקבל גוון סגול, ומופיעות בהם נקודות לבנות. הידיים הם אחד האיברים הרגישים ביותר בגוף, מבחינה אנרגטית, וידיי שלי במיוחד, כך לפחות היה נדמה לי באותו הרגע.

עיר המתים של המצרים, שממוקמת תמיד ממערב לעיר החיים, נדמה שהיא חיה ושוקקת פעילות אנרגטית גם כיום. המצרים כבר נעלמו מזמן, אך מה שהם השאירו אחריהם נשאר לדורות, גם במבנים שהם הקימו, וכנראה שגם מעט מנשמותיהם ומהאנרגיות שהם עיבדו נשאר אחריהם. אחרת אי אפשר היה להסביר את התחושה שהרגשתי בידיים ואת הצבע שהם קיבלו. הראיתי את ידיי לאחרים בקבוצה, הם קיבלו זאת כמובן מאליו, הייתה זו בשבילי עוד הוכחה לכך שהעולמות האנרגטיים קיימים, ואולי המצרים צדקו בכך שהם ייחסו חשיבות כה רבה למוות?

יחד עם זאת, מוות או לא מוות, המצרים היו אנשים שמחים, אנשים פשוטי דרך מלאי אמונה דתית עמוקה ואוהבי חיים, שקיימו תרבות אנושית במשך יותר משלושת אלפים שנים. תרבות שהיה לה קשר עמוק עם העולמות שמעבר. אולי מצרים זה לא בדיוק כמו שסיפרו לנו בליל הסדר?

אנחנו מבקרים בפירמידה הנטויה בדשור, ובפירמידה האדומה. הרושם שלהם הוא לא פחות גדול מאשר הפירמידות בגיזה, נדמה כאילו אנחנו בעולם אחר.

אני חושב לעצמי: טוב שיש בעולם פלאים כאלו, מסתורין כזה, תרבויות גדולות שהיו ונעלמו, אך נדמה שהם עדיין כאן, משגיחים עלינו, כמו אח גדול, ומראים לנו שאפשר.

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו