לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

הרייך הראשון

הרייך הראשון הוא כינויי באופן מצומצם לשלטון של בית הוהנשטאופן על גרמניה בשנים 1152 עד  1233 תקופה שנקראת האימפריה הרומית הקדושה. האימפריה הרומית הקדושה במובנה הרחב זה השם של החלקים המזרחיים של האימפריה הרומית של קרל הגדול לאחר שחולקה בשנת 843. בשנת 1152 שנת עלייתו לשלטון של פרדריק ברברוסה מכונה אימפריה זו האימפריה הקדושה, שולטים בה מלכים משושלת הוהנשטאופן, הראשון והחשוב שבהם הוא פרדריק ברברוסה, והאחרון שחשוב גם הוא זה פרדריך השני. האיש ששחרר את ירושלים מהמוסלמים.

ראו מאמר הנס של אירופה - לחצו כאן

 

פרדריך ברברוסה

אדום הזקן הוא דמות אגדתית ומרכזית בהיסטוריה הגרמנית. הוא הצליח לאחד את גרמניה תחת שלטונו על ידי קידום חוק רומאי משולב בחוק פיאודלי, השכנת שלום בין האצילים, ועידוד מעמד החיילים המשועבדים במקום האצילים המקומיים כבעלי אדמות. מעמד זה נהיה הבסיס למסדרי האבירים ובמיוחד לזה של הטבטונים, שהמשיכו לקדם לאחר סיום שושלת הוהנשטאופן את המיליטריזם והלאומיות הגרמנית. הבעיה של הקיסרים הגרמניים הייתה הניסיון של האפיפיורים להכפיף אותם למרותם, ניסיון שזכה להצלחה בזמן ההליכה לקנוסה בסוף המאה ה11. הקיסרים לא יכלו לשלוט מכיוון שהבישופים והאצולה המקומית הפריעה להם ברמה מקומית והאפיפיור ברמה לאומית. פרדריך ברברוסה יצא כנגד האפיפיורים ויצר מעמד של אצילים הנאמן לו אישית. הוא ניסה בתחילה לכבוש אדמות באיטליה אולם האפיפיור והתושבים המקומיים נלחמו בו, לאחר מכן הוא התרכז בגרמניה. הוא הביא לגרמניה את שרידיהם של שלושת האמגושים מהברית החדשה ממילנו והחל לבנות סביב שרידים קדושים אלו את קתדראלת קלן שנהייתה לימים הבניין הגבוה בעולם ומקום עלייה לרגל. שלושת האמגושים הם אומות העולם ובהם גם הגרמנים המכירים באלוהותו של ישוע.

פרדריך ברברוסה מלך שנים רבות ובסופו של דבר בשנת 1190 יצא בראש צבא של 150.000 איש לשחרר את ירושלים מכיבוש המוסלמים. הוא ניצח את הטורקים ב2 קרבות מזהירים באסיה הקטנה, אבל בסופו של דבר טבע בנהר בדרך וצבאו התפזר. העם בגרמניה סירב להאמין שהמלך האהוב מת והתפתחה אגדה שהוא נמצא במערה בהר בגרמניה ועורבים מעופפים סביבו, כשיפסיקו העורבים לעופף הוא יצא ממקום מושבו ויקים מחדש ממלכת צדק, ובינתיים הזקן שלו ממשיך לגדול ומבקע את האבנים.

 

יש לציין שפרדריך ברברוסה השתתף במסע הצלב השני והצטיין בו ב1147, כתוצאה מכך הוא נבחר למלך גרמניה ב1155. הוא היה המוביל של מסע הצלב השלישי והכוח העיקרי שבמסע הצלב השלישי ב1190. יש לציין שהוא ניסה להתקרב לחצר השליטים הביזנטיים. מקטעי המידע מצטיירת דמות של אדם יוצא דופן ולא קונוונציונאלי. כזה היה גם השליט האחרון לבית הוהנשאופן פרדריך השני.

 

פרדריך השני

הוא נודע כפטרון המדעים והאומניות, אדם שניסה לשלב בין המזרח לבין המערב. בנוסף להיותו מלך האימפריה הרומית הקדושה בגרמניה היה גם מלך ירושלים, איטליה בורגונדי וסיציליה. הוא היה בעימות חזיתי עם האפיפיור גרגורי התשיעי שהחרים אותו פעמיים ואף כינה אותו אנטיכריסט. הוא עמד בראש מסע הצלב השישי שבסופו חזרה ירושלים לשלטון נוצרי ללא קרבות. פרדריך השני כרת ברית עם המסדר הטבטוני וקידם את מעמדו בארץ ובעולם, מעביר אותו לפרוסיה ולים הבלטי בניסיון לנצר את הליטאים והלטוויים בכוח.

פרדריך התחנך בחצר האפיפיורות ברומא על ידי האפיפיור איקניטיוס השלישי, אותו אחד שהכיר בפרנציסקוס מאסיזי, הנהיג את מסע הצלב הרביעי ויצא למסע הצלב נגד האלבני ונים. הוא התחנך באופן אישי על ידי איש דת שלימים הפך לאפיפיור הונריוס השלישי. הונריוס השלישי יזם את מסע הצלב החמישי למצרים וכשזה הסתבך התחנן בפני פרדריך שיעזור, אולם זה נמנע מכך, למרות שהיה תלמידו האישי. הונוריוס תמך בהקמתם של מסדרי הפרנציסקאנים והדומי נקנים ואישר את הקמת המסדר הכרמליתי.

פרדריך ראה את עצמו כקיסר שנבחר על ידי האלוהים ונועד לשרת את האלוהים בליבו, מחשבתו וכוחו. הוא נישא לאיזבל – ביתו של מלך ירושלים ונהיה המלך היורש של ממלכת ירושלים. הוא יצא למסע הצלב השישי ושחרר את ירושלים ב1129. ולמרות זאת לא זכה להכרה ממסדרי האבירים ומהאפיפיור שהמשיך להטיל עליו חרם. פרדריך נהיה אויב מר של האפיפיור הוא נלחם בו כשחזר לאיטליה והכריח אותו להימלט לליון שבצרפת, פרדריך הוכרז ככופר, אנטי כרייסט והוטל עליו חרם מחודש. במשך 20 השנה הבאות הוא המשיך להילחם באפיפיור גרגורי התשיעי ולאחר מכן באיקנוטניוס הרביעי. כל אירופה הייתה עדה למאבק שבין האפיפיור לבין הקיסר שהתגלה כגאון אסטרטגי וייצג את כוחות הקדמה, איטליה נקרעה בין שתי מפלגות זו שתמכה באפיפיור בראשות הערים פיזה וסיינה. וזו שתמכה בקיסר בראשות הערים בולוניה וגנואה. מלחמה התרחשה גם בארץ ישראל בין תומכי הקיסר למתנגדיו וגם בגרמניה עצמה. בשנת 1250, דווקא בזמן שתומכיו זכו להצלחות בשדה הקרב, מת הקיסר מדיזנטריה ונקבר בפלרמו. כותב עליו ההיסטוריון היהודי ארנסט קנטרוביץ:"דנטה חש רגש עמוק של כבוד להוהנשטאופן. במשך חייו היה פרידריך השני מודל לשליט, שופט, מלומד ומשורר, הנסיך המושלם - הגיבור המהולל. אדם - שכל זמן שמזלו דרך - חיפש אחר רוח האנושית. שליט שאסף סביבו את הנשמות אצילות והמבריקות ביותר בעולם".

בנה כנסייה אחת באלטמורה Altamura מוקדש לבתולה, במקום בו פגש חיילים שלו שקיבלו עזרה ממריה. וגם בנה מחדש את העיר. והופך אותה ואת הכנסייה לתחת חסותו, במקום חלק מהמערכת הפיאודלית.

הוא חזר ממסע הצלב ב1229, נלחם שנה באפיפיור להשיב את נחלותיו, לאחר מכן חתמו על חוזה שלום והוא הוכר במלך ירושלים ב1230, השלום החזיק מעמד שנתיים

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו