הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

ויליאם ג'יימס - טיולים לרחבי העולם

וויליאם ג'יימס 1842-1910   william james

הוא כותב על החוויה הדתית, ומעניין שאביו היה תיאולוג סוונדרברגי – מחסידיו של סוודרברג - שבדי שזכה לחזיונות וחוויות מיסטיות במאה ה18, וגם חבר של אמרסון. אחיו היה הסופר הנרי ג'יימס.

היה מאבות הפסיכולוגיה הפונקציונליסטים, פסיכולוג ופילוסוף, ויחד עם זאת ייסד את החברה האמריקאית לאוקולטיזם. האלמנט המהותי בתורתו הוא הקונברסיות – השתנויות

בסוף חייו רצה לכתוב על התפישה המטאפיזית שלו, אבל לא הספיק, חלקים ממנה מובלעים בספר על החוויה הדתית. הוא תפש את העולם כמלחמה בין טוב ורע ואת עצמו כלוחם בקרב זה, רצה לכתוב ספר על החוויה הדתית כמביאה לידי ביטוי את הגדולה, גבורה ומשמעות של האדם. האלוהים לא שלם, הוא צריך את עזרתנו, אנחנו בעולם פלורליסטי, וקנה המידה להצלחה הוא פונקציונלי, מה עובד ומה לא עובד.

בפרק הרביעי של ספרו – על בריאות הנפש, הוא כותב שיש אנשים שנולדו עם מזג של אושר, שרואים בכל טוב, ולא צריכים לעבור את חוויות המשבר, הוא מביא מכתבי אמרסון, וולט והיטמן, ואחרים, וכן מצטט את אוגוסטינוס שאמר – "כשיש אהבת אלוהים בלב, מותר לעשות כל דבר".

ישנם טיפוסים שונים של חוויות דתיות המופיעות אצל טיפוסים שונים של אנשים, ואחד הטיפוסים הוא הנפש הבריאה – האופטימי. צריך להיכנע לחיים, לוותר, ולשים מבטחך באלוהים שהכל יהיה לטובה. אין צורך במתח הפנימי של החטא, בכדי להגיע להרגשת השחרור, צריך לפוגג, להמס, משהו קשה בפנים, וזה המשבר שאדם עובר.
תהליך ריפוי הרוח צריך לבוא כהתגלות לאדם, משהו חדש, ואז יש לו כוח של סוגסטיה, הוא לא יכול לבוא דרך הישן.

בקתוליות יש מונח הנקרא היזכרות
recollection
אדם יכול בכל רגע להיכנס בתוך עצמו למרחב של רוגע ושקט, אמיתות אלוהיות, ולקבל משם את התשובה, להיות בודד בקהל.
אלווראז די פאז כותב מסה על הקונטמפלציה ואומר שבכל רגע "אלוהים רואה אותנו, אפילו אם אנחנו לא רואים אותו". צריך לנסות ולהתחבר אל ההיזכרות

ג'יימס מחלק את האנשים לשניים: האופטימיים שהווייתם היא אחת והם רואים רק את הטוב, והפסימיים שמתוך הקושי והדיכאון מגיעים לגאולה, הפסימיים הם הטיפוס ההטרוגני שיש בו שני קצוות, שני חלקים, והגאולה מגיעה ממיזוג של שניהם.
השוני מדואליות לאחדות נקרא קונברסיה, והוא יכול ללכת לשני הכיוונים. ישנם שני דרכים להגיע אל האיחוד – האחת במפתיע והשנייה בהדרגה.
המלאנכוליה נובעת מהתנגשות בין האופי הפנימי, לבין הפעולות והציוויים החיצוניים.

הקונברסיה
באדם יש מערכת של אידיאות שלעיתים מגיע לכדי חוסר איזון, שינוי הדגש, לעיתים מטרות שוליות הופכות עיקריות ואין הסבר מדוע.
לפי פרופסור סטארבק הקונברסיה היא דבר שקורה אוטומטית בגיל ההתבגרות במעבר של הילד מסביבה מצומצמת אל חיי רוח ושכל רחבים יותר של הגיל הבוגר. הדת רוכבת על הגל הזה, אבל מעצימה ומחזקת אותו, מביאה את האדם לכדי משבר מכריע המלווה בתופעות פיזיות.

יש שני דרכים לקונברסיה, דרך מודעת ולא מודעת, ושני טיפוסים: טיפוס הרצייה וטיפוס ההכנעה, הקונברסיה יכולה לבוא מהמודע או מהלא מודע. בטיפוס הרצייה ההתחדשות באה בהתמדה והיא תהליך של בנייה, בטיפוס ההכנעה היא פורצת מהתת מודע וכופה עצמה עלינו. גם בטיפוס הרצייה יש שלבים, ובמיוחד השלב האחרון שבו צריך לוותר על הרצון , לשחרר (לפי פרופסור לויבא הדת היא "התשוקות והרגשות הנובעות מהרגשת החטאה והגאולה ממנה").

חלק ממשבר הקונברסיה הוא מצב של אפיסת כוחות זמנית. וויתור. אי אפשר להפעיל את ההן הנצחי על הלאו הנצחי, אי אפשר להגיד לאדם דואג – אל תדאג, אבל ברגע שהוא מתייאש, מותש מהדאגות, אז אפשר להכניס משהו חדש שאולי יתפוש ואולי לא. צריך לעבור דרך מרכז האדישות.

קדושה
החוויה האנושית של רוממות הרוח, הקדושה, דומה בכל הדתות ויש לה את המאפיינים הבאים (פרק 10):
א. הרגשת אדם כי הוא נתון בחיים רחבים יותר, כוח אידיאלי – אלוהים
ב. הרגשה כי יש קשר ידידותי בין כוח אידיאלי זה לביננו וכניעה מרצון לשלטונו
ג. התרוממות רוח עצמו וחרות רבה הפורצים גבולות העצמי
ד. היסט המרכז הרגשי אל תחום הרגשות ההרמוניים והחיבה, מהלא אל הכן

זה בא לידי ביטוי בארבעה אופנים:
1. פרישות
2. גבורת הנפש
3. טהרה
4. רחמים



וויליאם ג'יימס – סיכומים מתוך החוויה הדתית לסוגיה

מתוך הפרק - ממשותו של הנעלם
ג'יימס מדבר על הרגשת נוכחות, מלווה תחילה בפחד, "תחושת זוועה" (עמ' 42) יראה, קרוב וממשי. הרגשת הנוכחות יכולה להתהפך להיות הרגשה של אי ריאליות של העולם, הוא מתייחס לזה ככושר. "רבים הם האנשים התופסים את האובייקטים של אמונתם, לא בצורת אובייקטים גרידא ששכלם מקבלם כאמיתיים, אלא יותר בצורת ממשויות כמעט מוחשות הנתפשות תפישה ישירה." (עמ' 44)
תפישה ישירה של מציאות אלוהים חיה"
ג'יימס מדבר על חוויות מיסטיות. לרוחות מסוג מסוים נוכחות האל היא פתאומית. חלק מהתיאורים שהוא מביא של חוויות מיסטיות קשור למקומות ולמסעות, כמה מהם קשורים למקומות גבוהים.
ג'יימס משווה את הרגשת נוכחותו של אלוהים, להרגשת האהבה שמעורר בן או בת זוג.
"כזה הוא הדמיון האונטולוגי של האדם, וכזה הוא כוח השכנוע של כל מה שהוא מוליד, חוויות שאין לצייר נעשות לממשויות ובעצמה הדומה כמעט לעצמת ההלוצינציה, קובעות הן את עמדתנו החיונית באופן כה מכריע" (עמ' 49).
הוא אומר שכוחם של חוויות אלו גדול מכוח ההיגיון, ואנשים רואים אותם כאמת, לא כולם מגיעים לזה. המיסטיות חזקה יותר מהרציונליזם, מכיוון שהיא ממשות חזקה יותר מהחושים לגבי אלו שחשים אותה. האינטואיציות והתת מודע הם הקובעים בחיינו. האינסטינקט הולך בראש, הבינה אחריו, השיטות הדתיות של העולם באות רק לאחר החוויה ומסבירות אותה.

השמחה
הרגשות הדתיים הם מעין חגיגיות, שמחה שיש בה וויתר עצמי, (עמ' 51) לפעמים יש שמחה ועצבות חליפין, הפחד הוא שהיה יוצר האלים הראשון, לעיתים חדוות הגאולה מהפחד היא השמחה, הדת כוללת הלכי רוח של הוויה מצטמצמת והלכי רוח שבהם היא מתרחבת. הרבה מהמצבים נקבעים על ידי המזג, קודר או העליז, בעל המזג הקודר ידגיש שלווה, שפלות, צמצום, ובעל המזג העליז ידגיש שמחה ואף צחוק כדרך השתחררות הנפש, זה נקרא אופטימיות דתית.

מתוך הפרק מיסט'ציזם
חווית האמונה האישית שרשה ומרכזה במצבי תודעה מיסטיים (עמ' 252)
הגדרה של חוויה מיסטית:
שאין להביעה במילים
איכות נואוטית
ארעיות
פאסיביות
מעצם ההגדרה של ג'יימס, אם חסרים אנו את הרגש הזה, אי אפשר להבין על מה מדובר. מצבים מיסטיים דומים למצבי הרגשה, אין איש יכול להסביר לזולתו את איכותה או חשיבות של הרגשה מסוימת אם הלה לא הרגיש אותה בעצמו מעולם. זאת ועוד, המצב המיסטי הוא גם ידיעה – איכות נואיטית, "מעמקי אמת כאלה, שאינם כלל לפי תפישתו של השכל ההיקשי" (עמ' 250). מצב מיסטי מאופיין על ידי פאסיביות, "כוח נעלה השתלט עליו ומחזיק בו".
החוויה המיסטית הרבה פעמים קשורה לאמרה מסוימת שמקבלת פתאום משמעות אחרת. לעיתים זה "פעולות אור על יבשה וים, צלילים מוסיקליים וריחות". יש גם הרגשה של בית, מוכרות, כאילו היינו כאן בעבר, זיכרונות פתע מעומעמים, "מצבי חלום". הרגשת מסתורין ושניות מטאפיסית.
תודעתנו הנורמלית בהקיץ, הקרויה בפינו בשם התודעה הרציונלית, אינה אלא טיפוס מיוחד של תודעה, ומסביב לה נמצאות צורות תודעה שונות לגמרי, צורות שבכוח, שרק דוק דק מן הדק מבדיל ביניהן ובינה. יכולים אנו לחות את כל חיינו ולא להרגיש במציאותן של אלה, ברם די להשתמש באמצעי הגירוי הדרוש ומיד הן מופיעות במלוא ישותן" (עמ' 255)
הוא מדבר על האחד "ולא זו בלבד שהפכים אלו, עם כל היותם מינים הפכים, שייכים לסוג אחד, אלא שאחד מן המינים הללו, הטוב והנעלה שבהם, הוא בעצמו הסוג, ועל ידי כך הוא סופג אל תוכו את הפכו וקולטו."
"מראות טבע מסוימים כוחם יפה, כנראה, במיוחד לעורר מצבי רוח מיסטיים כאלה באדם. רוב הדוגמאות המפתיעות שאספתי הנן תוצאות של חוויה בלב הטבע" (עמ' 259) האלוהות הגדולה עלולה אז לבלוע אל קרבה את האלוהות הקטנה ממנה.
פסיכיאטר קנדי בשם ד"ר ר. בוק קורא לכל מצבי התודעה והתופעות האופייניות להם בשם תודעה קוסמית. הוא אומר "התודעה הקוסמית, בתופעותיה הנכבדות יותר, אינה התפשטות גרידא, או הרחבה של הרוח המחכיר את עצמו, המוכרת לכולנו, אלא תפעול נוסף בפני עצמו, השונה ונבדל מכל תפעולי הנפש של האדם הבינוני, כמו שתודעת האני שונה ונבדלת מכל התפעולים שבבעלי החיים מן הסוגים הגבוהים". – עמ' 261 (התודעה היא בדבר סדר היקום, רוממות מוסרית, התעלות, הרחבת דעת וחדוות הלב, הרגשת אלמוות")
Cosmic Consciousness: A Study in the Evolution of the Human Mind is a 1901 book by Richard Maurice Bucke,
לפי ג'יימס הדתות, הינדואיזם, בודהיזם, מלמדות להגיע למצב התודעה העליון, קוראים לו סאמאדהי או דהיאנה
הדבר הראשון במיסטיקה הנוצרית הוא הסחת הדעת מהפרעות חיצוניות – עמ' 268
תפילה עוזרת לעיתים להגיע למצבים.
בקתוליות יש מונח הנקרא היזכרות recollection אדם יכול בכל רגע להיכנס בתוך עצמו למרחב של רוגע ושקט, אמיתות אלוהיות, ולקבל משם את התשובה, להיות בודד בקהל.
אלווראז די פאז כותב מסה על הקונטמפלציה ואומר שבכל רגע "אלוהים רואה אותנו, אפילו אם אנחנו לא רואים אותו". צריך לנסות ולהתחבר אל ההיזכרות
במצבי המסתורין אנו עוברים מקטנות למרחב, מן הפחות ליותר, מן האי מנוחה למנוחה. הגבולות הם בלתי מוגבלים. בנוסף על כך יש בהם מסתורין ומגדירים אותם בדרך הלא. האפלה המזהירה של דיוניסוס הרפגוס, הדממה הלוחשת, הופעת האור – קרן אור
התודעה המיסטית פנתיאיסטית ואופטימיסטית – עמ' 276 מתאימה להיוולדות מחדש ולמצבי נפש לא מהעולם הזה.

מתוך פרק הסיכום:
האם האלים קיימים, הדבר האחר, ג'יימס מנסה הגדרה שלו: הוא קורא לו "התת מודע העצמי", טוען שיש הרבה בהכרה, מודעות שאנו לא יודעים. לימוד של קונברסיות, חוויה מיסטית, תפילה, אלא שיש להלביש אותם בטרמינולוגיה מהמודע שנובעת מהאמונה הדתית שלה, מערכת התרבותית.
העצמי המודע מרחיב את גבולותיו דרך החוויה הדתית
גיימס טוען שסנטימנטים אסתטיים כגון צבע, תכשיטים, ליטורגיקה, תורמים להרגשת הפאר שזו מביאה להגברת התחושה הדתית. פרסקאות, שיש, חלונות צבעוניים, קישוטים, עושר הוא דרישת דמיון עליונה אצל חלק מהאנשים, צריך אתר מורכב, מהודר, שיש יחסים היררכיים בין חלקיו, סמכות של ירדה משלב לשלב, ובכל שלב חלקים שהם מושא למסתורין והדר, הנובעים במקור מהאלוהות, שהוא המעיין והשיא של המערכת. אדם מרגיש אז כמו בתוך נוכחות של עבודת ציפוי רחבה ארכיטקטונית... מורכבות אצילית... שבה לכל חלק תפקיד – עמ' 460
תפילה היא דת אמיתית – יחסים עם הבורא, אלא שזו תנועה של הנפש, חייב להיות דיאלוג, יחסים, פעולה, הדת הדאיסטית לכן היא לא דת., מנתקת אדם מתפילה – עמ' 465
התופעה הדתית, שנלמדת כעובדה פנימית, מחוץ לסיבוכים תאולוגים  או כנסייתיים, מראה עצמה כמורכבת בכל מקום, ובכל שלביה, במודעות שלאינדיבידואלים יש של יחסים בין עצמם וכוחות גבוהים שאליהם הם מרגישים מיוחסים, היחסים הללו נתפשים בזמן שהם קורים כהיות הן אקטיביים והן הדדים. – עמ' 466
בדת המנסה ובחיים של התפילה, נראה שאנו השחקנים, ולא במחזה אלא שבמציאות רצינית. השכנוע שמשהו באופן אמיתי עובר במודעות הזו הוא הגרעין החי של הדת. זה יכול להיות משהו פנימי, אבל יש השפעה. דרך תפילה, דברים שלא יכולים לקרות בכל דרך אחרת קורים, אנרגיה משתחררת שלא יכולה בשום דרך אחרת. אם זה לא כך אז הדת היא אכן אשליה
" לנו ולאלוהים יש עניינים אחד עם השני, וכשאנו פותחים את עצמנו להשפעתו הגורל העמוק יותר שלנו מוגשם, היקום, בחלקים שלו שהאישיות שלנו מהווה, משתנה באופן אמיתי לטוב או לרע, בהתאם למילוי או אי מילוי כל אחד מאתנו את דרישות אלוהים... אלוהים הוא אמיתי כי הוא מייצר אפקטים אמיתיים" – עמ' 517
האפקט הוא על מרכזי האנרגיה האישים של האנשים, אלא שהמאמינים יודעים שכל היקום נמצא בידי אלוהים. קיום אלוהים הוא הבטחה לסדר אידיאלי, איפה שיש אלוהים, טרגדיה היא זמנית. רק כשצעד אמונה זה מאומץ הדת משתחרר ומופעלת. זה שונה ממדע, אלוהים מופיע על תנאי"
דת זה לא רק אהבה, לא רק ידע, לא רק רציה, אלא גם הבאה של עובדות חדשות. העולם המפורש דתית הוא עולם אחר, ולא העולם החומרי. הוא כזה שאירועים מסוימים צפויים בו, התנהגות אחרת נדרשת
ג'יימס אומר במפורש שהוא באופן אישי מאמין בקיום עולמות אחרים.

 

הוגי דעות גדולים בתחום מדעי הדתות ומשנתם - לחצו לקישור (מאמרים נפרדים)

מקס מילר

אדוארד טיילור

ג'יימס פרייזר

אמיל דורקהיים

ויליאם ג'יימס

ויליאם סמית

יוליוס ולהאוזן

אוטו רודולף

זיגמונד פרויד

מירצ'ה איליאדה

קליפורד גירץ

ויקטור טרנר

 

מאמרים נוספים בתחום מדעי הדתות - לחצו לקישור

מקדשים במדעי הדתות

קומיניטס ולימינאליות

עלייה לרגל

דאיזם

מבוא לקדושה

יש אלוהים - הוכחות פילוסופיות לקיום האל

ארגונים דתיים

 

 

רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו