לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

זרם האלווי בטורקיה - טיולים לרחבי העולם

טיול קרוב טורקיה - לחצו כאן

הסיפור ההיסטורי של תנועת האלוי

בשנת 1071 קרה מאורע חשוב מבחינת ההיסטוריה של תורכיה. הצבא הביזנטי נוצח ונשבר בקרב מלגירט, המפקדים שלו נשבו, והדרך אל לב אנטוליה הייתה פתוחה לשבטים התורכמנים. שבטים אלו החלו להסתנן כבר לרמה האנטולית עוד לפני כן. התורכים פלשו למזרח התיכון, הביסו את העבאסים, והקימו ממלכות בעיראק ואיראן. במאבק בין יושבי הכפר לבין הנודדים, תמיד הייתה ידם של הנודדים על העליונה, וזה קרה כשהם הצליחו להתארגן יחדיו. כותב איבן חלדון, היסטוריון ערבי מפורסם, שההיסטוריה היא גלגל חוזר של מאבק בין שבטים נודדים לבין אנשי ההתיישבות, שהשבטים הנודדים, בגלל אורח חייהם הקשה, חזקים יותר באופיים והם לוחמים טובים יותר, וכך הם מצליחים לפלוש לשטחי המזרע ולהתנחל שם, ואז קורה תהליך שלוקח הרבה זמן ובו הם עצמם נהפכים לאנשי יישוב, ונחלשים עקב כך, מאפשרים בחולשתם את גל הפלישה הבא.

ניתן לראות תהליך זה בהיסטוריה של המזרח התיכון: הערבים שיצאו מן המדבר ניצחו והשתלטו על האימפריות המיושבות, אלא שעם הזמן הם נחלשו והפכו לאנשי היישוב גם הם, וכך, 450 שנה אחר כך פולשים שבטים נודדים אחרים לאזור – התורכים, ומשתלטים על הממלכות הערביות.

לאורך מאות שנים התייצב הקו בין האיסלאם לנצרות במזרח תורכיה, אלא שעם נצחון הסלגוקים על הביזנטים נפרץ קו הגבול וזאת מעוד כמה סיבות נוספות: שומרי הגבול הנוצרים בראותם את המצב הפנו את גבם לביזנטיון וכרתו ברית עם המוסלמים. האיכרים האנטוליים שסבלו קשות מהמיסוי ומבעלי האדמה הביזנטים לא ממש התנגדו לכובש זר. הרבה מהאדמות עובדו על ידי עבדים ואלו שוחררו על ידי הסלגוקים, ומאז שמרו להם אמונים. שומרי הגבול המוסלמים – הגאזי. היו חדורים במוטיבציה וברוח קרב להפיץ את בשורת האיסלאם, וראו עצמם כממשיכם של מוחמד והכיבושים הקדומים. השבטים התורכיים חיפשו מקומות מחייה חדשים לעדריהם, פלשו לרמה האנטולית, והיוו בסיס תמיכה איתן לכיבוש הסלגוקי.

כך או כך, מרכז אנטליה נכבש על ידי השבטים הסלגוקים והביזנטים נשארו למעשה רק במערב תורכיה.

עם הזמן חלק גדול מהאוכלוסיה הפך להיות מוסלמי, יש טענות שרבים מן המתאסלמים היו ארמנים ושהפולחן האלוי הושפע רבות מהדת הארמנית.

התורכים הקימו מדינות שונות במרכז אנטליה, והם התגבשו לכדי מדינות. הבירה הראשונית של הסלגוקים הייתה בניקיאה (כיום איזניק). (לאחר הנצחון של אלפ ארסלן על הביזנטים הוא הפקיד את צבאו בידי קרוב שלו שהתקדם במהירות עד איזניק וקבע שם את בירתו). בשנת 1181 הועברה הבירה על ידי השליט קיליק ארסלן השני, לקוניה. היו אלו ימי מסעי הצלב, ובשלב מסויים קוניה אף נכבשה על ידי הצלבנים ונאלצה לשלם להם מס. בסוף המאה קיליק ארסלן השני חילק את הממלכה בין 11 בניו, הגדול שבהם רוקנודין סולימן איחד את הממלכה מחדש ותור הזהב של רום התחיל. הסלגוקים באותה תקופה היו בעלי ברית של היוונים אורתודוכסים כנגד הצלבנים שכבשו את איסטנבול ב1204 וכנגד הארמנים.

תור הזהב של רום היה בזמן שלטונו של אלאדין קיקובת הראשון שמלך בין 1219 ל1236.

אלאדין היה אדם משכיל ובנה רבות, קוניה סיווה ואלגה הם עדות למפעליו. יורשו של אלאדין היה קוסדג. בזמנו המונגולים פלשו לאנטוליה, הביסו את צבאו ב1243, ומאותו זמן והלאה המדינה הסלגוקית הייתה כפופה למעשה לשליטים המונגולים. התקופה הייתה תקופה של חוסר וודאות והתפוררות השלטון המרכזי, כתוצאה מכך ב1300 היו יותר מתריסר נסיכויות עצמאיות שהוקמו על ידי האמירים השונים.

ב1308 האילחאנידים מבסיסם באיראן שלטו הלכה למעשה בתורכיה.

התקופה של הסלגוקים התאפיינה ב2 מגמות סותרות כביכול: המגמה הראשונה הייתה שבגלל חוסר הוודאות הפוליטי, הכלכלי, והבטחוני, אנשים נטו פנימה, לעבר העולם שמעבר, המיסטיקה פרחה, משוררים ודמויות כמו רומי, יונוס אמרה, בקטשי, מציינים את המגמה הזאת.

מן הצד השני האידיאל של הלוחם המוסלמי, כפי שהוא מתגלם בדמותו של הגאזי, של עלי, של האגדות, הודגשה, וגיבורים מקומיים קמו. מגמה זו מופיעה בווילייתנם (ספר) של האגי בקטשי, שם דמות הגאזי והמנטליות שלו מפוארות. המגמה הזאת הביאה לידי גיבוש ויצירת דפוסים סוציאליים ומסדרים ובסופו של דבר התגלמה בדמותו של הלוחם היאניצרי, ומן הצד השני במורדים הקיזילמרקים ובראשם פיר סולטן עבדל (לוחמים שמרדו בעותמאנים במאה ה15).

רומי נולד ב1207 ומת בן 67 ב1273. את שמס מטבריז הוא פגש בשנת 1244, זמן קצר לאחר שהמונגולים הביסו את הסלגוקים. הזמן של המיסטיקה שלו, אם כן, הוא זמן של אי ביטחון ארצי.

המונגולים בראשות גינגיז חאן החלו לפלוש לממלכות של המוסלמים, לקוורזמשים, לאוזבקיסטן, ב1218. גינגיז חאן החריב את כל אדץ אוזבקיסטן ומרכז אסיה, עד איראן. יורשיו המשיכו את הכיבושים, כבשו והרסו את בגדד, ונעצרו רק על ידי הממלוכים בקרב עין חרוד.

כשרומי היה בשיא כוחו בקטשי היה דרוויש צעיר שהגיע לקפדוקיה, הוא מת כשלושים שנה לאחר רומי.

לאלוי אין מסורת של לימוד אוטוריטי רשמי, וספרות כתובה דוקטרינלית, אלא זה יותר תנועה שבה הרבה דוקטרינות, רעיונות, ריטואלים ומסורות מתחברות לסינטזה גמישה. הכוח של התנועה נובע מהקשר לה למסורות המקומיות ומהתרגום האיזוטרי של האיסלאם

המסדר הבקטשי נוסד על ידי האגי בקטשי שהיה דרוויש שנמלט ממרכז אסיה בזמן פלישת המונגולים. למסדר חסידים רבים באזורים הכפריים שמתחלקים ל2 ענפים : ענף הצלבי: הצלבי הם אלו שמתייחסים לצאצאים של האגי בקטשי, הם נקראים ילדי הירך, והם נהיים מנהיגים רוחנים שיורשים את תפקידם מתוקף יחוסם, הם מנהיגים את הכפריים. ישנו גם את הענף של הבאבות, הנקרא בבגן, אלו הם ילדי הדרך, הנאמנים לדרך, הם אלו שהנהיגו את המסדר הבקטישי היותר רשמי, שמנהיגותו נבחרה לפי היכולת הרוחנית האישית שלה ואישיות האדם.

האלווים מפרשים את הקוראן בצורה אזוטרית, אלגורית וסימבולית. בנוסף לקוראן לאלוים יש את ספריהם הקדושים הנקראים בוירוק, אלו מגלים את הדוקטרינה ואת הטקס ונכתבו על ידי כפר א צדיק, סיה סאפי א דין ואחרים. יש להם הרבה מזמורים ליטורגיים הנקראים נפס שמשוייכים לשהא איסמאיל ופיר סולטן אבדל. הם מצרפים לשהדא את המשפט: ועלי הוא חברו של האלוהים.

האלוי רואים את הסוני כצד האחר, ההפוך, להם, וכך הם מזהים את עצמם. בספרות האלווית יש הרבה שירי לעג לסונים, סיפורי בדיחה עליהם, ולעיתים אף עויינות אמיתית. הקוראן המקורי לא דורש 5 תפילות, לא מסגד, לא עליה לרגל, כך טוענים האלוי. בנוסף לכך הם משתתפים בטענתם של השיעים שהסונים סילפו את הקוראן על ידי השמטת חלקים הקשורים לעלי, האלוי מוסיפים שהסוני השמיטו גם חלקים הקשורים לפולחן, רק האלוי שמרו על האיסלאם המקורי של מוחמד הדורש טוהר מוסרי, אהבה של האנושות, ואמונה באלוהים אחד. האלוי רואים את עצמם, בניגוד לסונים, כסובלנים ולא אלימים.

האלוי רואים עצמם כקהילה של אלו שניצלו, אנשים נבחרים שיש להם את הידע הסודי והם נעלים על הסונים וקנאותם לדברים חיצוניים. הם מדגישים שהאיסלאם המקורי היה דת של חופש, שיוויון וצדק, ועלי כממשיך דרכו של מוחמד היה נציגם של העניים והדחויים. האלוי הוא הטוב והוא נאלץ לרדת למחתרת בגלל השתלטות הרוע – הסוני על העולם. התקווה היא שהמשיח, המהדי יגיע והוא יחזיר דברים למסלולם, ויצור עולם חדש וצודק יותר. מבין הדמויות ההיסטוריות, שהא איסמעיל נתפש כמשיח כזה וגם אטאטורק. הם המהדי של זמנם שהדריכו אנשים בדרך הנכונה.

החברה האלוית מתחלקת ל2 קבוצות מבלי שיהיה חיתון ביניהם, העילית הרוחנית והסוציאלית, שנקראת האוקק, אלו הם הצאצאים של עלי, חוסיין, האימאמים, קדושים ולוחמים אגדיים, והם מהווים מעין קסטה כוהנית. ולעומתם יש את הרוב שהם האנשים הפשוטים – הטליפ. הידע הדתי הועבר בעל פה בתוך המשפחות של האוקק, שהיו אחראיות להנהגה הדתית והסוציאלית של הקהילה. רוב האוקק מכירים בסמכות העליונה של הראש העליון של הצלבי במנזר בהאגי בקטש. מצאצאי אנשים אלו באו המורים – מורשיט, הדדה, הפיר (זקנים), והרהבר (מדריכים). הדדה מבקר בכמה כפרים, והרהבר הוא הנציג שלו בכל כפר. האוקק עושים את הטקסים, מלמדים את הילדים, מתווכים במריבות, ועוזרים לטליפ הנזקק. כ10% מהבקטשים קשורים לאוקק.

לכל חבר בקהילה יש דדה שלפניו הוא חייב להופיע פעם בשנה לדווח על התנהגותו.

האלוי לא צמים ברמאדאן, במקום זה הם צמים 12 יום בחודש מוהרם לזכר מותו של חוסיין בקרב של קרבלה והסבל של משפחת הנביא. הצום הזה נקרא יאס, ומגיע לשיאו ביום של עשורה. הטרגדיה של חוסיין מסמלת את הרדיפות והאפליה שלה זכו הבקטישים במהלך הדורות.

הטקס המרכזי של האלוי נקרא איין אי סם (או סם בקיצור). והוא מדמה את מסעו האגדי של מוחמד לשמיים והמפגש עם הארבעים. ביחד עם זיכרון לסבל של 12 האימאמים. הטקס כולל: ארוחת קורבן (לוקמה), שתיית אלכוהול טקסית. שירי נפס מלווים מוזיקה של סז, ריקוד סמה, והדלקה טקסית של נרות.

הסם הוא טקס סודי, ועד לאחרונה כמעט שאי אפשר היה להיכנס אליו, פעם בשנה הטקס מתנהל על ידי דדה שנעזר ברהבר בבית קהילה פרטי.

הסם חשוב לאלוי כמו שקורבן אברהם (קורבן ביירם) חשוב לסונים. הטקס לא יכול להערך מבלי שיש שלום בין אנשי הקהילה, ולשם כך מתנהל תהליך של שאלות של כל המשתתפים בכדי לוודא שיש שלום בין כולם. הדדה הוא המוביל אך כולם יכולים לקחת חלק בתהליך הבירור שאמור להוביל להשלמה, לא לעונש. הדדה יכול להחליט על עונשים של קנס, מכות, וחרם.

לאחר הבירור הטקס מתחיל, החניכה של הדור הצעיר מסמלת את מעברם משלב השריעה לשלב הטריקה, והיא נחשבת ללידה חדשה, הם מתחילים יחסים של מורה תלמיד עם דדה ונשבעים ללכת בדרך האלווית. אז מתחיל הטקס של 12 התפקידים שמובל על ידי הדדה, הרהבר והזקנים. חברים מהקהילה ניגשים לדדה בזוגות, יד ביד, כורעים לפניו והולכים על ארבע לנשק את מעילו. הטקס מגיע לשיאו בכיבוי הנרות, מים נזרקים על 12 נרות דולקים בכדי לכבותם לפני הזקנים. אנשים נאנחים, בוכים ומקללים אל אלו האחראים למוות של עלי והקדושים.

בחברה העלוית יש מבנה מעניין של יחסים מעבר ליחסים המשפחתיים: כל טליפ ביחד עם אשתו נכנס לקשר בל ינתק עם טליפ אחר. זוג כזה אחראי אחד כלפי השני, לאחווה, לחלוקה של כל הרכוש האחריות והחובות, וכן לעידוד הדדי ותמיכה בהליכה בדרך האלוית. יחסים כאלו יותר חזקים מיחסי המשפחה הפיזית, ואפשר לקרוא לזה אולי: "אח לנפש", בנוסף לכך היחס שבין הדדה לתלמיד מדמה יחס אב בן.

פיר סולטן עבדל: פסלו נמצא בהאגי בקטשי על הגבעה. חי במאה ה16. מיסטיקן, משורר ומורד, נחשב לאביהם של זמרי העם והמשורר של המהפכה האלוית שדוכאה על ידי העותומאנים. לאחר עלייתה של השושלת הספאווית באיראן התמרדו האלוים בתורכיה ברצונם להתמזג עם אותה אימפריה, העותמאנים דיכאו אותם ביד חזקה.

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו