לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

דת זרתוסטרא - טיולים לרחבי העולם

ראו גם מאמר על הדת הפרסית - לחצו כאן

 

זרתושטרה.

סיכומים מתוך תולדות האמונות והרעיונות הדתיים, מירצ'ה אליאידה

 

הטקסטים המאוחרים מפליגים בתיאור קיומו הקודם, השמימי, של זרתושטרה. הוא נולד במרכז ההיסטוריה ובמרכז העולם, כשאימו קיבלה את הקסוורנה, הנוזל המאיר, היא הוקפה אור גדול. במשך שלושה לילות נדמה היה כאילו צידי הבית עשויים מאש. אשר למהות גופו, שנוצר ברקיע, היא ירדה אל הארץ עם הגשם והצמיחה עשב אותו ליחכו שנתי עגלות שהיו שייכות להורי הנביא: המהואת עברה לחלב, אותו שתו הוריו ביחד עם הומה. הם התאחדו לראשונה, וכך נוצר זרתושטרה. לפני שנולד, הארימן והדווים ניסו לשווא לגרום למותו. שלושה ימים לפני שראה את אור העולם הכפר הואר אור עז כל כך שבני השבט נטשו אותו כיוון שחשבו כי הוא עלה באש. עם שובה הם מצאו ילד שהקרין אור. על פי המסורת זרתושטרה נולד כשהוא צוחק,...

אופייה הרוחני ובמובן מסוים אף הפילוסופי של הדת של זרתושטרה מדהים ממש. הטמעת רוב האלים האריים החשובים לאמשה ספנטה – המבורכים שהם בני פמלייתו של האורה מזדה, והעובדה שלכל אחת מבין הישויות המופשטות הללו מיוחס ערך מופשט – סדר, כוח, אדיקות, וכו, ושולטת על יסוד קוסמי – אש , מתכת, וכו, מעידה על דמיון יצירתי ויכולת של הגות קפדנית.

הפולחן הוא כה רוחני שאפילו המונח קורבן, הוא שווה ערך בגאתות למונח הגות. כאשר האורה מזדה פנה אליו כמחשבה טובה ושאל אותו, "אל מי את פונה בפולחנך?"
זרתושטרה השיב: "אל האש שלך". הוא הוסיף: "שאני מקדיש לה מינחת הערצה, ותוך כך אני מבקש לחשוב ככל שאוכל על הצדק."

 

העלאת קורבן היא המאפשרת, או ליתר דיוק תומכת, במדיטציה תיאולוגית. אך תפקידו של הפולחן הרבה יותר מקיף, על פי פרשנות שהועלתה לאחרונה, באמצעות הפולחן המאמין מגיע למעמד של מאגה, כלומר שהוא זוכה בהתנסות אקסטטית המביאה הארה. בעת ההארה הזאת הכוהן המקריב מצליח להפריד את מהותו הרוחנית מן הצד הגופני שלו. במילים אחרות, הוא חוזר למצב הטוהר והתום אשר קדם לערוב שתי המהויות. עירוב זה נבע כתוצאה מהתקפתו של הארימן. מכאן שמעלה הקורבן תורם את חלקו להשבת המצב ההיולי, לשינוי העולם, מלאכת גאולה שבה הכל הכוהן זרתושטרה, הדגם של כל הכוהנים. ניתן אף לומר כי מעלה הקורבן כבר חי בעולם השונה הזה.

 

מצב ה"מאגה" מושג בעיקר על ידי קורבן "הומה" קורבן "משקה האלמוות" אותו שותה הכהן בעת הטקס. ההומה עשיר באותו נוזל קדוש, קסרוורנה, שהוא בו זמנית מאיר, בוער, מחייה ובעל תכונות של זרע. אהורה מזדה הוא הבעלים של הקסוורנה, אולם להבה אלוהית זאת בוקעת גם ממצחו של מיתרה ובדומה לאור שמש היא קורנת גם מראשיהם של מלכים. אולם לכל אדם יש קסוורנה משלו, וביום השינוי הגדול, ההתחדשות הסופית, "האור העז שכאילו בוקע מן הגוף יאיר ללא הפסק על פני האדמה הזאת". מעלה הקורבן שותה את ההומה באופן פולחני וכך הוא חורג ממצבו האנושי, מתקרב אל האורה מזדה, ומתנסה בהתחדשות אוניברסלית.

 

שש הכוחות האלוהיים של דת זרתוסטרא. 

בדת זרתוסטרא יש שני כוחות הנאבקים ביניהם, אהורה מזדה הכוח הטוב המזוהה עם האור, ואחירמן – הכוח הרע – המזוהה עם החושך.

אהורה מזדה זה המילה שהייתה קיימת לפני הזמן, קרוב לאהיה אשר אהיה, זה חוכמה, הבורא, והוא מתואר על ידי שש תכונותיו. להיות עם אהורה מזדה זה להיות קרוב לדבר הטבעי. ואלו הם שש התכונות:

 

1. האשה – האמת. זה החוק הקוסמי שמדבר על ריתמוס - ריתה, זה הראשון מבין השמות של אהורה מזדה, שהם כמו פלנטות שמקיפות את המרכז. אהורה מזדה זה המילה, המחשבה, כנגד האשה יש את השקר, האשה זה האמת. 

 

2. ווהו מנה – אהבה טובה, חסד. השאיפה ביקום לכל שהוא טוב, נשימה חמה של סימפטיה אקטיבית, חוט דק של מתיקות בכל הקשרים של התחושות הפנימיות שנותנות לנו תקווה דרך המכשולים של החיים. כל שהוא קדוש ברגשות, הכוח השקט באהבת אדם לאחיו, הכוח באהבה אצילית של גבר לאישה, עמוקה ומשנה, לעיתים גם נוקבת. מעל הכל זה אהבת אם, העצבוב של עדינות שנטוע בכל נפש נשית. זה הרגש והתכונה של אדם עליון מוסרית, זה האהבה העמוקה של האלוהות לכל החיים הנכונים תחת עינו הקדושה, כל היצורים ילדיו. 

 

3. קשתרה – משמעת וארגון. קשור לאלמנט הבסיסי של חוק. אדם לא יכול להתקיים בלעדיו, בלעדיו יהיה תוהו, זה ציווי, זה חוזק, זה משמעת עצמית, זה ארגון, זה החוק של אלוהים הריבון עלינו, הסמכות של אלוהים, ציווי.  

 

4. ארמאיתי – עבודה. המחשבה העובדת של אלוהים, התנועה דרך כל הדברים הטובים. התנועה של ההתפתחות והתיקון של כל הדברים, לקום מחדש בבוקר ולהתחיל מהתחלה. ארמאיתי הופכת את החיים לנסבלים, מחליפה רצח, גניבה... עבודה מקודשת. היישום של כל שלושה הקודמים. זה השם של האדמה המקודשת. כוח החיים של מאמץ כנגד עצלות. השבטים מצאו עצמם נרדפים ונהרגים על ידי פשיטות של שכנים, על ידי אעשמה היה סכנה שהם יהפכו גם כן לרוצחים, אך הקול הגתי התעורר, רענן כתמיד, קורא לתרבות עם מאמץ הגון. הקדוש המזוין של הקרב הגתי היה מגדל הבקר החקלאי, עובד בשדה עם מחשבת הארה, כנגד אעשמה. היכן היה החוק, האהבה, הסמכות, עם כמויות של משפחות רעבות באדמה נטושה, עם כנופיות ברבריות פושטות בארץ? כיצד יכל החוק להישמר מבלי שיהיה משהו שדרכו יוכל לבוא לידי ביטוי – אומה. ארמאיתי במובן אחד היה פעלתנות, מבלעדיו אף בית לא יכל להתמודד עם החיים התרבותיים, מפני שזה האזרח האוגר, המעשי, החכם, המתמיד, שבונה את ארצו. החובה הראשונה של אדם היא להרוויח את לחמו, אם הוא לא עושה זאת הוא אוכל אוכל של אחר, עושה אותם עניים וגורם רעב.  זה עיסוק אנרגטי וראשית למען הדבר ההכרחי הראשון - לחם, לחם הגון לרעב, חרישת האדמה הקדושה, היא עצמה ארמאיטי מקודש. זה היה מקור הרעיון, והוא היה אצילי ובעל ערך. הוא היה כה אציל עד שמצא מקומו על מצח תכונותיו של הבורא. זה היה האינסטינקט הקדוש של עבודה מכוונת מחשבה הקובעת גורלו של אדם, עוצרת את נטייתו להיות חיית טרף.

 

5. האורוותת – הגשמה, הישג וסיפוק. השלמות של היא ההגשמה של אידיאל, העושר של בריאות והבריאות של עושר, למעשה אותו חזיון של שלמות שצריך לצוף כאידיאל על פני השטח, או מעל כל תכנית אופטימיסטית לעזור לזה ולהפוך את זה למעשי. זה היה במילה אחת "נתינת פרי". מי לא טעם מזה ברגע חולף? המשמעות של זה הייתה שצדק צריך להיות יותר מרמז חמקמק, מחביא את ההתקרבות המאיימת של גניבה שתמיד מזדחלת כלפינו. המשמעות של זה הייתה שגעגועי האהבה צריכים לעיתים לגעת במטרה היקרה ביותר שלהם, ושכוח צודק צריך להגיע לשליטה, שכל האינסטינקטים הטובים של הטבע צריכים להצליח. זה היה במילים אחרות "להיות מסופק" השם עצמו משמעו כוליות, זו החומה הגדולה של הישג מושלם הסוגרת על הארבע האחרים, המטרה של כל מה שאנחנו מקווים לו, יש לנו את הסיפוק של זה. הכוליות הזו היא של אלוהים, ואם אדם יהיה ההאורה סרווה (אולי משרת האל) של הכול, לבטח יש איזשהו ציפייה שנשארה לנו שיום אחד אנחנו נשיג את מה שאינסטינקטים הטובים יותר שלנו רוצים.

 

6. אמרתתת - נצחיות. נצחיות צריכה להיות קביעות, לאלוהים אין התחלה, ולכן אנחנו פוחדים מהסוף, המוות הוא האויב של רובנו, אך זו אשליה. האמונה מנפצת אותה, התהילה של האמת, הסיפוק העמוק של האהבה, התחושה של בטחון מהכוח, ההשראה ועשיית פרי לא צריכים להיגמר בחידלון. הכוס לא מושמת בשפתיים רק בכדי לעורר תשוקה ואז להתרחק ממנה. היה אמרתתת – חוסר מוות. אין התחלה לאלוהים ואין לו סוף, הוא עושה את עבודותיו לנצח, ולכן חייו של האיש הקדוש הם חסרי מוות אפילו כאן, הם נצחיים באופן לא טבעי, וזה עורר את התקווה העמוקה ביותר "מביא חיים ונצחיות לאור" האמונה בחיי נצח הגיע מהוודות, מהארים של פרס והודו, אל השמים ואל היהדות והנצרות. התכונות האלוהיות הם המהות של כל הקדושה באלוהים הטהור המואנש.

 

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו